פתיחת התפריט הראשי
אין תמונה חופשית

ד"ר יעקב פּיקֶר (19111981) היה מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה והמפקח על הביטוח במשרד האוצר.

יעקב פיקר גדל באוסטריה, קיבל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת וינה ועלה לארץ ישראל סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה. לאחר קום מדינת ישראל כיהן כמנהל ועדת ירושלים שהחליפה את העירייה ששבקה חיים בגלל מלחמת העצמאות בירושלים[1]. בהמשך מונה למפקח על המזונות בירושלים תחת דב יוסף[2], ולאור ניסיונו בקיצוב, מונה עם הפעלת מדינות הצנע לראש מחלקת הקיצוב הארצית[3]. באוקטובר 1949 מונה לסגן מנהל אגף המזון[4]. באוקטובר 1952 מונה על ידי דב יוסף למנכ"ל משרד המסחר והתעשייה[5] ונציג המשרד בחברת השילומים[6]. אולם לקראת סוף 1952, עם פתיחת המשא ומתן על כניסת הציונים הכלליים לממשלה והעברת משרד התעשייה והמסחר לידיהם, התפטר מתפקידו[7]. לאחר חופשה נתמנה פיקר לסגן מזכיר הממשלה ובתפקידו זה מילא את מקומו של זאב שרף כמזכיר הממשלה, בעת ששרף היה בחופשה[8] והיה מזכיר ועדת השרים לענייני כלכלה[9]. במקביל, היה חבר במועצת המנהלים של חברת חרסית וחול זך. בתפקידו זה היה שותף לפיטורי מנכ"ל החברה, לאחר שזה יצא נגד ההסדרים עם חברת אבן וסיד ההסתדרותית. פיקר טען שביקורתו של רמתי שגוייה וכי הוא אינו מתאים לניהול חברה[10].

לקראת סוף שנת 1954 הטילה עליו ועדת השרים לענייני כלכלה לבחון את הדרכים שבהם הישראלים עוקפים את חוקי המטבע הנוקשים שנועדו למנוע שימוש במטבע חוץ. במסקנותיו טען פיקר שההיתר ליבוא סחורות ללא תשלום נוצל בעיקרו להברחת מטבע חוץ, שבמקרים רבים ניצלו משקיעים את ההיתר ליבא סחורות לצורך הקמת מפעל מאושר לייבוא של סחורות שנמכרו בשוק החופשי ברווח גדול, שעולים רבים נצלו את ההיתר להביא איתם סחורות ללא מכס לייבוא סחורות שלא היו קשורים לעלייתם ושהרבה מהמתנות מחוץ לארץ היו רכישות שנועדו לעקוף את המכס[11]. הדו"ח של פיקר עורר דיון ציבורי ותגובות רבות[12]. בהבוקר הפנו את תשומת הלב לכך שפיקר עצמו היה אחראי לרבים מההסדרים אותם הוא ביקר ככאלו שנוצלו שלא למטרתם[13], וטענו שבניגוד להמלצת פיקר להגביר את הפיקוח, מסקנותיו מעידות שהפיקוח נכשל ואין בו טעם[14]. בדבר ובקול העם, לעומת זאת, התלוננו על כך שהממשלה לא נוקטת צעדים מספיקים לסגירת הפרצות והענשת המבריחים[15][16].

בספטמבר 1954 מונה לראשות ועדה לעניין ייעול חברת האשלג הממשלתית[17]. בינואר 1955, עם הקמת חברת הברום, כחברת בת של חברת האשלג, מונה פיקר למנכ"ל החברה[18]. בתגובה לדו"ח של מבקר המדינה על ליקויים חמורים בחברה אמר פיקר ש"שמירה מדוקדקת על כללי הנוהל המקובלים במשרדי ממשלה עלולה לגרום לסטיה משיקולים ענייניים בחברה כלכלית"[19].

בשנת 1959 עבר למשרד האוצר[20] ובין השאר היה מרכז ענייני הסובסידיות[21], ועסק בהסדרי הסבסוד של המדינה לגופים שונים כמו אגד, דן חברה לתחבורה ציבורית והחקלאים[22] ומספנות ישראל[23]. כן היה חבר מועצת המנהלים של בנק למלאכה[24] ושל חברה כלכלית לירושלים[25].

בסוף 1963 מונה לראשות ועדה לבדיקת תעריפי הביטוח[26]. בספטמבר 1964 נתמנה למפקח על החיסכון והביטוח[27][28]. בשנת 1966 היה חבר בוועדה לבחינת הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ותאונות עבודה. פיקר היה מתנגד יחיד להמלצות הוועדה להלאים את כל תחום ביטוח תאונות הדרכים ותאונות העבודה והזהיר מפני שינויים גדולים מדי בהסדרים הקיימים[29]. בשנת 1976, בהיותו המפקח על הביטוח, יזם יחד עם ראשי ענף הביטוח, את הקמת אבנר חברה לביטוח נזקי גוף של נפגעי תאונות דרכים[30]. כאשר עלו טענות על כך שמחירי הביטוח גבוהים מדי והוקמה ועדה של חברי כנסת להורדת המחירים, התנגד פיקר להמלצותיה והתעמת עם חברי הכנסת[31][32]. בינואר 1977 פרש פיקר מתפקיד הממונה על הביטוח[33] וממשרד האוצר[34].

בהמשך כיהן כמשנה למבקר המדינה.

על שמו נקרא "מרכז ד"ר י. פיקר לחינוך ותרבות בבית הספר לחינוך מיוחד" שבעלה נגב - נחלת ערן.

בשנת 1972 התאלמן מאשתו הלנה.[35] נפטר ב-1981, בגיל 70.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נחום סנפירי, בן-גוריון, שרת ודב יוסף מנעו שחרור עיר דוד, חרות, 16 בספטמבר 1960
  2. ^ מפקח על המזונות בשטח המוחזק, הצופה, 30 בנובמבר 1948
  3. ^ חלוקת פנקסי הקיצוב - בימים הקרובים, הצופה, 1 ביוני 1949
    מציון תצא תורת הצנע, חרות, 5 ביוני 1949
  4. ^ אישיפ ומוסדות, הצופה, 30 באוקטובר 1949
  5. ^ ועדה ממשלתית לייעול המנגנון, מעריב, 20 באוקטובר 1952
  6. ^ האיש שדב רוצה ביקרו, מעריב, 17 באוקטובר 1952
  7. ^ במשרד המסחר והתעשייה, חרות, 29 בדצמבר 1952
  8. ^ היחיד והציבור, חרות, 13 ביולי 1953
  9. ^ שער אחיד למצרכים ושירותים, הצופה, 28 בדצמבר 1953
  10. ^ ד"ר פיקר: מינויו של רמתי משגה רציני, הבוקר, 8 בדצמבר 1954
  11. ^ דוד גלעדי, כיצד מבריחים?, מעריב, 29 בנובמבר 1954
    דוד גלעדי, תיקים נפתחו ונסגרו מחדש, מעריב, 1 בדצמבר 1954
  12. ^ מחקר כלכלי שהטיל רעש בציבור, שערים, 20 בדצמבר 1954
  13. ^ הדו"ח של ד"ר פיקר, הבוקר, 6 בדצמבר 1954
  14. ^ אביאור, הסקריפ והפיקוח על המטבע, הבוקר, 10 בינואר 1955
  15. ^ ירידה ביבוא ללא תשלום, דבר, 9 במרץ 1955
  16. ^ מדוע אין הממשלה מענישה את מבריחי ההון הגדולים?!, קול העם, 24 בינואר 1955
  17. ^ הממשלה תקים ועדה ליעול מפעל האשלג, חרות, 9 בספטמבר 1954
  18. ^ ד"ר פיקר - מנהל חברת הברום החדשה, דבר, 4 בינואר 1955
    יצאו לקנות ציוד נוסף לחברת הברום, חרות, 11 במאי 1955
  19. ^ מנהל הברת הברום חולק על דעת מבקר המדינה, דבר, 5 במאי 1959
  20. ^ יימשך המו"מ עם הקואופרט' לתחבורה בקשר להעלאה, למרחב, 21 בדצמבר 1959
  21. ^ עיריית אילת תיאבק למען יבוא בקר חי מאפריקה, על המשמר, 2 ביוני 1964
  22. ^ החקלאים: הידיעה על ייבוא תפוחים - הדלפה מכוונת, על המשמר, 28 במרץ 1963
  23. ^ לאחר הפסדים של מיליונים, על המשמר, 15 בספטמבר 1964
  24. ^ יהודית פיקר, דבר, מודעת אבל, 10 בפברואר 1961 (מודעה).
  25. ^ יהודית פיקר, דבר, מודעת אבל, 9 בפברואר 1961 (מודעה)
  26. ^ אריאל וינשטיין, בטוח כלי רכב יעלה ב 3-6 אחוזים, מעריב, 5 בדצמבר 1963
  27. ^ חברות ביטוח דורשות להעלות התשלום עבור רכב פרטי , קול העם, 10 בספטמבר 1964
  28. ^ האוצר נגד העלאת דמי ביטוח לרכב, מעריב, 1 בינואר 1965
  29. ^ כל אדם במדינה יבוטח נגד נזקי גוף מתאונות דרכים ועבודה, הצופה, 1 באוגוסט 1966
  30. ^ אריאל וינשטין, התאונה שארעה לביטוח הרכב, מעריב, 8 באוקטובר 1976
  31. ^ "אין זה מקובל: שפקיד מתווכח עם ועדת הכנסת", דבר, 18 באוקטובר 1976
    הממונה התנגד והמלצות אפרת לא אושרו, מעריב, 10 בנובמבר 1976
  32. ^ הממונה על הביטוח מגיב על ההתקפות, דבר, 1 באוקטובר 1976
  33. ^ ד"ר פיקר פורש בינואר, דבר, 13 בדצמבר 1976
  34. ^ סיוון: תיבדק האפשרות להקטין מעורבות הממשלה בשוק ההון, דבר, 10 בינואר 1977
  35. ^ הלנה, דבר, מודעת אבל, 29 באוגוסט 1972 (מודעה).
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.