יצחק טבנקין

פוליטיקאי ישראלי

יצחק טַבֶּנְקִיןכתיב יידי: טאַבענקין; 8 בינואר 18876 ביולי 1971) היה מנהיג ציוני, סוציאליסט, מאבות התנועה הקיבוצית, המנהיג הדומיננטי של הקיבוץ המאוחד[1] וחבר הכנסת.

יצחק טבנקין
לידה 8 בינואר 1887
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית בוברויסק, האימפריה הרוסית
פטירה 6 ביולי 1971 (בגיל 84)
ישראלישראל עין חרוד מאוחד, ישראל
מדינה ישראל, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1911
מקום קבורה עין חרוד מאוחד
מפלגה מפ"ם, אחדות העבודה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפ"ם, אחדות העבודה - פועלי ציון
חבר הכנסת
14 בפברואר 194912 באפריל 1951
(שנתיים ו־8 שבועות)
15 באוגוסט 19559 ביוני 1958
(שנתיים ו־42 שבועות)
כנסות 1, 3
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

 
קבוצה של פועלי ציון מוורשה בשנת 1905. עומדים, מימין לשמאל: אליעזר סלוצקין ויצחק טבנקין. יושבים, מימין לשמאל: מכס, חוה טבנקין (אשתו של יצחק טבנקין), יוסף זלצמן ואלקנה הורוביץ
 
טבנקין בעת חגיגות חמישים שנה לההסתדרות, 1969, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

טבנקין נולד בעיר בוברויסק שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בלארוס). הוא למד בחדר, אך בהמשך רכש גם השכלה כללית. בהמשך עבר לפולין, וסייע לייסד בה את ארגון "פועלי ציון".

בשנת 1911 עלה לארץ ישראל ותמך בהתלהבות בהתיישבות חקלאית. עבד כחקלאי בחוות החקלאיות מרחביה וכפר אוריה. בנובמבר 1913 עבד כשומר ברחובות. בעקבות רצח חברו יוסף זלצמן עבר למלא את מקומו בחוות כנרת ונמנה עם מייסדי קבוצת כנרת. בהמשך הצטרף לארגון "השומר".

ב-1921 הצטרף לגדוד העבודה, ובאותה שנה נמנה עם גרעין ההקמה של קיבוץ עין חרוד. בעקבות הסכסוך שפרץ בשנת 1923 בין טבנקין לבין מנהיגי הגדוד, נפרד משק עין חרוד מהגדוד והפך לגרעינו של הקיבוץ המאוחד. טבנקין חי בעין חרוד עד למותו.

טבנקין היה בין האישים המרכזיים בקבוצת "הבלתי מפלגתיים" שבראשות ברל כצנלסון ונמנה עם מייסדי אחדות העבודה (שקמה כאיחוד בין פועלי ציון וקבוצת "הבלתי מפלגתיים"). כאשר נוסדה מפא"י ב-1930 מאיחוד של "אחדות העבודה" עם הפועל הצעיר, הצטרף אליה גם טבנקין ונמנה עם ראשיה. לימים נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין רוב אנשי מפא"י על רקע תפקידו של הקיבוץ והיחס למשטר בברית המועצות, שטבנקין תמך בו, ועל רקע הניסיונות של בן-גוריון וברל כצנלסון לאיחוד הקיבוץ המאוחד, שטבנקין עמד בראשו, עם חבר הקבוצות. תמיכתו הבלתי מסויגת של טבנקין בברית המועצות הגבירה את חילוקי דעות במפא"י והובילה לפילוג מפא"י ב-1942, ולפרישת טבנקין והקיבוץ המאוחד בשנת 1944 בראש "סיעה ב'" והקמת התנועה לאחדות העבודה.[2] במושב השני של מועצת מפא"י בירושלים במרץ 1944, דיבר טבנקין על שלמות הארץ ונגד תומכי רעיון החלוקה: "ארץ־ישראל על שני עברי־הירדן!... ההתיישבות שלנו חשובה ממדינה. ממנה תהיה מדינה".[3]

טבנקין נמנה עם ראשי מפ"ם ב-1948 עד פילוגה ב-1954, אז עבר להנהיג את "אחדות העבודה - פועלי ציון". היה חבר בכנסת הראשונה והשלישית, אך התפטר משניהם.[4]

לאחר מלחמת ששת הימים, היה מאבותיה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה. הוא פרסם נאומים ומאמרים שרבים מהם עוסקים ברעיונות תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית וכן בארץ ישראל. כמו כן היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

אשתו הראשונה של טבנקין היא חוה סטאשבסקי. היו להם ארבעה ילדים: המשורר משה טבנקין, יוסף (יוספ'לה) טבנקין, שהיה ממפקדי הפלמ"ח, חנה טבנקין, אדריכלית במקצועה, והצעיר אהוביה טבנקין, שהיה פעיל למען ארץ ישראל השלמה. לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא בשנית לחברתו חומה חיות, חלוצה מהעיר קובל, מרכזת ענייני התרבות וההסברה בקיבוץ המאוחד, אותה הכיר עוד בשנות ה-30.

נפטר ב-6 ביולי 1971 ונקבר בבית הקברות בקיבוצו.

המושב ייט"ב בבקעת הירדן נקרא על שמו (יד יצחק טבנקין). השם ייט"ב היה הצעה של יהושע גבעוני, חבר של משפחת טבנקין. כמו כן, נקראים על שמו מכון המחקר יד טבנקין, רחוב בחיפה, רחוב העובר בשטחי רמת גן וגבעתיים, רחוב בקריית ארבע, ורחוב בשכונת נווה יעקב בירושלים.

ב-2022 יצא לאור הספר "הספר האדום" שכתב אסף ענברי. הספר מתמקד, באופן ספרותי, באישיותם ובהתפתחותם הרעיונית של טבנקין, לצד מאיר יערי, יעקב חזן ומשה סנה, מנהיגי השמאל במדינת ישראל בעשורים הראשונים לתקומתה.

כתביו עריכה

  • לשאלות ההסתדרות, תל אביב: מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל, תש"ב-1941.
  • להתגייסות ולהגנה: אחדותינו הגורלית ההתגוננות ברשות עצמנו לנוכח הסכנה, לפועלי תל אביב, עין חרוד: דפוס הקיבוץ המאוחד, תש"ב.
  • המדינה העברית והדרך אליה: דברים בשאלת חלוקת הארץ, [עין חרוד]: הקיבוץ המאוחד, תש"ד-1944.
  • לאור התמורות, תל אביב: מפלגת הפועלים המאוחדת, 1948.
  • בשאלות המפלגה, [תל אביב: מפלגת הפועלים המאוחדת, תשי"א].
  • החברה הקיבוצית, [תל אביב], הקיבוץ המאוחד, תשי"ד-1954.
  • על דרך הקיבוץ המאוחד ועל עקרונות הקומונה, ‫[אפעל]: יד טבנקין, תשל"ד.
  • אין לאן לסגת‫, [תל אביב]: למרחב והמרכז הסמינריוני של הקיבוץ המאוחד באפעל, [1967].
  • דברים כרך א', כרך ב', כרך ג', כרך ד', כרך ה', כרך ו', כרך ז', (התקין והביא לבית הדפוס אריה פיאלקוב; שבעה כרכים של מאמרים), תל אביב, יד טבנקין, הקיבוץ המאוחד, 1967–1985. באדיבות יד טבנקין
  • בדרכי השליחות: מבחר דברים בשאלות ההסתדרות ותנועת הפועלים (כונס והותקן בידי אברהם תרשיש ואריה פיאלקוב), [תל אביב]: תרבות וחינוך, [1969].
  • לקח ששת הימים: ישובה של ארץ בלתי-מחולקת, [תל אביב]: הקיבוץ המאוחד - תרבות וחינוך, תש"ל-1970.
  • ההתיישבות - מהות ודרך, הקיבוץ המאוחד, תשמ"ג.

ביידיש עריכה

  • יצחק טאבענקין, וואס באדייט די צעטיילונג פון ארץ ישראל?, ורשה: החלוץ, 1937.
  • וועגן און אומוועגן, [פריז]: הסתדרות נוער עולמית דרור החלוץ הצעיר - המזכירות לארצות אירופה, [תש"ח-1947].

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יצחק טבנקין בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ חבצלת פרבר, "האמת על הקיבוץ": הביקורת החריפה והכואבת מכולן, באתר nrg‏, 27 באוגוסט 2013
  2. ^ ר. שפירא האמת על הקיבוץ, פרדס, חיפה, 2013, פרק שני
  3. ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק כד, עמ' 480–481.
  4. ^ כרמל לכנסת במקום י. טבנקין, דבר, 3 ביוני 1958