על פי המקרא, כלי המשכן הם קבוצת כלים ששימשו את בני ישראל כשהם היו במדבר. כלים אלו הוצבו במשכן והם שימשו למטרות שונות. במסעות של בני ישראל, כלים אלו נישאו על ידי בני קהת. הציווי על יצירת הכלים, מופיע בפרשת תרומה ותיאור יצירת הכלים בפועל, על ידי בצלאל בן אורי, מופיע בפרשת ויקהל.

דגם של ארון הברית, בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית
המנורה שנעשתה על ידי מכון המקדש (מוצגת במדרגות היורדות מהרובע היהודי לכותל המערבי)
שולחן לחם הפנים בדגם המשכן בתמנע
דגם של מזבח הזהב

ארון הברית

עריכה
  ערך מורחב – ארון הברית

ארון הברית הוא הכלי החשוב ביותר שהיה במשכן[1]. בתוכו הונחו לוחות הברית והוא הוצב בקודש הקודשים. הוא היה עשוי משלושה ארונות: ארון עשוי זהב, המונח בארון עשוי מעצי שיטים שגם כן הונח בארון העשוי מזהב[2]. אורכו של הארון השלישי היה שתי אמות וחצי, רוחבו היה אמה וחצי וגובהו אמה וחצי[3].לפי המסורת היהודית "הארון הוא לא מין המידה" הכוונה שאם האורך של קודש קודשים הוא עשר אמות והארון שתי וחצי אמות ,כאשר הארון נמצא הקודש הקודשים המרחק מהקיר לאהרון הוא חמש אמות והמרחק מהקצה השני גם חמש אמות. הארון נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים בזהב, שהוכנסו לטבעות זהב שנצקו לצידי הארון[4]. על הארון הייתה מונחת כפורת בעובי טפח[5] העשויה מזהב טהור שעליה היו שני כרובים בגובה עשרה טפחים[6]. את הארון היה עוטר כתר עשוי מזהב.

המנורה

עריכה
  ערך מורחב – המנורה

מנורת הזהב הייתה מנורה בגובה 18 טפחים[7] וברוחב 12 טפחים שהוצבה בדרום אוהל מועד. במנורה הודלקו כל ערב 7 נרות על ידי הכהנים. היא הייתה עשויה מגוש אחד של זהב, בלי חיבורים של גושים נפרדים. עיצוב המנורה כלל צורות של כפתורים, פרחים וגביעים.

השולחן

עריכה
  ערך מורחב – שולחן הפנים

שולחן הפנים הוצב בצפון אוהל מועד. הוא היה עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב וכל שבוע הונחה עליו מערכת של 12 לחמים. אורכו של השולחן היה 2 אמות, רוחבו אמה אחת וגובהו אמה וחצי[8]. הוא נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים בזהב, שהוכנסו לטבעות זהב שנצקו לצידי השולחן. את השולחן עיטר זר זהב.

מזבח הזהב

עריכה
  ערך מורחב – מזבח הזהב

מזבח הזהב, הנקרא גם מזבח הקטורת, היה מזבח, שעליו הקטירו הכהנים פעמיים ביום את קטורת הסמים. הוא היה עשוי מעצי שיטים מצופים זהב והוצב במרכז אוהל מועד. אורכו היה אמה, רוחבו אמה וגובהו שתי אמות[9]. הוא נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים בזהב, שהוכנסו לטבעות זהב שנצקו על פינות המזבח. את מזבח הזהב עיטר זר זהב.

מזבח העולה

עריכה
  ערכים מורחבים – מזבח הנחושת, מזבח העולה

מזבח הנחושת, הנקרא גם מזבח העולה, היה המזבח שעליו הוקרבו הקורבנות. הוא היה עשוי מעצי שיטים מצופים נחושת אך את חללו מילאו באדמה[10] והוא הוצב במרכז חצר המשכן, מול פתח אוהל מועד. אורכו היה 5 אמות ורוחבו גם כן 5 אמות. בתלמוד[11] מובאת מחלוקת ביחס לגובהו, האם היה 3 אמות או 10 אמות. הוא נישא על ידי מוטות עצי שיטים מצופים נחושת שהוכנסו לטבעות נחושת שניצקו לצידי המזבח. למזבח היו עולים בעזרת כבש באורך 32 אמות שהוצב בדרום המזבח.

הכיור

עריכה
  ערך מורחב – כיור (כלי המקדש)

הכיור היה הכלי בו רחצו הכוהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני עבודתם. הוא היה עשוי כולו מנחושת ועמד בעזרת בסיס מנחושת. מקומו היה בין כבש המזבח לאוהל מועד כך שהוא לא עמד ממש מול הפתח אלא דרומית אליו[12].

כלים נוספים

עריכה
  ערך מורחב – כלי שרת

כלים נוספים רבים היו במשכן ושימשו לצורך פעולות שונות:

  • קערות- תבניות בהם נעשה לחם הפנים.
  • כפות- בזיכים, בהם הונחה הלבונה שליד הלחם.
  • קְשָׂווֹת- חצאי קנים, עליהם הונח לחם הפנים.
  • מְנַקִּיוֹת- מקלות ארוכים שהחזיקו את הקשוות[13].
  • מלקחיים- שימשו להוצאת הפתילות מן המנורה.
  • מחתות- מעין כלי קיבול, שימשו להוצאת האפר או הגחלים מן המנורה או מן המזבחות.
  • סירים, יעים- שניהם שימשו להוצאת הדשן מעל מזבח הנחושת.
  • מזרקים- כלים שבהם קיבלו את הדם מן הבהמות הנשחטות.
  • מזלגות- נועדו להפוך את הבשר כשהוא על האש.

הכלים שהיו לצורך שולחן הפנים והמנורה היו עשויים זהב, ואלה שהיו לצורך מזבח הנחושת היו עשויים מנחושת.

מיקום הכלים וסידורם במשכן

עריכה
 
דגם המתאר את אוהל מועד ומיקום הכלים בתוכו. משמאל- המנורה, באמצע- מזבח הזהב ומימין- השולחן עם הלחם שעליו.

לגבי מיקומם המדויק של חלק מהכלים כותב רש"י:

שלחן בצפון, משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה. ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך קמעא כלפי המזרח, וכולם נתונים מן חצי המשכן ולפנים. כיצד? אורך המשכן מן הפתח לפרכת- עשרים אמה. המזבח והשלחן והמנורה משוכים מן הפתח לצד מערב עשר אמות.

מיקומו המדויק של המזבח נתון במחלוקת בתלמוד[14].

משמעות הסידור

עריכה

הסברים רבים נכתבו על מיקום הכלים. לפי הרבה מפרשים, כל כלי מבטא ערך מסוים, כאשר הצבתם במשכן מבטאת את חשיבותו של כל דבר, אך יחד עם זה גם את מקומו בסדר העדיפויות[15]. למשל, הארון מסמל את התורה[16], השולחן, את העושר או המלכות[17] ומזבח הזהב את הכהונה[18]. בהשראה ממיקום המנורה בדרום, נאמר המשפט: ”הרוצה להחכים ידרים” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ה, עמוד ב').

לעומת זאת, הכוזרי[19] מסביר את מיקום הכלים על פי משל על גוף האדם. לדבריו, כמו שהנשמה לא יכולה לשרות בגוף אם הגוף לא מתנהל כראוי, כך במשכן, השכינה לא יכולה לשרות אם כל המערכות אינן פועלות כמו שצריך. הוא מסביר שהאוכל מזין את הגוף בשלושה מישורים. החלק ה"גס" שבו מתעכל בקיבה, החלק ה"צלול" מזין את הלב[20] וה"צלול שבצלול" (האדים שעולים מן הדם[21]) מזין את "רוח החיים"[22] שבאדם. כך זה גם במשכן. האש שעל מזבח הנחושת "מעכלת" את החלקים ה"גסים" במציאות- בשר הקורבנות- האש שעל מזבח הזהב "מעכלת" את הקטורת- ביטוי לנפש, השוכנת בלב- והאש שעל המנורה היא ביטוי ל"אור החכמה". הוא מאריך לבאר גם את יתר הכלים, גם כן על פי מבנה גוף האדם, כך שבסופו של דבר, כל המערכות עובדות כמו שצריך, כדי שתוכל השכינה לשרות.

כיסויי הכלים

עריכה

בזמן המסעות במדבר, נושאי הכלים היו בני קהת. אולם, התורה מציינת שאסור לבני קהת לגעת בכלים עצמם, ”...ולא יגעו אל הקדש ומתו...” (ספר במדבר, פרק ד', פסוק ט"ו). לכן, התורה מצווה על הכוהנים, שלהם מותר לגעת בכלים, לכסות את הכלים לפני שבני קהת ישאו אותם כדי שהם לא יגעו ממש בכלים. לכל כלי היו מספר כיסויים:

הרמב"ן[29] מעיר שעל כל הכלים נפרש כיסוי עור תחש, משום שהוא נועד להגן מפני הגשמים. הכלי היחיד שנפרש עליו עוד כיסוי מעל כיסוי העור הוא הארון, זאת מפני כבודו של הארון שצריך שכיסויו העליון יהיה מפואר.

זמן יצירת הכלים

עריכה

בתורה, הציווי על עשיית הכלים מופיע לפני הציווי על עשיית מבנה המשכן, אולם, בפרשת ויקהל כתוב שהמבנה עצמו נעשה לפני עשיית הכלים. כדי לתרץ קושיה זו כתבו חז"ל:

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "לך אמור לו לבצלאל, עשה לי משכן, ארון וכלים" הלך משה והפך ואמר לו: "עשה ארון וכלים ומשכן". אמר לו: "משה רבינו! מנהגו של עולם, אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר, עשה לי ארון וכלים ומשכן? כלים שאני עושה, להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה, עשה משכן, ארון וכלים?" אמר לו: "שמא בצל אל היית וידעת?"

כלומר, הסדר הנאמר בפרשת תרומה הוא הסדר שמשה אמר לבצלאל לעשות. בפרשת ויקהל נאמר הסדר שנעשה בפועל: קודם המבנה, שלתוכו הוכנסו הכלים. יש מפרשים שהסדר הנאמר בפרשת תרומה בא לבטא את חשיבותם של הכלים, שעיקר העבודה נעשית בהם[30].

הכלים כיום

עריכה

לפי המסורת, לאחר הקמת בית המקדש הראשון בידי שלמה, נגנזו רוב כלי המשכן. התלמוד[31] מציין שהכלים נגנזו "תחת המחילות של ההיכל". מכון המקדש שיחזר כשבעים כלים על פי המקורות. כלים אלו מוצגים כיום ב"תערוכת כלי המקדש" ברובע היהודי בירושלים.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ רמב"ן על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק י', רשב"ם שם וראו ספר הכוזרי מאמר שני, כח'.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ב, עמוד ב'.
  3. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק י'.
  4. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק י"ב עד פסוק ט"ו.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד א'.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד ב'.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ח, עמוד ב'.
  8. ^ ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק כ"ג.
  9. ^ ספר שמות, פרק ל', פסוק ב'.
  10. ^ רש"י על ספר שמות, פרק כ"ז, פסוק ה' בסוף דיבור המתחיל "כרכוב המזבח".
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ט, עמוד ב'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ט, עמוד א'.
  13. ^ ויש המסבירים הפוך: שהקשוות הם המקלות, והמנקיות הן חצאי הקנים.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף נ"ח, עמוד ב'.
  15. ^ ראו את מאמרו של הרב אליעזר מלמד בנושא.
  16. ^ רש"י על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק י"א בדיבור המתחיל "זר זהב" ורמב"ן בתחילת פרשת תרומה.
  17. ^ רש"י על ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק כ"ד, תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ה, עמוד ב'.
  18. ^ רש"י על ספר שמות, פרק ל', פסוק ג'.
  19. ^ מאמר שני, כ"ו.
  20. ^ נראה שכוונתו לדם שזורם ללב.
  21. ^ כך מסביר האוצר נחמד.
  22. ^ נראה שכוונתו לשכל.
  23. ^ ספר במדבר, פרק ד', פסוקים ה'ו'.
  24. ^ ספר במדבר, פרק ד', פסוקים ז'ח'.
  25. ^ ספר במדבר, פרק ד', פסוקים ט'י'.
  26. ^ ספר במדבר, פרק ד', פסוק י"א.
  27. ^ ספר במדבר, פרק ד', פסוק י"ב.
  28. ^ ספר במדבר, פרק ד', פסוקים י"גי"ד.
  29. ^ רמב"ן על ספר במדבר, פרק ד', פסוק ד'
  30. ^ ראו רמב"ן על תחילת פרשת תרומה ועין אי"ה על הגמרא בברכות.
  31. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד א'.