משתמש:Hexagone59/אלזה סקיאפרלי

אלזה סקיאפרלי

אלזה סקיאפרלי בבגדים מעוצבים על-ידה, 1937
אלזה סקיאפרלי בבגדים מעוצבים על-ידה, 1937
לידה	10 בספטמבר 1890
פטירה	13 בנובמבר 1973 (בגיל 83)
מדינה	איטליה
ידועה בשל	ייסוד בית האופנה "שאנל"
תקופת הפעילות	1909–1971 (כ־62 שנים)
מקצוע	מעצבת אופנה

ורוד "שוקינג", צבע שהפך לחתימתה

אלזה סקיאפרלי (באיטלקית: Elsa Schiaparelli) ‏ 10 בספטמבר 1890 - 13 בנובמבר 1973 הייתה מעצבת אופנה איטלקיה. היא עמדה בראש בית האופנה "סקיאפרלי", הקרוי על שמה ופעלה בין השנים 1927 ו 1954. יחד עם קוקו שאנל, הנחשבת ליריבתה הגדולה, היא מן הדמויות הבולטות בעולם האופנה בין שתי מלחמות העולם. סקיאפרלי נחשבת לאוונגרדיסוטית. היא היתה ידועה באמירות אופנתיות פרובוקטיביות, ביניהן השימוש בצבע ורוד עז (לו קראה: rose shocking) שהפך לסמלה המסחרי.

היא חחלה דרכה בסריגה ועברה לתפירה ותכשיטנות. דגמיה הושפעו רבות מהאומנים הסוריאליסטים איתם עבדה, ביניהם סלבדור דאלי, אלברטו ג'קומטי לאונור פיני וז'אן קוקטו. בקבוקי הבושם שיצרה היו מפורסמים בעיצובם יוצא הדופן. סקיאפרלי גם עיצבה תלבושות רבות לסרטים. בין לקוחותיה היו מיי וסט, הלנה רובינשטיין ואשת החברה הגבוהה דייזי פלואז.

סקיאפרלי לא הסתגלה לשינויים באופנה לאחר מלחמת העולם השנייה וסגרה את בית האופנה ב 1954, ??בשנה בה חזרה קוקו שאנל לקדמת הבמה. בשנת 2012 נפתח בית האופנה מחדש בפריז בכיכר ונדום באותו המקום בו יצרה אלזה סקיאפרלי ששים שנה קודם לכן.

Shocking pink

ילדות

פאלאצו קורסיני, המקום בו נולדה אלזה.

אלזה לואיזה מריה סקיאפרלי נולדה ברומא. אמהּ, מריה-לואיזה, היתה ממשפחה אריסטוקרטית מנפולי. אביה, צֶ'לֶסְטינו סקיאפרלי, במקור מפיימונטה, היה מלומד שהתמחה בעולם המוסלמי ובימי הביניים. בנוסף היה בר-סמכא בסנסקריט ואוצר כתבי יד מימי הביניים. הוא מונה למנהל ספריית האקדמיה למדעים לינצ'אי (לינקס באיטלקית ), על-ידי ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה. בהמשך שירת כדקאן בלה ספיאנצה, האוניברסיטה של רומא, בה אלזה למדה פילוסופיה שנים אחר-כך.

אחיו ג'ובאני סקיאפארלי היה האסטרונום שגילה את תצורות הערוצים על המאדים (שתורגמו בטעות כ"תעלות"). בן-דוד של האחים היה האגיפטולוג ארנסטו סקיאפרלי שגילה את קיברה של נפרטיטי והיה מנהל המוזיאון המצרי בטורינו.

אלזה סקיאפרלי נולדה בפאלאצו קורסיני, מקום מושבה של האקדמיה למדעים לינצ'אי. הרקע התרבותי וההשכלה במשפחתה השפיעו על ילדותה והיא התעניינה בתרבויות עתיקות וטקסים דתיים. מקורות אלה היו לה להשראה והיא כתבה ספר שירה שזכה להצלחה מסוימת אך עורר את דאגת משפחתה השמרנית. אלזה נשלחה למנזר בשוויץ, אך שם היא פתחה בשביתת רעב והוריה נאלצו להחזירה. כדי להיחלץ מן החייים המסוגרים בהם היתה, היא נענתה להצעת ידיד לטפל בילדים יתומים באיזור כפרי באנגליה. המקום לא היה לרוחה של סקיאפרלי והיא עברה לגור בפריז.

נישואין

בלונדון פגשה אלזה נוכל שטען ליכולות פאראנורמליות והתחזה חלופות לבלש, רופא וקרימינולוג קליני. אלזה ראתה אותו במופע וודוויל שארגן תחת השם "הדוקטור בעל השם העולמי וו. קרלור" והשניים התארסו למחרת. הם התחתנו זמן קצר לאחר-מכן וחיו מהקיצבה שנתנו הוריה של אלזה. אלזה השתתפה וקידמה את מופעי הנוכלות של בעלה וב 1915 הם גורשו מאנגליה באשמת הגדת עתידות שהיתה אז בלתי-חוקית. הזוג עבר לגור בפריז, קאן, ניס ומונטה קרלו.

באביב 1916 עזבו לארצות הברית ועל האוניה פגשה אלזה את גבריאל (גאבי) פיקבייה, אשתו של הדאדאיסט, ולימים הסוריאליסט, פרנסיס פיקבייה. בארצות הברית המשיכו אלזה ובעלה במעלליהם תוך שהם מחשידים עצמם כמהפכנים קומוניסטים בעיני הלשכה לחקירות, ה .B.O.I (שקדמה ל.F.B.I). זמן קצר לאחר הולדת ביתם איבון רדהה (שם חיבה "גוגו"), ב 1920, נטש קרלור את סקיאפרלי. הבת חלתה בשיתוק ילדים. בשעת משבר זו תמכה בה גאבי פיקבייה, ודרכה היא הכירה ציירים וצלמים, ביניהם: מרסל דושאן, מאן ריי, אלפרד סטיגליץ ואדוארד סטייכן. אלזה התגרשה וחזרה עם בתה לפאריז.

פריז

Following the lead of Gabrielle Picabia and others, and after the death of her lover Laurenti, Schiaparelli left New York for France in 1922. Upon her arrival in Paris, she took an expensive apartment in a fashionable quarter of the city taking on the requisite servants, cook and maid. The self-made associations she formed over the years along with the eminent social position held by her Italian family combined to ensure that she would be embraced by desirable social circles on her return to France.[24]

Although never threatened with destitution as she continued to receive financial support from her mother, Schiaparelli nevertheless felt the need to earn an independent income. She assisted Man Ray with his Dada magazine Société Anonyme, which proved short lived. Gaby Picabia then suggested a business enterprise which would be beneficial to herself and Schiaparelli. Connected to the French couturier Paul Poiret through her association with his sister Nicole Groult, Picabia proposed that they sell French couture in America. This proposed project, however, never became a viable enterprise and was abandoned.[25]

אופנה

חליפה 1938-39 עם כפתורים גדולים שעוצבו על-ידי אלברטו ג'קומטי

שמלת קיץ סקיאפרלי, 1939

מורשת

החומר מתאים לסעיף האופנה

בשמים

בושם Sleeping מעוצב כנר על-ידי Marcel Vertès

בשמים נוספים שיצרה (בסוגריים תרגום השמות מצרפתית):

• 1934 Salut (ברכת שלום לא פורמלית)
• 1934 Souci (דאגה)
• 1934 Schiap (שם החיבה של אלזה)
• 1937 Sleeping
• 1939 Snuff לגברים
• 1946 Roi Soleil (מלך השמש, כינויו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת)
• 1948 Zut! ("אוף!")

Schiaparelli's perfumes were noted for their unusual packaging and bottles. Her best-known perfume was "Shocking!" (1936), contained in a bottle sculpted by Leonor Fini in the shape of a woman's torso inspired by Mae West's tailor's dummy and Dalí paintings of flower-sellers. The packaging, also designed by Fini, was in shocking pink, one of Schiaparelli's signature colours which was said to have been inspired by Daisy Fellowes' Tête de Belier (Ram's Head) pink diamond.

הצבע ורוד שוקינג

Shocking pink

בהקסא: FC0FC0 ב RGB - |r=252|g=15 |b=192

|source=[http://www.wornjournal.com/html/shock-of-pink-how-a-colour-shaped-schiaparellis-vision/

Shocking pink is bold and intense. It takes its name from the tone of pink used in the lettering on the box of the perfume called Shocking designed by Leonor Fini for the Surrealist fashion designer Elsa Schiaparelli in 1937.

This in turn was inspired by the Tête de Belier (Ram's Head), a 17.27ct pink diamond from Cartier owned by heiress Daisy Fellowes who was one of Schiaparelli's best clients.

Shocking pink kept its name in British English, whereas in North America "This intense magenta was called shocking pink in the 1930s, hot pink in the 1950s, and kinky pink in the 1960s...[it] has appeared in the vanguard of more than one youth revolution...to some it sings, to others it screams" This color is now again called "shocking pink" to distinguish it from the web color hot pink (shown above).

NHRA drag racer Shirley Muldowney was famous for driving a shocking pink dragster.

A bougainvillea with shocking pink flowers

On its way into the German language, shocking pink lost the "shocking" and is called only "Pink"; the color that is called "pink" in English is called "rosa" in German as it is in most other Indo-European languages. A similar situation happens in Portuguese, but its nomenclature may also arrive intact, becoming "rosa-choque" ("shocking pink"). Brazilians may also call all darker and hot tones of pink "rosa-pink."

בית האופנה החדש

The House of Schiaparelli was first opened in the 1930s at 21 Place Vendôme, but was shut down on 13 December 1954.[65] In 2007, an Italian business man Diego Della Valle acquired the brand, but it wasn't until Marco Zanini was appointed in September 2013 that details of the brand's revival became public. The house has been nominated for a return to the Chambre Syndicale de la Haute Couture list of members, and presented its first show since nomination in January 2014.[66] Schiaparelli, using a hyper-exclusive business strategy, is to sell its first collection exclusively at a by-appointment boutique in Paris

קישורים חיצוניים

• פריטי אופנה של סקיאפרלי במוזיאון פילדלפיה לאמנות (4 עמודים)
• ריאיון עם סקיאפרלי ותמונות
• דוקו-מדיה אודות אלזה סקיאפרלי באתר בית האופנה סקיאפרלי החדש
• אתר בית האופנה סקיאפרלי החדש
• חוברת התערוכה על סקיאפרלי במוזיאון פילדלפיה לאמנות ב 2003