מקדש אדפו
מקדש אֶדְפוּ (בערבית: معبد ادفو) הוא מקדש מצרי עתיק, השוכן על הגדה המערבית של הנילוס בעיר אדפו שבמצרים העליונה, כ-100 ק"מ דרומית ללוקסור. העיר הייתה ידועה בתקופה התלמיית-רומית בשם "אפולונופוליס מגנה" (Apollonopolis Magna) שניתן לה על שמו של האל ששולב מצמד האלים הורוס-אפולו. זהו אחד המקדשים המצריים העתיקים השמורים ביותר ששרדו, ויש הטוענים שהוא המקדש המצרי השמור ביותר בכל עמק הנילוס.[1] המקדש מוכר כאתר מורשת עולמית.
 | |||
| הפילון (שער הכניסה) במקדש אדפו | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| סוג |
מקדש מצרי, חורבות, מקדש, אתר ארכאולוגי  | ||
| כתובת |
Apollinopolis Magna | ||
| מיקום |
אדפו | ||
| מדינה |
 מצרים | ||
| הקמה ובנייה | |||
| חומרי בנייה |
אבן חול | ||
| מידות | |||
| אורך |
137 מ' | ||
| רוחב |
79 מ' | ||
| גובה |
36 מ' | ||
| גובה מעל פני הים |
86 מ' | ||
| קואורדינטות | 24°58′40″N 32°52′24″E / 24.977777777778°N 32.873333333333°E | ||
  | |||
המקדש לאל הבז הורוס נבנה בתקופה התלמיית בין השנים 237-57 לפנה"ס. הכתובות על קירות המקדש מספקות מידע חשוב בנושאי שפה, מיתולוגיה ודת בתקופה ההלניסטית-רומית במצרים העתיקה. הטקסטים המופיעים על קירות המקדש מספקים מידע על בנייתו. הטקסטים עוסקים גם בעימות העתיק שבין האלים הורוס וסת.
_-_Egypt-5A-036.jpg)
_-_Google_Art_Project_(6797883).jpg)
רקע
עריכהבניית המקדשים על ידי המלכים התלמיים הייתה חלק מהפעילות הדתית שלהם. הם חיו באלכסנדריה, עיר הלניסטית מובהקת, הציגו את התרבות הזאת למצרים, ובמקביל הקפידו גם לשמר את התרבות המצרית. שימור זה בא לידי ביטוי באימוץ המנהג המצרי של מלכי בית תלמי להינשא לאחיותיהם, ושלטו במשותף עם אחותם-רעייתם שהייתה גם היא ממשפחת המלוכה. שלטון משותף זה הביא למאבקים פנימיים בין האחים שהחליש בהמשך את בית תלמי.
במסגרת אימוץ התרבות המצרית בנו מלכי תלמי מקדשים חדשים לאלים המצרים ושיקמו מקדשים עתיקים. המקדשים נבנו תוך שמירת המסורת האדריכלית המצרית המקורית. הם לא בחרו אתרים חדשים אלא המשיכו את המסורת העתיקה של מקדשים קדומים לאותם אלים ששכנו באתרים אלה. המלכים התלמיים אימצו גם את המסורת המצרית של הפרעונים הקדומים שעיטרו את המקדשים בדמויותיהם, והם הוסיפו במקדשים תבליטים בהם הם מוצגים כפרעה בכתב חרטומים, תוך שימוש בכרטושים לציון שמם. הם גם השתמשו בסמל הכתר הכפול המסמל את איחוד מצרים העליונה והתחתונה. השלטון הרומי שהחליף את שלטון בית תלמי המשיך במסורת בניית המקדשים.[1]
אימוץ המנהגים המצריים לא שינה את האופי ההלניסטי של שלטונם. במשך הזמן התפשטה ההשפעה ההלניסטית דרומה גם דרך נישואים, ויצרה מעמד יווני-מצרי מיוחס ומשכיל. עם זאת, היוונים נותרו תמיד מיעוט מיוחס במצרים התלמיית. הם חיו על פי החוק היווני, קיבלו חינוך יווני, נשפטו בבתי משפט יווניים, והיו אזרחים של ערים יווניות. חלק מהמלכים התמסרו לחיי פנאי שגרמו לביקורת חריפה על התנהלותם. בתקופת תלמי הרביעי התגברו הכוחות של גורמים מצריים לא-יווניים, שהביאו בסופו של דבר, בשנת 206 לפנה"ס, למרידה בדרום מצרים. מרידה זאת הייתה תקדים למרידות נוספות בדורות הבאים.
היסטוריה
עריכההמקדש באדפו הוא אחד מסדרת מקדשים שנבנו בתקופה התלמיית הכוללת גם את מקדש דנדרה, מקדש איסנא, מקדש קום אומבו והמקדש בפילה (Philae). גודלו של המקדש משקף תקופת שגשוג. הבחירה של מלכי תלמי לבנות מקדש כה גדול באתר זה לא הייתה מקרית. במקום שכן מקדש קדום לאל הורוס. מקומו במיתולוגיה המצרית הפך אותו לאב טיפוס של שליט שמלכי מצרים שאפו להידמות לו. קרבתו של האתר לתבאי אפשרה למלכי תלמי לאזן את השפעתם של כהני האל אמון שלא אהדו את השלטון התלמיי.[1]
המקדש נבנה בשלושה שלבים עם הפסקות בנייה ממושכות. השלב הראשון החל בשנת 237 לפנה"ס והסתיים בשנת 142 לפנה"ס. השלב השני החל בשנת 140 לפנה"ס והסתיים בשנת 124 לפנה"ס. השלב השלישי הסתיים בשנת 57 לפנה"ס.[3]
הבנייה החלה בתקופת מלכותו של תלמי השלישי ב-23 באוגוסט 237 לפנה"ס, ותחילה נבנה הדביר, החלק הקדוש ביותר במקדש. טקס חנוכת חלקו הראשון של המבנה התקיים ב-10 בספטמבר 142 לפנה"ס בנוכחות המלך תלמי השמיני ואשתו. אורכו של המבנה בעת חנוכתו היה 53 מטר ורוחבו 33 מטר.[1] המקדש כלל בתחילה את ההיכל המרכזי שבו נבנו הדביר וחדרי הפולחן שסביבו, אולם המנחות וההיפוסטיל הקטן.[4] ב-17 באוגוסט 212 לפנה"ס החלו לעטר את חלקו הפנימי של המקדש ומלאכת העיטור הסתיימה בשנת 206 לפנה"ס, בתקופת תלמי הרביעי. ב-2 ביולי 140 לפנה"ס החלה בניית ההיפוסטיל הגדול וב-5 בספטמבר 124 לפנה"ס הושלמה תקרתו. השלב השלישי כלל את הקיר ההיקפי החיצוני התוחם את המתחם ואת הפילון. שלב זה הסתיים בטקס חנוכת המבנה שהתקיים ב-7 בפברואר שנת 70 לפנה"ס. בניית הדלת המונומנטלית מעצי ארז הלבנון הייתה האלמנט האחרון שהונח במבנה בשנת 57 לפנה"ס. תאריך הסיום הרשמי של המבנה היה 5 בדצמבר שנת 57 לפנה"ס.[5][1] שצוינה בכתובת על גבי המקדש: "תלמי, אוזיריס הצעיר, עם אחותו, המלכה קלאופטרה, המכונה טריפאינה".[6]
המקדש הקדום לאל הורוס ששכן במקום קודם לכן, נבנה בכיוון כללי של מזרח-מערב, בעוד המקדש התלמיי נבנה בכיוון כללי של צפון-דרום. ממזרח למקדש המאוחר, נמצאים שרידי פילון של המקדש הקדום. על פי כתובות שנמצאו באתר, המקדש הקדום נבנה בתקופת הממלכה החדשה תחת שלטונם של רעמסס הראשון, בנו סתי הראשון ונכדו רעמסס השני שמלכו בסוף המאה ה-14 לפנה"ס ובתחילת המאה ה-13 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה התיכונה).[7]
אין מידע מדויק מתי הפסיק המקדש לתפקד כמרכז דתי לאל הורוס. לאחר שהקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון, שמלך במאה ה-4 לספירה, הפך את הנצרות לדת הרשמית באימפריה הרומית, החלה הנצרות להתפשט ביתר שאת במצרים. ייתכן שהמקדש הפסיק לתפקד בתחילת המאה ה-5 וייתכן שמאוחר יותר. ישנן עדויות שכת הפולחן של האלה איזיס במקדש פילה, השוכן 100 ק"מ מדרום למקדש אדפו, המשיכה להתקיים עד תחילת המאה ה-6. העיר העתיקה של אדפו אכלסה במשך הזמן אוכלוסייה נוצרית שהלכה וגדלה. הפסקת הפולחן לדת המצרית לא אירעה במקביל בכל רחבי מצרים. לאחר הפסקת השימוש במקדש כמרכז דתי לאל הורוס, וכשהנצרות הפכה לדת דומיננטית במצרים, נכנסו למקדש נוצרים קופטים והחלו להשתמש בו כמקום מגורים ועבודה. כתוצאה מכך הושחתו בו תבליטים רבים בידי הנוצרים. שריד להשחתה אפשר לראות בתקרה המושחרת של אולם ההיפוסטיל כתוצאה מהצתות שמטרתן הייתה להשחית את הדימויים הדתיים שנחשבו לפאגאנים וכן בגרפיטי על הקירות הכוללים את שמו של ישו, לוקאס ושמות נוספים, וכן צלבים.[8]
במהלך מאות שנים נקבר מבנה המקדש מתחת לשכבות של חול מדבר ואדמת סחף הנילוס, עומקו הגיע ל-12 מטר מתחת לפני האדמה. התושבים המקומיים בנו את בקתות הבוץ שלהם מעל שטח מתחם המקדש לשעבר. רק החלקים העליונים של מבני המקדש, במיוחד הפילון, היו גלויים על פני השטח. בשנת 1798 הוא נסקר על ידי משלחת צרפתית שליוותה את נפוליאון במסע המלחמה שלו למצרים.[1] בשנת 1860 החל הארכאולוג והאגיפטולוג הצרפתי אוגוסט מארייט לחפור באתר וחשף את המקדש בחפירה שנמשכה עד שנת 1867.
המקדש כוסה במשך השנים בערימות חול וסחף שסייעו לשמר את המבנה, והוא כמעט ולא נפגע לאורך השנים. המקדש נבנה על פי המתכונת של מקדשים מצריים קדומים, ומהווה דוגמה טובה למקדש מצרי עתיק. רמת השימור הגבוהה של האתר הפכה אותו למוקד תיירות במצרים. ספינות תיירים השטות על פני הנילוס מרבות לעצור ליד מבנה המקדש. בעבר עברה דרך הגישה לאתר לצד הקיר המערבי של מתחם המקדש.[7] בשנת 2005 חודשה דרך הגישה מהנהר, והיא עוברת דרך האזור שהיה פעם מחצבה ומגיעה למקדש מחזיתו. משמאל לדרך נמצא "תל אדפו", מקומה של העיר העתיקה. במקום נבנה מרכז מבקרים, קפיטריה, מוזיאון פתוח וחניה סלולה.[9] בשנת 2006 נוספה באתר תאורה מיוחדת המאפשרת לבקר בו גם בשעות הלילה.
בשנת 2003 הוכרז המבנה כאתר מורשת עולמית, כאחד מסדרה של מקדשים שהוגדרו "המקדשים הפרעוניים במצרים העליונה מהתקופה התלמיית והרומית". המקדשים האחרים הם דנדרה, מקדש קום אומבו ומקדש איסנא.
מבנה המקדש
עריכה
בניגוד לרוב המקדשים המצריים בעמק הנילוס, מקדש אדפו לא בנוי בניצב לכיוון הנהר. כיוונו הכללי הוא מצפון לדרום. אורכו של המקדש הוא 137 מטר, רוחבו 47 מטר, בחזית הפילון רוחבו 79 מטר. המקדש משתרע על שטח של 6,430 מ"ר. גובהו המרבי מגיע ל-36 מטר, והוא נחשב לפילון הגבוה ביותר בין המקדשים ששרדו במצרים.[10] המקדש בנוי מאבן חול והכניסה אליו היא דרך שער כניסה בין שני מגדלי הפילון. משער הכניסה מגיעים לחצר פתוחה גדולה המוקפת משלושה כיוונים בשורה של עמודים הסמוכים לקיר החיצוני של החצר. מהחצר נכנסים להיפוסטיל הגדול המהווה פרונאוס, הכולל שתי שורות של עמודים כשבכל שורה שישה עמודים. אחריו נמצא היפוסטיל נוסף, קטן יותר, הכולל שלוש שורות של עמודים ובכל שורה ארבעה עמודים. האולם הבא הוא אולם המנחות המוביל לאולם נוסף הנמצא על צירו המרכזי של המקדש, שבתוכו נמצא הדביר, החלק המקודש ביותר במקדש, וכן עשרה חדרי פולחן.
הפילון
עריכההפילון כולל בתוכו מערכת מורכבת של חדרי מדרגות וחללים וכולל ארבעה מפלסים. האור מתקבל מפתחים הנמצאים בחזית הפילון. שני המגדלים של הפילון תוכננו כמעט כתמונות ראי אחד של השני, גם באלמנטים האדריכליים וגם בסצנות החקוקות על פני הפילון החיצוניים. משני צידי שער הכניסה נמצאים שני פסלים של הורוס בצורת בז. הפסלים הגדולים עשויים מאבן גרניט שחורה כשעל ראש הפסל הימני כובע הכתר הכפול המסמל את מצרים העליונה והתחתונה.[11] בבסיסי הפילון משני צידי שער הכניסה חקוקות סצנות המתארות את "פסטיבל המפגש היפה" שבו האל הורוס מאדפו מתאחד עם האלה חתחור ממקדש דנדרה.[4] על גבי הפילון תיאורים של סצנות קרב של המלך תלמי השנים עשר מעניש את אויביו בפני האל הורוס.[12] בחזית הפילון משני צידי השער נמצאים שקעים מוארכים ששימשו כמתקן לדגלים, שני שקעים בכל צד.
החצר הגדולה
עריכהמהפילון נכנסים לחצר הגדולה. אורך החצר מדרום לצפון הוא 49 מטר ורוחבה 42.6 מטר ממזרח למערב. החצר הייתה פתוחה לקהל הרחב, ואליה הוא הביא את המנחות להורוס.[10] החצר מרוצפת בדומה לריצוף המקורי,[2] סביב החצר משלושה כיוונים מזרח, דרום ומערב שורה של עמודים היוצרים אכסדרה מקורה צרה וארוכה בין הקיר החיצוני של החצר לעמודים. בסך הכול החצר מוקפת ב-32 עמודים. העמודים מעוטרים בכותרות בצורת לוטוס, וגומא פפירוס. הקירות הפנימיים של החצר בתוך המסדרון מכוסים בסצנות שונות וכתובות, כולל כתובות מיתולוגיות המספרות על ייסוד המקדש. אחד הטקסטים החשובים הוא סיפור המאבק בין האל הורוס, שייצג את מצרים העליונה, ואויבו האל סת, שייצג את מצרים התחתונה. במאבק ניצח הורוס את אויבו.[4]
ההיפוסטיל הגדול
עריכהמהחצר הגדולה נכנסים להיפוסטיל בעל מבנה מלבני שכיוונו הכללי ממזרח למערב. האבן הראשונה לבנייתו הונחה ב-2 ביולי 140 לפנה"ס בתקופת מלכותו של תלמי השמיני. משני צידי שער הכניסה נמצאים שני פסלים נוספים של הורוס בצורת בז. הפסל השמאלי נושא גם הוא על ראשו את הכתר הכפול של מלכי מצרים. הפסל הימני קטן יחסית. משני צידי שער הכניסה לאולם על הקיר הדרומי נמצאות שתי לשכות "לשכת הקידוש" בצד המערבי שבו המלך או הכהן הגדול התלבש לטקסי הקודש. הלשכה השנייה בצד המזרחי שימשה לספריית כתבי הקודש של המקדש.[7] הלשכה עוטרה בתבליטים של האלה סשת (Sheshat) אלת הידע החכמה והכתיבה. התבליטים בחדר זה שהראו את האלהה של הורוס ואת הקמת המקדש הושחתו. האולם עצמו מכיל 12 עמודים גדולים בשתי שורות התומכים בתקרה. המעבר מחלק את שתי השורות לשלושה עמודים בכל צד. על גבי הקירות הצדדיים סצנות המתארות את טקס יסוד המקדש.[4] על התקרה עיטורים של גרמי שמים המייצגים את הרקיע.[7] חלק זה של המקדש וגם המשכו היו סגורים לקהל הרחב.
ההיפוסטיל הקטן
עריכהמאולם זה עוברים לאולם היפוסטיל קטן יותר. אולם זה נקרא גם "אולם הפסטיבל". אולם זה והבאים אחריו הם חלק מהמבנה העתיק ביותר במקדש. בנייתו החלה על ידי תלמי השלישי בשנת 237 לפנה"ס והסתיימה לאחר 25 שנים בימי בנו תלמי הרביעי. האולם הכולל גם הוא 12 עמודים התומכים בתקרה ומסודרים בשלוש שורות, 4 עמודים בכל שורה כשהמעבר הוא באמצע. אולם זה צר יותר ועמוק יותר. בצידו המזרחי של החדר יש יציאה החוצה המובילה לנילומטר של המקדש ולחדר אחסון קטן ששימש לאחסון מנחות נוזליות. בצד המערבי יש יציאה לחדר אחסון נוסף שאחסן מנחות מוצקות. דלת נוספת הובילה לחדר שבו הוכנה הקטורת. אולם זה היה מעוטר בפיאנס. האוויר בושם בפרחים, מור ועשבים ריחניים. המשחות הריחניות והבשמים נרקחו על פי מתכונים שהיו רשומים על קירות החדר שבו הוכנה הקטורת.[4]
אולם המנחות
עריכהבהמשך נמצא אולם המנחות שהוא אולם רוחבי המהווה מסדרון לאולם גדול "ההיכל המרכזי". על שני צידי הקירות של פתח הכניסה לאולם המנחות מתוארות בפירוט רב הסירות הקדושות של הורוס וחתחור. ממזרח לדלת הכניסה לדביר נמצאת דלת המובילה לחצר קטנה המובילה לחדר מדרגות המשמשות לעלייה לגג. גם בצידו המערבי של החדר יש מעבר לחדר מדרגות לגג. כמו במקדשים מצריים רבים נעשה גם במקדש אדפו שימוש בגג לצורך טקסים דתיים שונים. במהלך "פסטיבל השנה החדשה" פסלו של הורוס מלווה באלים קדמוניים, היה נישא על גבי מנשא מקודש במעלה המדרגות לגג שם התקיים הטקס.[13] תבליטים על גבי הקירות של שני חדרי המדרגות מתארים את האירוע.[14] בניגוד לשרידים במקדש דנדרה, השרידים היחידים על הגג הם חדרי אחסון הכוללים תאים נסתרים.[15] בצמוד לאולם נמצאת חצר מנחות פתוחה שבתוכה נמצא מקדש קטן "המקום הטהור". על תקרת המבנה מופיעים תיאורים של אלת השמים נות.[7]
ההיכל המרכזי
עריכה
מאולם המנחות נכנסים להיכל המרכזי שבתוכו נמצא הדביר וסביבו מסדרון המוביל לעשרה חדרי פולחן. באולם זה שכן פסלו של הורוס. לחדר זה רק הכוהן הגדול היה מורשה להיכנס.[1] בתוך הדביר הנאוס (אנ') העשוי אבן גרניט שחורה מונוליתית בגובה 4 מטר עליה חרות כרטוש של המלך נכתנבו השני. זהו האלמנט העתיק ביותר במקדש והוא שריד של המקדש הקדום ששכן במקום. נכתנבו השני מלך בין השנים 342-360 לפנה"ס, והיה המלך האחרון ממוצא מצרי, והמלך האחרון של השושלת ה-30 של מצרים. שריד זה מתקופה קדומה סיפק למקדש התלמיי המשכיות עם המקדש הקודם.
בחלקו התחתון של הקיר הימני של הדביר מתואר המלך תלמי הרביעי נכנס לדביר ועוד את האלים חתחור, הורוס ושני הוריו שעברו האלהה תלמי השלישי וברניקי השנייה. בתוך הדביר על כן נמוך שמקורו במבנה קדום יותר, נמצא העתק מודרני מעץ של סירה (barque), זהו מתקן נייד בצורת סירה ששימש ככלי פולחן שתפקידו היה לשאת את האל. ההעתק נותן מושג כיצד נראתה הסירה בעבר ומה היה גודלה.
חדר הדביר מוקף בעשרה חדרי פולחן של האלים מין, אוזיריס, ח'ונסו, חתחור, רע וחדרים נוספים כמו חדר הפשתן וחדר כס המלוכה של האלים. בחלק מחדרי הפולחן יש תאים פנימיים נסתרים.[7]
הקיר החיצוני
עריכהאת המבנה הפנימי של המקדש מקיף קיר חיצוני התוחם אותו מסביב והוא המשכו של הקיר החיצוני של החצר הגדולה. על קיר מתוארות זה סצנות רבות וטקסטים כולל טקסטים המתארים את יסוד ובניית המקדש. בצידו הפנימי של הקיר המזרחי התוחם את המקדש מתוארת סצנה שבה המלך תלמי העשירי עומד על סירה והורוס תוקעים בסת חנית. בסצנה סת מתואר כהיפופוטם המסתתר מתחת לסירה. ביניהם נמצאת האלה איזיס.[16] הסצנה הזאת מתארת טקס שנתי שהתקיים במקדש, שבו המלך בלווי האלים היה פוגע והורג את האל סת שיוצג על ידי היפופוטם חי או אולי מודל של היפופוטם. ייתכן וטקס זה התקיים באתר גם בתקופות קדומות.[17] בצידו הפנימי של הקיר הצפוני מתוארת סצנה נוספת שנחגגה באדפו שבו הוכתר בז חי שייצג גם יחד את האל הורוס ואת המלך.[7]
נילומטר
עריכהמתחת לקיר החיצוני בצידו הצפוני-מזרחי של המקדש נמצאת מערכת מדרגות המובילה לנילומטר של המקדש. הנילומטר שימש את כוהני המקדש למדוד את רמת ניקיון מי הנילוס ואת גובה פניו בתקופת ההצפות השנתית מדי קיץ.
בית הלידה - המאמיסי
עריכה
בפינה הדרום מערבית של המקדש, בקרבת המגדל המערבי של הפילון שמחוץ למתחם המקדש, שוכן מבנה "בית הלידה" הנקרא גם מאמיסי (Mammisi).[18] זהו מבנה בעל קומה אחת שנבנה בתקופתו של תלמי השמיני כחלק ממתחם המקדש ושימש כבית לידה של השלישייה האלוהית הורוס, חתחור ובנם הילד Harsomtus הרסומטוס (es').[19] נראה שבתחילה היה חלק מהמבנה המרכזי ולאחריו הועבר למבנה נפרד. המבנה היה האתר המרכזי של "פסטיבל המפגש היפה" ושימש גם כמקום קדוש לנשים הרות. המאמיסי מורכב מחדר כניסה הבנוי משורת עמודים, חצר וחדר פולחן. העמודים מעוטרים בתערובת של מוטיבים האופייניים לאדריכלות המצרית ולאדריכלות הקלאסית, תערובת שניתן למצוא לעיתים במבנים מתקופה זו.
קירות המבנה מעוטרים בסצנות המציגות את סיפור לידתו האלוהית של הרסומטוס בנוכחות חתחור ח'נום ואלים נוספים העוסקים בהיריון ובלידה. בנוסף, מופיעים על קירות המבנה תבליטים המתארים את תלמי השמיני ביחד עם אמו, אשתו ובנו כשהם מלווים באל בס.[20] בחלק ניכר מהתבליטים נשמרה הצביעה המקורית, במיוחד בצד הדרומי של המבנה. העיטורים כוללים את דמותו של האל הגמד בס שהיה האל המגן על הבית, ובייחוד על אימהות ועל לידה. דמותו מעטרת את העמודים והמשקופים. חדר הלידה מעוטר בסצנות פולחניות של המלך תלמי השמיני והאלים המגישים מנחות. בחלק העליון של הקיר הדרומי והצפוני של בית הלידה מופיעות סצנות בהן רואים את הרסומטוס מטופל על ידי אלות שונות.[15]
בצידו האחורי של המבנה נמצאים תבליטים המתארים את הורוס היונק משדי אמו, האלה איזיס.[14] חזית מבנה העמודים של בית הלידה באדפו הוא החלק השמור ביותר מבין מבנים דומים ששרדו.[21]
מבנה המאמיסי שנבנה במקדש דנדרה עוצב על פי דגם מבנה זה.
האזור מחוץ למתחם המקדש
עריכהמול בית הלידה נמצאים שרידים אדריכליים דלים, נראה של המקדש לבז המקודש. בקרבת המגדל המזרחי של הפילון ליד החצר נמצאים שרידיו של פילון מתקופת הממלכה החדשה (המאות ה-16-ה-14 לפנה"ס). אלה שרידיו של מקדש קדום יותר ששכן באתר.
את מבנה המקדש הקיפה חומה, שבתוך שטחו שכנו מספר מקדשי משנה נוספים, חדרי פולחן, חדרי מלאכה, מחסנים, מגורים לכוהני המקדש, אגם קדוש ובית מטבחיים. רוב המבנים נהרסו או ששוכנים מתחת לבתי העיר המודרנית של אדפו.[22]
ממערב למקדש נמצא "תל אדפו" תל ענק שבו שכנה העיר העתיקה. האתר שהחל להיחפר החל משנות ה-20 של המאה ה-20 מכיל שרידים מתקופת הממלכה הקדומה האלף ה-3 לפנה"ס ועד התקופה הביזנטית (המאות ה-5-ה-7). מדרום מערב לתל נמצאים בתי קברות מתקופת הממלכה הקדומה והממלכה התיכונה וכן כמה מסטבות כולל המסטבה של איזי מושל האזור בתקופת השושלת השישית (המאות ה-23-ה-24 לפנה"ס). הדרך התיירותית המובילה אל המקדש נמצאת באזור שהיה פעם חלק מהתל והוא נחצב על ידי תושבי האזור שהשתמשו באדמת התל לטיוב אדמותיהם.[23]
הפסטיבלים במקדש
עריכה
במקדש התקיימו מספר פסטיבלים שנתיים. בעונה הראשונה בחודש השלישי התקיים פסטיבל חתחור. בעונה השנייה בחודש הראשון התקיים פסטיבל השנה החדשה. שנקרא גם פסטיבל ההכתרה של הבז הקדוש,[24] ובחודש השני לעונה השנייה, פסטיבל הניצחון. בעונה השלישית בחודש השלישי "פסטיבל המפגש היפה".[25]
פסטיבל השנה החדשה - חג זה נחגג בחמשת הימים הראשונים של החודש הראשון בעונה השנייה. במהלך הטקס פסלו של הורוס מלווה באלים קדמוניים, היה נישא על גבי מנשא מקודש במעלה המדרגות לגג. לאחר טקס ההתאחדות עם גלגל השמש שכלל תפילה מיוחדת, נישא הפסל בחזרה במורד המדרגות לדביר.[13][14] במהלך הפסטיבל נבחר והומלך גם הבז הקדוש שסימל את האל והמלך.
בפסטיבל הניצחון חגגו את ניצחונו של הורוס על סת. בטקס הוצג מחזה דרמטי שמהלכו הורוס והמלך בלווי אלים נוספים היה פוגע והורג את האל סת. במחזה הוצג סת בדמות היפופוטם חי או אולי מודל של היפופוטם. הבחירה בחיה זאת נעשתה משום שחיה זאת נחשבה לחיה עוינת כלפי המצרים. במהלך הטקס הורוס שיוצג במחזה על ידי המלך או כהן, היה פוגע והורס את סת על ידי שתקע בו 10 חניתות. החנית הראשונה הוכנסה בחוטמו של ההיפופוטם. דמותו של ההיפופוטם מופיעה בתיאורים השונים כדמות זעירה, וזאת על פי שיטת האמנים המצריים בהם גובה ייצג כוח. ייצוגו בדמות זעירה הורידה את הפוטנציאל המיתי של הדמות.[26] הטקס הסתיים על ידי אכילת עוגה בצורת היפופוטם וזאת כדי לסמל את השמדתו הכללית.[2]
הפסטיבל השנתי פסטיבל המפגש היפה התקיים כדי להנציח את הזיווג האלוהי בין האל הורוס ששכן במקדש אדפו לבת זוגו האלה חתחור ששכנה במקדש דנדרה מצפון לאדפו. הטקס התקיים כל שנה ביום הראשון של זריחת הלבנה בחודש השלישי של הקיץ כשהנילוס החל לעלות על גדותיו. בטקס זה הובא פסלה של האלה חתחור לאדפו על גבי סירה כדי להתאחד עם הורוס. לאחר מספר טקסים הובא פסלה של חתחור לבית הלידה במקדש והונח שם עם פסלו של הורוס ביחד עם שני פסלי אלים נוספים. הפסלים שכנו שם בלילות הבאים עד לסיומו של הפסטיבל שהתרחש כשהירח הפך לירח מלא. מטרת הפסטיבל הייתה לסמל את הפוריות והלידה מחדש. אירוע זה בפסטיבל היווה חגיגה גדולה ואירוע עלייה לרגל למקדש.[27]
המחקר על כתובות המקדש
עריכה
על קירות המקדש חרותות אלפי כתובות. הכתובות חרותות בכל מקום: קירות, עמודים, תקרות, ואפילו על מקומות כמו גומחות תרני הדגלים. כתובות אלה נחשבות כאחד המקורות החשובים למידע על התקופה התלמיית במצרים. הכתובות כוללות מידע על הדת המצרית, היסטוריה פוליטית, מנהלה ונושאים נוספים. הכתובות גם מעבירות רעיונות שרווחו במצרים הפרעונית בתקופות קדומות יותר, ולדעת החוקרים הן מהוות גם את הפרשנות של התלמיים למקורות הקדומים שעמדו לרשותם.
המחקר על הכתובות החל בשנת 1867 מיד לאחר שמארייט השלים את חפירת המקדש. טקסטים רבים פורסמו על ידי חוקרים שונים ביניהם: היינריך קרל ברוגש (Heinrich Karl Brugsch), יוהאנס דימישן (Johannes Dümichen), אדוארד נוויל (Édouard Naville) ונוספים. פרסומים אלה כוללים שגיאות העתקה שנבעו מהתנאים הקשים והגרועים אתם נאלצו החוקרים להתמודד, שכללו מחסור בציוד טכני, בעיית תאורה בחלקי המקדש הפנימיים שאינם מוארים, צואת עטלפים וקיני צרעות.
האגיפטולוג הצרפתי אמיל גסטון שסינה (Émile Gaston Chassinat; 1868–1948) העתיק במשך 40 שנה את כל הכתובות והסצנות המופיעות על כותלי המקדש. את תוצאות מחקריו פרסם בשנת 1932 ב-14 כרכים שכללו 8 כרכים של טקסטים בכתב חרטומים, שני כרכים של סקיצות וארבעה כרכים של צילומים. בשנת 1961 פורסם התרגום האמין הראשון על ידי קונסטנט דה ויט (Constant de Wit).
שני האגיפטולוגים סילבי קוביל (Silvie Cauville) ודידייה דבושל (Didier Devauchelle) פרסמו בין השנים 1984–1990 מהדורה מתוקנת של שני הכרכים הראשונים של שסינה, ובנוסף פרסמו 15 כרכים של חומר שכלל טקסטים ותמונות שלא פורסם לפני כן.
בשנת 1986 ייסד פרופסור דיטר קורט (Dieter Kurth) מאוניברסיטת המבורג את "פרויקט אדפו" (Edfu-Project). מטרת הפרויקט היא לתרגם תרגום מלא את כל הכתובות של המקדש, תוך השוואה ופתרון בעיות לשוניות על ידי ניצול הידע שנצבר בתרגומים קודמים והשוואת נוסחים של טקסטים דומים שכבר תורגמו. הפרסומים של הפרויקט כוללים את כל המקבילות של תרגום בטקסטים אחרים במקדש, ספרות רלוונטית, מדדים אנליטיים וניתוח סיסטמטי של עיטורי המקדש. כל זאת כדי לספק מידע אמין וזמין לחוקרים גם מתחומי מחקר קרובים.
נכון לנובמבר 2013 הפרויקט פרסם את הפרסומים הבאים: בשנת 1998 פרסום מעודכן של כרך 8 של שסינה העוסק בכתובות הפילון. בשנת 2004 כרך 7 העוסק בצד החיצוני של הקיר החיצוני של מתחם המקדש הכולל גם כתובות שלא פורסמו לפני כן. כרכים 5 ו-6 העוסקים בצד הפנימי של קיר החצר והעמודים זמינים בתרגום ראשוני.[5]
גלריית תמונות
עריכה
|
לקריאה נוספת
עריכה- Dieter Kurth, The Temple Of Edfu : Aguide By An Ancient Egyptian Priest, Publisher: American Univ in Cairo Press, 2004
- Alan B. Lloyd, Gods Priests & Men , המיתוס של הורוס באדפו, Publisher: Routledge , 2012, p. 166-325
- Richard H.Wilkinson, The Complete Temples of Ancient Egypt, Publisher: Thames & Hudson, 2000
קישורים חיצוניים
עריכה
- מקדש אדפו באתר של אונסק"ו
- Edfu Project באתר המכון למחקר Göttingen Academy of Sciences and Humanities
- אדפו באתר Ancient Egypt and Archaeology Web Site (באנגלית)
- מקדש אדפו באתר Askaladdin (באנגלית)
- Egypt: Edfu Temple, A Feature Tour Egypt Story
- Edfu Temple
- The Temple of Horus at Edfu
- Edfu - ancient-djeba מפת האתר כולל תל אדפו והאזור מסביב
- סרט על מקדש אדפו באתר יוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Pharaonic temples in Upper Egypt from the Ptolemaic and Roman periods, באתר של אונסק"ו
- ^ 1 2 3 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson, עמ' 206
- ^ Temple of Horus
- ^ 1 2 3 4 5 אדפו באתר Ancient Egypt and Archaeology Web Site
- ^ 1 2 פרויקט אדפו באתר Göttingen Academy of Sciences and Humanities
- ^ Berenice III, Ptolemy X Alexander II, Ptolemy XI, Edwyn R. Bevan
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 The Temple of Horus at Edfu
- ^ Dieter Kurth, The Temple Of Edfu : Aguide By An Ancient Egyptian Priest, Publisher: American Univ in Cairo Press, 2004, p. 29-30
- ^ SPOTLIGHT INTERVIEW 2005 - Dr. Zahi Hawass
- ^ 1 2 מקדש אדפו באתר Askaladdin
- ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, עמ' 207
- ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson, עמ' 204
- ^ 1 2 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 68
- ^ 1 2 3 Edfu Temple באתר sacred-destinations
- ^ 1 2 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 207
- ^ Egyptian Mirage
- ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 89
- ^ מונח זה לבית הלידה האלוהי מיוחס לשמפוליון ומקורו בשפה הקופטית
- ^ Egypt Travel - Aswan: The Temple of Horus at Edfu (Idfu)
- ^ Exploring the Life, Myth, and Art of Ancient Egypt מאת Joann Fletcher, עמ' 104
- ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 73
- ^ Egypt: Edfu Temple, A Feature Tour Egypt Story
- ^ Tell Edfo by Nadin Moeller באתר המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ז' עמ' 312
- ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 98
- ^ Exploring the Life, Myth, and Art of Ancient Egypt מאת Joann Fletcher, עמ' 107
- ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 96
