מיכאל חזני

פוליטיקאי ישראלי

יעקב מיכאל חזני (קנטרוביץ) (27 ביוני 19132 ביולי 1975) היה שר הסעד וחבר הכנסת, מראשי המפד"ל.

מיכאל חזני
מיכאל חזני, 1970
מיכאל חזני, 1970
לידה 27 ביוני 1913
בנדין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 ביולי 1975 (בגיל 62)
עפולה, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1932
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה הפועל המזרחי, חזית דתית לאומית, המפד"ל
שר הסעד ה־5
1 בספטמבר 19704 באפריל 1974
(3 שנים ו־30 שבועות)
תחת ראש הממשלה גולדה מאיר
3 ביוני 19742 ביולי 1975
(שנה)
תחת ראש הממשלה יצחק רבין
חבר הכנסת
20 באוגוסט 19512 ביולי 1975
(23 שנים)
כנסות 2 - 8
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מיכאל חזני בטקס הנחת אבן פינה למה שכונה באותם ימים מרכז התרבות של גוש עציון לימים אלון שבות. מימינו יגאל אלון, אוקטובר 1969

ביוגרפיה עריכה

חזני נולד בבנדין שבשלזיה (אז בקיסרות הגרמנית, כיום בפולין). הוא למד בישיבת "תורת חיים" (ישיבת בריסק) בוורשה, והוסמך לרבנות. כמו כן, למד חזני לימודים כלליים, ונבחן בבחינות הבגרות במסגרת אקסטרנית.

עלה ארצה ב-1932 כאשר הגיע להשתתף במשחקי המכביה ושינה את שם משפחתו, כדי שיוכל להישאר בארץ[1]. לאחר עלייתו לארץ עבד כפועל חקלאי, והיה מראשוני כפר יעבץ. לאחר מכן התגורר חזני בכפר הרא"ה ובכפר אברהם[2] והיה ממייסדי קיבוץ טירת צבי.

כמו כן היה חזני ממייסדי השומר הדתי ומפעילי החלוץ המזרחי, ופעיל בהגנה.

חזני אף עבד במרכז החקלאי של הפועל המזרחי, ולימים כיהן כיושב-ראש המרכז. בתפקידו זה פעל רבות להתרחבות ההתיישבות הדתית, והיה אב ופטרון להתיישבות הדתית בארץ ישראל. חזני אף כיהן כחבר הנהלת מוסד הרב קוק בירושלים.

בחיים הפוליטיים עריכה

חזני נבחר לראשונה לכנסת כחבר הכנסת השנייה בשנת 1951, וכיהן בה ברציפות עד ליום פטירתו, באמצע ימיה של הכנסת השמינית, בשנת 1975. חזני כיהן כחבר כנסת מטעם סיעת הפועל המזרחי, והחל משנת 1955, עם איחוד המזרחי והפועל המזרחי – כחבר כנסת מטעם סיעת המפד"ל. חזני כיהן כחבר הוועד הפועל של ”הפועל המזרחי” וחבר הנהלת המפד”ל.

הוא כיהן בכנסת השנייה והשלישית כחבר בוועדת הפנים, והחל בכנסת השלישית ועד הכנסת השביעית כיהן ברציפות כחבר בוועדת הכספים, והיה מעמודי התווך של ועדת הכספים, (ולאחר מכן של ועדת השרים לענייני כלכלה), וממעצבי המדיניות הכלכלית והפיננסית של מדינת ישראל[דרוש מקור]. בנוסף היה סגן יו"ר המועצה המייעצת של בנק ישראל.

לאחר הבחירות לכנסת השביעית וכינון ממשלתה השנייה של גולדה מאיר, נבחר חזני ב-22 בדצמבר 1969 לכהן כסגן שר החינוך והתרבות. כסגן שר החינוך יישר הדורים עם השר הממונה[דרוש מקור].

כהונתו בתפקיד נמשכה מספר חודשים, ובסבב התפקידים הפנימי שהתקיים בסיעת המפד"ל לאחר פטירתו של יו"ר המפד"ל, השר חיים משה שפירא, נבחר חזני ב-1 בספטמבר 1970 לראשונה כחבר הממשלה, בתפקיד שר הסעד.

בכהונתו כשר הסעד נודעה ברבים דאגתו וחרדתו לחלשים ולחסרי האונים שבחברה הישראלית, נזקקי הסעד, ללא הבדל בין יהודים לשאינם יהודים[דרוש מקור]. כשר הסעד הנהיג גישה של סעד ממלכתי לנזקקים, בזכות ולא בחסד, והעלה, באמצעות מאבקים רבים על תקציבו, את משרד הסעד לדרגה של אחד מן המרכזיים שבמשרדי הממשלה[דרוש מקור].

בתפקידו זה, החל חזני גם לגייס מתנדבות לשירות לאומי, בשנת 1970. שנה לאחר מכן, העביר חזני בממשלה החלטה להכיר במפעל ההתנדבות של השירות הלאומי, ולעודדו. בעקבות החלטה זו הוקמה האגודה להתנדבות בעם[3]. חזני אף הציע למנוע מבנות שהצהירו ולא עשו שירות לאומי את הלימוד באוניברסיטאות[4].

במסגרת המשא ומתן על הקמת ממשלת ישראל השש עשרה בראשות גולדה מאיר, לאחר הבחירות לכנסת השמינית, היה חזני בצד של ותיקי המפד"ל שחייבו הצטרפות לממשלה. הוא טען שאין טעם לעמוד על שינוי החוק בסוגיית מיהו יהודי וכי ישיבה באופוזיציה לא תביא לתוצאה טובה יותר[5]. הוא טען שמצב החירום במדינה לאחר מלחמת יום הכיפורים מחייב השתתפות בממשלה[6]. אולם לאחר שהושבע כחבר בממשלה החדשה הודיע שההצטרפות לממשלה הייתה טעות והתפטר ממנה[7] ב-4 באפריל 1974. במשך כשבעה חודשים שב חזני לכהן כחבר כנסת מן המנין, ועם הצטרפותה המאוחרת של המפד"ל לממשלתו של יצחק רבין, ב-29 באוקטובר 1974, שב חזני לכהן כשר הסעד, עד ליום פטירתו.

חזני הלך לעולמו בפתאומיות באמצע נאומו, בחנוכת מרכז הסהר האדום לנשים מוכות בג'נין[8], הובא למנוחות בהלוויה ממלכתית בבית הקברות בהר הזיתים.

מפרסומיו עריכה

  • מדוכן הכנסת (בעריכת אריה האן, 1965)
  • הטיפול הפרלמנטרי בתקציב המדינה והפיקוח על ביצועו (1966)
  • מאמרים בעיתון "הצופה" בענייני דת ומדינה, חקלאות והתיישבות, חברה וכלכלה.

הנצחתו עריכה

על שמו של השר מיכאל חזני נקרא היישוב נצר חזני בגוש קטיף, שהוקם תחילה כהיאחזות נח"ל בשנת 1973, ולקראת אזרוחה של ההיאחזות, הוסב שמה בחודש שבט ה'תשל"ז (פברואר 1977), בהסכמת ראש הממשלה יצחק רבין, לנצר חזני. בעקבות פינוי היישוב במסגרת תוכנית ההתנתקות באוגוסט 2005, הוקם בשנת 2010 יישוב חדש באותו שם במועצה אזורית נחל שורק.

ביישוב אלון שבות שבגוש עציון נקרא על שמו רחוב ראשי, "מעלה מיכאל", כאות הוקרה על כך שהוא תמך ועזר הרבה בהקמת היישוב. רחוב על שמו בחדרה ובקרית מוצקין. כמו כן, נקרא על שמו של השר חזני בית הספר המרכזי להכשרת עובדים לשירותי הרווחה של משרד הרווחה, הממוקם בבניין דימול ברמת גן. מדי שנה מעניק משרד הרווחה את פרס חזני לחדשנות בשירותי רווחה, ליחיד או צוות שהצטיינו בשיפור השירותים החברתיים[9].

על שמו רחובות גם בבאר שבע ובנתיבות.

לקריאה נוספת עריכה

יצאו לזכרו הקבצים הבאים:

  • שאול מייזליש, אבי ההתיישבות הדתית - סיפור חייו של השר מיכאל חזני, הוצאת דון, תל אביב (1978)
  • קובץ לזכרו של השר מיכאל חזני ז"ל, בתוך "שנה בשנה" תש"מ (1980), עמ' 450–464.
  • מאמרים בעיתון "הצופה" לזכרו בשנת העשור ובשנת הי"ג לפטירתו.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מיכאל חזני בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה