מסתערבים

(הופנה מהדף מסתערב)

מִסְתַּעַרְבִים הוא כינוי לאנשי כוחות הביטחון המסווים את עצמם כערבים על מנת להיטמע בקרב אוכלוסייה ערבית טיפוסית, בדרך כלל לצורך השגת מטרות ביטחוניות כלשהן. בישראל יש מספר יחידות מסתערבים המשתייכות לגופי ביטחון שונים.

לא כל פעילותן של היחידות המסתערבים נעשית תחת תחפושת חשאית. גם בפעילויות בהם משתמשים בהתחפשות וההיטמעות משמשים חלקים נרחבים מהיחידה הלוחמת ככוחות גיבוי שנכנסים לפעולה רק לאחר היחשפות הכוחות - ומשכך, אינם מתחפשים.

המסתערבים נכנסים לאזור ערבי שיש בו פרעות ומתחיל לפעול. הם סוקרים את הזירה סביב, משתתפים קצת בזריקת אבנים (אבל לא זורקים חזק כדי לא לגרום נזק לכח שלנו) וכשמזהים את מי שהכי עושה בפרעות נזק ומיד רצים איליו. בזמן ששני מסתערבים תופסים את העצור המסתערבים האחרים מחפים. איך שכוחות הביטחון שנמצאים באזור רואים קבוצת ערבים מסתערת על ערבי אחד, מיד מגיעים לחיפוי, כשכוחות הביטחון מגיעים למסתערבים, המסתערבים נדרשים להזדהות. הזיהוי שלהם נובע מכך שהם מוציאים כובע של צה"ל או המשטרה. לפעמים הערבים האחרים עוצרים את המסתערבים לפני שהמסתערבים מספיקים לפעול במתרה לדעת אם הם באמת מסתערבים, אבל המסתערבים באים מוכנים, נותנים להם סיפורי כיסוי כדי שלא יחשפו.

מקור המילה בערבית, שורש ע-ר-ב בבניין עשירי. שם זה ניתן לעדת המסתערבים היהודים שחיו בארצות ערב ולא נבדלו משכניהם. פירושו היטמעות בין הערבים בלבוש, שפה ואורח חיים.

יחידות מסתערביםעריכה

בעברעריכה

בהווהעריכה

מסתערבים לפני הקמת המדינהעריכה

יצחק נבון הקים יחידת מסתערבים ב-‏1946. בהיותו בן ‏25, הוטל על יצחק נבון לשמש ראש המחלקה הערבית של הש"י, שירות הידיעות של ה'הגנה', באזור ירושלים, שהשתרע מחברון בדרום עד רמאללה בצפון, ומיריחו במזרח עד לטרון במערב. נבון הפעיל מודיעים יהודים וערבים, אך המרחב הגדול שהיה נתון לאחריותו היה מעל כוחותיו של אדם אחד. לפיכך, כעבור שנה הוא קיבל עוזר. נבון אף הקים יחידת מסתערבים קטנה. עם פרוץ הקרבות אחרי ‏29 בנובמבר ‏1947, נסתם כמעט לחלוטין מאגר המידע שסיפקו המודיעים הערבים, שחששו להגיע לפגישות. כך החלה התקופה השנייה בפעילות מחלקת המודיעין, שבמהלכה נאסף המידע המודיעיני בעיקר מהאזנה לטלפונים של מפקדות הערביות. קרבות קשים בירושלים, דוגמת הקרב על מנזר סן סימון באפריל ‏1948 והקרב על מחנה אלנבי במאי ‏1948, הוכרעו הודות למידע שהגיע לאנשי המחלקה אשר האזינו לתשדורות שהחליפו הערבים.[1]


פרשת המסתערבים בשנות החמישיםעריכה

בשנת 1952 הקים שמואל מוריה, בהוראת איסר הראל, את יחידת המסתערבים בשב"כ. הראל ביקש כי תהיה זו יחידה של צעירים שייטמעו באוכלוסייה הערבית כסוכנים רדומים, ויחיו בקרבה לאורך זמן, לשם הפעלתם בעתיד, לכשיידרש הדבר. מוריה גייס ליחידה כמה עשרות צעירים, רובם עולים חדשים ממדינות ערב. הכשרתם של הסוכנים נמשכה כשנה, בה התאמנו והתגוררו בבסיס הדרכה ברמלה ונשלחו לעבודה במפעלים שונים בארץ, שם למדו ערבית פלסטינית ודרכי התנהגות מקומיים. בתום שנה של הכשרה הוחדרו המסתערבים, בזהותם החדשה, לישובי הערבים בישראל.

מרביתם נישאו לנשים מוסלמיות שלא היו מודעות לזהותם האמיתית. בשנת 1964, כשפורקה היחידה, הוחלט לגלות את הסוד לבני משפחותיהם הערבים וליישב את המשפחות מחדש בסביבה יהודית בישראל. הדבר נפל כתדהמה על הנשים. על פי בקשת השב"כ הקים הרב הראשי לצה"ל, האלוף שלמה גורן, בית דין של שלושה רבנים בראשותו, שהציעו לנשים להתגייר בהליך מהיר, אך לא כל הנשים הסכימו לכך.[2]

לקריאה נוספתעריכה

  • משה גבעתי, אביר 21 - סיפורו של אלי אברם, מפקד יחידת המסתערבים, ירושלים: הוצאת 'רעות', תשס"ג-2003.
  • שלומי ציפורי, "צדק מסוערב", הוצאת אגם, 2004.
  • מתי פרידמן, מסתערבים: אגדה ישראלית, כנרת זמורה דביר, 2020

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שמעון אביבי, בול פגיעה (עמ' 30), מבט מל"מ, ‏מרץ 2017
  2. ^ מרינה גולן, ‏הזהות הכפולה של המסתערבים, באתר "IsraelDefense‏", 30 באוגוסט 2013