ויקיפדיה

מלי שחורי ביטון

פרופסור לקרימינולוגיה ומרצה בחוג לקרימינולוגיה

מלי שחורי ביטון (נולדה בשנת 1961) היא פרופסור לקרימינולוגיה ומרצה בחוג לקרימינולוגיה. בין השנים 2013-2020 הייתה סגנית הרקטור באוניברסיטת אריאל.

מלי שחורי ביטון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1961 (בת 63 בערך)
אבן מנחם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי קרימינולוגיה
מקום לימודים אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת אריאל בשומרון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

מלי שחורי ביטון נולדה במושב אבן מנחם בשנת 1961 ילדה שלישית מתוך שבעה ילדים. הוריה עלו ממרוקו והיו בין המתיישבים הראשונים במושב. במסגרת פרויקט של איתור מחוננים, נשלחה לפנימיית אורט בנתניה, שם סיימה בהצטיינות את לימודי התיכון במגמת החשמל. את שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר כחשמלאית מטוסים.

את ראשית דרכה האקדמית החלה באוניברסיטת בר-אילן, שם סיימה בשנת 1984 לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ובסוציולוגיה. עם סיום לימודיה התגייסה למשטרת ישראל, שם שרתה במשך כשבע שנים כחוקרת צח"מ (צוות חקירה מיוחד). בתקופת השירות עסקה בחקירת פשעים חמורים כגון מקרי שוד, רצח ואונס. במסגרת המשטרה עסקה בגביית עדויות מקורבנות, בתשאול עדים, בחקירת חשודים, באיסוף ראיות ובחקירת זירות עבירה.

בשנת 1990 עזבה את המשטרה והחלה לעבוד כחוקרת פרטית מורשית מטעם משרד המשפטים, ועסקה בחקירות בתחום הונאות כלכליות. העבודה בשטח החזירה אותה לספסל הלימודים, מתוך רצון להבין ולנתח פשעים גם ברמה האקדמית. ב– 1998 סיימה לימודי תואר שני באוניברסיטת בר-אילן, שם סיימה גם תואר שלישי, כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2002.

במהלך "תקופת ההתנתקות" ב-2005, וכשלוש שנים לאחר מכן, ערכה מחקרים הקשורים בתהליך ההתנתקות, ובהשפעת התהליך על בני נוער הן מבחינה נפשית והן מבחינת המעורבות שלהם בעבריינות אידאולוגית. מאוחר יותר בחנה את ההשפעות של שיגורי הרקטות לעבר תושבים בעוטף עזה ובשדרות.

במקביל ללימודי התואר השני והשלישי, עסקה במהלך השנים בהנחיית קבוצות טיפול בקרב אסירים שכללו עברייני מין ועברייני אלימות במשפחה. לאחר שסיימה את עבודת הדוקטורט, למדה שלוש שנים טיפול זוגי ומשפחתי (2001-2004), בבית ספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2007 סיימה לימודי פוסט דוקטורט בנושא צדק מאחה, תחום העוסק בגישור בין תוקפים לקורבנות, באוניברסיטת טיובינגן שבגרמניה.

במשך שנים לימדה באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. ב־2012 קודמה שחורי ביטון לדרגת פרופסור חבר. בשנה זו גם מונתה לתפקיד סגנית הרקטור באוניברסיטת אריאל. ב-2017 קודמה לדרגת פרופסור מן המניין. במקביל לתפקידה כסגנית הרקטור, הייתה אחראית על מניעת הטרדה מינית באוניברסיטה, עד שנת 2020. היא שימשה בתפקיד סגנית הרקטור כשבע שנים. במקביל גם ניהלה את החוג לקרימינולוגיה.

בראשית העשור השלישי של המאה ה-21, היא עומדת בראש המגמה לקרימינולוגיה קלינית באוניברסיטת אריאל ומשמשת כראש החוג לקרימינולוגיה.

שחורי ביטון פרסמה עשרות רבות של מאמרים בכתבי עת בינלאומיים וישראליים וערכה חמישה ספרים העוסקים בעיקר בתחומי המחקר הקשורים בעבריינות מין, אלימות במשפחה, אלימות על רקע אידאולוגי וקורבנות לסוגיה (נשים מוכות, ילדי פנימיות ועוד). בנוסף ליוותה הקמה של מרכז יום, ראשון מסוגו, לטיפול בעברייני מין בקהילה. בתחום האלימות במשפחה פרסמה מספר מחקרים העוסקים בנשים מוכות. אחד מהם הוא מחקר מקיף ראשון מסוגו בישראל, בו השתתפו נשים מוכות חרדיות ששהו במעון לנשים מוכות מהמגזר הדתי והחרדי. במהלך השנים עסקה בחקר השפעות החשיפה לאירועים ביטחוניים ולטרור על האוכלוסייה הישראלית.

בשנת 2014 יצא לאור ספרה "שירותי רווחה בעידן של הפרטה: מדיניות ויישומה"[1].

בשנת 2018 נבחרה על ידי העיתון "פורבס ישראל" לאחת מחמישים הנשים המשפיעות בישראל.

תפקידי ניהול באקדמיה:

בשנים 2004–2011 שימשה יו"ר האגודה הישראלית לקרימינולוגיה, חברה בוועד המנהל של עמותת קש"ת (ארגון) (קדום שרותי תקון), עמותה הפעילה מספר פרויקטים חברתיים חשובים, ביניהם תוכניות סיוע לנוער במצבי סיכון ומצוקה, מרכז לטיפול בעברייני מין, מקלט (דיור) כהגנה ושיקום של קרבנות סחר בבני אדם ועוד.

שחורי ביטון נשואה לרובי ולזוג נולדו שני ילדים.

מכתביה עריכה

מאמרים ופרקים מתוך ספרים עריכה

  1. שחורי, מ. (2006). סטריאוטיפים אתניים ומרחק חברתי בחברה הישראלית. סוגיות חברתיות בישראל, כתב עת לנושאי חברה, 1, 88-64.
  2. לאופר, ר' ושחורי מ. (2007). מאפייני מעורבותם של בני נוער הגרים בישובי יהודה ושומרון בהתנגדות אקטיבית לתהליך ההתנתקות. בתוך: י' אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, קובץ ט"ז, 376-363(משקל שווה).
  3.  אידיסיס, י' ושחורי, מ' (2008). תפיסות מגדר סטריאוטיפיות, מיתוסי אונס ומרחק חברתי מתוקפים מינית וקורבנותיהם, בקרב דתיות וחילוניות. חברה ורווחה, כ"ח (1), 101-85.
  4. בן-דוד, ש' ושחורי, מ' (2008). התגובה החברתית לעברייני מין - ענישה, פקוח, טיפול ושיקום מונע. בתוך: א. שוהם (עורכת). עברייני מין בישראל - ענישה או טיפול? (עמ' 183–197). תל אביב: הוצאת פרלשטיין-גינוסר.
  5. שחורי, מ' ובן דוד ש' (2008). מאפיינים מבחינים בין אנסים ובין מתעללים מינית בילדים. בתוך: שהם, א' (עורכת), הפיקוח על עברייני מין בישראל ענישה או טיפול? (עמ' 91–112). תל אביב: פרלשטיין-גינוסר.
  6. שחורי, מ' בן דוד, ש' ואידיסיס, י'. (2008). עברייני מין ועבירות מין בארץ ובעולם: חקיקה, פיקוח, טיפול ושיקום. בתוך: ח' מהל, מ' חובב ומ' גולן (עורכים). התמכרויות אלימות ועבירות מין:טיפול לאור החוק עמ' 421–443. ירושלים: כרמל.
  7. שחורי, מ' ואידיסיס, י' (2008). מיתוסי אונס כלפי קורבנות נשים וקורבנות גברים והקשר לסטריאוטיפיים מגדריים בקרב נשים וגברים. בתוך: י' קים, י' בר זוהר, ל' עדן (עורכים).קרבנות: אכיפת החוק, מין וחברה (עמ' 265–280). תל אביב: מסדה.
  8. שחורי, מ. ולאופר, א. (2008). תחושת המצוקה הנפשית והאמון בשלטון החוק לנוכח השינויים הגאופוליטיים, בקרב בני-נוער המתגוררים בשומרון. בתוך: י' אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ז, 239-252. 
  9. שחורי, מ ולאופר, א' (2008). עבריינות בני נוער בישראל: מעורבותם של בני נוער מיהודה ושומרון בפעילות לא חוקית כנגד תהליך ההתנתקות. מפנה: במה לענייני חברה, 57-56, 47-43.
  10. לאופר, א', ושחורי, מ' (2009). מצוקה והסתגרות אידאולוגית בקרב בני נוער שפונו או שהתנגדו פינוי יישובים: מעקב לאחר שנתיים. חברה ורווחה כ"ט (4), 453-431.
  11. בן-דוד, ש' ושחורי, מ' (2010). סגנון הורות ועמדות כלפי אלימות בראייה בין דורית בקרב דתיות וחילוניות מיהודה ושומרון. בתוך: מ' ביליג (עורכת), מחקרי יהודה ושומרון, קובץ י"ט, 268-253.
  12. לאופר, א', ושחורי, מ' (2010). מצוקה נפשית בקרב בני נוער מיהודה ושומרון שלקחו חלק פעיל בהתנגדות לתוכנית ההתנתקות; מגמות 46, 574-552.
  13. פרי, ג', שחורי, מ' ואדד, מ' (2011). נוירוטיסיזם, פסיכוטיסיזם ואקסטרוברטיות כמבחינים בין סוגי עבריינות של נשים, עבירות ועונשים בישראל תיאורי ויישום: צוהר לבית סוהר, 14, 71-58.
  14. שחורי, מ', ולאופר, א' (2011). בני נוער מפונים ומתנגדים: פעילות לא חוקית, תפיסת שלטון החוק ועמדות כלפי המדינה, מועצת יש"ע והרבנים. קרימינולוגיה ישראלית, 1, 7-27.
  15. שחורי, מ' (2012). הטיות בתשאול: סטריאוטיפים וסוגסטיה בקרב חוקרי משטרה ואזרחים בישראל. בתוך: ר' פלד-לסקוב, א', שהם, ומ' כרמון (עורכים). הרשעות שווא בישראל (עמ' 141–175). תל אביב: הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ.
  16. שחורי, מ', וייס, י' וויינשטיין, ר' (2013). חרדה, תוקפנות והתנהגות אנטי-סוציאלית בקרב עוברי חוק בשירות מבחן למבוגרים בישראל, קרימינולוגיה ישראלית, 2, 63-39. 
  17. שחורי ביטון, מ' (2014). כשאתה אומר "לא" למה אתה מתכוון? מיתוסי אונס כלפי קורבנות גברים בקרב שוטרים וסטודנטים. בתוך: י' וילצ'ק אביעד וי' מזא"ה (עורכים). אלימות אילמת-גברים כקורבנות (עמ' 205–219).
  18. שחורי ביטון, מ' אבולעפיה,' וויס,י (2019). הערכת מטפלים: פסיכותרפיה וסגנון חיים בקרב עוברי חוק בשירות מבחן למבוגרים. בתוך: י' אבולעפיה ומ' חובב (עורכים). הערכת מסוכנות: היבטים קליניים משפטיים וחברתיים (עמ' 75–96). ירושלים: הוצאת כרמל.
  19. כהן, ד' ושחורי ביטון, מ' (2020). פורנוגרפיה פדופילית: מאפיינים ובחינת מדדים להערכת מסוכנות לרצידיביזם מיני. בתוך "צוהר לבית הסוהר: עבירות ועונשים בישראל תיאוריה ויישום, 20", 112-100.

דוחות מחקר  עריכה

  1. אידיסיס, י' ושחורי, מ' (2009) (תרומה שווה). מרכז יום לטיפול בעברייני מין בקהילה. ירושלים: המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון והאגף לפיתוח שירותים.
  2. שחורי, מ'. ווייס, י'. (2010). קבוצות טיפול בשירות המבחן למבוגרים: בחינת מאפייני אישיות ותרומת הטיפולים, שירות מבחן למבוגרים.
  3. שחורי ביטון, מ' (2012). המרכז לטיפול בעברייני מין בקהילה: הערכת טיפול ומעקב אחר בוגרי המרכז. ירושלים: קשת (קדום שרותי תקון).

פרסומים באנגלית (רשימה חלקית) עריכה

  1. Shechory, M., & Sommerfeld, E. (2007). Attachment style, home-leaving age, and behavioral problems among residential care children. Child Psychiatry & Human Development, 37(4), 361-373.
  2. Shechory, M., & Ziv, R. (2007). Relationships between gender role attitudes, role division, and perception of equity among heterosexual, gay, and lesbian couples. Sex Roles, 56, 629-638.
  3. Laufer, A., & Shechory, M. (2008). Alienation and emotional distress among relocation youth following the Gaza disengagement. In N. Ronel, K. Jaishankar & M. Bensimon (Eds.), Trend and issues in Victimology (pp. 222-241). Cambridge, UK: Cambridge Scholars Publishing
  4. Shechory, M., Ben-David, S., & Balahur, D. (2008). Children and youth reactions to acute and continuous external stress – terrorist attacks. In D. Balahur (Eds.). Children's rights to education and information in a Global World. (pp. 79-96). Romania: Alexandru Ioan Cuza University of Iasi.
  5. Shechory, M. & Laufer, A. (2008). Social control theory and the connection with ideological offenders among Israeli youth during the Gaza disengagement period. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 52, 454-473.
  6. Laufer, A., & Shechory, M., & Solomon, Z. (2009). The association between right-wing political ideology and youth distress. Child and Adolescent Social Work Journal, 26, 1-13.
  7. Shechory, M. & Ziv, R. (2009). Gender-Roles Attitudes and Role Divisions according to Sexual Orientation. In: Handbook on Gender Roles: Conflicts, Attitudes and Behaviors (pp. 271-282). J. H. Urlich & B. T. Cosell (Eds.). N.Y.: Nova Science Publishers.
  8. Shechory, M., Ben-David, S. & Soen, D. (2010). Introduction. In: Shechory, M., Ben-David, S. & Soen, D. (Eds): Who Pays the Price? foreign Workers, society, Crime and the Law (pp. 1-7). New York: Nova Science Publishers.
  9. Shechory Bitton, M. & Jaeger, L. (2019) It can't be rape": Female vs. Male rape myths among Israeli police officers among Israeli police officers," Journal of Police and Criminal Psychology. https://doi.org/10.1007/s11896-019-09327-4
  10. Shechory Bitton, M. & Silawi, Y. (2019). Do Jews and Arabs differ in their fear of terrorism and crime: The Israeli case. Journal of Interpersonal Violence. 34(19), 4041-4060. DOI:10.1177/0886260516674198
  11. Shechory-Bitton, M. & Zvi, L. (2020). Is it harassment? Perceptions of sexual harassment among jurists and undergraduate students. Frontiers in Psychology, 11, 1793. https://doi.org/10.3389/fpsyg.2020.01793
  12. Shechory Bitton, M. & Laufer, A. (2021). Mental health and coping in the shadow of the COVID-19 pandemic: The Israeli case. Frontiers in Public Health, 8, 1016. https://doi.org/10.3389/fpubh.2020.568016

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ספרה של מלי שחורי ביטון, פורסם בשנת 2014, שירותי רווחה בעידן של הפרטה: מדיניות ויישומה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מלי_שחורי_ביטון&oldid=38192106"