משמרת הקוץ
משמרת הקוץ היא המשמרת השביעית מבין כ"ד משמרות כהונה שסידרו דוד המלך וצדוק הכהן[1] על פי גורל בתקופה שקודם בניית בית המקדש הראשון.
משמרת זו מוזכרת בתנ"ך בספר דברי הימים יחד עם קביעת המשמרות; ”ויצא הגורל..לְהַקּוֹץ הַשְּׁבִעִי” (דברי הימים א כד ז).
לדעתו של המלבי"ם האות ה של הקוץ נכללת במקור השם ואינו ה סימנית.[2] במגילות לוח השנה שנמצאו בקומראן השמיטו את הה' אחרי ב' השימוש.[3]
ביקורת התרשתא
עריכה
ערך מורחב – חלל (כהונה)
בעת שיבת ציון מגלות בבל בדקו את יחוסם של הכהנים על מנת לקבוע שירותם בבית המקדש. מסופר כי רק ארבע משמרות עלו בעליית עזרא (ידעיה, חרים, פשחור, ואימר) ונמצאו כולם מיוחסים וכשרים לשירות המקדש.[4] אמנם בעת בדיקת משפחות שייחוסם כיהודים היה מעורפל (שתוקי או אסופי בלשון התלמוד) נמנו כמוהם משפחת "כהנים" מיוחסים ל"הקוץ"; ”וּמִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי חֳבַיָּה בְּנֵי הַקּוֹץ בְּנֵי בַרְזִלַּי אֲשֶׁר לָקַח מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים וְלֹא נִמְצָאוּ וַיְגֹאֲלוּ מִן הַכְּהֻנָּה. וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא לָהֶם אֲשֶׁר לֹא יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים” (עזרא ב סא)
פרשני המקרא הבינו כי מדובר כאן על הקוץ אבי משמרת הקוץ שלקח אשה מבנות ברזילי ובניו מאשה זו נקראו על שם ברזילי. ואילו חביה הוא הבן שנולד מן האשה הזאת ובניו נקראו בשם בני הקוץ וגם בשם בני ברזילי.[5]
לפי דעה זו, הקוץ לקח לאשה את בתו של ברזילי הגלעדי,[6] שאמה (אשת ברזילי הגלעדי) הייתה גיורת (תלמוד ירושלמי, קידושין ד א). אמנם, מתוך חשיבותם ועושרם של משפחת ברזילי הגלעדי[7] שכיניו קראו לבניו של הקוץ על שם ברזילי, דבר שלסופו של דבר גרם ספק בייחוסם ככהנים.[8]
אולם, בנוסף כי משמרת הקוץ שימשו במקדש כל משך תקופת בית ראשון, גם מוכר כי לסופה של עליית שיבת ציון עלו כל בני משמרת הקוץ עם שאר המשמרות שלא עלו עם עזרא מבבל, והוקבעו ככשרים לעבודת המקדש.
בתקופה ההלניסטית
עריכהבספרי המקבים נזכרים שניים מבני הקוץ, ששימשו כשליחים מטעם ההנהגה היהודית אל שלטונות זרים. בספר מקבים א' נזכר "אופולמוס בן יוחנן בן הקוץ"[9] כאחד משני שליחיו של יהודה המקבי אל הרפובליקה הרומית בשנת 161 לפנה"ס. אופולמוס זה היה כהן שנמנה עם בני הקוץ. על פי ספר מקבים ב',[10] יוחנן, אביו של אופולמוס, היה האיש שהשיג את הזכויות ליהודים שהעניק אנטיוכוס השלישי לאחר כיבושו את ארץ ישראל מידי מצרים התלמיית. כפי הנראה, הכוונה לזכויות הכלולות במכתבי המלך המצוטטים אצל יוסף בן מתתיהו.[11] יש המזהים את אופולמוס זה עם אופולמוס שכתב ביוונית חיבור "על מלכי יהודה".[12]
אחר חורבן בית שני
עריכהלפי דעתו של החוקר שמואל קליין, בעקבות חורבן בית שני עברו כל עשרים וארבע משמרות הכהונה (ומשמרת הקוץ בתוכן) לעיירות בגליל - הן בגליל העליון והן בגליל התחתון.[13]
ברשימות עתיקות של שמות המשמרות ומקום מושבן, מזוהה משמרת הקוץ על היישוב עיילבו שבגליל התחתון, שכיום מזוהה עם הכפר הערבי עיילבון. משום כך, נקרא ההר הסמוך לעילבון הר קוץ, על שם משמרת הקוץ.[14]
רבי אלעזר הקליר, בקינתו "איכה ישבה חבצלת השרון" מקונן על ביטול משמרת הקוץ בלשון נופל על לשון עם שם המשמרה ומקום מושבה:
לענה ורוש שבעו ורוו
והוקצו והולעבו כהני עילבו
הערות שוליים
עריכה- ^ "מדרש הביאור" (סעדיה אלדמארי) להפטרת פרשת אמור
- ^ פירוש המלבי"ם לספר דברי הימים א ב, נב
- ^ מגילה 4Q320 (בפצץ) ומגילה 4Q321a (בקוץ).
- ^ במדרש מסופר כי הקב"ה בעצמו ייחס עליית עזרא..והעיד עליהן שהוציאו את כולן (הנשים הנכריות) ולא נשתיירה מהן אחת שנאמר ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות (עזרא י, יז)" -מדרש הגדול במדבר כו, א-ב
- ^ מלבי"ם לעזרא פרק ב, סא
- ^ כמו כן האבן עזרא הבין כי מדובר כאן על אשה אחת.
- ^ אודות חשיבותם של בני ברזילי מספור בספר הזוהר כי זכו לשבת יחדיו בשולחנו של שלמה המלך ולהנות מהשפעות רוחניות וגם מלחם משולחן המלך -זוהר חלק ב, דף קנב:-קנג.
- ^ לפירוש המאירי (קידושין דף סט עמוד ב ד"ה בזמן) היה ברזילי בעצמו גר. ואילו במשנתו של המלבי"ם: כל זמן שהיה ספר היחוס בידם לא היה בהם חשש אבל עתה, לא נמצאו כתבי היחוס שלהם, ועי"כ נפל ספק, כי יש לחוש שאינם כהנים, כי הייתה גם משפחה מישראל שנקראת בשם בני ברזילי, ויגאלו מן הכהנה כי בספק כזה לא נשמרו מנשים הפסולות לכהונה שכבר נגאלו -פירוש המלב"ם לעזרא ב, סא. ואילו לדעתו של בעל ספר "עבודה תמה" מצינו כי קראם הכתוב כהנים ואילו חששו שנולדו חללים.
- ^ מקבים א, פרק ח, פסוק יז.
- ^ מקבים ב, פרק ד, פסוק יא.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, סעיפים 138–156.
- ^ אוריאל רפפורט, ספר מקבים א, עמ' 227.
- ^ ספר "ארץ הגליל", דף ס"ה
- ^ שמורת הר הקוץ, באתר 'טבע ונופים בישראל'.