מרדכי שלום יוסף פרידמן

רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה
	הרבי מסדיגורה בהגיעו לארץ ישראל, 1939
לידה	22 בנובמבר 1896; י"ז בכסלו תרנ"ז; סדיגורה
פטירה	26 באפריל 1979 (בגיל 82); כ"ט בניסן תשל"ט
מקום קבורה	נחלת יצחק, גבעתיים
תקופת הפעילות	? – 26 באפריל 1979
חיבוריו	כנסת מרדכי
	1913 – 26 באפריל 1979; (כ־66 שנים)
	→ אהרן פרידמן אברהם יעקב פרידמן ←

רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן (י"ז בכסלו תרנ"ז, 22 בנובמבר 1896 – כ"ט בניסן תשל"ט, 26 באפריל 1979) היה אדמו"ר בדור הרביעי לחסידות סדיגורה. מכונה ה"כנסת מרדכי".

תולדותיו

נולד בסדיגורה לרבי אהרן פרידמן שהיה לימים האדמו"ר השלישי לסדיגורה, בעל "קדושת אהרן". אמו הייתה שרה שיינדיל רוזא נכדת רבי מרדכי פייבוש מהוסיאטין. בגיל 12 התארס עם מירל בתו של דודו זקנו רבי ישראל שלום יוסף השיל ממזיבוז', ונישא לה בשנת תרע"ג בגיל 16, בשנת האבל לאביו. בחתונתו הכתירו דוד אביו רבי יצחק פרידמן מבויאן כאדמו"ר מסדיגורה.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה יחד עם שאר אדמו"רי בית רוז'ין. לאחר המלחמה היה פעיל באגודת ישראל, ובכנסייה הגדולה הראשונה, בגיל 26, מונה לחבר ב"ועד הפועל העולמי" של אגודת ישראל ולנשיא קרן התורה. לאחר המלחמה, נהג לערוך מסעות ברחבי גליציה, בוקובינה ופולין לבקר את חסידיו, ובפרט במרכז גליציה בה התרכזו חסידי סדיגורה. בשנת תרפ"ג (1923) הקים את ישיבת "משיבת נפש" בפשמישל. בשם הישיבה נרמז שמו (מש"י). הישיבה דאגה גם למזון ושינה לתלמידים. בהמשך נוסד סניף לישיבה ביוזפוב בראשות רב העיר הרב שמעון פרזונצ'בסקי שהיה חסיד סדיגורה.

בשנת תרפ"ה ערך מסע לטובת קרן התורה בהמבורג. הוא התקבל בכבוד על ידי רב העיר אברהם שמואל בנימין שפיצר. בכנסייה הגדולה השנייה בשנת תרפ"ט, מונה לחבר מועצת גדולי התורה. ביתו בווינה היה אחד ממרכזי אגודת ישראל, והוא היה ממנהיגי התנועה וחברי תנועות צא"י ופא"י עמדו עמו בקשר שוטף.

בשנת תרפ"ה החל רבי מרדכי שלום יוסף לשלוח חסידים לארץ ישראל. בשנת תרצ"ג ביקר בארץ וערך סיור במושבות ובקיבוצים, ובל"ג בעומר אף הדליק את המדורה בהדלקה המסורתית במירון. את חג השבועות עשה בבית הכנסת תפארת ישראל בעיר העתיקה בירושלים. בחזרתו לגליציה, שלח קבוצת חסידים מטורקה לארץ ישראל, והם התיישבו בנתניה בה פתחו בית חסידים. חסידו אליעזר אלטמן פתח ברחוב רבי עקיבא בבני ברק בית כנסת שהיה מהראשונים בעיר. הוא שלח את חסידיו ל"הכשרות" של אגודת ישראל בצ'רנוביץ ועוד, ונהג לבקרם ולראות את מצב הכשרתם. קבוצה מחסידיו נשלחה על ידו למחנה ישראל.

בשנת תרצ"ד עבר לפשמישל והקים בה את חצרו. בכנסייה הגדולה השלישית בשנת תרצ"ז היה מראשי המצדדים בתמיכת אגודת ישראל במדינת היהודים.

באדר תרצ"ט (1939) ביקר שוב בארץ ישראל, ובעצת דודו רבי ישראל מהוסיאטין, השתקע בה והתיישב בתל אביב. הוא הספיק לחלץ את משפחתו מאירופה והעלם ארצה. הוא פתח בית כנסת ברחוב בצלאל יפה. בשנות השואה ערך טיוטה לקול קורא שישלח על ידי אגודת ישראל בעניין מצב יהודי אירופה. לאחר השואה פעל למען הניצולים ובין היתר התכתב עם הנציב העליון ונפגש עם חיים משה שפירא בנידון. הוא עמד בראש ועדת חוקה בתוך "ועדת מצב מתמדת של רבני ארץ ישראל", בשיתוף עם משפטנים (בהם יצחק קיסטר), במטרה לפעול לצביון יהודי של המדינה העתידה, ולמציאת מנגנון הלכתי משפטי שיעמוד בדרישות שני הצדדים.

רצה לפתוח יישוב מיוחד לחסידי סדיגורה בשם "נווה ישראל" ונסע לארצות הברית לגייס כספים, אך רעיון זה לא צלח. היה שותף למפעילים רבים באגודת ישראל, בהם החינוך העצמאי, "רשת שיעורי תורה" ועוד. כשאר אדמו"רי רוז'ין, מונה לחבר נשיאות מתיבתא תפארת ישראל בירושלים שהייתה אמורה להיות המרכז לכלל חסידי רוז'ין.

בכנסייה הגדולה הרביעית, בשנת תשי"ד, העלה רעיון להקים עיר תורנית חדשה. בעקבות זאת הוקמו קריות אגודת ישראל במספר ערים. בכנסייה זו, בהסכמת הרב מטשיבין והרב צבי פסח פרנק, אמר באופן חריג קדיש תתכלא (הנהוג אצל הספרדים) לעילוי נשמת הרוגי השואה.

בשנת תשט"ז נסע לתקופה קצרה לארצות הברית, ופתח את בית מדרשו בשכונת קראון הייטס. לחצרו שם הגיעו רבי אליעזר זוסיא פורטוגל והרב גדליה שור^[^{דרוש מקור]}. בראשית שנות השישים שב לביתו הקבוע בישראל. לאחר פטירת דודו, הרב אברהם יעקב (השני), ללא ילדים, הפך לאדמו"ר העיקרי מסדיגורה. קודם לכן כונה האדמו"ר מסדיגורה - פשמישל^[1]. בתקופה זו, בסיועו של בנו, נוספו לישיבתו בבני ברק ישיבה גבוהה ותלמוד תורה, כולל בתל אביב, תלמוד תורה וכולל "דעת משה" בירושלים. במקביל נפתח בית מדרש לחסידי סדיגורה בירושלים ברחוב יחזקאל, שהתפתח עם השנים לקריית חסידי סדיגורה ברחוב שמואל הנביא.

חיבר תפילות רבות.

נפטר בגיל 83 בכ"ט בניסן ה'תשל"ט ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק שבגבעתיים^[2]. דברי תורתו על התורה ועל המועדים הופיעו בסדרת הספרים "כנסת מרדכי".

בנו, רבי אברהם יעקב פרידמן מילא את מקומו. יחסיו עם בנו הבכור, ישראל אהרן, היו מתוחים^[3].