מרכז בעלי מלאכה (שכונה)

מרכז בעלי מלאכה היא שכונה קטנה בלב תל אביב, אשר הוקמה בשלבים החל מהשנים 19121913 בשם "מחניים", מצפון לאחוזת בית, על ידי חברת "מרכז בעלי מלאכה".

מרכז בעלי מלאכה
מידע
עיר תל אביב
תאריך ייסוד 1912 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°04′12″N 34°46′25″E / 32.069888888889°N 34.773638888889°E / 32.069888888889; 34.773638888889
(למפת תל אביב רגילה)
 
מרכז בעלי מלאכה
מרכז בעלי מלאכה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

בשנת 1913, נמכרו חלק מאדמות "חברה חדשה" (34.2 דונם) לחברת "מרכז בעלי מלאכה", אשר הקימה את שכונת המגורים "מחניים" (מרכז בעלי מלאכה א'). בתחילה הוקמו בשכונה 25 בתים, אולם, בעקבות הגידול במספר חברי "מרכז בעלי מלאכה", נרכשו 34.2 דונם נוספים ועליהם הוקמה שכונת מרכז בעלי מלאכה ב',[1] וכך גדל השטח והגיע ל-40,000 פיק. שטחה של השכונה, השתרע בין "נחלת בנימין" ו"חברה חדשה". הקרקעות לבניית השכונה נרכשו בסיועם של יהודה גרזובסקי

ומנחם שיינקין.[2] בעלי סדנאות קטנים ובתי חרושת משפחתיים קטנים שבראשם עמדו מתיתיהו וינוקור, מנחם שיינקין, משה רחמן[3] ואברהם קריניצי[4] יזמו את ההתיישבות במקום.

שמותיהם של רחובות השכונה הותאמו לסוג האוכלוסייה - ראשוני המייסדים ובוניה. שני רחובות נקראו על שמם של יהודה גרזובסקי (השם הוסב ל"מרכז בעלי מלאכה") ומנחם שיינקין. רחובות נוספים (מרכז בעלי מלאכה ב׳), שקרקעותיהם נרכשו מאוחר יותר בעיקר ביוזמת יהודה מינינברג, נקראו בשמות תנאים ואמוראים המסמלים את העבודה שיש עמה תורה: "רבי יוחנן הסנדלר", "רבי יצחק נפחא", "העבודה".[5]

בתחום שכונת "מרכז בעלי מלאכה" נכללו השכונות, שהפכו מאוחר יותר לרחובות: ברנר, שיינקין, העבודה, יצחק נפחא, יוחנן הסנדלר, יוסף הנשיא ומרכז בעלי מלאכה.[6]

שלב בניית הבתים החל לאחר מלחמת העולם הראשונה. בחודש אוגוסט 1922 (אלול תרפ״ב), נספרו בשכונה 57 בתים, שהתגוררו בהם 488 נפשות; 7 צריפים, שהתגוררו בהם 25 נפשות; 100 אוהלים, שהתגוררו בהם 616 נפשות. הצריפים והאוהלים היו ממוקמים בשכונת ברנר, ושימשו כמחנות ארעיים, עד לבניית בתי הקבע.[7] נוסף לכך, הוקם בשכונה בית-כנסת וניטע גן ציבורי.

בשנת 1921, פורסמה בעיתון הרשמי של ממשלת המנדט, פקודת המועצות המקומיות, שאושרה על ידי הנציב העליון. הפקודה כללה, נוסף על ההכרה בכינון "מועצה עירונית בתל אביב", גם צירוף מספר שכונות, ביניהן שכונת "מרכז בעלי מלאכה".[8]

בשנת 1923, החל לנוע בתל אביב קו האוטובוס העירוני הראשון, שבמסלולו עבר ברחובות: יהודה הלוי, הרצל, נחלת בנימין והסתיים במרכז בעלי מלאכה.[9] יתרה מכך, נפתח בשנה זו, גם אחד ממטבחי הפועלים ברחוב ברנר. הואיל, וברחוב זה, שמשו הצריפים והאוהלים מחנה ארעי לתושבים.[10]

בשנת 1924, התקיימו הבחירות הראשונות למועצת העיר תל אביב, ומשכונת "מרכז בעלי מלאכה" נבחרו שלושה נציגים.[11]

בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת, היו רוב בתיה של תל אביב בניינים בני קומה אחת או שתיים, וכך היה גם בשכונת "מרכז בעלי מלאכה". מבני השכונה דמו לבתים במושבות החקלאיות, בעלי צורה פשוטה, משופעי גגות, שהיוו המשך לסגנון הבנייה, שאפיין את "תל אביב הקטנה" לפני מלחמת העולם הראשונה.[12] במשך השנים, הוקמו לאורך רחוב שינקין, בתים בני שתיים עד שלוש קומות, ובמפלס הקרקע נפתחו חנויות רבות. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, החלה בעידוד העירייה, נהירת צעירים לסביבות רחוב שינקין ולשאר רחובות השכונה, והתהליך הביא לשינוי פני הרחוב, לפתיחת עסקים בעלי אוריינטציה צעירה וליצירת מרכזי פנאי ותרבות. מנחם שיינקין, האמין שהשכונה חייבת להישאר פרבר שקט, אולם במשך השנים, הפך הרחוב הנושא את שמו, לסמל ומושג לעיר ההומייה.[13]

מוסדות ציבור עריכה

המרכז משמש בית לתוכניות חברתיות וקהילתיות. במרכז שפע אירועי תרבות וחוגי העשרה, אומנות, מוזיקה, ספורט ומחול לכל שכבות הגיל. בנוסף, משמש המרכז בית עבור להקת המחול "תמי" ולהקת התיאטרון "המרתף המטורף". במרכז הספורט הנלווה - "לב תל אביב", מועדון כושר, אולם ספורט וסטודיו אימונים רב תכליתי.

בית-הכנסת הוקם בשנת 1927, ביוזמתם של תושבי השכונה: שמואל הורביץ, משה לוינסון, נתן רוסנר ומנחם שושני. ב-10 השנים הראשונות פעל בית-הכנסת בצריף, ובשנת 1937, נחנך מבנה הקבע. צביון בית-הכנסת היה אשכנזי - ציוני כללי, והתפללו בו תושבי השכונה מכל הפלגים: מסורתיים, דתיים, חילוניים וחרדים. גבאי בית-הכנסת היה שנים רבות פנחס כץ. בשנת 2009 שופץ הבית על ידי אנשי חסידות חב"ד. בית-הכנסת נכלל היום במתחם "בית תמי".

נקודות ציון היסטוריות עריכה

  • שינקין 15, חנות החיות הראשונה בארץ בבעלותו של ד"ר משה שורנשטיין.[14]
  • שינקין 30 פינת יוחנן הסנדלר, "בית הורביץ".
  • שינקין 57, קפה תמר, היה אחד מבתי הקפה הראשונים בתל אביב. בית הקפה הוקם בשנת 1941, על ידי קרוביהם של אברהם ושרה שטרן ובשנת 1956, הועבר לבעלותם[15] עד לסגירתו בקיץ 2017, אחרי 74 שנות פעילות. בית הקפה שימש כמעין בית לאמנים רבים ואנשי רוח. ביוני 2017, זמן מה לפני סגירתו, כינס ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, את ישיבתה האחרונה של מועצת העיר בבית הקפה.[16]
  • שינקין פינת הגלבוע 1, "בית רבינסקי", נבנה בשנת 1935, על ידי האדריכל לוצ'ן קורנוולד. זהו בית מגורים בהשראת מבנה אנייה, בסגנון הבאוהאוס.[17]
  • גינת שינקין (גן המלאכה או גן מרדכי), שטחה כ-3 דונם, התחום כיום בין רחובות יוחנן הסנדלר, שינקין, ר' יצחק נפחא ומרכז בעלי מלאכה. זהו הגן העירוני השלישי שניטע בעיר.[18]
  • יוחנן הסנדלר 18 מול גינת שינקין שנקראה קודם נורדיה שכנה גימנסיה נורדיה משנת 1930.

מבנים לשימור עריכה

בית שולמית ושמעון קורן, (בעלי מלאכה 20)[19] עריכה

רקע: בית קורן תוכנן על ידי האדריכל אריה שטרימר בסגנון הבינלאומי. המבנה נבנה בשנת 1933, ושימש כבית מלון עד שנת 1975. למבנה שלוש קומות, בכל קומה, על פי התכנון המקורי, נבנו ארבעה חדרי שינה בהם מספר מיטות אורחים, מטבח ושירותים מרכזיים.

תיאור הפרויקט: המבנה תוכנן מחדש כבית דירות, תוך שימור ושיחזור מלא של החזיתות וחדר המדרגות. מספר יחידות הדיור גדל מ-3 ל-7. לבניין לא הוספו תוספות בנייה חדשות. בתכנון הפנים שולבו אלמנטים חדשים, שתוכננו בהתאם לסגנון ורוח התקופה בה הוא נבנה במקור.

בית רובינסקי, (שיינקין 65)[20] עריכה

רקע: בשנת 1935 החל תהליך התכנון של המבנה, עבור אליעזר רובינסקי על ידי האדריכלים ל. קרנובסקי וא. מרקוספלד החתומים על התוכניות, ואילו אודות אדריכל קורנגולד (לו מיוחס התכנון, כנראה בטעות) לא נמצאו מסמכים.

אולם, אין הדבר גורע מהיותו של הבניין אחד הבניינים החשובים והבולטים של הסגנון הבינלאומי בתל אביב. אישור התוכניות לווה במאבק לגבי התנגדות העירייה לבנייה על עמודים, עד אשר זו השתכנעה ואף חייבה, כי כל הבניינים בעיר החל מסוף שנות ה-30 ייבנו על עמודים.

הבניין נבנה כבית מגורים משותף עם דירות מרווחות וחדר מדרגות מפואר, אך עיקר פרסומו בא מעיצוב חזיתותיו השונות והנבדלות זו מזו (הן לרחוב הגלבוע והן לרחוב שינקין). הבניין כולו מחופה טיח מגורד (קרצ-פוץ) בתוספת מינרל מנצנץ האופייני לתקופה ומהווה את אחד מסימני ההיכר של הבניין.

בבניין ניכר, כי אדריכלי הסגנון הבינלאומי בתל אביב נהגו לעטר את הבניינים שלהם בעיטורים מהסגנון המודרני, דבר שנגד לחלוטין את רוח מייסדי הבאוהאוס והתקופה. ניתן להבחין בפרגולות, חלונות עגולים, מרפסות מעוגלות, קורות בטון זיזיות ומרזבי ניקוז אשר משמשים יותר כ"עיטורים", מאשר כממלאי פונקציות שימושיות.

תיאור הפרויקט: הבניין נרכש בשנת 2006 על ידי חברה יזמית, אשר ביקשה לשמרו במסגרת תוכנית בניין עיר "לב העיר", וכן להוסיף דירת גג חדשה, באופן אשר לא תבלוט לעין במבט מן הרחוב. מעטפת הבניין החיצונית נשמרה, בכך שכללה שימור ושיחזור רוב האלמנטים בבניין. כל המרפסות שנסגרו במשך השנים שוחזרו ונפתחו מחדש.

• באתר "פרויקט תל אביב" - "מבנים / בניינים לשימור בתל אביב", מופיעה רשימת מבנים המיועדים לשימור: רחוב ברנר - בתים מס׳ 6,4,2; הגלבוע 4, 14; מרכז בעלי מלאכה פינת רחוב יצחק נפחא 5; מרכז בעלי מלאכה 21 פינת יוחנן הסנדלר 15; מרכז בעלי מלאכה31; שיינקין 2 פינת אלנבי 51; שיינקין 39; שיינקין 65 פינת הגלבוע 1; שיינקין 73 פינת ביל"ו 2.[21]

שירה ופרוזה עריכה

  • עינת יקיר, "מרכז בעלי מלאכה" - רומן, המתרחש בתל אביב, על שלל מוסדותיה התרבותיים והאמנותיים. ראה אור בשנת 2007, בהוצאת "כתר". דמות הגיבור ברומן היא רפאל קלמן, צייר, המשחזר במהלך יממה וחצי את הנסיבות ואת רצף אירועי העבר שהובילו אותו אל הרגע הנוכחי של חייו.[22]
  • "גרה בשיינקין, שותה בקפה תמר", להקת מנגו.[23]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שביט יעקב וביגר גדעון, ההיסטוריה של תל-אביב, משכונות לעיר (1936-1909), תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"א/2001, עמ' 84
  2. ^ קריניצי אברהם, בכח המעשה, חמישית, תל אביב: מסדה בע״מ, 1962, עמ' 39-38
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "משה רחמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 159
  4. ^ קריניצי אברהם, בכח המעשה, מהדורה חמישית, תל אביב: מסדה, 1962, עמ' 39-38
  5. ^ בן ישי א.ז., תל-אביב, עיר ואם בישראל, ירושלים: דפוס עזריאלי, 1936, עמ' 11
  6. ^ דוד תדהר (עורך), "יהודה מינינברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 187
  7. ^ רם חנה, הישוב היהודי ביפו בעת החדשה, מקהילה ספרדית למרכז ציוני, ירושלים: כרמל, תשנ"ו/1996, עמ' 242
  8. ^ שביט יעקב וביגר גדעון, ההיסטוריה של תל-אביב משכונות לעיר (1936-1909), תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל-אביב, תשס"א/2011, עמ' 161
  9. ^ שביט יעקב וביגר גדעון, ההיסטוריה של תל אביב - משכונות לעיר (1936-1909), תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשס"א/2001, עמ' 97
  10. ^ שביט יעקב וביגר גדעון, ההיסטוריה של תל אביב, משכונות לעיר (1936-1909), תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשס"א/2001, עמ' 297. (בעברית)
  11. ^ שביט יעקב וביגר גדעון, ההיסטוריה של תל-אביב, משכונות לעיר (1936-1909), תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשס"א/2001, עמ' 168. (בעברית)
  12. ^ הלמן ענת, אור וים הקיפוה - תרבות תל-אביבית בתקופת המנדט, חיפה: הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשס"ח/2007, עמ' 22
  13. ^ רגב עופר, טיול קטן בעיר גדולה, שלישית, תל אביב: משרד הביטחון/ההוצאה לאור, המועצה לשימור מבנים ואתרי התישבות, החברה להגנת הטבע, תשנ"ט/1999, עמ' 139
  14. ^ כאן דוקו | אין אריות בתל אביב|url=https://www.youtube.com/watch?v=s_zctOe36O8%7Caccessdate=2019-06-25%7Clanguage=iw
  15. ^ גרדה גלזר‏, המוסד: קפה תמר, באתר וואלה‏, 6 בדצמבר 2011
  16. ^ דוד הכהן, קפה תמר המיתולוגי קם לתחייה כסלון תרבותי, באתר כלכליסט, 9 באוקטובר 2017
  17. ^ שביט יעקב וביגר גדעון, ההיסטוריה של תל-אביב משכונות לעיר (1936-1909), תל אביב: רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשס"א/2001, עמ' 243
  18. ^ דני רכט, גן המלאכה (גינת שינקין), באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
  19. ^ רח' בעלי מלאכה 20, תל אביב-יפו – בית שולמית ושמעון קורן, באתר בר-אור אמנון, גזית טל, אדריכלים בע"מ
  20. ^ בר אור אמנון, גזית טל , אדריכלים, רח' שנקין 65, תל אביב-יפו – בית רובינסקי
  21. ^ לא מצויין שם, מבנים / בניינים לשימור בתל אביב, באתר פרויקט תל אביב, ‏אין ציון תאריך
  22. ^ תקציר הספר, מרכז בעלי מלאכה
  23. ^ גרה בשינקין, שותה בקפה תמר, באתר YouTube