נר

אמצעי תאורה המורכב מפתילה וחומר בעירה

נֵר הוא אמצעי תאורה המורכב מפתילה בתוך חומר דלק מוצק או נוזלי, בדרך כלל שעווה, פרפין או שמן.

נר
קריאה לאור הנר

לפני המצאת הנורה החשמלית היה הנר מקור האור העיקרי. כיום עדיין משתמשים באור הנר לשם יצירת אווירה חמה, רגועה או רומנטית. לעיתים משתמשים בנרות גם בעת הפסקת חשמל. כמו כן, בדתות מסוימות הדלקת נרות היא חלק מטקס פולחני או מסורת דתית.

בעירת הנרעריכה

נרות מיוצרים מפרפין (תוצר לוואי של זיקוק שמן), סטארין, דונג דבורים, עצי דונג (דקל, סויה ועוד) או חלב נרות. חום הגפרור המשמש להדלקת הנר מתיך ומאדה כמות קטנה של חומר דלק. לאחר ההתאדות, הדלק מגיב עם חמצן באטמוספירה ויוצר להבה. הלהבה מספקת חום אשר דואג לכך שהנר ימשיך לבעור, באמצעות תגובת שרשרת המקיימת את עצמה: חום הלהבה מתיך את הדלק שנמצא בראש הנר, הדלק הנוזלי זורם מעלה באמצעות כוח הנימיות ושם מתאדה ומשמר את להבת הנר.

בעירת הדלק מתרחשת במספר אזורים נפרדים (כפי שמעידים הצבעים השונים הנראים בלהבת הנר). באזורים שצבעם כחול, מימן מופרד מהדלק ונשרף תוך יצירת אדי מים. באזורים הבהירים שצבעם נוטה יותר לצהוב מתרחש חימצון של פחמן אשר יוצר פחמן דו-חמצני.

נוסחה כימית אפשרית עבור בעירת הנר, כאשר מדובר בנר שעווה, היא   כאשר   היא הנוסחה הכימית למולקולה נפוצה שנמצאת בנרות עשויים פרפין,   הוא חמצן מהאוויר,   הוא פחמן דו-חמצני ו-  היא הנוסחה למים. הנוסחה המאוזנת היא  .

כאשר מסת הדלק המוצק מומסת, הנר מתקצר באורכו. חלקי הפתיל אשר כבר אינם משחררים את הדלק הנוזלי נאכלים על ידי הלהבה. בעירת הפתיל מגבילה את אורכו החשוף של הפתיל, וכך שומרת על טמפרטורת הבעירה וקצב צריכת הדלק קבועים. פתילים מסוימים דורשים קיצוץ ידני באמצעות מספריים או מכשירים ייעודיים, בדרך כלל לאורך של כ-0.7 ס"מ, על מנת לשמור על בעירה איטית ויציבה ולמניעת פליטת עשן.

הנר ביהדותעריכה

בשפת התנ"ך והמשנה 'נר' נקרא הכלי שמחזיק בתוכו את חומר הבעירה של האש. ואילו הכלי מרובה הקנים שבקצוותם נרות נקרא 'מנורה'.

בהלכהעריכה

נרות שבת ויום טובעריכה

  ערך מורחב – נרות שבת ויום טוב

במשנה מסכת שבת פרק במה מדליקין[1] מופיעה בהתייחסות למצוות הדלקת נר שבת, רשימה של חומרי בעירה שונים ומספר סוגי פתילות שמקורן במיני צמחים שונים, כאשר הדלקת נר השבת צריכה להיות בשמן ופתילה באיכות ראויה, כנפסק בשולחן ערוך[2]: "אין עושין פתילה לנר של שבת, בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית, מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת כגון: צמר ושער וכיוצא בהם, אלא מדבר שהאור נתלה בו, כגון: פשתה נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן... אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה, ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה, ולא בשמן העשוי מצמר גפן, ולא באליה ולא בחלב..." נר השעווה המוצק מופיע בספרות הגאונים, בתשובת רב שרירא גאון שפסל אותו לנר שבת[3], וכן נזכר ברש"י שהתיר אותו להדלקה. ובפסקי הרא"ש מצוין, שבתקופתו, ימי הביניים, נהוג היה באשכנז וצרפת להדליק נרות שבת בנרות שעווה[4].

על פי ההלכה היהודית, יש להדליק נר בערבי שבת ויום טוב. נוהגים להדליק בערב שבת שני נרות, לסמל את שני לשונות הציווי שנאמרו בהקשר לשבת: "זכור" ו"שמור"[5]. יש שנהגו להדליק שבעה נרות כמספר ימות השבוע, יש שנהגו להדליק עשרה נרות כמספר עשרת הדיברות שבלוחות הברית[6]. כיום נפוץ המנהג, להוסיף נר עבור כל ילד המצטרף למשפחה[7].

נר הבדלהעריכה

במוצאי שבת מברכים על ראיית נר הבדלה, ובמוצאי יום הכיפורים מברכים על ראיית "נר ששבת" כלומר נר שנשאר דולק מערב יום הכיפורים.

לגבי נר הבדלה נאמר בהלכה: "מצווה מן המובחר לברך על אבוקה", כלומר שלכתחילה רצוי שיהיה זה נר בעל שתי פתילות ויותר[8]. בימינו נמכרים בחנויות נרות ייעודיים הנקראים 'נרות הבדלה'.

נרות מנורת המקדשעריכה

  ערך מורחב – הדלקת הנרות במקדש

מצווה מן התורה להדליק בבית המקדש (וקודם לכן, באוהל מועד) את שבעת נרות המנורה מדי ערב, ולהטיב אותם מדי בוקר[9], כפי שמתואר בפסוקים: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי אדני תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי אדני תָּמִיד." (ויקרא, כ"ד, ב'-ד').

על פי המדרש, מטרת הדלקת הנרות לא הייתה תאורת המקום, אלא עדות לכך שהשכינה שורה בישראל.[10] טעם נוסף המוזכר בספר החינוך הוא לפאר ולכבד את בית המקדש.[11]

נרות חנוכהעריכה

  ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

בחג החנוכה ישנה מצווה מדרבנן להדליק נר בכל לילה משמונת ימי החנוכה כדי לפרסם את ניצחון המכבים ונס פך השמן[12].

מעיקר הדין מוטלת על כל בית בישראל החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה[13], אך נהגו להדר במצווה, ולהדליק נרות בסדר עולה כפי מספר ימי החג[14]. את הנרות מדליקים בבית במקום הנראה כלפי חוץ (כמו פתח הבית או חלון הפונה אל הרחוב) או לפחות הנראה לבני הבית בשביל לפרסם את הנס[15]. מקובל להדליק את הנרות בחנוכייה.

נר נשמהעריכה

  ערך מורחב – נר נשמה

נוהגים להדליק נר נשמה לציון זכרו של אדם שנפטר כסגולה לעילוי נשמתו ביום השנה ("יארצייט") לפטירתו בבית וליד הקבר, נהוג גם להדליק נר נשמה בבית האבל במהלך שבעת ימי האבלות, ויש שנוהגים להדליק בכל השנה הראשונה לפטירת הקרוב.

מועד נוסף בו מדליקים את נר הנשמה הוא יום כיפור. יש הנוהגים להדליק נר נשמה בכל תאריך בו נאמרת תפילת יזכור בבתי הכנסת (יום כיפור, שמיני עצרת, שביעי של פסח, שבועות).

שימושים נוספים בנרותעריכה

בלילה שלפני חג הפסח משתמשים בנר לצורך בדיקת חמץ, מפני שבאמצעותו ניתן לראות היטב 'בחורים ובסדקים'.[16] בנוסף דרשו חכמים מן הפסוקים שחיפוש טוב נעשה באמצעות נר, ככתוב: "אחפש את ירושלים בנרות." (ספר צפניה, פרק א', י"ב).

הנר במחשבה היהודיתעריכה

בדברי חז"לעריכה

בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד ב' נאמר "הרגיל בנר הווין לו בנים תלמידי חכמים", כלומר מי שרגיל בנר מצווה (חנוכה, שבת) זוכה שבניו יהיו תלמידי חכמים ומחבבין המצוות.

הנר מסמל את נשמת האדם כנאמר: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (משלי, כ', כ"ז), ואת הארת המצוות: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי, ו', כ"ג).

משמעות הנר בחסידותעריכה

החסידות מקבילה בין החלקים השונים של הנר לחלקים שונים של ההוויה, כשהכלי בו השמן נמצא מסמל את המציאות - המרחב בו הדברים מתרחשים, הפתילה שמקשרת בין האש והשמן מקבילה לנשמה שמקשרת בין העולמות, והשמן מסמל את המצווה שהיא החומר שעל ידי הפתילה הופך לאש המסמלת את הארת הגילוי האלוקי המאיר באדם ובמציאות. מהותו של האדם היא לקחת את הדברים בעולם ולעשות בהם שינוי שיאיר בעולם ובאדם - כמו השמן הנהפך לאש.[17]

הנרות בדתות השונותעריכה

קוואנזהעריכה

משתמשים בנרות גם בחגיגות הקוואנזה - חג האפרו-אמריקאים הנמשך מ-26 בדצמבר עד 1 בינואר.

מדידהעריכה

 
נר בעל סימונים למדידת זמן

ניתן להשתמש בנרות למדידת זמן, אם כי דיוק המדידה מוטל בספק, היות שגם עבור סט נרות כמעט זהה בממדיו, משך הבעירה תלוי מאוד באורך המדויק של הפתיל.

ישנם נוצרים הנוהגים להדליק נרות בימים שלפני חג המולד כדי למדוד כמה זמן נותר עד לחג.

כמות האור הנפלט מלהבת נר 'טיפוסי' שימשה בעבר להגדרת עוצמת אור (קנדלה).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שבת דף כ:
  2. ^ אורח חיים סימן רסד סעיפים א ג
  3. ^ שערי תשובה סימנים רלב, רלה. מובא בבית יוסף אורח חיים סימן רסד
  4. ^ ראו בית יוסף שם
  5. ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן רסג סעיף א
  6. ^ משנה ברורה סימן רסג ס"ק ו
  7. ^ לקוטי מהרי"ח חלק ב סדר התנהגות ערב דף יג עמוד ב, משנה ברורה הו' דרשו שם הערה 10
  8. ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן רחצ סעי' ב
  9. ^ לדעת הרמב"ם (ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ג', הלכות י'י"ב) מצוות הדלקת המנורה כוללת גם הדלקה בבוקר מלבד ההדלקה בערב.
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ו, עמוד ב'
  11. ^ ספר החינוך, מצווה צ"ח
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ג', הלכה א'
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה א'
  14. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ב'
  15. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ז'
  16. ^ משנה מסכת פסחים א, א; תלמוד בבלי פסחים ח, א.
  17. ^ הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ), "כי נר מצווה ותורה אור" - האדם והאור במחשבת החסידות.