משתמש:Avneref/מיכה גודמן/ידע

מיכה גודמן

• משתמש:Avneref/מיכה גודמן/מנהיגים בתנ"ך

ידע אינו כוח

התשוקה לכוח

היפוך-גודמן: בעת החדשה התהפכו היחסים אדם-טבע: האדם הפך מנשלט, סביל; דרך נסיונות להשפעה מאגית; לשולט.

• אריסטו: האדם שואף לידע; פרידריך ניטשה: לעוצמה, שליטה.
• אפלטון: שליט אידאלי הוא פילוסוף, וחסר חירות - כל חייו מוקשים לתפקיד. במקום שכוח יביא לו חירות מוחלטת (לעשות מה שבא לו), הכוח גורם לאיבוד החירות (כמו שבכיר פוליטי התלונן, שפרסומו מונע ממנו חופש). אפלטון: הכוח ראוי למי שלא נמשך לכוח, אלא אוהב חכמה; יחזור למערה, דוקא כי הוא זה שאינו רוצה לחזור: אוהב חכמה ורוצה להיות בחוץ - הוא המתאים להנהיג בפנים.

מיתוס בכל דת: ככל שהאישיות מוקדמת יותר (בזמן) - סמכותה הדתית גדולה. במאה ה-19 נוצר מיתוס הקידמה. רמב"ם ואברהם אבן עזרא ערערו על מיתוס הישן: השכל קובע, לא העיתוי; אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן s:איוב לד ג (כשם ספר של אוריאל סימון). גודמן: אמונה עיוורת בקידמה היא דוגמה, וגם ההיפך שלה - היתקעות במסורת.

מרשל מקלוהן, פילוסוף של טכנולוגיה: כל חידוש טכנולוגי נותן משהו מהר, אבל לוקח - לאט ובהיחבא (כמו צבא גרילה). It's not progress - it's a trade-off. דוגמאות:

• גרזן אבן - כתישת מזון - חסכון בזמן לעיסה - התנוונות לסת ושינים (לא נורא).
• שעון תכנון זמן, שליטה - איבוד תחושת הזמן.
• Waze - ניווט מדויק - איבוד מיומנות הניווט

מקלוהן: מאבדים יכולת בדיוק באותו תחום שבו זוכים ביתרון. עוצמה - על חשבון מיומנות. גודמן: איבוד האמפתיה, לב החיים המוסריים ; היכולת להרגיש את האיר (ולא רק להבין). מחקרים: ירידה של 40% באמפתיה בקרב הנוער. זהו שריר שצריך לאמן, וחדר הכושר: השיחה.

המדיום

גודמן היה פעם הגלייני: רעיונות הם החשובים; מקלוהן: לא - המדיום! שיוצר שינוי בעולם. גודמן: השתכנעתי. מקלוהן לא הכיר, אבל חזה את הרשת החברתית. הראשון שניסח: איליי פרייזר(?), סוחרי תשומת-הלב (Attention Merchants). גוגל ופייסבוק נותנים מוצר בחינם, כביכול: תוכנות, מנועי חיפוש, אימייל; אבל המשתמשים נותנים בחינם משאבים יקר בהרבה: זמנם, ותשומת-ליבם. מודל עסקי: הדואופול מקבל את המשאב, אורז אותו ומוכר לתאגיד. סרגיי ברין: המתחרה שלנו הוא - שעות שינה; אכן - המשתמשים ישנים פחות. פרייזר: הם עלו על חולשה אנושית: הטיית אישור , אנחנו אוהבים לשמוע בעיקר את דעותינו. אוטו-פרופגנדה. פייסבוק שוטף מוח, לא באמצעות דעות חיצוניות, אלא - ע"י דעותיך.

ניגוד לכך: התלמוד; במשנה מחלוקות, בגמרא - מחלוקות על כוונת המשנה. עמוס עוז: מסורת של מחלוקת. יהודי הלכתי שמקיים את הפסיקה בית הלל - חייב להכיר את בית שמאי. עולמו האינטלקטואלי רחב מהפרקטי. ג'ונתן היידט (מגדיר עצמו "מרכזי", לא מזדהה עם מפלגה) בדק מידת הסכמה בפוליטיקה, לאורך זמן: חשף דמוקרטים לרעיונות של רפובליקנים, ולהיפך (2012?); היתה 40%~ הסכמה; ב-2015: פחות מ-10%. על פי מורה הנבוכים, s:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק לב ח"א פל"ב: ”אם תעמוד על הספק, ולא תונה נפשך להאמין כי יש מופת במה שאין עליו מופת... - כבר הגעת אל השלמות האנושי, ותהיה במדרגת רבי עקיבא ע"ה, אשר נכנס בשלום ויצא בשלום”.

בדידות

ספר של שרי טרקל: מחוברים אבל לבד

• באנגליה יש שרה לענייני בדידות.

אושר

עפ"י בודהיזם: לחיות כאן ועכשיו; לשם כך המציאו טכניקות לתרגול מודעות עצמית, פיזית (התרכזות בנשימה, וכו'). מחקרים מודרניים מצאו קשר בין אושר (מרכז מחקר באוניברסיטת הרווארד) לבין: לא מה שעושים, אלא - היכן נמצא המחשבה (mind). לכן, אימצו אותן: מיינדפולנס.

• ספר של דניאל גילברט : (Stumbling on Happiness)

א-סימטריה

• לתשומת לב יש ערך כלכלי, אבל אין ערך תרבותי; (Tim Wu. The Attention Merchants)
• פייק ניוז מעניינים יותר - כי אין להם הגבלה! (חדשות מוגבלות - ע"יי המציאות)

מטל הררי

• אחרי מלחה"ע 2, תינוקות בבתי-יתומים שכל צורכיהם סופקו פרט למגע אנושי - לא התפתחו, מתו לפני שבגרו.
• רוב זמן קיום האדם (200,000- עד המהפכה החקלאית, 10,000-) חי בקהילות של ציידים-לקטים: תמיכה בפרט, שלא שרד ללא קהילה.
  • אריסטו כבר קבע, שהאדם הוא יצור חברתי.
  • בשנות ה-50 היו לאדם בארה"ב בממוצע 3 חברים; כיום (2019): כ-2; הקבוצה הגדולה ביותר: אנשים ללא חברים.
  • יותר אנשים, פחות נראות
• פייסבוק מנסה להעניק מה שהחיים המודרניים לקחו: להיות נראים;
  • זה פתרון לבדידות - שרק מחריף את הבעיה.
  • אובדן פרטיות באינטרנט - אנשים נמנעים להתבטא בנוכחות אחרים, מחשש שהכל מתועד.
• אנשים בודדים הם אלה שביצעו פיגועים רבים.
• לקח לאנושות זמן רב להתמודד עם המהפכה התעשייתית; גם לנוכחית יידרש זמן.

המשך

• "מארק צוקרברג יצר עולם, שלא יכול להיווצר בו צוקרברג חדש."
• שרי טרקל: "טלפון חכם הוא משרת מצויין, אבל אדון גרוע."

בין לאומיות לאוניברסליות

ירמיהו

• s:ביאור:ירמיהו ז: ייענשו ויגלו, לא בגלל אי-אמונה במקדש - אלא בגלל יותר מדי אמונה (סמכו על ריטואלים מדוייקים - וריקים).
  • ביצוע פולחן בלבד לא יגן עליהם - אלא רק אם יגנו על החלשים בחברה, יהיו מוגנים.
  • אם תיטיבו דרכיכם - לא אני אשכון במקום הזה (המקדש), אלא אתם.
  • דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר: הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה, הֵיכַל יְהוָה - חזרות כדי לבסס שקר.
• s:ביאור:שמות כג: וְגֵר לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - ידעתם = אמפתיה.
• s:ביאור:ויקרא יט: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם; וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם - אתיקה מקראית: תהיה טוב לגר, לא ע"י יציאה מתוך עצמך אליו - אלא ע"י הבנה, שאתה דומה לו; כי הוא כמוך.
  • ניסויים בפסיכולוגיה חברתית: ככל שהנבדק חש דמיון לאובייקט - פחות דחף להרע לו.
• s:ביאור:שמות כב: וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב.
  • המצרים לחצו אתכם (s:ביאור:שמות ג) - אל תהיו כמוהם.
  • כשצעקתם - שמעתי אתכם; גם את צעקת היתום אשמע.
• ישראלים מטיילים בכל העולם - ולא אמפתיים לאחר. התורה מלמדת שהכרת הסיפור שלנו - לא בהכרח מובילה לפחות אמפתיה לסיפור של אחרים - יכולה להוביל יותר אמפתיה ; זה קשר בין מסורת שמובילה להומניזם.
  • לא אתיקה קאנטיאנית (יציאה מעצמך אל האחר) - הפוך.
• s:ביאור:שמות ב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֵּדַע אֱלֹהִים. ידע = קירבה אינטימית, אמפתיה
  • אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה? פילון האלכסנדרוני: הטריגר לגילוי - סקרנות.

גודמן: החלופה לגזענות לא חייבת להיות: לשכוח את הלאומיות; לזכור, כך שתוביל למוסריות (בניגוד אלי).

סר (Peter Bazalgette) (צאצא של (Joseph Bazalgette), מתכנן הביוב של לונדון. Peter Bazalgette, The Empathy Instinct: How to Create a More Civil Society

הראי"ה

אברהם יצחק הכהן קוק, שמונה קבצים ב' ע"ו: "אני אוהב את הכל... את כל הבריות, את כל העמים... אהבתי לישראל היא יותר נלהבה, יותר עמוקה, אבל החפץ הפנימי מתפשט הוא בעזוז אהבתו על הכל ממש." [1]

גודמן: ההוגה ההוליסטי, הקוהרנטי ביותר בעת החדשה. בספר הזוהר, יופיע בעת הגאולה שיר חדש, שר את שירת נפשו (זה מאד גאורג וילהלם פרידריך הגל): שיר פשוט (אינדיבידואל), כפול (עם העם), משולש (עם כל העולם), מרובע (עם כל היקום). גודמן: רק השירה של הכל ביחד מעניקה משמעות; כל אחד לבד הוא צליל בודד, עני.

ישעיהו ויחזקאל

• ישעיהו: חזון שלום (מצוטט באומות המאוחדות)
• יחזקאל: מלחמת גוג, מלך מגוג (ולא נגד מגוג!).

אלה 2 סופים הפוכים להיסטוריה, שבנויים על שלד דומה. מי "מתאים יותר לתנ"ך"? - שניהם התנ"ך! הוא המתח שביניהם.

הספר הבא

3 דיכוטומיות כוזבות:

1. לאומיות - קוסמופוליטיות
2. מסורתי - מודרני (מעין "חזרה ללא תשובה" - לכל העולם)
3. מזרחי (להשלים את העולם) - מערבי (לשנותו)