מהאיאנה

(הופנה מהדף מהיינה)

מהאיאנהסנסקריט: महायान, מילולית - "המרכבה הגדולה" או "הכלי הגדול") הוא הזרם הגדול ביותר בבודהיזם. הוא נפוץ בסין, טיבט, יפן, קוריאה, וייטנאם וטאיוואן. נכון לשנת 2010, נמנים בתוכו כ-263 מיליון מאמינים, המהווים 53% מכלל הבודהיסטים בעולם[1].


פסל בודהה מסין, המאה ה-6 לספירה

מקורות המהאיאנהעריכה

מקור החוכמה הבודהיסטית הוא תורתו של גאוטמה הבודהה, שנועדה לשחרר את האדם מסבלו (דוקהה). במרוצת הזמן נוצר מגוון של כיתות ואסכולות, שכל אחת מהן שמה דגש מיוחד על היבטים שונים של תורה זו, המתומצתת בארבע אמיתות נאצלות. בעוד ששלוש האמיתות הנאצלות הראשונות (האמת בדבר קיום הסבל, מקור הסבל, והאפשרות להשתחרר מסבל) מהוות מכנה משותף אחיד למדי ברוב הזרמים, הם נבדלים זה מזה בדרך בה הם מתארים ומציעים ליישם את האמת הרביעית. אמת זו היא שניתן להשתחרר מסבל באמצעות הדרך המתומנת האצילה (סנסקריט: אָרְיָאשְׁתָּאנְגה-מָארְגַה आर्याष्टाङ्गमार्ग, פאלי: אַרִיוֹ אַתַנְגִיקוֹ מַגוֹ) שהתווה הבודהה. היא מבוססת על קיום חיי מוסר (סילה), פיתוח ריכוז ושליטה נפשית (סמאדהי) ורכישת חוכמת-אמת (פאניה) דרך התנסות ישירה בתרגול מדיטטיבי.

המהאיאנה התפתחה כמסורת פילוסופית דתית, אשר שמה דגש מיוחד על מספר עקרונות אותם ניתן לזהות בדרשותיו המקוריות של הבודהה: הפוטנציאל של כל אדם באשר הוא להשתחרר מסבל, לזכות בהארה ולהפוך לבודהה; לטפח חמלה כלפי כל היצורים החיים; ולשאוף לשחרר גם אותם מכל סבלותיהם, כל עוד הם מתקיימים בעולם. עקרונות אלו מניחים במרכז "הדרך" את האחריות החברתית, ומעודדות טיפוח של מידות טובות ואהבת הזולת, ומדרגת אותן במקום גבוה יותר מהשחרור האישי של האדם למען עצמו.

חוקרים סבורים כי המהאיאנה החלה להתקיים כתנועה נפרדת בסביבות המאה הראשונה לפני הספירה בצפון מערב תת-היבשת ההודית, התפתחה בהדרגה לאורך כשלוש מאות שנים, והגיעה בצורה מפותחת יחסית לסין במאה השנייה לספירה, משם התפשטה הלאה ברחבי אסיה. לפי וויליאמס (1989), ההתפתחות של המהאיאנה הייתה תהליך איטי והדרגתי. נזירי מהאיאנה ושאינם מהאיאנה יכלו לחיות יחד בשלום באותו המנזר, כל עוד שמרו על קוד התנהגות תואם. בין מייסדי הזרם נוהגים לציין את נגרג'ונה.

הכתבים הראשונים הידועיםעריכה

הטקסטים הראשונים הידועים של המהאיאנה הם תרגומים שנעשו לסינית על ידי הנזיר הקושאני לוקאקסמה בבירה הסינית לוו-יאנג, בין 178 ל-189 לספירה.

כתביו של לוקאקסמה כוללים תרגום של הפראטיוטפאנה סוטרא, אשר נחשבת למקור מנהגי הארץ הטהורה בסין. בתרגום זה מופיע האזכור הידוע הראשון של הבודהה אמיטאבהה וארצו הטהורה. כמו כן, יצר לוקאסאמה את אחד התרגומים הראשונים של שלמות החכמהסנסקריט: "פראז'ניה פראמיטה"); סוטרת יסוד במהאיאנה, אשר מהווה את אחד הכתבים החשובים ביותר בעולם הבודהיסטי.

הכתובות הראשונות הידועותעריכה

המופע הקדום ביותר של ביטויים המזוהים עם מסורת המהאיאנה נמצא חקוק באבן במאת'ורה אשר בהודו, ותוארך ל-180 לספירה בקירוב. המדובר בשרידים של פסל בודהה, הנושא את הכתובת הברהמית: "נוצר בשנת 28 למלכותו של המלך הובישקה [...] עבור הבודהה אמיטאבהה" (מוזיאון מאת'ורה). הכתובת הידועה הבאה מתוארכת לסוף המאה השלישית.

המועצה הבודהיסטית הרביעיתעריכה

העלייה הפורמלית של הבודהיזם המהאיאני תוארכה לאמצע המאה ה-2, כאשר הקיסר הקושאני קנישקא כינס את המועצה הבודהיסטית הרביעית בגנדהרה, שאישרה את הפיצול של הבודהיזם המהאיאני מאסכולות הניקייה הבודהיסטיות המסורתיות. בתקופה זו התחוללה אינטראקציה תרבותית משמעותית בין התרבות הבודהיסטית להלניסטית. מתוך כך, התפתח זרם אמנות יווני-בודהיסטי, המשתקף בסגנון העיצובי הייחודי של צלמי הבודהה באותה התקופה.

יצירה והתרחבות (המאה ה-1המאה ה-10)עריכה

החל מהמאה הראשונה לספירה התפתחה המהאיאנה והתפשטה במזרח מהודו ועד דרום-מזרח אסיה, ומשם צפונה לכיוון מרכז אסיה, קוריאה וסין, עד שלבסוף הגיעה ליפן בשנת 538 לספירה. המהאיאנה נעלמה מהודו במהלך המאה ה-11, ולאחר מכן איבדה מהשפעתה בדרום-מזרח אסיה, שם הוחלפה בידי בודהיזם טהרוואדי מסרי לנקה.

המהאיאנה נותרה האמונה הבודהיסטית העיקרית במזרח אסיה, ולימים התפתח ממנה זרם הווג'ריאנה האזוטרי, אשר טוען כי איחד בתוכו את כלל האסכולות שקדמו לו.

דוקטרינהעריכה

את דרך המהאיאנה ניתן לאפיין בעקרונות הבאים:

  • אוניברסליזם - "טבע הבודהה" טמון בכל אדם באשר הוא
  • חכמת הארה - מושא שאיפות מרכזי
  • חסד - המתבטא בפיתוחן ובביטויין של מעלות טובות
  • גאולה - הנתמכת בידי קוסמוגרפיה עשירה

המהאיאנה הפילוסופי נוטה להתמקד בשלושת המאפיינים הראשונים (אוניברסליזם, חכמת הארה וחסד) ללא עניין רב בנושאים העל טבעיים, ואילו מהאיאנה אדוקה מתמקדת בעיקר בגאולה אשר תוביל את המאמין למישורי קיום נעלים, אשר מעבר לקיום הארצי.

אוניברסליזםעריכה

בכל פרט בעולם קיים מלכתחילה "טבע של בודהה", ועל כן טמונה בו היכולת להגיע להארה ולהפוך לבודהה אם רק יזהה זאת.

חוכמת הארהעריכה

המהאיאנה מותחת ביקורת על הבודהיזם המסורתי, שלדידה שם דגש רב מדי על השאיפה האישית להגיע לנירוואנה, ומעודד, לכאורה, חיי פרישות והתבודדות. לעומתו, מכווינה המהאיאנה לפיתוח בודהיצ'יטה, השאיפה להפוך לבודהיסאטווה, אשר מוכן לעכב את שחרורו האישי מסבל לטובת שחרורם של כל הברואים כולם. לבודהיסאטווה נפש בעלת חסד רב, המאוחדת בחכמת האמת (פראז'נה פרמיטה) של הריקות (שונייטא), והיא נושאת שש שלמויות: נדיבות, סבלנות, מדיטציה, מוסריות, אנרגיה וחכמה.

אסכולות רבות של הבודהיזם המהאיאני התמקדו בטיב ההארה ובמשמעותה של נירוואנה, מהמהדייאמיקה ליוגקרה ועד הזן.

חסדעריכה

חסד (או "חמלה"; קארונה בסנסקריט), הוא מושג מפתח נוסף במהאיאנה, הנחשב להשלמה ההכרחית לחכמת הארה. הוא נסמך על הרעיון שמעלות מוספות יכולות להיות מועברות לאחרות.

הבודהיסטוות הם הפועלים העיקריים בחסד, כאשר אוולוקיטשווארה הוא הראשון מביניהם.

גאולהעריכה

המהאיאנה האדוקה פיתחה קוסמוגרפיה עשירה, עם בודהות ובודהיסטוות שונים, החיים בעולמות עליונים. רעיון השילוש, או הטריאקה, תומך בעולמות אלה, כשהוא עושה את הבודהה עצמו לדמות דמוי אלוהית טרנסצנדנטלית. בתנאים שונים, המאמינים יכולים להגיע לעולמות אלה לאחר מותם, ורק שם לזכות בהארה השלמה. ישנן כתות הגורסות כי הגאולה הזו לעולמות דמויי גן עדן יכולה להיות מושגת על ידי אמונה בלבד, העלאת דמות בודהה בדמיון, או שינון שמו כמנטרה. גישה זו לגאולה מהווה עבור ההמונים מקור משיכה לבודהיזם אדוק, במיוחד כפי שהוא מיוצג בידי הארץ הטהורה. קוסמוגרפיה זו מאפשרת למהאיאנה להיות סינקרטית למדי, ולהתאים גם למאמינים באלים ואמונות אחרות. מקורות שונים הוצעו על מנת להסביר את עלייתה, כמו כתות הינדיות אדוקות פופולריות (בהכטי), ותאולוגיות פרסיות ורומאיות-יווניות, שהגיעו להודו מצפון מערב.

כתבים מהאיאנייםעריכה

למהאיאנה סוטרות ייחודיות (כתבים, ספרים), וכמו כן, הן מכירות בערכן וסמכותן של סוטרות מוקדמות יותר, כגון אלה שנשמרו בקנון הפאלי.

לפי ההערכות, חוברו כתבי המהאיאנה על ידי מספר מחברים[2]לאורך מאות שנים,[3][4][2][5][6] החל מ-150 לפני הספירה[4] או המאה הראשונה לספירה[7], ועד 650 לספירה לערך. רובם של שלושים ושמונה הקנונים המאוחרים נרשמו ב"סנסקריט מעורבת”, וכאשר הופצו במרכז אסיה ובסין בזכות "דרך המשי", תורגמו לשפות המקומיות.[5] המתרגמים לסינית שילבו בתרגומם פרשנויות ורעיונות חדשים, שאינם מופיעים במקור בסנסקריט.[8] מסיבות אלו ואחרות, תרגומים מוקדמים אלו סבלו מחוסר בהירות.[8] במרוצת הזמן התערבבו רעיונות אלה באמונות מקומיות[8], ושילבו מוטיבים מתוכן.[8] מלומדים סבורים שחלק מהסוּ֫טרות של הקנונים המאוחרים חוברו במרכז אסיה או בסין.[8][5][4][6] אותן סוּ֫טרות הופצו מאוחר יותר גם לוייטנאם (במאה השנייה לספירה)[5] קוריאה (ב-372 לספירה),[5] יפן (בסביבות 538 או 552 לספירה),[5] טיבט (במאות השביעית והשמינית לספירה),[5] מונגוליה (במאה ה־13 לספירה),[5] טייוואן (במאה ה־17 לספירה)[5] ולארצות נוספות, שם זכו לתרגום לשפה המקומית. נרשמה להן השפעה רבה באזורים נרחבים באסיה (בעיקר בחלקה הצפוני ובחלקה המזרחי). לבסוף, הופצו הכתבים גם במערב. חלק מהם, כגון סוטרות שלמות החכמה, מוצגים כדרשות מקוריות מפיו של הבודהה. חלק מהמקורות טוענים כי דרשות אלו נמסרו במסורת בעל פה יחד עם סוטרות אחרות, בעוד מקורות אחרים טוענים כי הוסתרו ונתגלו מאות שנים לאחר מכן. לצד הסוטרות, ישנם כתבים מהאייאניים אשר מציעים להן פרשנות והרחבה.

בין כתבי המהאיאנה המוקדמים והחשובים ביותר נכללות סוטרת שלמות החכמה ("פראז'נה פרמיטה"), סוטרת אבטאמסאקה, סוטרת הלוטוס, סוטרת הוילמקירטי, וסוטרת הנירוואנה.

הקנון המהאיאני זכה להרחבות נוספות לאחר שהבודהיזם הפך לנפוץ בסין. טקסטים חדשים, כגון סוטרת הבמה וסוטרת ההארה המושלמת לא היו הודיים במוצהר, אך נתקבלו כקדושים בשל ערכם הרב. כתבים מאוחרים יותר כוללים את הלינג'י לו, פרשנות מאת לינג'י. עם התפתחות הבודהיזם הסיני והקוריאני, נכתבו פרשנויות חשובות נוספות, וביניהן כתביו של ג'ינול הקוריאני, והשובוגנזו של דוגן מיפן.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מהאיאנה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ https://web.archive.org/web/20131020100448/http://media.johnwiley.com.au/product_data/excerpt/47/04706745/0470674547-196.pdf
  2. ^ 1 2 Rupert Gethin, The Foundations of Buddhism, Oxford University Press, 1998
  3. ^ Eno, R, BUDDHISM & BUDDHISM IN CHINA, EALC E232, Indiana University, 2008, עמ' 9
  4. ^ 1 2 3 Hirakawa, Akira, A history of Indian Buddhism: from Śākyamuni to Early Mahāyāna; translated and edited by Paul Groner, University of Hawaii Press, University of Hawaii Press, 1990
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Buswell, R.E. Jr. (Editor in Chief), Encyclopedia of Buddhism, Macmillan Reference USA, 2004
  6. ^ 1 2 Paul Williams, Mahāyāna Buddhism: The doctrinal foundations, Second edition, Routledge, 2009
  7. ^ Harvey, P., An Introduction to Buddhism: Teachings, History and Practices, second edition, Cambridge University Press, 2013
  8. ^ 1 2 3 4 5 Zürcher, Erik, , The Buddhist conquest of China : the spread and adaptation of Buddhism in early medieval China, 3rd ed., The Netherlands: Teiser, Koninklijke Brill NV, Leiden, 2007