אופקים

אופקים (אֳפָקִים) היא עיר במחוז הדרום בישראל השוכנת 24 ק"מ צפונית־מערבית לבאר שבע. היא הוכרזה כעיר בשנת 1995.

אופקים

הכניסה לאופקים
מחוז	הדרום
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	יצחק דנינו
גובה ממוצע	‎141 מטר
תאריך ייסוד	1955
סוג יישוב	יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019
- אוכלוסייה	30,663 תושבים
- דירוג אוכלוסייה	65
- שינוי בגודל האוכלוסייה	5.7% בשנה עד סוף 2019
- צפיפות אוכלוסייה	2,994 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות	72
תחום שיפוט	10,240 דונם
- דירוג שטח שיפוט	124
(למפת מערב הנגב מוגדלת)   אופקים (למפת מערב הנגב רגילה)   אופקים (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום אופקים (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום אופקים 31°18′31″N 34°37′15″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015	3 מתוך 10
מדד ג'יני לשנת 2017	0.3936
- דירוג מדד ג'יני	182
לאום ודת   יהודים: 92.2%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 7.8% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 13.1% גילאי 5 - 9 10.2% גילאי 10 - 14 8.1% גילאי 15 - 19 7.2% גילאי 20 - 29 17.0% גילאי 30 - 44 17.8% גילאי 45 - 59 13.6% גילאי 60 - 64 4.0% גילאי 65 ומעלה 9.1% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
חינוך סה"כ בתי ספר 26 –  יסודיים 18 –  על-יסודיים 13 תלמידים 5,478  –  יסודי 3,504  –  על-יסודי 1,974 מספר כיתות 242 ממוצע תלמידים לכיתה 22.6 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018)
פרופיל אופקים נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
אתר הבית הרשמי

השדרה המרכזית רחוב הרצל

המרכז המסחרי החדש באזור התעשייה בעיר

שיכון באופקים

הספרייה העירונית שנמצאת ברחבת המתנס

בית הספר התיכון

תחנת הרכבת אופקים

היסטוריה

שנים ראשונות

אופקים נוסדה ב־19 באפריל 1955, ותושביה הראשונים היו עולים ממרוקו ותוניסיה. ראשיתה של אופקים כתחנת טרקטורים של מושבי מועצה אזורית מרחבים, שיועדה להתרחב ולהיות "מרכז אזורי" שיכלול בין השאר מרפאה, בית ספר אזורי, אמפיתיאטרון ותחנה של תנובה לקליטת תוצרת חקלאית. אלא שגל העלייה הביא לכך ש־400 משפחות נשלחו לאופקים ושוכנו במעברה שנבנתה במהירות והכילה צריפים, פחונים ואזבסטונים. המגורים הארעיים חייבו בנייה, ובשנים הראשונות הייתה העבודה בבניין מקור פרנסה עיקרי בעיירה. בסוף 1956, לאחר מלחמת סיני, עם גל העלייה של יהודי מצרים, הגיעו 150 משפחות נוספות למקום (חלקן קראים), וב־1957 מנתה אוכלוסיית היישוב כ־2,500 נפש. באותה העת עדיין היו קיימות שתי מעברות ביישוב: האחת באזור המלאכה הנוכחי של העיר, והשנייה ממערב למרכז העיר הנוכחי (רחובות קיבוץ גלויות וגולומב).

בשנים שלאחר מכן הגיעו 170 משפחות עולים מפרס ועולים נוספים מהודו ורומניה. בשנת 1958 קיבל היישוב מעמד של מועצה מקומית. ב־1959 מנתה אוכלוסיית העיירה כ־5,000 נפש, ובה 60% יוצאי צפון אפריקה (רובם יוצאי מרוקו), 15% יוצאי מצרים, 15% יוצאי פרס ו־10% יוצאי הודו, אירופה ותושבים ותיקים. מקורות התעסוקה העיקריים בשנות ה־50 היו לא רק בעבודה בבניין, אלא גם בעבודה בחקלאות במושבים הסמוכים ועבודות דחק שכללו גם נטיעת מטעי אגבות שיועדו לשם פיתוח תעשיית חבלים במקום.

משנות ה־60 ועד שנות ה־80

מפעל התעשייה הראשון שהוקם באופקים היה מפעל לליטוש יהלומים שהוקם בסוף שנות ה־50 והעסיק כ־60 עובדים. ב־1959 החלה הקמת שני מפעלי טקסטיל שנועדו להביא תעסוקה ולסייע לפיתוח העיירה. אחד מהם היה מפעל אופ־אר (קיצור של אופקים־ארגנטינה, ממנה הגיעו המשקיעים). בתוך שנה הוקמו המפעלים, והעסיקו יחד כ־500 איש. באותה העת גם נסללו כבישים ורחובות, גנים ציבוריים ניטעו והוקמו בתי ספר ממלכתיים ודתיים.

בסוף שנות השבעים קלטה אופקים פליטים מווייטנאם, שספינתם היטלטלה בים, כאשר אף מדינה אחרת לא הייתה מוכנה לקלוט אותם. מנחם בגין (שזיכרון השואה ופליטים יהודים המטלטלים בים היו טבועים בו היטב), ראש הממשלה באותה העת, החליט על קליטת הפליטים בישראל.

בשנת 1984 נוסד בעיר בית חב"ד, אשר הקים רשת מוסדות חינוך לכלל האוכלוסייה, אשר סייעו רבות לקליטת עולי ברית המועצות מספר שנים מאוחר יותר. מיד עם פתיחתו בית חב"ד בעיר העמיד בית תמחוי לנזקקים שמחלק מנות חמות וביגוד לתושבים הזקוקים לכך.

משנות ה־90 ועד 2015

בשנות ה־90 הגיעו אל העיר עולים רבים מברית המועצות ומאתיופיה. בשנת 1995 קיבל היישוב מעמד של עיר. ב־1997 הוקם בעיר גרעין תורני בשם "אפיקי אורות".

על רקע המשבר בענף הטקסטיל שהביא לסגירת מפעלי התעשייה המרכזיים בעיר, ובצדו גלי העלייה הגדולים שפקדו את העיר בשנות ה־90, גדל בה מאוד אחוז האבטלה מאמצע שנות התשעים. גם בשנות האלפיים סובלת אופקים ממחסור במקומות עבודה, ורמת השכר בה היא מהנמוכות בערי ישראל.

אופקים משמשת כמרכז עירוני ליישובים במועצות האזוריות מרחבים ואשכול.

משנת 2015 ואילך

בשנים אלו העיר החלה להתפתח לאחר קיפאון דמוגרפי, נבנה בה "מרכז צעירים" הכולל בית קפה וקולנוע, וכן אלפי יחידות דיור חדשות ומרכזי מסחר ותעסוקה.

בינואר 2016 נפתחה תחנת הרכבת באופקים. התחנה היא חלק מקו הרכבת אשקלון-באר שבע. פתיחת התחנה קיצרה את זמני הנסיעה בין אופקים וגוש דן.

בפברואר 2017 נחתם הסכם הגג שיוסיף לעיר אופקים יותר מ-12 אלף יחידות דיור חדשות, חלקן בבנייה צמודת קרקע וחלקן בבנייה לגובה, בבניינים עד 13 קומות.

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2019, מתגוררים באופקים 30,663 תושבים (מקום 65 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎5.7%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, לאופקים דירוג של 3 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018) היה 45.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 6,462 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).

להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

אתרים בעלי עניין

• פארק אופקים – שוכן במזרח העיר, ונטועה בו חורשה של עצי אשל הפרקים. בפארק נמצאת גם מערת אלג'ריר, ששימשה מאגר מים קדום. בפתח המערה נמצאת מחצבה, שממנה נלקחו האבנים לבניית מבצר פטיש – השוכן במזרח הפארק.
• מבצר פטיש – נקרא גם "קלעת פוטיס"; מבנה עות׳מאני שנבנה ב־1894 על מנת לתווך בסכסוכים שפרצו בין שבטי הבדואים באזור ולשמור על הסדר.
• פארק סיירת שקד – שוכן כ־3 קילומטרים דרומית לעיר ומשתרע על כ־6,000 דונם. בפארק מוצבת אנדרטה לזכר הנופלים מקרב לוחמי הסיירת, גשר רכבת באורך 130 מטר מתקופת המנדט ומתקנים קדומים לאיסוף מים. נחל אופקים זורם בשטח הפארק.
• חורבת מנוח – אתר ארכאולוגי מהתקופה הישראלית, ההלניסטית והביזנטית.
• סינגל אופקים – מסלול אופניים מעגלי לרוכבי שטח שאורכו 22 ק"מ יוצא מהעיר אופקים דרך נחל אופקים, פטיש, שמריה ונחל גרר. הסינגל נבנה על ידי העמותה הקהילתית אחוזת נגב וקרן קיימת לישראל.
• אור התורה (ג'ירבת הג'רבה) - בית כנסת שנבנה בשנת 1973 על ידי עולים מתוניסיה הוא תעתיק מדויק של בית הכנסת העתיק מהאי ג'רבה.

תחבורה ציבורית

רכבת

תחנת הרכבת אופקים משרתת את העיר כחלק ממסילת אשקלון - באר שבע.

אוטובוסים

חברת דן בדרום מפעילה בעיר 5 קווים פנימיים אשר יוצאים מתחנת הרכבת אל העיר, אך אינם מוגדרים כקווי הזנה, ומפעילה שירות עירוני ובין-עירוני לבאר שבע, תפרח, מועצה אזורית אשכול, להבים, אשקלון ואשדוד. חברת אגד מפעילה קווים לירושלים ובני ברק, וחברת מטרופולין מפעילה קווים לתל אביב-יפו רחובות ודימונה. כמו כן בסופי שבוע ובחגים פועלים קווים אשר מופעלים על ידי החברות דן בדרום וקווים לערים החרדיות ביתר עילית, מודיעין עילית, אלעד ובית שמש.

ראשי היישוב

שנים	ראש היישוב	הערה
1955	יעקב שמשוני	ראש מועצה אזורית מרחבים, אשר ייצג את הוועד המקומי של אופקים
1955–1958	יהודה מרציאנו	יו"ר הוועד המקומי
1958–1960	דב פרידקין	ראש המועצה הממונה, מפא"י
1960–1961	משה ביתן	ראש המועצה הנבחרת, מפא"י. נבחר דרך כלנתריזם. הודח על ידי שר הפנים חיים משה שפירא
1961–1963	יעקב כהן	קצין המחוז, יו"ר ועדה קרואה, עם פיזור המועצה הנבחרת
1963–1965	משה מייבסקי	יו"ר ועדה קרואה
1965–1969	משה מייבסקי	מפד"ל
1969–1974	יחיאל בן טוב	מפא"י
1974–1978	יחיאל בן טוב	העבודה
1978–1983	אברהם רביבו	מפד"ל
1983–1989	יחיאל בן טוב	העבודה
1989–1993	יאיר חזן	הליכוד
1993–1998	מיכה הרמן	העבודה
1998–2003	יאיר חזן	הליכוד
2003–2007	אבי אסרף	הליכוד, באוגוסט 2007 הדיח שר הפנים מאיר שטרית את אסרף ומועצת העיר בעקבות תוצאות ועדת חקירה שמינה שר הפנים הקודם רוני בר-און
2007–2008	אריה אזולאי	יו"ר ועדה קרואה
2008–2013	צביקה גרינגולד	יו"ר ועדה קרואה
2013-היום	יצחק דנינו	הליכוד

בתי הכנסת ביישוב

באופקים קיימים 23 בתי כנסת.

גלריה

• 

  התקנת גדר תייל סביב היישוב החדש בנגב אופקים

• 

  מזרח שכונת רמת שקד

• 

  צפון שכונת רמת שקד (בבנייה)

• 

  שכונת שפירא

• 

  תחנת הרכבת אופקים

• 

  הבית הטורקי

• 

  אנדרטה לזכר הניצחון על גרמניה הנאצית

• 

  אנדרטת הטנק

• 

  מרכז להב"ה בשכונת מישור הגפן

• 

  בלוקים בשדרות הרצל

• 

  כיכר הכניסה לעיר

• 

  בית הספר התיכון הרב תחומי אופקים

לקריאה נוספת

• אהרון (אהרל'ה) כהן, תולדות הקמתן של עיירות הפיתוח בנגב המערבי: שדרות, אופקים, נתיבות, ספריית בית אל, 2016.
• דניאל בן סימון, עסקה אפלה בדרום, כתר, 2002
• בתיה גור, מכביש הרעב שמאלה, כתר, 1990
• יחיאל בן טוב, ארבעים שנה במדבר – אוטוביוגרפיה, 1988
• יהושוע זמורה, אופקים, הוצאה עצמית, 1989
• נעימה תפילין, ואהבתי לרעיי כמוני, עתיד בהיר, 1995
• ז'וזף דדון, איציק קריספל, אפרת קובלסקי אדריכלים, דן חסון, אופקים - פרויקט אופ אר, הוצאת מוזיאון פתח תקווה לאמנות, 2012
• שני בר-און, אורגים קהילה - עובדים באופקים 1981-1955, הוצאת מאגנס, 2013.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אופקים בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אופקים

• פרופיל אופקים נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס

• אופקים, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
• משולם עד, אופקיה של אפקים, דבר, 17 בספטמבר 1959
• סקירה על מצב המרכז ההיסטורי של אופקים באתר 'חלון אחורי', 12 בספטמבר 2010
• מיכאל יעקובסון, סיור אדריכלי באופקים: זהות מקומית מפתיעה, באתר Xnet‏, 17 באוקטובר 2011
• יריב פלג, ‏אופקים חדשים, באתר ישראל היום, 28 בדצמבר 2017

הערות שוליים

ראשי ועד המתיישבים, מועצת ועיריית אופקים

לפני ההכרה במועצה המקומית יעקב שמשוני (ראש מרחבים) יהודה מרציאנו (ועד מקומי) 1955 1955–1958 כמועצה מקומית דב פרידקין (מועצה ממונה) משה ביתן יעקב כהן (ועדה קרואה) משה מייבסקי (ועדה קרואה) יחיאל בנטוב אברהם רביבו יחיאל בנטוב יאיר חזן מ-1958 מ-1960 מ-1961 מ-1963 מ-1969 מ-1978 מ-1983 1989–1993 כעירייה מיכה הרמן (מועצה / עירייה) יאיר חזן אבי אסרף אריה אזולאי (ועדה קרואה) צביקה גרינגולד (ועדה קרואה) איציק דנינו מ-1993 מ-1998 מ-2003 מ-2007 מ-2008 2013–והלאה