מעמד האישה באסלאם
מעמד האישה בחברה האסלאמית מוגדר הן על ידי התרבות וההיסטוריה המוסלמית והן על ידי הכתבים הקדושים לאסלאם, השריעה. בהלכה המוסלמית, באים לידי ביטוי ההבדלים בין המגדרים על ידי חוקים דתיים המתייחסים לחובות והזכויות של כל אחד מהמינים. ההבדלים בין המגדרים הם תלויי תרבות וחברה, ובראשית המאה ה-21 ישנן מדינות מוסלמיות המאפשרות זכויות רבות לנשים עם הגבלות הנוגעות בדיני אישות, נישואין גירושין, מעמד, קוד לבוש והשכלה.
בעולם המוסלמי קיים ויכוח רחב הנוגע לשאלה האם ההבדל בין המגדרים הוא מוצדק ביחס לפירוש ההלכה האסלאמית או שמא הפירוש המוסלמי בוצע באופן שגוי ולכן ההבדל בין המגדרים אינו מוצדק. הוויכוח נע בין שתי קבוצות עיקריות: השמרנים והליברלים. לפי טענות השמרנים, ההבדלים בהלכה האסלאמית בין גברים לנשים נובעים מהתפקוד והאחריות השונים של גברים ושל נשים בעוד שהליברלים טוענים שההלכה האסלאמית נכתבה בעבר הרחוק והותאמה למסורות החברתיות באותה התקופה בעוד שכיום החברות הן שונות ולכן יש לתת פירושים מתקדמים יותר המותאמים לחברות הקיימות בנות זמננו הנוגעים הן לנשים והן לגברים.
שורש ההשפעה
עריכההחוק האסלאמי הושפע רבות מההנחיות שניתנו על ידי מוחמד בקוראן זאת בנוסף לפירושי ההלכות שנכתבו בחדית'. פירושי החוקים והשלכותיהם עוצבו על ידי העולם המוסלמי. שימור פירוש החוקים כפי שהוא הוא תלוי תרבות, מעמד חברתי, תנאים מקומיים והמשטר. פירושי הקוראן כפי שנעשו לעיתים היטיבו מעט עם הנשים ביחס לפירושים אחרים. מפרשים אלו התבססו על המצב הראשוני, קדם-אסלאם שבו היה איחוד של מנהגי השבטים תחת הכותר החוק האסלאמי. עם זאת, פירושי הקוראן השונים הגדירו את האי־שוויון המגדרי ומנציחים את הזכר כשולט.
רקע היסטורי
עריכהעל מנת לבדוק כיצד השפיע האסלאם על מעמד הנשים יש תחילה לנסות לברר מה היה מעמדן בתקופת טרום האסלאם. כותבים רבים[1] התווכחו על מעמד האישה לפני האסלאם בחצי האי ערב. הממצאים חלוקים: ישנם הטוענים שהבדלי מגדר היו קיימים אולם נשים היו יותר משוחררות, כותבים אחרים בניגוד לאלו הטוענים שנשים היו משוחררות יותר טוענים שנשים היו עניות ומסכנות שסגדו לרוצחי תינוקות, נישואין ללא הגבלה ואף נישואי אבות עם בנות. ישנם חוקרים הטוענים שהאסלאם שינה את מבנה החברה הערבית בכך שתיקן, שינה את חוקי המגדר במשטר, כך לדוגמה חוקר האסלאם, ויליאם מונטגומרי ואט, טוען שהאסלאם היטיב עם מעמד הנשים בתקופה בכך שנחקקו חוקים בתחומי: בעלות, ירושה, השכלה וגירושין. כאשר מדובר על נושא זכויות הנשים, באופן יחסי, ההגבלות תחת השלטון המוסלמי היו פחותות מאשר בשלטון המערבי עד המאה העשרים, כך ניתן לראות חוק המגביל את המעמד החוקי של נשים נשואות תחת המשטר הצרפתי שלא שונה עד שנת 1965. למרות זאת, יש המתווכחים על כך שזכויות הנשים היו פחות מוגבלות בשלטון המוסלמי ומביאים כדוגמה את המשקל שניתן לגבר בעדות בחברה המוסלמית, כפול מנשים.
שינויים ראשונים תחת השלטון האסלאמי
עריכהשינויים ראשונים המתייחסים למעמד הנשים החלו לקרות במאה השביעית תחת תחילתה של דת האסלאם. השינויים עסקו בעיקר בנושאי: נישואין, גירושין וירושה (נשים לא הוזכרו עם מעמד חוקי כזה בחברות אחרות כולל החברה המערבית עד למאות מאוחרות יותר)[2]. מילון אוקספורד לאסלאם מציין שהחוק האסלאמי קבע איסור על רציחת תינוקות ממין נקבה ובכך נסללה ההכרה בנשים כבנות אדם, בעלות תכונות ורגשות בדומה למין הזכרי[3]. תחת החוק האסלאמי, מנהג הנישואין אינו מתבטא במעמד אותו רוכשת האישה אלא כהסכם שבו לגבר ולאישה ישנם זכויות וחובות[4][5]. זכויות הירושה של נשים הזכירו את זכויות הנשים בחברה הפטריארכלית שבה שושלת היוחסין מצד הגבר הייתה זכאית לקבל את הירושה לפני האישה. אנמארי שימל, מציינת שבהשוואה לעמדות כלפי נשים לפני שהאסלאם נוסד, החקיקה האסלאמית התקדמה בצעדי ענק אל עבר שיפור מעמד הנשים בכך שהתירה לנשים את הזכות לנהל את הרכוש, כספים שהן הביאו איתן למשפחה או כספים שהן הרוויחו כתוצאה מעבודה[6]. חוקר האסלאם, ויליאם מונטגומרי ואט[7], מציין שמוחמד, בהקשר לאותה התקופה, יכול להיבחן כגורם שתמך בזכויות הנשים ושינה את מעמדן בצורה ניכרת. וואט מספר שבאותה התקופה בה החל האסלאם לפעול, תנאי הנשים היו גרועים: לא ניתן להן שום זכויות על הרכוש, הן היו נחשבות כרכושו של הגבר ואם הגבר מת, רכושו היה עובר לבנו. בעזרת חקיקת חוקים הנוגעים לרכוש, בעלות, ירושה, השכלה, נישואין וגירושין, שיפר הנביא מוחמד את זכויותיהן הבסיסיות של נשים בחברה המוסלמית.
מגדר
עריכהבדת האסלאם, העיקרון המתייחס לנשים וגברים הוא שהאחד משלים את השני[8] יותר מאשר עקרון השוויון. בחברה האסלאמית ישנה חלוקה של חוקים המתייחסים לגברים במרחב הציבורי, ולנשים במרחב הפרטי - הבית והמשפחה. החלוקה נובעת מהתלות הכלכלית של נשים בגברים, ולכן הקוראן מצודד בכך שגברים צריכים תמיד להיות בשליטה על נשותיהם. האחריות הגדולה המצופה מן האישה היא בדרך כלל להגשים את עצמה כרעיה ואם, בעוד שהאחריות של הגבר היא לעבוד, לפרנס ולתמוך כלכלית באשתו ומשפחתו. הקוראן בנוסף, מנחה את הגבר לכבד את חמותו ולהסתייג מהורים שמרגישים אשמים על כך שנולדה להם בת ולא בן.
יחסים בין גברים לנשים
עריכההאסלאם אינו מעודד יחסים בין גברים לנשים שאינם נשואים, אולם ישנם כמה יוצאים מן הכלל, כך ניתן לראות את ח'דיג'ה, אשתו הראשונה של מוחמד, שהייתה אלמנה פעמיים, עשירה, אשת עסקים שהעסיקה את מוחמד ועזרה לו רבות וזאת לפני שהם התחתנו. דוגמה נוספת הן נשותיו של מוחמד שיעצו לנשים והגברים במדינה. במדינות המשטר האסלאמי השונות כמו ערב הסעודית, נאכפים כל יחסים בין גברים לנשים, שלטון הטליבאן מהווה דוגמה קיצונית לכך. במדינות בהן קיימים יחסים בין גברים לנשים, עדיין במסגד נעשית הפרדה בין גברים לנשים. ד"ר חנה רחמן, מאוניברסיטת חיפה, החוקרת את תקופת מוחמד, טוענת כי לנביא הייתה מגמה להשליט על הקהילה המוסלמית המתהווה בחצי-האי ערב את הקוד החברתי-מוסרי שהיה מקובל על שבטו, קורייש, שבט זה היה שבט עירוני עשיר ומפותח, וקיים קשרי מסחר עם התרבויות החוץ-ערביות של אותם הימים. הנורמות שהיו מקובלות על בני קורייש היו שונות מאלה של שבטי הנוודים בחצי האי ערב. ככלל, סבורה ד"ר רחמן, שבהיבטים מסוימים, לפחות בנושא האישות ומעמד האשה, היה הגורם המקומי באזורים השונים לגורם הדומינאנטי, ולא נתקבל על פניו קוד איסלאמי קשוח כלשהו.
בהתאם לכך, קובע ד"ר אהוד טולידאנו, אין לראות בחוק המוסלמי מיקשה אחת. הגרעין הוא גישת הנביא. שהסתמך בעיקר על מסורות שבטו, ומאוחר יותר חדרו השפעות ונורמות זרות מאזור עיראק ואיראן של היום, הסהר הפורה ומצרים. התגבשות החוק המוסלמי, כפי שאנו מכירים אותו כיום, נמשכה כמה מאות שנים. האפשרות לפרש את המקורות האיסלאמיים ולפסוק הלכה על-ידי הסתמכות עצמאית יחסית של המלומד הבודד על המקורות הייתה גדולה יותר בתקופה הראשונה. אך גמישותו של הליך הפסיקה נצטמצמה בשלב מסוים (לכל המאוחר בסביבות המאה ה-11). שיטת הפסיקה המקובלת היא ה"תקליד", הליכה בתלם לפי מה שכבר נפסק.[9]
כלכלה
עריכההאסלאם מתיר לנשים את הזכות לבעלות המאפשרת לנשים להיות בעלות רכוש פרטי. מכיוון שלנשים ישנם פחות חובות כלכליים מאשר לגברים, חלק מהזכויות הכלכליות של הנשים מוגבלות. כך ניתן לראות שחלק הנשים בירושה כפי שמתואר בקוראן הוא פחות ממה שמקבל הגבר, הזכות של נשים לצאת לעבודה היא גם שנויה במחלוקת. לפי ברנרד לואיס, בעוד שההגבלות בין נשים לגברים אינן שוות, לנשים מוסלמיות היו זכויות רכוש שלא היו כמותם יחסית עד לאחרונה[10]. ולנטיין מ. מוגאדין טוענת, שחלק גדול מהמודרניזציה הכלכלית כלפי נשים נבעה מהכנסות הנפט והכנסות אחרות המגיעות מהשקעות זרות הזורמות פנימה אל תוך המדינה. ההתפתחות הכלכלית משנה את מעמד הנשים במגוון דרכים חוצות מדינות ומעמדות[11]. זוהי ההוכחה לכך שמאז ומתמיד, מעמד הנשים הושפע מהתפתחות הכלכלה באותו המשטר.
חובות כלכליות
עריכהאישה בהשוואה לבעלה, פחות מחויבת באשר לרכושה. רכושה לפני חתונתם אינו מועבר לבעלה והיא אף מעודדת לשמר את שמה טרם הנישואין. על האישה אינו חל שום חובה להוציא על משפחתה חלק מרכושה הפרטי או חלק מהכנסותיה טרם הנישואין. בנוסף, האישה מקבלת נדוניה מבעלה בעת הנישואין[12]. לאישה בניגוד לבעלה יש את הזכות ולא החובה לתמוך כלכלית במשפחתה.
דיני ירושה
עריכהבאסלאם, האישה זכאית לירושה אבל חלקה בירושה הוא נמוך מזה של הגבר. יש הטוענים שהבדלים אלו בין גברים לנשים נובעים מהאחריות שיש לגבר בתמיכה כלכלית באשתו ומשפחתם בעוד שחלקה של האישה יהיה תמיד שלה. בהרבה מדינות מוסלמיות, חוק המדינה המתייחס לירושה הוא החוק הנזכר. הקוראן מבטיח לנשים את הזכות לרשת יחסית את חלקן בירושת הוריהם. אישה שמתאלמנת יורשת את חלקה מרכוש בעלה.
דיני תעסוקה
עריכההאסלאם מתיר לנשים לצאת לעבודה, ואפילו ממליץ לעשות זאת על מנת שלנשים תהיה עצמאות כלכלית, עם כמה הגבלות[13]. הקוראן מכיר בכך שהחברה צריכה נשים עובדות לתועלת ההתפתחות. באופן כללי הרשות לצאת לעבוד מותנה בכמה הגבלות: על העבודה לא לחייב את האישה לעזוב את ביתה ולשמור על בטיחותה, אם העבודה מחייבת את האישה לעזוב את ביתה, האישה מחויבת לשמור על צניעות, אסור שעבודת האישה תשפיע על ההתחייבויות החשובות יותר כמו אלו למשפחתה ובעלה, בנוסף, אחריותה של החברה המוסלמית לסדר עבודות לנשים בסביבה מוסלמית על מנת שזכויותיהן יכובדו למרות זאת, עבודת האישה מתפרסת על רבדים רבים בחוקה האסלאמית. בעוד שגברים יכולים לתת טיפול רפואי לאישה, עדיף שהדבר ייעשה על ידי אישה, בנוסף, עדיף שבתי ספר, מכללות ומרכזי ספורט של נשים ינוהלו על ידי נשים ולא גברים. בניגוד לכך קיימים ויכוחים פילוסופיים רבים האם נשים יכולות לכהן כשופטות, בית ספר למשפטים של החוק האסלאמי 'שאפי' טוען שאסור לנשים לעסוק בשום משרה משפטית בעוד שבית הספר למשפטים של החוק האסלאמי 'הנף' טוען שנשים יכולות לכהן כשופטות אולם לא בנושאי פשע. אף על פי שלנשים ישנה הזכות לצאת ללמוד ולעבוד, אפשרויות התעסוקה וההזדמנויות אינן שוות כשל הגברים. במצרים לדוגמה, לנשים ישנן הזדמנויות מוגבלות לעבוד במגזר הפרטי כיוון שנשים עדיין נתפשות ככאלו הצריכות לדאוג קודם כל למשפחה. שיעור העסקת נשים משתנה בעולם המוסלמי ועולה משנה לשנה[14], ועדיין שיעור התעסוקה בקרב נשים מוסלמיות נמוך.
מוסר
עריכהעדות נשים באסלאם שנויה במחלוקת. גם בנושא זה ישנם האוחזים בדעה שעדותן של נשים אינן שוות ולכן לא יתקבלו בעוד שאחרים טוענים שעדותן של שתי נשים שווה לעדות אחת של גבר[15]. הסיבות לשונות, מוסברת בחוסר האינטליגנציה של נשים ומזגן הרגשי של נשים[16]. עם זאת, ישנם מקרים מסוימים בהם עדותן של הנשים יכולות להתקבל על בסיס שווה כשל גברים. אחד הנושאים שבהם מתעסקים חוקרים הבודקים את מעמד הנשים באסלאם, מתרכז בשונות המגדרית בכל הקשור לנושא הדיאת. הדיאת הוא סכום כסף, פיצוי הניתן למשפחת נרצח על יד הרוצח[17]. המסורת קיימת בחצי האי ערב מהתקופה הטרום אסלאמית[18]. האסלאם אינו ממליץ על סכום כסף כלשהו, אולם באופן מסורתי, הדיאת בשביל אישה הוא חצי מהגבר[19], וזהו חוק הרשום במפורש בחוקים של חלק מהמשטרים האסלאמיים כמו המשטר האיראני[20].
אונס
עריכהשופטים אסלאמיים אינם מבחינים בעונשים בין גברים לנשים בנושאי מין ואונס. למרות זאת נשים יכולות להימצא אשמות בקלות יתר מאשר גברים בגלל הקושי להסתיר את ההריון. מבלי ההיריון, נדרשים ארבעה עדים לקבוע על אנס. בעשורים האחרונים ישנם מקרים רבים של הריונות מחוץ לנישואין של נשים הטוענות שנאנסו. רובו המכריע של העולם המוסלמי הליברלי טוען שאין להוסיף עונש על אישה שנאנסה. לפי החדית' הסוני, העונש על ביצוע אונס הוא מוות ולקורבן לא מגיע שום חטא ועונש כיוון שגם כך נענש בעונש גרוע עלי האדמות[21]. למרות זאת, הדרישות המחמירות להוכחת אונס גורמות לתוצאה שמספר מקרי האונס שדווחו הוא נמוך, נתון נוסף שתרם לכך הוא מספר מקרי אונס שהסתיימו בעונש מינימלי לאנסים או אף עונשים חמורים לקורבנות[22]. יחס הענישה ופירוש החוק האסלאמי בנושא זה קשור לחקיקה הקיימת במדינה ולרמת השיפוט בה.
ארגוני טרור איסלמיים רדיקליים, ובהם דאעש, חמאס, והג'יהאד האיסלמי עשו שימוש נרחב באונס נשים במהלך מתקפות כנגד אוכלוסייה אזרחית בהן נשים יזידיות בטבח סינג'אר, ונשים יהודיות בטבח בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023.
פגיעה בכבוד המשפחה
עריכהלפי פרופסור נח פלדמן, רצח על חילול כבוד המשפחה עדיין קיים בחלק ממדינות המזרח התיכון[23].רציחות אלו מזוהות עם דת האסלאם אף על פי שרציחות אלו היו קיימות טרם כניסת האסלאם לחצי האי ערב ובנוסף אין להן גיבוי בקוראן[24]. למרות זאת, רציחות בטענת פגיעה בכבוד המשפחה מצויות בחוק האיראני והאפגני בתור קוד ענישה כאשר הרצח מותר או שמקבלים עבורו עונש קל. רציחות בטענת פגיעה בכבוד המשפחה משויכות יותר לחברה המוסלמית ולמדינות המוסלמיות בעוד שהן קורות במדינות וחברות נוספות[25]. חוקרים טוענים שרציחות אלו קורות מתוך מסורת תרבותית ואינן שייכות לשום עולם מוסלמי.
נישואין
עריכה
ערך מורחב – נישואין מוסלמים
למי מותר להתחתן
עריכהעל פי ההלכה האסלאמית, השריעה, נישואין בכפייה דתית אינם מותרים[26]. אף על פי שאין הגבלת גיל לנישואין, ישנה אמרה הטוענת שאין להשיא ילדות מתחת לגיל תשע, אך ניתן להבטיח את הילדות לנישואים עתידיים. בנוסף, ילדה אינה עוברת לחיק בעלה עד אשר היא מגיעה לבשלות מינית[27]. אנשי דת מוסלמים, באופן מסורתי, ייעדו נשים אסלאמיות להינשא רק לגברים מוסלמים[28] אך עם זאת, הקוראן במפורש מתיר לגברים מוסלמים לשאת אישה מעמי הספר, יהודים ונוצרים)[29]. למרות זאת, חוקים נוספים מתנים נישואין עם אישה מעם הספר בכך שהנישואין יתקיימו בארץ מוסלמית. נישואי פוליגמיה מאושרים תחת מגבלות והתניות[30], אולם הדבר אינו מותר לנשים, ישנו איסור להינשא ליותר מגבר אחד בעוד שלגברים מותר להינשא עד לארבע נשים כל עוד מצבו הכלכלי של הגבר מאפשר זאת. הירושה של אלמנה הוא רבע מרכוש בעלה המת בעוד שאם לזוג קיימים ילדים, הירושה תקטן לכשמינית מרכושו המת של הגבר. האלמנה תהיה רשאית להינשא לאדם שלא נשוי, אם ברצונה[31]
הסכם הנישואין
עריכה
הסכם הנישואין מדבר על הנדוניה שמביאה הכלה, בנוסף ההסכם קובע היכן יגור הזוג, האם האישה תרשה לבעל להינשא לאישה שנייה, הסכמתה בנושא, האם האישה תוכל בעתיד ליזום גירושין ועוד עניינים ונושאים שונים. הסכם הנישואין הוא צורה פורמלית לסיכום תנאי היתכנות הזוג ביחד ולכן לעיתים יכול להכיל ולהימתח לנושאים לא כלכליים שלעיתים מתעלמים מהם הסכמי הנישואין. בשטח, רוב המתחתנים מגיעים לחתונה בלי הסכם כתוב או עם דף חלק המסופק על ידי עורך החתונה הדתי. פמיניסטיים אסלאמיים המכירים את החוק האסלאמי דואגים ופועלים ליידע נשים מוסלמיות בזכויות המגיעות להן לפי החוק ומעודדים אותן לדון ולגבש הסכם שייטיב עימן, לפני הנישואין.
התנהגות לאחר הנישואין וצניעות
עריכהלפי הקוראן, האהבה בין הגבר לאישה הוא מעשה ידי אלוהים[32]. האסלאם תומך ביחסים הרמוניים בין הגבר לאישה ומצביע על כך שככל שהאישה תחוש מכובדת, כך היא תצליח לרצות את בעלה טוב יותר, שכן זוהי אחריותה הגדולה. גם הגבר וגם האישה צריכים להגשים את צורכיהם המיניים של האחר. על הגברים מוטלת האחריות להתייחס לנשותיהן בכבוד והנשים צריכות להיות קשובות לבעליהן. הקוראן מעודד דיון והסכם הדדי המתייחס להחלטות המשפחתיות. יש הטוענים שהאסלאם אוסר קיום יחסי מין מחוץ לנישואין. האסלאם, נותן משקל גדול לצניעות הן של הגברים ובעיקר של הנשים. על מנת להגן על נשים מפני האשמות כוזבות בדבר אי־צניעות, הקוראן מציב עונשים כבדים בעבור טענות שווא בדבר אי־צניעותן של נשים[33].
הכאת נשים בידי בעליהן
עריכההקוראן מורה לבעל להכות את אשתו, וכן למנוע ממנה יחסי מין כאשר הוא חושש שהיא תתנהג בצורה לא ראויה: "אך את אלה אשר אתם פוחדים שתמרודנה, הטיפו להן מוסר, והימנעו מביאה אליהן במגע, והכון קלות"[34]
גירושין
עריכההחוק האסלאמי הנהוג בנושא גירושין שונה מאוד בין הפלגים האסלאמיים השונים. באסלאם הסוני והשיעי, הזכות להחליט על גירושין שמורה לגבר בתחילה, אם אין שום חלק בנושא מתוך הסכם הנישואין הקובע אחרת. נשים יכולות לבקש גירושין רק מול בית משפט מוסלמי על ידי שכנוע הקאדי, השופט הדתי להעניק להן גירושין. בדרך כלל כאשר הבעל מבקש להתגרש האישה הגרושה שומרת לעצמה את הנדוניה שהביא הבעל וגם את כל הרכוש שהיה רשום בהסכם הנישואין. האישה גם תקבל לידיה את התינוק אם הוא נזקק להנקה עד שהשגחתו של הילד תיושב על ידי בני הזוג או בית המשפט. זכויות הנשים בנושא הגירושין לעיתים מוגבלות בצורה קיצונית בהשוואה לגברים[35]. בעוד שגברים יכולים להתגרש בקלות, נשים נתקלות במכשולים חוקיים וכלכליים. לדוגמה, בתימן נשים יכולות לבקש גירושין רק אם הגבר אינו יכול לתמוך בהן כלכלית, בעוד שגבר יכול להתגרש מאשתו אם הוא מכריז 'אני מתגרש ממך'. אם בני הזוג התגרשו והתחתנו פעם נוספת וכך הלאה, בפעם הרביעית אסור להם להתחתן. חוק זה נועד להרתיע גברים מלצאת בהכרזות חפוזות ולהיות עדינים וסבלניים כלפי נשותיהם.
תנועות ונסיעות
עריכהגם הגברים וגם הנשים צריכים ליידע את בן/ת הזוג ביציאתם את הבית[36]. אישה צריכה את אישור בעלה לצאת מהבית, למרות זאת האישה אינה צריכה לבקש אישור בשביל כל טיול וטיול. בקוראן לא מצוין שום איסור על תנועת נשים לבדן, למרות זאת בזרם הנמנה עם הסלפיזם, אישה צריכה להסתובב עם מחרם, אדם שהיא מכירה שאינו נשוי. ישנם הטוענים שלנשים אסור לצאת למסע הארוך יותר משלושה ימים לבדה, שווה ערך ל-48 מיל לפי מנהגי האסלאם הקדום[37]. לפי מכון מחקר אירופאי לדינים ומחקרים, איסור זה צמח מתוך הפחד והסכנה שמועצם אצל נשים. יש הטוענים שהאיסור הוא על מנת שהאישה תהנה ותהיה בטוחה בטיול שלה. 'שייח עייד אל קרני', איש דת מלומד הידוע בדעותיו הפתוחות, אומר שהקוראן אינו אוסר על נשים לנסוע ברכב, לפי השייח הרבה יותר טוב שאישה תיסע לבד ולא תוסע על ידי זר[38]. בערב הסעודית קיים איסור על נשים לנהוג ברכב והיא המדינה המוסלמית היחידה שאוסרת נהיגת נשים[39]. באפגניסטן כאשר שלט שלטון הטליבן, על נשים נאסר לנהוג ברכב[40]. ג'ון אספוסיטו טוען שאיסורים אלו אינם חוקי האסלאם אלא חוקים שנולדו ממנהגים תרבותיים[41].
קוד לבוש
עריכה
הקוראן מתייחס לחזות החיצונית של נשים בכך שמדבר על כך שנשים צריכות להיות צנועות ולהסתיר את שערן, דרישה לחג'אב. החג'אב במשמעותו הוא כיסוי. או דרישה לבורקה. הדרישה מנשים באסלאם היא לבוש שלא יתפרש כפיתוי מיני ומשיכת הגבר. קיימות כמה דעות הנוגעות לאלו אזורים צריכות נשים להסתיר, חלק טוענים שיש לחשוף רק את הפנים והידיים וחלק טוענים שיש לחשוף רק את העיניים. אצל הגברים, הקביעה הרווחת היא שהכיסוי צריך להסתיר לפחות את החלק מהבטן ועד הברכיים. נושא החג'אב מעסיק רבות את העולם המוסלמי. באיראן, החג'אב והצניעות כתובים כחוקי מדינה, באזורים שונים בהודו קביעת קוד הלבוש היא תלוית נורמות חברתיות ולא חוק המדינה ובקצה השני מדינה כמו תוניסיה שם הממשלה אינה מעודדת נשים ללבוש רעלה.
- חג'אב (حجاب): כיסוי ראש המכסה את השערות, האוזניים ורוב הצוואר ולא מסתיר את הפנים.
- עבאיה (عباءة או عباية): שילוב של שמלה עם חיג'אב.
- צ'אדור (چادر): גלימה שחורה, לרוב נטולת שרוולים, העוטפת את כל הגוף חוץ מהפנים שנשארות גלויות, לרוב נלבש יחד עם חיג'אב.
- ניקאב (نقاب): כיסוי גוף מלא (לעיתים קרובות שחור) הכולל חיג'אב ומטפחת שמכסה למעלה ממחצית הפנים למעט העיניים שנשארות גלויות.
- בורקה (برقع): כיסוי גוף מלא המכסה גם את הראש כולו כולל העיניים ומאפשר ראייה רק דרך בד רשת או תחרה.
לבישת החג'אב אצל נשים מוסלמיות נתפסת במערב כסימן לדיכוי נשים בחברה המוסלמית[42]. מדינות אירופה אף הן נדרשו לנושא בעקבות מהגרים מוסלמים שהגיעו למדינתם וכך בשנת 2004 אסר בית המשפט הצרפתי על תלמידים בבית הספר להגיע לבית הספר עם סימנים דתיים כלשהם. באפריל 2010, נאסרה בבלגיה ההליכה עם בורקה במקומות ציבוריים. בצרפת נחקק באוקטובר 2010 חוק נגד כיסוי מלא של הפנים במרחב הציבורי. החוק המכונה "חוק הבורקה"[43] מיושם מאז ה-11 באפריל 2011.
נשים בחיי הדת
עריכהבאסלאם לא קיים הבדל בין הקשר של נשים וגברים לאלוהים. גם גברים וגם נשים מקבלים את אותו הגמול בעבור מעשיהם[44]. לפי דברי הנביא מוחמד, נשים יכולות להשתתף בחיי הדת במסגד והמחזה של נשים במסגד היה נפוץ עד שבאסלאם החלו פיצולים ומאז נשים אינן שותפות בחיי הדת במסגד בעקבות החשש מאי צניעות היכולה להיגרם במפגש בין הגברים לנשים במהלך התפילה[45]. אולם במהלך העשורים האחרונים, נשים החלו להגיע יותר ויותר אל המסגד, שם התפילה נערכת בהפרדה מוחלטת. ההפרדה נועדה למנוע הסחה במהלך התפילה. באסלאם המוקדם נשים דתיות היו שותפות לחיי הדת. חוקר המזרח התיכון, יצחק (איגנץ) גולדציהר, העריך שכ-15% מן החדית'ים נכתבו על ידי נשים[46]. בתקופה המודרנית, אפשרויות לימודי הדת בעבור נשים נעלמה כמעט כליל וקיימות חומות תרבותיות שאינן מאפשרות לנשים לרכוש השכלה זו. למרות זאת לאישה מוסלמית קיימת האפשרות להפוך לאימאם, אולם זה תלוי ברוב. תפקיד האימאם הוא להוביל את התפילה. באופן כללי לנשים אסור להוביל תפילה כאשר קהל המתפללים הוא מעורב אך עם זאת, יש הטוענים שמותר לנשים להוביל תפילה בקרב ציבור מעורב ומפרשים זאת בכך שמוחמד נתן אישור לאום ווארקה, אישה, להוביל תפילה עם ציבור מעורב[47][48]. ב-2005 הייתה אמינה וואדוד לאישה הראשונה שהובילה תפילה בקרב ציבור מעורב, אך היא ספגה ביקורת רבה על כך בקרב חוגים מוסלמים[49].
נשים ופוליטיקה
עריכה
ישנו ויכוח רחב הנוגע לשאלה האם נשים יכולות לעמוד בראש הנהגה פוליטית. פסק הלכה המתייחס לנושא זה הוא של צחיח אל-בוח'ארי[50], אחד מששת החדית'ים הכי חשובים, שבו מוחמד אומר שעם שאותו תנהיג אישה לעולם לא יצליח[51]. ארגונים פמיניסטיים ניסו להתווכח על אמיתותו של פסק הלכה זה. למרות זאת, קיימים מנהיגים אסלאמיים קלאסיים כמו א-טברי, התומך בשלטון נשים. בתקופת טרום האסלאם, נשים כמו: עאישה, אום וורקה וסמרה בת וואהיב, לקחו חלק בפעילויות הפוליטיות השונות. עם זאת, בעשורים האחרונים במדינות כמו אינדונזיה, פקיסטן, בנגלדש וטורקיה, בהם קיים רוב מוסלמי, נשים נמצאו בתפקידי מפתח פוליטיים. יש הטוענים שבאסלאם אין דבר שמתיר או אוסר שלטון על ידי נשים[52]. עד לאחרונה, רוב מדינות האסלאם לא היו דמוקרטיות ולכן לנשים היה קשה יותר להיכנס לפוליטיקה, המגמה של המדינות המוסלמיות המודרניות היא נתינת דרגות שונות של הצבעה ושליטה על הממשלה. באזרבייג'ן, לנשים ניתנה הזכות להצביע משנת 1918, אולם במדינות אסלאמיות אחרות, זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בעשור האחרון. נכון לשנת 2019, חוץ מברוניי, מדינה בדרום אסיה (שבה זכות ההצבעה אינה מותרת גם לגברים וגם לנשים), בכל ארצות האסלאם או ארצות שבהן רוב האזרחים הוא מוסלמי, ישנה זכות בחירה לנשים. אף על פי כך, בלבנון, כלפי חוץ קיים זכות הצבעה לנשים ובפועל, נשים לבנוניות צריכות להוכיח שהן מלומדות כיוון שרק נשים שלמדו יכולות להצביע.
דיון עכשווי על מעמד הנשים באסלאם
עריכהבחברה האסלאמית קיים טווח רחב של דעות, משמרנים ועד לליברלים. הן השמרנים והן הליברלים משתמשים בהלכה המוסלמית, ובאופן שבו מתוארים חיי הנשים הבולטות באסלאם, על מנת להתווכח ולדון על זכויות הנשים בחברה המוסלמית[53]. בעוד שהשמרנים רואים את השוני המגדרי כעובדה קיימת שצוותה על המוסלמים, הליברלים מוצאים בתקופת ראשית האסלאם עקרונות רבים התומכים בשוויון זכויות לנשים. יש הרואים דיון זה כהכרחי וטוענים שצריך להוסיף עוד מרכיבים לתוך הדיון כמו המצב כיום ולא לשתף רק את הדוקטרינה האסלאמית בדיון. בין אם חוסר הצדק נתפס ביחס לאמונה האסלאמית או לתרבות, הוא שרוי במחלוקת. בתחרות יופי מוסלמית העולם נדרש להפגין גם ידע באסלאם ומסורת.
שמרנים
עריכההשמרנים דוחים את הטענה שישנם חוקים שונים לנשים וגברים אשר מפחיתים עם ערך האישה בהשוואה לגבר. לטענתם, הקריטריון היחיד העומד בפני האל הוא רמת האדיקות של האדם ולא מינו. למרות זאת ישנם שמרנים המכירים בחוקי ההלכה השונים המבטאים חוסר שוויון ומצדיקים אותם בהבדלים הביולוגיים והסוציולוגיים השונים בין המינים. כך לדוגמה ניתן לראות בנושא הירושה, חוק הירושה קובע שחלקה של האישה בירושה הוא כמחצית מירושת הגבר, ומסבירים זאת בכך שבזמן שהחוק נוצר, הגבר היה צריך לשלם בעבור כלתו ובנוסף, הגבר אחראי על נשותיו והוצאתן בעוד שלנשים אין חובה ואחריות כזו ולכן החוק נכתב כך[54]. ההתייחסות כלפי נשים במדינות מוסלמיות היא מגוונת, שלטון הטליבאן גונה על ידי הקהילה הבינלאומית[55] כיוון שחייב נשים ללבוש בורקה בציבור[56], אסר על נשים לצאת לעבודה[57] וללמוד לאחר גיל 8[58] ובנוסף נשים התמודדו עם עונשים אכזריים שכללו הצלפות ציבוריות[59]. באיראן לאחר המהפכה המצב מורכב יותר ונע בין פתיחות לשמרנות וכך ניתן לראות יציאה כנגד קיום יחסי מין ומן הצד השני נשים יכולות להיבחר לפרלמנט ולצאת ללמוד באוניברסיטאות[60].
ליברלים ופמיניסטיות
עריכה- ערך מורחב – פמיניזם אסלאמי
קיים ויכוח בנוגע לפירוש המושג אג'תהאד, מונח המבטא ביקורת מחשבתית, שמשתמשים בו על מנת לפתח יחס מתקדם של האסלאם עם כבוד למעמד הנשים[61]. נשים פמיניסטיות אסלאמיות תומכות במתן זכויות נשים, שוויון בין המגדר וצדק חברתי המבוסס על הדוקטרינה האסלאמית. פמיניסטיים אסלאמיים מבקשים להדגיש את לימוד השוויון באסלאם על מנת להתמודד עם הפירוש הפטריארכלי של מלמדי האסלאם השמרנים[62]. לאחר אסון התאומים, הפוקוס העולמי הופנה אל עבר נשים בחברה המוסלמית[63]. קמו מבקרים רבים שטענו שנשים אינן מקבלות שוויון בחברה[64][65].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
פמיניזם מוסלמי: מעמד וזכויות האישה הערבייה בהקשר דתי - ד"ר סריסי נאיפה, סרטון באתר יוטיוב- דימה טאהא, נשים באסלאם, עיונים, 4, אוגוסט 2007
- סמדר פרי, צעד קדימה, צעד אחורה, ותמיד מאוימת: מעמד האישה בעולם המוסלמי ב-2022, באתר ynet, 1 באוקטובר 2022
הערות שוליים
עריכה- ^ Turner, Brian S. Islam (ISBN 041512347X). Routledge: 2003,p77-78.
- ^ Jones, Lindsay. p.6224
- ^ Esposito (2004), p. 339
- ^ Esposito (2005) p. 79
- ^ Khadduri (1978)
- ^ Schimmel (1992) p.65
- ^ Maan, Bashir and Alastair McIntosh. "'The whole house of Islam, and we Christians with them...': An interview with 'the Last Orientalist' - the Rev Prof William Montgomery Watt." Internet version from www.alastairmcintosh.com. Also published in The Coracle, the Iona Community, summer 2000, issue 3:51, pp. 8-11.
- ^ ref>Haddad, Moore, and Smith, p155.
- ^ https://www.lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=3136&id=2
- ^ Lewis, What Went Wrong? 2002, pages 82-83
- ^ Valentine M. Moghadam. Modernizing Women: Gender and Social Change in the Middle East. (Rienner Publishers, USA, 1993)
- ^ Jamal Badawi, The status of women in Islam
- ^ Al Qaradawy, Yusuf. The Status Of Women In Islam. Chapter: The Woman as Member of the Society: When is a woman allowed to work?
- ^ Women of Our World 2005</
- ^ Half of a Man!, Renaissance - Monthly Islamic Journal, 14(7), July 2004
- ^ Translation of Sahih Bukhari, Book 48, באתר Center for Muslim-Jewish Engagement
- ^ Javed Ahmed Ghamidi, Mizan, The Penal Law of Islam
- ^ El Fadl, p86
- ^ Faruq, Sherif. A guide to the contents of the Qur'an. Garnet & Ithaca Press p212. ISBN 1859640451
- ^ Joseph and Afsaneh Najmabadi, p407
- ^ Partial Translation of Sunan Abu-Dawud, Book 38, באתר Center for Muslim-Jewish Engagement
- ^ http://www.islam-democracy.org/documents/pdf/6th_Annual_Conference-JulieNorman.pdf
- ^ Feldman, Noah (2008-03-16). "Why Shariah?". New York Times.
- ^ Joseph and Najmabadi, p215
- ^ http://www.extrajudicialexecutions.org/reports/E_CN_4_2000_3.pdf Chapter V, Section C
- ^ Jamal Badawi, The status of women in Islam
- ^ Levy, p.106
- ^ On Christian Men marrying Muslim Women
- ^ Qur'an 5:5
- ^ Javed Ahmed Ghamidi, Mizan, The Social Law of Islam
- ^ Qur'an
- ^ Qur'an http://www.usc.edu/dept/MSA/quran/030.qmt.html#030.021
- ^ Qur'an http://www.usc.edu/dept/MSA/quran/024.qmt.html#024.004
- ^ קוראן, סורת הנשים, פסוק 34, "תרגום דאר אלסלאם", ויקיטקסט
- ^ Joseph and Najmabadi, p99.
- ^ Women Traveling without Mahram. European Council for Fatwa and Research
- ^ Muhammad ibn Adam al-Kawthari. "Can Women Travel Without A Mahram?" Sunnipath.com (July 03, 2005)
- ^ Somayya Jabarti & Maha Akeel. "Women Not Prohibited From Driving in Islam, Says Al-Qarni." Arab News (January 11, 2004)
- ^ Amnesty International. "Saudi Arabia: Women." Amnesty.org
- ^ >The Situation of Women in Afghanistan - United Nations Report
- ^ John L. Esposito(2002), p.99, What Everyone Needs to Know About Islam, Oxford University Press
- ^ McGoldrick, Dominic. Human Rights and Religion: The Islamic Headscarf Debate in Europe. Hart Publishing (2006), p13. ISBN 1841136522
- ^ צרפת: חוק הבורקה הופעל, המחאה גברה לראשונה נקנסה אישה בצרפת בגלל "חוק הבורקה"
- ^ USC-MSA Compendium of Muslim Texts
- ^ Mattson, Ingrid. "Women, Islam, and Mosques." In Encyclopedia of Women And Religion in North America (Rosemary Skinner Keller, Rosemary Radford Ruether, and Marie Cantlon, ed.). Indiana University Press (2006), p616. ISBN 0253346886
- ^ Power, Carla. "A Secret History." New York Times (Feb. 25, 2007)
- ^ Javed Ahmed Ghamidi, Religious leadership of women in Islam, April 24, 2005, Daily Times, Pakistan
- ^ Musnad Ahmad ibn Hanbal, (Bayrut: Dar Ihya’ al-Turath al- ‘Arabi, n.d.) vol.5, 3:1375
- ^ העולם המוסלמי סוער בשל תפילת אישה, באתר nana10, 1 במאי 2005
- ^ Cmje
- ^ Anne Sofie Roald. Women in Islam: The Western Experience, p186-7.
- ^ Islam Online.net
- ^ Deniz Kandiyoti, "Women, Islam and the State", Middle East Report, No. 173, Gender and Politics. (Nov.-Dec., 1991), pp. 9-14.
- ^ Quoted in Grand Ayatollah Makarim Shirazi, Tafsir Nemoneh, on verse 4:12
- ^ M. J. Gohari (2000). The Taliban: Ascent to Power. Oxford: Oxford University Press, pp. 108-110. For an example, see http://www.state.gov/g/drl/rls/6185.htm.
- ^ M. J. Gohari (2000). The Taliban: Ascent to Power. Oxford: Oxford University Press, pp. 108-110.
- ^ Office of the United Nations High Commissioner for Refugees. "Chronology of Events January 1995 - February 1997." UNHCR.org
- ^ U.S. Bureau of Democracy, Human Rights and Labor. "Report on the Taliban's War Against Women." State.gov (November 17, 2001)
- ^ >A woman being flogged in public
- ^ Esfandiari, Golnaz. "Iran: Number Of Female University Students Rising Dramatically." Radio Free Europe/Free Liberty (November 19, 2003)
- ^ Haddad, Moore, and Smith, p19
- ^ Madran, Margot. "Islamic feminism: what's in a name?" Al-Ahram Weekly Online, issue no. 569 (January 17-23, 2002)
- ^ United States Institute of Peace. "Women, Human Rights, and Islam." Peace Watch (August 2002)
- ^ Timothy Garton Ash (2006-05-10). "Islam in Europe". The New York Review of Books.
- ^ Kamguian, Azam. "The Liberation of Women in the Middle East." NTPI.org.