מרדכי כלפון

מלחין ישראלי

מרדכי כלפון[1] (1927 - מאי 1981) היה מוזיקאי ישראלי שנודע כמלחין, כנגן עוד וכחזן בסגנון המוזיקלי הספרדי-ירושלמי, בתקופה שבה הפך לסגנון המוזיקלי המוביל בבתי הכנסת בישראל.[2] כלפון נמנה עם קבוצה קטנה של מלחינים שכתבו במאה ה-20 בסגנון זה ובתתי-הזרמים המאפיינים אותו - טורקי-עותמאני וערבי-ים תיכוני, ביניהם רחמים עמר, עזרא אהרון, משה ניסן, כהן מלמד ויצחק לוי.

מרדכי כלפון
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1927
חיפה, פלשתינה (א"י)
פטירה מאי 1981 (בגיל 54 בערך)
ירושלים, ישראל
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חזן, מלחין
כלי נגינה עוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לחניו זכו לביצועים רבים של מקהלות, חזנים וזמרים, ביניהם דקלון, חיים משה, משה חבושה, המדרגות ומשפחת ואך.

קורות חיים עריכה

כלפון נולד בחיפה למשפחת רבנים, שעלתה לארץ ב-1860 מהעיר תטואן שבמרוקו הספרדית. הוא התעוור בגיל צעיר, ולמד בבית חינוך עיוורים בירושלים. כלפון למד מוזיקה קלאסית אצל מורי בית החינוך, רפאל מזרחי ושמואל בכר, ובמקביל למד חזנות מן החזן משה ויטאל, תלמידו המובהק של החזן יצחק אלגזי מטורקיה. כן למד נגינה בעוּד, תורת המקאמים והלחנה, אצל עזרא אהרון, מנהלה הראשון של התזמורת המזרחית של קול ישראל.[3]

נפטר בירושלים בל"ג בעומר ה׳תשמ"א (מאי 1981), בגיל 54. שיריו מושרים גם כיום - בבתי הכנסת, במקהלות, כשירי שבת - ואף מוקלטים בביצועים חדשים.

אב-סבו היה הרב אברהם רפאל כלפון, וסבו היה הרב ימין כלפון.

יצירתו המוזיקלית עריכה

פעילותו המוזיקלית של כלפון הייתה מגוונת: חזנות, הלחנה, נגינה בעוד, הוראת תורת המקאמים וניהול מוזיקלי של מקהלות. בשנות ה-50 הקים את מקהלת הילדים "חפץ חיים" שחבריה היו תלמידי בית היתומים "חפץ חיים" בירושלים.

חזנות עריכה

כלפון ידע למעלה מ-50 מקאמים בסגנון הספרדי-ירושלמי. תלמידיו ומוקיריו הגיעו כל שבת לבית הכנסת של עולי בורסה כדי לשמוע את תפילתו, שאופיינה במעברים מרובים בין מקאמים - עד 17 מעברים בברכת כוהנים אחת. תפילות הימים הנוראים בהן לקח חלק כחזן נודעו בייחודן בזכות לחניו המקוריים לקטעי תפילה, ביניהם "אבינו מלכנו" ו"שיחו לאימי".

כחזן שידע לנגן בעוּד והכיר את תורת המקאמים על בוריה, משך כלפון חזנים רבים שבאו לשמוע אותו וללמוד ממנו את רזי המוזיקה הספרדית-ירושלמית, ביניהם משה נר-גאון, מוני טבעוני, משה ניסן, יעקב כהן, מאיר לוי, יגאל בן חיים, שלמה דוויק, ישראל אבידני, שלמה שמר, שלמה ברהום ויחיאל נהרי.

הלחנה עריכה

כלפון חיבר לחנים רבים: לקטעי תפילה, פרקי תהילים, שיר השירים, שירת הבקשות; לפיוטים של משוררי יהדות ספרד - ר' יהודה הלוי, ר' שלמה אבן גבירול, ר' ישראל נג'ארה ר' אברהם אבן עזרא; ולמילים של משוררים בני זמננו - מקסים מלכא וטוני מוסרי.

הלחן של כלפון לפיוט "אגדלך", מאת אברהם אבן עזרא, הוא המפורסם ביותר לפיוט זה. קיימת נטייה ליחס אותו למקור עממי, המעידה בפני עצמה על הצלחתו.

לחנים בולטים אחרים הם "שמחתי באומרים לי" (למזמור קכ"ב בתהילים), "יודוך רעיוני" ו"יה ריבון עולם".

סגנונו המוזיקלי של כלפון משלב מערב ומזרח. רוב לחניו הם ללא רבעי טונים, במקאמים חיג'אז (מינור הרמוני), נהוונד (מינור), כורד (פריגי), עג'ם (מז'ור). לפיכך, ניתן לנגן אותם בפסנתר ובכל כלי נגינה מערבי אחר. ההשפעה המערבית על לחניו ניכרת הן בסגנונם והן בשימוש בכלי הלחנה מערביים (ביניהם סינקופה). עם זאת, הם כתובים במקצב מזרחי (3:4, 2:4, 4:4 או 6:8). סגנונו המוזיקלי המשלב מזרח ומערב בחזנות הספרדית ירושלמית היה נפוץ בתקופתו של כלפון גם אצל מלחינים נוספים, כדוגמת ניסן כהן מלמד ואחרים.

הלחנים מאופיינים בגיוון רב. כל לחן מורכב מכמה פרקים, כאשר כל פרק במקאם שונה ולפעמים אף חל שינוי במקצב. בכמה מן הלחנים (ביניהם "יודוך רעיוני", "צור משלו אכלנו" ו"יגדל אלהים חי") הפרק האחרון הוא מאוול - אלתור מוזיקלי מזרחי ללא מקצב, לפי המקאם הבסיסי של השיר, ולאחר מכן חזרה לפזמון בקצב היסודי שלו.

מלחניו

מחקר והנצחה עריכה

פרופ' אדית (אסתר) גרזון-קיוי הקליטה את כלפון. ההקלטות כוללות קטעי חזנות, קריאה בפרשת השבוע, במגילת אסתר ובמגילת רות, ושירת פיוטים. הן מצויות בפונותיקה הלאומית, בקול ישראל ובמכון רננות לחזנות.

באקדמיה למוזיקה בירושלים נערכו כמה עבודות מחקר על כלפון. המחקר האחרון נערך בשנת 2010 במוסררה בית הספר הרב תחומי לאמנות וחברה ע"ש נגר, בסיוע קרן יצחק בן צבי.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ לעיתים מכונה בטעות חלפון
  2. ^ עזרא ברנע, התגבשות נוסח התפילה במסורת החזנות הספרדית-ירושלמית עד הגיעה למעמדה כיום, שנה בשנה, תשס"ב
  3. ^ עזרא ברנע, "חזנים יוצרים ומחנכים בתקופתנו", בתוך: ד"ר אריה סטריקובסקי (עורך), דף לתרבות יהודית, גיליון 280, הוצאת האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך, ירושלים, התשע"א, עמוד 100 .