יצחק חי טייב

רב תוניסאי
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הרב יצחק חי[1] טייב (ה'תק"ד, 1743 - ט"ז באייר ה'תקצ"ז, 21 במאי 1837) היה מרבניה החשובים של יהדות תוניסיה. התפרסם בשל בקיאותו והעמקתו בתלמוד, אך נודע בעיקר ידיעתו של חכמת הקבלה. נחשב הוא בעל מופת, וישנם המספרים כי אף הגיע ממרוקו לתוניסיה על גבו של אריה.

יצחק חי טייב
לידה 1743
תוניס, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1836 (בגיל 93 בערך)
תוניס, תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות בורג'ל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה תוניסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

דודו היה רבי יצחק טייב מחבר סדרת ספרי ההלכה ערך השולחן.

בגיל צעיר היה נערץ וריכז סביבו תלמידים רבים. הוא חי חיי עוני, ועיקר פרנסתו הייתה מנדבות של אנשים אשר הכירו בגדולתו. למרות חכמתו הרבה ומעריציו הרבים לא זכה לכהן ברבנות או לשמש במשרה רשמית כלשהי, ורק לאחר מותו הפך להיות אחד מרבניה הגדולים של תוניסיה.

אנשי הקהילה ייחסו לרב יכולת לראיית הנגלה והנסתר. היו שטענו כי חולל נסים כמו הורדת גשם, גרימה להתעברות נשים עקרות, ראיית חלומות וקריאת מחשבות.

ידוע שהיו לו בנים ובנות, ושהיה בעל משפחה גדולה וצאצאים רבים, מהם יצאו גם תלמידי חכמים שלא התפרסמו. רוב צאצאיו עלו לארץ ישראל וחיים בה, אך גם כיום ישנם שחיים עדיין בתוניסיה.

קברועריכה

לאחר מותו נוסף לו הכינוי 'לא מת'. על-פי האגדה, כאשר נקבר רבי חי טייב כתבו על מצבתו: "פ.נ. ר' חי טייב, מת בתאריך ט"ז אייר". לאחר מכן בא הרב בחלום למעצב מצבתו, ודרש ממנו למחוק את המילה "מת" מהמצבה[2]. האומן טען שאחרי שהמצבה עשויה אי אפשר לשנות בה משהו, ולכן הוסיף מעל השורה את המילה 'לא', ומאז מכונה בפי יהודי תוניסיה בשם "רבי חי טייב לא מת".

קיברו נמצא בבית הקברות בורג'ל בפרוורי העיר תוניס. עצמותיו הועברו לשם מבית הקברות היהודי הישן שישטחו הופקע ב-1958.

כתביועריכה

רוב כתביו לא פורסמו, ורק חלקם שרדו לאחר פטירתו. כ-60 שנים לאחר פטירתו יצא לאור ספר בשם "חלב חיטים"[3] שכלל חלק מכתביו. הספר נאסף מכל כתבי הקדש הנשארים ונעתק על ידי רבי יוסף גז, בהגהתו והשלמתו של הרב משה שתרוג. ביאורים[4] נכתבו על חידושיו על מסכתות יומא[5], תענית[6] וביצה[7] על ידי הרב רפאל סדין.

הנצחתועריכה

הקהילה התוניסאית בישראל הוקירה את זכרו על ידי הקמת בתי כנסת על שמו - באשדוד, ברמלה, דימונה, קריית אונו, אשקלון, יפו, אופקים, טירת כרמל, נתיבות, ירושלים, ראשון לציון, פתח תקווה, צפת, בני ברק ובאר שבע,לוד, ובהם נערכת הילולה לזכרו פעם בשנה בתאריך י"ט בכסלו. ישנם גם רחובות שנקראים על שמו ברמת גן, בני ברק, אור עקיבא, חדרה, נתיבות ובשכונת הר נוף בירושלים. בנתניה יש רחוב וישיבה על שמו. כמו כן נכתב פיוט בשפה התוניסאית לכבודו.

הפולמוס סביב יום ההילולהעריכה

באופן מסורתי יום ההילולה נערך ביום פטירתו של האדם. בקרב היהודים יוצאי תוניסיה התקבע יום ההילולה לתאריך י"ט בכסלו. אבל ממאמר שיפרסם הרב רפאל ארדיטי חוקר יהדות תוניסיה עולה שעל פי הכתוב על מצבתו בבית הקברות הישן של תוניס יום פטירתו הוא ט"ז באייר[8]. בעקבות כך ישנם כאלה שעברו לחגוג את יום ההילולה בתאריך זה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ להבדיל בינו לבין דודו, רבי יצחק טייב
  2. ^ כנראה מסיבת - ש"צדיקים במיתתן קרויים חיים"
  3. ^ יצחק חי טייב, ‏חלב חטים, תוניס תרנ"ו, באתר HebrewBooks
  4. ^ ביאורים(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
  5. ^ יומא(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
  6. ^ תענית(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
  7. ^ ביצה(הקישור אינו פעיל, 28 באפריל 2021)
  8. ^ R. ARDITTI, UN RABBIN TUNISIEN DU XVIII SIECLE - Rabbi Hai Taieb, Revue tunisienne - Organe de l'Institut de Carthage, 1904