מבצר הארבל

‪‬

מצוק ארבל
מצוק ארבל
מצוק ארבל
מגורים בארבל

ביצורי הארבל שוכנים בראשו של הר ארבל. בראש ההר חצוב מבצר, סביבו חומות בעלי קמרונות. ניתן לראות על פני השטח טורי מדרגות ומערות החצובות על המדרונות. מערות אלה הן מערות מגורים הכוללות מתקנים חצובים, מקוואות, בריכות ובורות מים מטויחים. המצוקים משני צדדיו של נחל ארבל כוללים מדרום את מצוקי הארבל המתנשאים לרום מאות מטרים עליהם נתגלו שרידי מבצר ומערות חצובות בהן מערכת ביצורים גדולה, מבואות ומעברים, קירות מגן ומדרגות. מצפון הר ניתאי.

היסטוריהעריכה

ככל הנראה מערות הארבל שימשו כבר בתקופה פרהיסטורית. בשנת 161 לפנה"ס המצביא הסלאוקי בכחידס הגיע לעיר ארבל שבגליל, ולפני עלייתו לירושלים הציב מצור על הנמלטים למערות ותפסם .[1] אצל יוסף בן מתתיהו בפירושו לספר חשמונאים א' מוזכרת בארבל המערה הצבאית של בכחידס.

בתקופת בית שני היה הגליל תחת שלטונו של הורדוס, אשר הוכתר על ידי אנטוניוס - אוגוסטוס הקיסר, זאת במטרה לדכא את מורדי הגליל, תומכי אנטיגונס (נצר לבית חשמונאי). תושבי הארבל נודעו כמי שהתנגדו באופן נחרץ לשלטונו. עדותו של יוסף בן מתתיהו לגבי הארבל מוקדשת לשני עניינים:

  1. מערות ארבל כמקום התבצרותם של יהודים כנגד הורדוס בשנת 39-40 לפנה"ס
  2. כפר המערות ארבל, שבוצר על ידו ערב הפלישה הרומית בשנת 66 לספירה.

המערות שכנו בצלעות הרים תלולים שהדרך אליהם הייתה מוגבלת והעמידה את צבאו של הורדוס בפני קשיי נגישות. הורדוס נאלץ להשתמש בדרכי לחימה מתוחכמות וזאת משום שדרכי הלחימה השגרתיות לא היו רלוונטיות בסיטואציה הקיימת. השיטה כללה הורדה של בכירי צבאו בארונות קשורים בחבלים, עד שהגיעו לפתחי המערות, שם, את מי שתפסו הרגו ובמתנגדים שהחזיקו מעמד, פגעו באש. הקנאים לא נכנעו והעדיפו למות ולא ליפול בשבי.[2]

המערות הטבעיות הקרסטיות, שהותאמו למגורי אדם, הן כנראה כפר המערות הנזכר אצל יוסף בן מתתיהו. כפר המערות שבארבל מוזכר כאחד מ-19 הביצורים של יוסף בן מתתיהו ולמעשה היה חלק מההכנות למרד הגדול של היהודים בשלטון הרומאי (שנת 68 לספירה). הלוחמים היהודים בחרו להקים מערך הגנה באמצעות כניסה לתוך המערות הנמצאות שם בשפע על ידי השתלשלות בחבלים, הפיכתן למגורים והכשרתן כמקום מפלט ללוחמים ומשפחותיהם בשעת חירום (כמו בימי הורדוס). לא מן הנמנע שנעשה שימוש במערות הנגישות ביותר גם בימי שיגרה ושקט. הצלבנים, הממלוכים והטורקים השתמשו גם הם במצוקיו של הארבל לצורכיהם והקימו עליהם מבצר גדול בנקודה אסטרטגית בדרך הים. אין הרבה ידיעות על הארבל בתקופות אלה.[3]

את הביצורים שאנו רואים היום מזהים עם השלטון העות'מאני (מאה 18 לספירה)[4] אשר נבנו על ידי מושל צפת - עלי, בנו של האמיר פחר א-דין השני לבית מעאן .[3] המבצר בנוי בתוך מערכת של מערות הנפרשת לאורך המצוק. נתגלו מדרגות המקשרות בין שלושת מפלסי המבצר .

ממצא ארכאולוגיעריכה

מבחינת הממצא הארכאולוגי הנתון באתר, ניתן לראות מבצר חצוב בראשו של ההר, המבצר מוקף חומות. על פני השטח ניתן לראות מערות וטורי מדרגות. על המדרונות חצובות מערות מגורים, מתקנים חצובים, מקוואות ובורות מים מטויחים. אל הבורות הובילו מים באמצעות מתקני הטיה.[4]

ב-1922, נערך סקר ארכאולוגי על ידי המרכז לחקר מערות ובעבור רשות הטבע והגנים במערות מצוק ארבל, במהלכו נסקרו כ-50 מערות ומופו כ-36. רוב המערות נמצאות באזור המכונה "כפר המערות". בצוק הארבל נחצבו או הוכשרו למגורים יותר מ-120 מערות, סדורות בשבעה מפלסים, חלקן ממזרח וחלקן ממערב. מצידה של כל קבוצת מערות מזדקף עמוד סלע המקשה את הגישה למקום. ככל הנראה בזמנו הגיעו אליהן בעזרת סולמות וחבלים והיושבים בהן הרגישו מוגנים. במרבית המערות ניכרים סימני חציבה וטיח[2]

במאמר שפורסם בקתדרה 61, בשנת 1991, נכתב כי התגלה ממצא נומיסמטי ונותח זמנם של הטיח ושל שרידי בנייה קדומה בחזית המערות. ממצא זה אינו מאשר שימוש במערות בתקופה הלניסטית חשמונאית מוקדמת. במורד שלרגלי המערות נתגלתה פזורה קרמיקה מן התקופה הרומית המוקדמת בקבוצת המערות המערבית בהר ארבל נתגלו ממצאים המתוארכים לתקופה הביזנטית. בחינה ראשונית של הקרמיקה מלמדת כי היישוב במערות אלה לא המשיך אחרי תקופה זו.[5]

לקריאה נוספתעריכה

  • א' איזדרכת, "הארבל - מצוק מורדים ובקעת חולמים", בשביל הארץ, עמ' 25.
  • י' שבטיאל, "ההר החלול", בשביל הארץ, ספטמבר 2014.
  • יגאל טפר, י. שחר, ארבל הגלילית, קתדרה 61, יד יצחק בן-צבי. 1991
  • י' גל, מ' גבאי, מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול- כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כינורות, ירושלים, 2001, עמ' 80–83

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מבצר הארבל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איזדרכת א., "הארבל - מצוק מורדים ובקעת חולמים", בשביל הארץ
  2. ^ 1 2 שבטיאל י., "ההר החלול", בשביל הארץ, ספטמבר 2014.
  3. ^ 1 2 גל י, גבאי מ. "מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול- כרך 4: הגליל התחתון וחופו ובקעת כינורות", ירושלים, 2001, עמ' 80–83
  4. ^ 1 2 הר ארבל באתר רשות העתיקות
  5. ^ טפר י., שחר י., "ארבל הגללית", קתדרה 61, יד יצחק בן-צבי, 1991