מודי בר-און
מרדכי (מוֹדִי) בר-און (20 בספטמבר 1962 – 30 במאי 2022) היה מנחה טלוויזיה, שדרן רדיו, במאי תיאטרון, תסריטאי, סאטיריקן, עיתונאי, מחזאי, שחקן, קומיקאי ויוצר טלוויזיה ישראלי.
.jpg) | |
| בר-און באוגוסט 2016 | |
| לידה |
20 בספטמבר 1962 כ"א באלול ה'תשכ"ב קריית עמל, ישראל |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 2022 (בגיל 59) כ"ט באייר ה'תשפ"ב תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| תקופת הפעילות | 1985–2022 (כ־37 שנים) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב  |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ילדות והשכלהעריכה
בר-און נולד בקריית טבעון. אביו יהודה, עלה מרומניה, היה פועל במפעל המלט "מפעל נשר חיפה" בנשר. משפחתו גרה בצריף בנשר מ-1949 ועד אמצע שנות החמישים ואז עברה לגור בקריית עמל. אמו נחמה, הייתה ניצולת שואה שעלתה מפולין ועבדה כמורה. בילדותו עברה המשפחה לשכונת "אחוזה" בחיפה והוא למד בתיכון עירוני ה'[1].
התגייס לנח"ל ושירת בגדוד 906 במסגרת חטיבת בית ספר למ"כים במהלך מלחמת לבנון הראשונה[2]. לאחר מכן השלים תואר ראשון בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
כסאטיריקן וכשחקןעריכה
בר-און החל את דרכו המקצועית כסטנדאפיסט בשנות השמונים, והיה חבר בצוות הסטנד-אפ "איך זה עובד באמת" עם גדי פור ויוסי פרץ[3].
בשנת 1990 ביים את המחזה "התכווצות שרירים" מאת רועי רשקס בתיאטרון הסימטה[4].
בשנת 1991 שיחק בסרט "סיפורי תל אביב", בתפקיד מורה לנהיגה המנהל רומן עם שרונה (יעל אבקסיס)[5]. בנוסף, שיחק בר-און בסרטים "הפטריוטים" (1994) ו"ג'ירפות" (2001).
בשנת 1992 ביים את "הפותחן", מחזה מאת ויקטור לאנו, המגולל את סיפורם של שני הניצולים היחידים שנותרו על־פני האדמה לאחר הפצצה אטומית. האחד סטודנט אינטלקטואל, והשני יתום מוכה. הם נקלעים למקלט, כשברשותם עשרות קופסאות שימורים, אבל אפילו לא פותחן אחד. במחזה שיחקו גיל אלון וגבי שושן[6].
בשנת 1993 הצטרף בר-און לצוות הכותבים של תוכנית הטלוויזיה "החמישייה הקאמרית" ובשנת 1995 כתב מחזה לתיאטרון הבימה בשם "הרקוויזיטור" (יחד עם אילן אלדד). כתב טור במקומון "זמן תל אביב". בשנים 1993–1994 כתב טור הומוריסטי-סאטירי שבועי, בשם "סוגרים חשבון", ב"מגאזין" של העיתון "גלובס".
בשנת 2003 שיחק את עצמו בעונה השנייה של הסדרה שוטטות בפרק "מילואים".
בשנים 2003–2015 היה הפרזנטור של בנק דיסקונט[7][8]. בשנת 2015 שיחק גם בתפקיד אורח בסדרה "רון" ששודרה ב-yes[9].
בנוסף לעבודתו בטלוויזיה, לימד קולנוע במכללה האקדמית ספיר, וקודם לכן לימד קולנוע גם בבית הספר הדמוקרטי בחדרה.
הנחיית טלוויזיהעריכה
שידורי הספורטעריכה
בר-און החל את דרכו בערוץ הספורט בשנת 1994 בהם הנחה לצד יעל אלמוג את תוכנית הספורט "סל בסלון". בין השנים 1997–2021 הנחה את אולפן ליגת האלופות[10], התוכנית אשר הכי מזוהה איתו לאורך כל הקריירה שלו. מלבד שידורי המשחקים, כתב והשתתף במערכונים הסובבים את משחקי ליגת האלופות לצידם של אבי מלר וספי ריבלין, וכלל את התוכניות "אמפריית דשא" ו"מסע הקסם המסתורי"[11], וכן את התוכנית "הגעתם ליעד", בה יצא יחד עם שחקן או פרשן מתחום הספורט למסע בערים שונות ברחבי העולם, המהווה מוקד עניין בתחום הספורט בעיר, ומעבר לכך.
בר-און הנחה תוכניות נוספות בערוץ הספורט, בין היתר ב-2001 החל להנחות את מגזין סיכום משחקי ליגת העל בכדורגל, "שער חמש" ו"חי משבת"[12]. הנחה את מגזין הכדורגל העולמי "עולם הכדורגל", ובשנותיו האחרונות את התוכנית שמלווה את שידורי המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל. בשנת 2014 החל להגיש בערוץ הספורט את התוכנית "יציע העיתונות"[13]. ובשנים 2020 ו-2021 היה חלק מצוות המנחים של התוכנית "אולפן הלילה".
בר-און היה פעיל בעמותת "שער שוויון" לקידום קבוצות חברתיות דרך הספורט.
כשבוע לפני פטירתו, הכין וקריין מביתו כתבה לשידור גמר ליגת האלופות, שהתקיים יומיים לפני מותו, והייתה הכתבה האחרונה בחייו. עם ההודעה על פטירתו, הוארו האצטדיונים בלומפילד, טדי, טרנר וסמי עופר לזכרו של בר-און[14].
נושאים אחריםעריכה
_(cropped).jpg)
בשנת 2011 הגיש אחת לשבוע את אחת מתוכניות רצועת "הינשופים" בערוץ 8. בינואר 2015 הגיש בערוץ 2 את תוכנית האירוח "כאן ועכשיו", שעסקה בבחירות לכנסת העשרים.
בשנים 2016–2017 הגיש את התוכנית "לונדון את קירשנבאום"[15], בימי חמישי.
יצירה דוקומנטריתעריכה
בר-און הגיש כמה תוכניות תעודה טלוויזיוניות, ולעיתים היה גם שותף ליצירתן, בשיתוף פעולה עם ענת זלצר או עם יוצרים נוספים. בהן:
- התוכנית "הכל פתוח" (הטלוויזיה החינוכית, 1996-1995), שעסקה בנושאים חברתיים והיסטוריים וכללה ראיונות שערך בר-און באולפן ותיעוד של יציאותיו אל השטח.
- הסדרה "הכל אנשים" (הטלוויזיה החינוכית, 1997), שעסקה בדמויות מרכזיות בעברו של היישוב ושל מדינת ישראל, תוך דגש על הצד האנושי והאישי.
- הסדרה "במדינת היהודים" (הערוץ הראשון, 2003), שעסקה בתולדות ההומור הישראלי[16].
- הסרט "האריה שאג פעמיים" (שודר ב-2007), שחיפש את ההקבלה בין מאורעות תל חי לתקרית שבה נהרגו חיילי צה"ל בסמוך לבית הקברות של כפר גלעדי, הסמוך לתל חי, במלחמת לבנון השנייה.
- ב-2008, לכבוד חגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל, הגיש את התוכנית "נשף עצמאות", רצף תוכניות ששודר בערוץ 8, ועסק בניגודים שמרכיבים את הזהות הישראלית[17].
- הסרט "מסעות הברווז" (2009, נוצר בשיתוף עם גבי ביבליוביץ), על אמן הקומיקס דודו גבע. שודר ב-yes.
- "תל אביב-יפו", סדרה תיעודית לפי תסריט של בר-און וזלצר העוסקת בתולדות תל אביב, שודרה בחודש מאי 2009 בערוץ 8 ובקיץ 2009 בערוץ 10[18].
- "הקיבוץ" (ערוץ 8, 2011), סדרה תיעודית נוספת של בר-און וזלצר הבוחנת את ההיסטוריה של הקיבוצים בישראל[19].
- "כביש 90" (ערוץ 8, 2014), סדרה תיעודית נוספת של בר-און וזלצר. בסדרה זו מתעד בר-און מסע בן כשבועיים לאורך כביש 90, הכביש היחיד החוצה את מדינת ישראל לכל אורכה[20]
- הסדרה "שיעור מולדת", סדרה דוקומנטרית של בר-און וזלצר בת 6 פרקים, על תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני ששודרה ב-HOT ב-2019[21][22].
משפחתו ופטירתועריכה
בר-און היה נשוי למיקה ואב לשתיים. במשך שנים התגורר בפרדס חנה, ובשנותיו האחרונות התגורר בשכונת שפירא בתל אביב[23]. היה ידוע באהדתו לקבוצת הכדורגל הפועל חיפה.
בינואר 2022 פורסם כי בר-און מתמודד עם מחלת הסרטן[24].
בר-און נפטר ב-30 במאי 2022, בגיל 59, לאחר מאבק בסרטן הריאות[25]. מלבד אצטדיונים ברחבי הארץ, בליל מותו הואר באדום בניין עיריית חיפה כמחווה לזכרו ולאהבתו להפועל חיפה[26].
קישורים חיצונייםעריכה
- האתר של ענת זלצר ומודי בר-און
מודי בר-און, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מודי בר-און, דף שער בספרייה הלאומית
- מודי בר-און, בארכיון הבימה
- מודי בר-און ועומר עינב, שלב המוקדמות - מסע אל העבר של הכדורגל הישראלי, ערוץ הספורט
- נעמה לנסקי, ההפך ממודי בר-און, באתר ynet, 21 במאי 2005 - ריאיון
- אלון עידן, איך הציל שייקה אופיר את מודי בר-און?, באתר הארץ, 28 בפברואר 2010
- יובל ברוסילובסקי, למה כולנו אוהבים לאהוב את מודי בר און?, באתר וואלה!, 28 בספטמבר 2011
- איילת שני, סחבק מקצועי, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012 - ריאיון
- מתן שירם, מודי בר-און: "כל היוצרים מחכים לטלפון מעורך 'ארץ נהדרת'", באתר גלובס, 30 באפריל 2014
עם מותועריכה
- איתי שטרן, יוצר ומגיש הטלוויזיה מודי בר־און מת בגיל 59, באתר הארץ, 30 במאי 2022
מורן שריר, מודי בר-און היה אחד האנשים האהובים על המסך, באתר הארץ, 30 במאי 2022- אלון עידן, כל דבר שמודי בר-און נגע בו – היה שלו, באתר הארץ, 30 במאי 2022
- עוזי דן, בכדורגל, בטלוויזיה ובכל דבר בחיים, מודי בר-און ידע ש"הכל אנשים", באתר הארץ, 30 במאי 2022
- ציון נאנוס, האיש ששינה לנצח את שידורי הספורט בישראל, באתר N12 30 במאי 2022
- ניר צדוק, מודי בר-און לימד אותנו שהעולם לא שטוח, באתר הארץ, 31 במאי 2022
חדווה בר און, אחותו של מודי, בשיחה עם נתנאל סמריק, בערוץ גל"ץ, ספטמבר 2022- אבי גרפינקל, ביצירה של מודי בר־און, אפילו השוליים הקומיים עסקו בחיים עצמם, באתר הארץ, 31 במאי 2023
הערות שולייםעריכה
- ^ עידו תדמור ירקוד? תיכון עירוני ה' בחיפה חוגג 50
- ^ פרק 86: מודי בר-און, באתר מאקו, 29 ביוני 2015
- ^ נילי לנדסמן, אני איש נבוך מאוד בחיי הפרטיים, חדשות, 17 באפריל 1992, המשך
- ^ מיוחדות, חדשות, 14 בדצמבר 1990
- ^ מתחילים עם שרונה, חדשות, 8 במאי 1991
- ^ "הפותחן", מחזה מאת ויקטור לאנו,, חדשות, 12 ביוני 1992
- ^ עדי דברת, סלבריק'ה: בנק דיסקונט חתם עם מודי בר-און לשלוש שנים נוספות; יקבל כ-600 אלף דולר עבור הקמפיין, באתר TheMarker, 30 בינואר 2008
מורן שריר, בין מודי בר-און ליאיר לפיד, באתר הארץ, 27 בפברואר 2012 - ^ גם לנו יש: חברה ישראלית חוגגת בסופרבול האמריקאי, באתר מאקו, 2 בפברואר 2015
- ^ יואב ליפשיץ, מודי בר און מפרסם בנק או את עצמו?, באתר הארץ, 15 באפריל 2015
- ^ ניר קיפניס, חגיגות האליפות, באתר גלובס, 16 בספטמבר 2014
- ^ סיבת הסיבות: המורשת שמודי משאיר לכולנו - ספורט 5, באתר www.sport5.co.il
- ^ דן שדור, ההווה משמעמם, באתר גלובס, 17 במאי 2001
- ^ לי-אור אברבך, הרכש החדש של "יציע העיתונות": מודי בר-און, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2014
- ^ האצטדיונים הוארו: המחוות לזכרו של מודי בר-און, באתר ONE - מספר אחת בספורט, 2022-05-30
- ^ נועה פרייס, חמישי חופשי: ערוץ 10 ומודי בר און כבר לא, באתר וואלה!, 23 במרץ 2017
- ^ ביקורות:
רוגל אלפר, תזזיתי ומפריע, באתר הארץ, 29 בפברואר 2004
רענן שקד, אומרים שהיה פה מצחיק, באתר ynet, 29 במרץ 2004 - ^ רותה קופפר, נשף העצמאות של מודי בר-און, באתר הארץ, 2 במאי 2008סמדר שילוני, העיר שנותקה לה יחדיו, באתר ynet, 17 במאי 2009
- ^ ניר קיפניס, תמונות יפואיות, באתר גלובס, 27 ביולי 2009
- ^ ביקורות:
אלעד בילו, עכבר העיר, לא חלום ולא שברו: מודי בר און מדבר על הקיבוץ, באתר הארץ, 1 ביולי 2011
תומר פרת, עכבר העיר, "הקיבוץ": תעודה טלוויזיונית מליגה אחרת, באתר הארץ, 3 ביוני 2011 - ^ מודי בר-און, "נטושים": מסע על כביש 90 - לאזורים שהפכו לחצר האחורית של המדינה, באתר של "רשת 13", 23 במאי 2014 (במקור, מאתר "nana10")
סיון מזרחי, פה בארץ חמדת אבות, באתר מאקו, 26 במאי 2014
גילי איזיקוביץ, "תדליקו" או "כביש 90": ממה אתם מעדיפים להתבאס, באתר הארץ, 6 ביוני 2014 - ^ איתי שטרן, מודי בר־און: "הסכסוך הוא פצצה מתקתקת. אנחנו מציעים מברג לפרק אותה", באתר הארץ, 21 בדצמבר 2019
- ^ ביקורות:
סמדר שילוני, "שיעור מולדת": הסכסוך הישראלי פלסטיני מעולם לא נראה אנושי יותר, באתר ynet, 17 בדצמבר 2019 אריאנה מלמד, "שיעור מולדת" הופקה מאוחר מדי ולא טוב מספיק, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2019
- ^ מודי בר-און בראיון אצל שי שטרן, נבדק ב-2022-05-30
- ^ מערכת כאן חדשות, איכילוב: מודי בר און חלה בסרטן ומאושפז במחלקה האונקולוגית, באתר כאן 11, 4 בינואר 2022
- ^ רן בוקר, המגיש והיוצר מודי בר-און הלך לעולמו בגיל 59, באתר ynet, 30/5/22
- ^ בניין עיריית חיפה יואר באדום לזכרו של מודי בר-און ז"ל, באתר רדיו חיפה, 2022-05-30