משתמש:בראנד/מסע חשיארש הראשון ליוון

הפלישה הפרסית ליוון
חשיארש הראשון וצבאו חוצים את ההלספונט.
חשיארש הראשון וצבאו חוצים את ההלספונט.
מלחמה: מלחמת פרס יוון
תאריכי הסכסוך 480 לפנה"ס479 לפנה"ס (כשנה)
קרב לפני קרב מרתון
קרב אחרי קרב מיקאלה
מקום יוון, מוקדון.
עילה המשך לקרב מרתון.
תוצאה ניצחון יווני מוחץ.
שינויים בטריטוריות פרס נסוגה מתראקיה.
הצדדים הלוחמים
מפקדים

לא היה פיקוד אחיד לכל עיר היה מפקד משלה

כוחות

בין 360,000 ל-400,000.

הפלישה הפרסית ליוון החלה בשנת 480 לפנה"ס והסתיימה בשנת 479 לפנה"ס. במהלכה הנהיג מלך פרס חשיארש הראשון מסע מלחמה בהיקף עצום לכיבוש ערי יוון. הפלישה היוותה למעשה המשך לפלישה הראשונה שהנהיג דריווש הראשון אביו של חשיארש שהסתיימה בכישלון לאחר קרב מרתון. פלישתו של חשיארש הסתיימה באופן דומה כאשר הצי הפרסי טובע בקרב סלמיס, והצבא הפרסי הושמד בקרב פלטאיה.

הפלישה השפיעה רבות על יוון העתיקה ועיצבה את דמותה לעתיד לבוא.

מקורות עריכה

המקור העיקרי על הפלישה הוא הרודוטוס, היסטוריון יווני מהעיר הליקרנסוס שבאסיה הקטנה. חיבורו "היסטוריות" עוסק בתקופה שמלידת כורש הגדול ועד סיום מלחמת פרס יוון. בספרו ישנם תשעה ספרים והספרים ה-7, 8, 9, בספרו עוסקים בפלישה. הרודוטוס מציג את העימות כאירוע בלתי נמנע וכעימות אדיר בין שתי תרבויות שונות, אך גם דומות זו לזו: הצבא היווני, המפולג בשל הפיצול הגיאו-פוליטי, אך מאוחד בדתו ובתרבותו ובמוטיבציה להילחם למען מימוש מטרותיו. הצבא הפרסי, אשר מפולג בשל הרכבו האתני, אך מאוחד תחת הנהגתו של מלך מקודש וסמכותי. אם כי חיבוריו של הרודוטוס לא תמיד מדויקים, הוא נוטה בפירוש לצד היוונים ומרבה בהגזמות, כמו כן לעתים קרובות משולבים האלים בתיאוריו. למרות את הוא המקור הטוב ביותר לאותה תקופה.[1]

מקורות משניים יותר משמשים ספר אחת עשרה בספרו של דיודורוס סיקולוס "ביבליותקה היסטוריקה"[2] (הספרייה ההיסטורית), קטעים בחיבורו של פוליאנוס "תכסיסים",[3] הביוגרפיות של פלוטארכוס על חיי תמיסטוקלס[4] ואריסטידס[5], וכן הביוגרפיות של ההיסטוריון הרומאי קורנליוס נפוס על תמיסטוקלס[6] אריסטידס[7] ופאוסניאס,[8] וכן חיבוריהם של אפורוס ויוסטינוס, ספרו של קטסיאס "פרסיקה", וקטעים מחיבורו של פאוסניאס "תיאורה של יוון".

רקע עריכה

בשנת 500 לפנה"ס התמרדו האיונים באסיה הקטנה כנגד השלטון הפרסי. מנהיג המורדים אריסטגורס ממילטוס פנה על הערים בארץ המולדת בבקשת עזרה, הוא פנה ראשית כל אל ספרטה, אולם נדחה בידי המלך קלאומנס הראשון.[9] לאחר מכן פנה אל אתונה שהסכימה לשלוח 20 אניות לעזרתו, גם העיר ארטריה באובויה שלחה 5 אניות.[10] אולם לאחר כישלון המורדים בקרב סרדיס הסיגו אתונה וארטריה את אניותיהן. המורדים הובסו סופית בקרב לאדה בשנת 494 לפנה"ס.

מלך פרס דריווש הראשון ניצל את הסיוע הזעום שהעניקו אתונה וארטריה למורדים כעילה לכבוש את יוון. למעשה לפרס היו אינטרסים ברורים בכיבוש יוון ומוקדון,[11] שכן זמן קצר לפני כן סופחה תראקיה. בשנת 492 לפנה"ס חתן המלך מרדוניוס יצא בראש צבא וצי גדולים במטרה לכבוש ערים יווניות רבות ככל האפשר, אולם ציו טבע בסערה ליד הר אתוס ומרדוניוס עצמו נפצע במהלך פעולות בתראקיה, לפיכך הוא החליט לסיים את המסע ולחזור לאסיה. דריווש מינה את דאטיס במקומו ושלח אותו בשנת 490 לפנה"ס להעניש את אתונה וארטריה, הוא יצא עם 35,000 לוחמים וכבש את ארטריה לאחר מצור של שבעה ימים. הוא נחת באטיקה במטרה להעניש את אתונה אולם המצביאים האתונאים מילטיאדס וקאלימאכוס הביסו אותו בקרב מרתון.

דריווש תכנן מן הסתם מסע חדש, אולם מרד גדול פרץ במצרים והוא נאלץ להפנות לשם את כוחותיו. דריווש מת בשנת 486 לפנה"ס, יורשו חשיארש הראשון (ידוע יותר בשמו היווני קסרקסס מזוהה לעתים גם עם אחשוורוש) החליט בערך בשנת 484 לפנה"ס[12] לצאת למסע חדש נגד יוון. הוא הפיץ שמועות על גדולו של הצבא הפרסי ושלח שליחים אל כל ערי יוון פרט לאתונה וספרטה, השליחים דרשו "אדמה ומים" כסמל לכניעה, וכן להכין עבור המלך סעודה גדולה לכשיגיע. המטרה הייתה לנקום את חרפת מרתון אך בד בבד להשתלט על יוון. ייתכן שחשיארש קיווה ליצור בספרטה ממשלת בובות תחת הנהגת המלך המודח דמרטוס ובעזרתה להשתלט על שאר יוון.[13]

חשיארש גייס צבא עצום בן לאומים רבים מכל רחבי האימפריה הפרסית, הצבא עבר את ההלספונט והדרים לאורך חופי תראקיה במקביל התקדם הצי והבטיח אספקה סדירה.

הצדדים הלוחמים עריכה

הצדדים העיקריים במלחמה היו ממלכת פרס האחמנית מחד וערי יוון ובראשן אתונה וספרטה מאידך.

ממלכת פרס האחמנית עריכה

ממלכת פרס האחמנית נוסדה בידי כורש הגדול מלך אנשאן שכבש את מדי לידיה בבל ועילם בנו ויורשו כנבוזי השני כבש את מצרים אחרי מותו של כנבוזי בשנת 522 לפנה"ס תפס את השלטון מתחזה בשם גאומתה שנרצח בידי קבוצת קושרים ובראשם דריווש הראשון שהכתיר את עצמו למלך הממלכה האחמנית הייתה הממלכה הגדולה והחזקה ביותר אותה תקופה הממלכה חולקה ל-22 סאטרפיות שעל כל אחת מהן שלט סאטרפ הכפוף למלך הסאטרפים נהנו מחופש פעולה רב והיו אחראים על גביית המיסים ועל בית המשפט סאטרפיות גדולות חולקו לפחוות שעל כל אחת מהן שלט פחה הכפוף לסאטרפ הדואר בממלכה היה יעיל ביותר ואפשר העברת הודעות ממקום למקום בזמן קצר יחסית גם המצב הכלכלי היה טוב תודות למיסים שזרמו מכל רחבי הממלכה על עממיה המגוונים

הצבא הפרסי עריכה

גרעין הצבא הפרסי היה מורכב מבני פרס ומדי אולם חלק גדול ממנו היה מורכב מהעממים השונים שהרכיבו את האימפריה הפרסית על פי קסנופון[14] גיל הגיוס היה בין 16 ל-17 בעוד שעל פי סטרבון[15] 20 השירות נמשך עד גיל 50 בערך ייתכן גם שהחיילים הפרסיים לבשו מדים בהתאם לסוג היחידה בה שרתו.[16]

חיל הרגלים הפרסי התחלק לשני סוגים עיקריים ספרברה וקרדקים הספרברה היו חיילים באיכות ירודה יחסית מרבית החיילים גויסו אד הוק ולא זכו לאימון מסודר חימושם העיקרי היה מגן מקליעת נצרים קל וחנית קצרה. הספרברה לא היו מוגנים בשריון כלשהו ורק לבשו אריג עבה לגופם. אריג זה ומגן הנצרים היו טובים לעצירת חצים, אך לא נעיצת חניתות כבדות. התפקיד העיקרי של הספרברה היה להעניק הגנה מפני ירי חצים לקשתים המסתתרים מאחוריהם. בקרב הספרברה יצרו מבנה של חומת מגנים והקשתים ירו מעליהם. הרודוטוס מספר גם על יחידת עלית בצבא הפרסי שנקראה "בני האלמוות" (Ἀθάνατοι). על פי טענת הרודוטוס בחיל זה היו 10,000 לוחמים מובחרים, ושמם נבע מהנוהג שלהם להחליף מיד כל חייל שמת או נפצע בחייל חדש. המקור היחיד לשם "בני האלמוות" הוא הרודוטוס. אמנם ישנן עדויות לקיומו של חיל זה בממלכת פרס, אולם עדויות אלו אינן מציינות את השם שהעניק הרודוטוס. הועלתה השערה לפיה הרודוטוס טעה בשם הפרסי בֶּני-לְוָיָה (Anûšiya) ופירש אותו כבני אלמוות.[17]

חיל הפרשים הפרסי היה איכותי ביותר חיל הפרשים הפרסי היה חמוש במגוון רחב של כלי נשק דוגמת: כידונים, חרבות וקשתות. חיל הפרשים כלל פרשים כבדים איכותיים ופרשים קלים טובים. בנוסף לפרשים מיוצאי פרס חלק ניכר מחיל הפרשים גויס מקרב נתיני האימפריה. יחידות רבות באו מקרב הסקיתים ועמים אחרים.

טקטיקת הפרשים המקובלת הייתה פגע וברח או הסתערות רבתי של פרשים כבדים על האויב במטרה למוטט את מערכו. הפרשים שיתפו פעולה ביניהם, אך לא תורגל שיתוף הפעולה עם חיל הרגלים ולעתים חיל הפרשים כשל בהגשת עזרה נאותה לחי"ר. זה לא היה ייחודי לפרס דווקא, אלא היה משותף כמעט לכל העמים בעולם העתיק.

הצי הפרסי עריכה

לאימפריה הפרסית היה צי חזק שהורכב מציים של העמים הכבושים. המרכיב החשוב ביותר בצי זה היו יורדי הים הפיניקים. בסיסם של אלה היה באזור לבנון של היום. מלבדם, סיפקו גם תושבי אסיה הקטנה ואיים שהיו בשליטת הפרסים אניות לצי הפרסי. טיפוסי האניות שהיו בשירות הצי הפרסי היו דומות לאלה של היוונים וכך גם הטקטיקה.

פיקוד הצבא הפרסי עריכה

הפיקוד על הצבא היה רוב הזמן בידי המלך אולם לאחר קרב סלמיס חזר חשיארש לאסיה והשאיר את הפיקוד בידי מרדוניוס הרודוטוס נותן רשימה מדויקת של הקצינים הפרסיים שלקחו חלק במערכה אם כי על רובם לא ידוע דבר

גודלו של הצבא הפרסי עריכה

יוון העתיקה עריכה

אתונה עריכה

ספרטה עריכה

צבא וצי עריכה
פיקוד הצבאות היוונים עריכה

צדדים שוליים בסכסוך עריכה

תבאי עריכה

קרתגו עריכה

הערים היווניות בסיציליה עריכה

מהלך המלחמה עריכה

תחילת המערכה עריכה

קרב תרמפילאי עריכה

הזירה הימית עריכה

כיבוש אטיקה עריכה

קרב סלמיס עריכה

סוף המערכה עריכה

תוצאות עריכה

השפעות עריכה

בתרבות עריכה

היהודים והפלישה עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גבריאל הרמן, "הרודוטוס, אבי ההיסטוריה או אבי השקרים?". עיתון הארץ, 13 באוקטובר 2014. (ביקורת ספרים עם פרסום ההדפסה המחודשת של התרגום העברי.)
  2. ^ ספר-11 של דיודורוס בתרגום לאנגלית.
  3. ^ "תכסיסים" בתרגום לאנגלית.
  4. ^ "חיי תמיסטוקלס" בספריית לואב.
  5. ^ "חיי אריסטידס" בספריית לואב.
  6. ^ ביוגרפיה של קורנליוס נפוס על חיי תמיסטוקלס. (בלטינית)
  7. ^ ביוגרפיה של קורנליוס נפוס על חיי אריסטידס. (בלטינית)
  8. ^ ביוגרפיה של קורנליוס נפוס על חיי פאוסניאס. (בלטינית)
  9. ^ קיימות תובנות רבות על הסירוב של הספרטנים לסייע למורדים, ככל הנראה הסיבה הייתה שהספרטנים היו במוצאם דורים, בעוד שהאתונאים היו איונים כמו המורדים.
  10. ^ הסיוע היווני למרד היה זעום, אולם נופח בידי ההיסטוריונים העתיקים כדי להסביר את הסכסוך עם פרס. ראו לעניין זה; משה עמית "תולדות יוון הקלאסית", עמ' 248.
  11. ^ ראו לעניין זה; Holland, Tom (2006). Persian Fire: The First World Empire and the Battle for the West. Abacus 171-178
  12. ^ עמית עמ' 461.
  13. ^ עמית עמ' 462.
  14. ^ קסנופון, קירופדיה 1.2.8 קישור לספר בפרויקט גוטנברג
  15. ^ 15.3.18-19 קישור לספר באתר קורטיוס
  16. ^ Nick Secunda, p 9
  17. ^ Lendering, Jona, Immortals, Greek name for an elite regiment in the ancient Achaemenid empire, Iran Chamber Society.