ויקיפדיה

משתמש:Uviki/קריסת מרכז הסחר העולמי

< משתמש:Uviki
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Uviki.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Uviki.
התמוטטות המגדל הדרומי של מרכז הסחר העולמי, כפי שנצפה מוויליאמסבורג, ברוקלין.

מגדלי התאומים, של מרכז הסחר העולמי המקורי במנהטן תחתית, ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית, נהרסו במהלך פיגועי 11 בספטמבר, שהתרחשו בעיר ב-11 בספטמבר 2001, לאחר שנפגעו על ידי שני מטוסים מסחריים שנחטפו. המגדל הצפוני, שנודע בשם מרכז הסחר העולמי 1 (WTC 1), נפגע בשעה 8:46, שעון החוף המזרחי (Eastern time, (אנ')) והתמוטט, (אנ') בשעה 10:28. המגדל הדרומי, שנודע בשם מרכז הסחר העולמי 2 (WTC 2) נפגע בשעה 9:03 בבוקר, והתמוטט בשעה 9:59 באותו הבוקר. הפסולת שנוצרה פגעה או הרסה קשות עשרות מבנים באזור, מה שהוביל בסופו של דבר לקריסת מרכז הסחר העולמי 7 בשעה 17:21 של אותו היום.

בסך הכל נהרגו 2,763 בני אדם (אנ') בהתרסקות, בשריפות ובקריסות שלאחר מכן, מתוכם 2,192 אזרחים, 343 לוחמי אש, 71 קציני אכיפת חוק (אנ'), וכן כל הנוסעים ואנשי הצוות במטוסים, שכללו 147 אזרחים, וכן עשרת המחבלים.

בספטמבר 2005 פרסם המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה (NIST) את תוצאות חקירתו בנושא הקריסה (אנ'). החוקרים לא מצאו פגם בעיצוב המגדלים, וציינו כי חומרת הפגיעות הייתה מעבר לכל מה שחוו בניינים בעבר. הם קבעו כי השריפות הן הגורם העיקרי להתמוטטות, ומצאו שבקומות שנפגעו, הייתה פגיעה רבה בעמודים ההיקפיים, שלאורך זמן לא עמדו בעומס. לאחר שהחלק העליון של הבניין החל לנוע כלפי מטה, לא ניתן היה למנוע קריסה הדרגתית מוחלטת.

הניקוי של אתר מרכז הסחר העולמי (אנ'), כלל פעולות שנעשו מסביב לשעון, ועלו מאות מיליוני דולרים. חלק מהמבנים שנבנו סביב מגדלי התאומים, ספגו נזקים משמעותיים (אף שלא נפגעו מהמטוסים ישירות), אשר דרשו להרוס אותם באופן יזום. הריסת הבניינים הפגועים שמסביב נמשכה גם במהלך בניית מרכז הסחר העולמי החדש, שהחליף את מגדלי התאומים, ונפתח בנובמבר 2014.[1]

רקע כללי עריכה

עם סיום הקמתם בשנת 1973, זכו מגדלי התאומים בתואר הבניינים הגבוהים ביותר בעולם לזמן קצר, וגם בזמן הפיגועים הם עדיין דורגו בחמישייה הראשונה. מרכז הסחר העולמי 1 (WTC 1, "המגדל הצפוני"), התנשא לגובה של 417 מטרים, גבוה מעט יותר ממרכז הסחר העולמי 2 (WTC 2, "המגדל הדרומי"), שהתנשא לגובה של 415 מטרים. בזמן הפיגועים רק מגדלי פטרונס (שהקמתם נסתיימה שנים ספורות קודם לכן) בקואלה לומפור, מלזיה, וכן מגדל וויליס (שכונה אז מגדל סירס), אשר בשיקגו, היו גבוהים יותר.[2] המבנים, שנבנו בעיצוב חדשני הממקסם את שטח הפנים, היו בעלי יחס חוזק למשקל גבוה, כאשר השתמשו בעיצוב חדש, שנקרא "צינור ממוסגר" (Tube, (אנ')). עיצוב זה איפשר להשתמש בכ 40 אחוז פחות פלדה יחסית לגורדי שחקים "מסורתיים" יותר שנבנו מפלדה.[3] בנוסף, בשנת 1978 המגדל הצפוני התחדש באנטנת תקשרות. האנטנה התנשאה לגובה של 110 מטרים, כך שהוספתה הביאה את הבניין לגובה כולל של 527 מטרים, אם כי, בתור תוספת לא מבנית, האנטנה לא נספרה במדידות הרשמיות.

עיצוב מבני עריכה

 
תרשים המציג מערכת קורת רצפה ורצפת בטון מעל תבנית פלדה

המגדלים תוכננו כמבני צינורות ממוסגרים, שסיפקו לשוהים בהם מרחב רציף, שאינו נקטע בידי עמודים או קירות. הבניינים היו מרובעים, כאשר אורכה של כל צלע מבפנים עמד על 63 מטרים, ויחד עם החלק החיצוני, שנבנה בשיפוע של 2.11 מטרים, נוצרו ארבע צלעות שנפרסו על פני כ-64 מטרים.[4] עמודים היקפיים רבים בעלי מרווח הדוק סיפקו הרבה מעוצמתו של המבנה, יחד עם עומס הכבידה המשותף לעמודי תיבת הפלדה של הליבה.[5] מעל הקומה העשירית היו 59 עמודים היקפיים לאורך כל פנים הבניין, במרווח של 1.02 מטרים במרכז.[5] בעוד שהמגדלים היו ריבועיים, הליבות הפנימיות היו מלבניות, ונתמכו ב -47 עמודים שהשתרעו לאורך כל גובהו של כל אחד מהמגדלים.[4] כל המעליות וחדרי המדרגות היו ממוקמים בליבה, מה שהשאיר מרווח גדול ללא עמודים בין הליבה לבין היקף הבניין.[5] מכיוון שהליבה הייתה מלבנית, הדבר יצר מרחק טווח ארוך וקצר לעמודים ההיקפיים.

רצפות הקומות הורכבו מ-10 ס"מ של לוחות בטון קלים, המונחות על סיפון פלדה מחורץ.[4] רשת של קורות גישור קלות וקורות ראשיות תמכו ברצפות בחיבורי גזירה ללוח הבטון לפעולה מרוכבת (אנ').[5] היקף המסבכים היה 18 מטרים בשטחים ארוכי טווח, ו-11 מטרים בשטחים קצרי הטווח. הרצפות היו מחוברות ללוחות האריזה ההיקפיים עם בולמים ויסקואלסטיים (אנ'), שעזרו להפחית את הנדנוד שהרגישו השוהים בבניין.[5]

המגדלים שילבו גם "מסבך כובעים" או "מסבך תיירים" הממוקם בין הקומות 107 ל-110, שהורכבו משישה מסבכים לאורך ציר הליבה הארוך, וארבעה לאורך הציר הקצר.[4] מערכת מסבך זו אפשרה חלוקת עומסים אופטימלית של דיאפרגמות הרצפה בין ההיקף והליבה, עם שיפור הביצועים בין החומרים השונים של פלדה גמישה ובטון קשיח, המאפשרת למסגרות להתנודד לדחיסה על הליבה, שתמכה בעיקר גם במגדל השידור. קורות אלה הותקנו בכל בניין, אך רק המגדל הצפוני צויד בסופו של דבר.[4]

הערכות להפגיעת מטוסים עריכה

 
כדור האש המונע על ידי התנגשות המטוס במגדל הדרומי, מגיח מצדו הצפוני של הבניין, מיד לאחר הפגיעה. ניתן לראות עשן משריפות המגיעות מהצד הצפוני של המגדל הצפוני, המצוי מימין.

אף על פי שנעשו הכנות למקרים של שרפה, לרבות ניתוח ההשפעות האפשריות של פגיועת מטוסים סילוניים במהירות נמוכה לפני השלמת הקמת המתחם, היקף מלוא המחקרים הללו איננו קיים עוד. אף על פי כן, מאחר שאש מעולם לא גרמה לקריסת גורד שחקים, והאפשרות של פגיעת מטוסים נלקחה בחשבון בעיצוב הבניינים, קריסתם הפתיעה בהתחלה חלק מהמהנדסים.[6]

מהנדסי המבנים שעבדו במרכז הסחר העולמי בחנו את האפשרות שמטוס עלול להתרסק לתוך הבניין. ביולי 1945, מפציץ מסוג B-25 מיטשל שאבד בערפל, התרסק לקומה ה-79 של בניין האמפייר סטייט.[7] שנה לאחר מכן, כלי טיס מסוג C-45F Expeditor (אנ') התרסק לתוך בניין וול סטריט 40. גם כאן ההנחה היא כי ערפל הוא הגורם שהביא להתנגשות.[8] לסלי רוברטסון, אחד המהנדסים הראשיים שעבדו על תכנון מרכז הסחר העולמי, הצהיר כי הוא שוקל את התרחיש של התנגשות בואינג 707 באחד הבניינים, שעלול ללכת לאיבוד בערפל, ולטוס במהירות נמוכה יחסית, בזמן שהוא מבקש לנחות בנמל התעופה הבינלאומי ניוארק ליברטי, או בנמל התעופה JFK.[9] בריאיון ל-BBC, חודשיים לאחר קריסת הבניין, טען רוברטסון כי "בתרחיש של פגיעת 707, לא התחשבנו בכמות הדלק שהייתה במטוסים, אני לא יודע איך אפשר היה להכליל שיקול זה". בראיון הצהיר רוברטסון כי ההבדל העיקרי בין מה שעלה מהסימולציות שערכו בעת עיצוב, למה שקרה בסופו של דבר, נבע ממהירות הפגיעה, שהגבירה מאוד את האנרגיה שנספגה, ואף פעם לא נלקחה בחשבון בתהליך הבנייה.[10]

במהלך החקירה של ההתמוטטות, המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה (NIST) השיג ספר לבן בן שלושה עמודים, שקבע כי הבניינים ישרדו התנגשות של מטוס בואינג 707 או DC 8, שטסים במהירות של 970 קמ"ש.[11] בשנת 1993, ג'ון סקילינג, מהנדס מבנים מוביל במרכז הסחר העולמי, העיר במהלך ראיון שנערך לאחר הפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-1993, כי "הניתוח שלנו הצביע על כך שהבעיה הגדולה ביותר תהיה העובדה שכל הדלק (מהמטוס) ישפך לתוך הבִּניָן. תהיה שריפה איומה. הרבה אנשים יהרגו", אמר. "מבנה הבניין עדיין יהיה שם."[12] בדו"ח שלה, NIST הצהירה כי היכולת הטכנית לבצע סימולציה קפדנית של השפעת התנגשות מטוסים ושריפות בעקבותיה, היא התפתחות שנעשתה לאחרונה, וכי היכולת הטכנית לניתוח כזה הייתה מוגבלת למדי בשנות ה-60.[13] בדו"ח הסופי על הקריסה, הצהירו ב-NIST כי לא יכלו למצוא תיעוד שבדק את השפעת מטוס המתנגש במהירות גבוהה, וגם לא של שריפה בהיקף גדול, המונעת על ידי הדלק של המטוס.[14]

חסינות לאש עריכה

עד אמצע שנות ה-70, השימוש באזבסט כחומר חסין מפני אש (אנ') היה נפוץ בענף הבנייה. אולם באפריל 1970, משרד משאבי האוויר בניו יורק הורה לקבלנים שבנו את מרכז הסחר העולמי להפסיק את ריסוס האזבסט כחומר מבודד.[15]

לאחר הפיגוע בשנת 1993, הבדיקות מצאו ליקויים בחסינות המבנים לאש.[16] טרם ההתמוטטות, רשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי, שהחזיקה בבעלות על המבנים, פתחה בתהליך של שיפור החסינות לאש של המבנים, אך העבודות הושלמו רק ב-18 קומות במגדל הצפוני, כולל כל הקומות שהושפעו מההתנגשות והשריפות, וכן ב-13 קומות במגדל הדרומי, אם כי אף אחת מהן לא הושפעה ישירות מפגיעת המטוס.[17]

NIST הגיע למסקנה כי התנגשות כלי הטיס הפחיתה מהחסינות לאש של המבנים במידה רבה, ותרמה לקריסת הבניינים. במגדל הראשון, הפגיעה הפשיטה את שכבת הבידוד מ-43 עמודי ליבה (מתוך 47 בסה"כ), על פני יותר מקומה אחת, וכן על מסבכי רצפה על שטח של 5,600 מטרים רבועים. במגדל השני, הפגיעה הסירה את הבידוד מ-39 עמודים (מתוך 47 גם כן), במספר קומות, וכן ממסבכי רצפה המשתרעים על שטח של 7400 מטרים רבועים.[14]

לאחר ההתמוטטות, הצהירה לסלי רוברטסון כי "למיטב ידיעתנו, היה ידוע מעט על השפעות של שריפה בהיקפים כאלה, הנגרמת מפגיעת מטוס, ולא הוכנו עיצובים לנסיבות כאלה. ואכן, באותה עת לא היו זמינות מערכות חסינות אש לבקרת ההשפעות של שריפות כאלה."[9]

11 בספטמבר 2001 עריכה

 
מיקומי הפגיעה במגדלים התאומים, המראים זווית פגיעה משוערת ביחס לליבות הבניינים והחלק החיצוני של כל מגדל.

פגיעת המטוסים, והשריפות שנגרמו מהן עריכה

במהלך הפיגועים, ארבעה צוותים של מחבלים חטפו ארבעה מטוסי נוסעים שונים. שניים ממטוסי הסילון הללו, טיסה 11 של אמריקן איירליינס, וטיסה 175 של יונייטד איירליינס (שניהם מטוסי בואינג 767), נחטפו לאחר ההמראה מנמל התעופה הבינלאומי לוגאן אשר בבוסטון. ברגעיה האחרונים, טיסה 11 של אמריקן איירליינס טסה דרומה מעל מנהטן, והתנגשה בחזית הצפונית של המגדל הצפוני, כשהיא נעה במהירות של כ 710 קמ"ש. הפגיעה התרחשה בין הקומות 93 ו-99.[18] שבע עשרה דקות לאחר מכן, טיסה 175 של יונייטד איירליינס התקרבה מדרום מערב, מעל נמל ניו יורק (אנ'), והתרסקה בחזית הדרומית של המגדל הדרומי. במקרה זה הפגיעה התרחשה בין הקומות 77 ו-85, כאשר המטוס התקדם במהירות של 870 קמ"ש.[19] [20]

נוסף להרס שנגרם מהפגיעה, לרבות הרס של עמודים רבים שנשאו בנטל משקל הבניינים, הפגיעות הציתו אלפי ליטרים של דלק סילוני, אשר בתורם הציתו חומרים דליקים במשרדים ששכנו במבנים. כשליש מהדלק נצרך בעת הפגיעה הראשונית, לרבות כדורי האש שנוצרו מהפגיעות.[note 1][21] חלק קטן מהדלק זלג למורד פיר מעליות אחד לפחות, והתפוצץ בקומה ה-78 של המגדל הצפוני, כמו גם בלובי הראשי.[22] המבנים היו קלי משקל יחסית, ויחד עם אופיים החלול, אפשרו לדלק הסילוני לחדור עמוק לתוך המגדלים, ולהצית שריפות גדולות רבות בו זמנית, על פני שטח רחב בקומות שנפגעו. הדלק מהמטוסים נשרף לכל היותר במשך כמה דקות, אך תכולת הבניינים בערה במהלך השעה או השעה וחצי שלאחר ההתנגשויות.[23]

מענה חירום ופינוי עריכה

 כמעט כל מקרי המוות במגדלי התאומים התרחשו באזורים שמעל לנקודות פגיעת המטוסים. מכיוון שהמגדל הצפוני נפגע ישירות באמצע המבנה, שלושת גרמי המדרגות שבליבת המגדל נפגעו כולן, או נחסמו על ידי פסולת, מה שמנע בריחה לקומות התחתונות. במגדל הדרומי, הפגיעה התרחשה בצד המבנה, כך שגרם מדרגות A בחלק הצפון מערבי של הבניין נחסמו באופן חלקי בלבד, ו-14 עד 18 אזרחים הצליחו להימלט בעזרתן, אף ששהו בקומות שנפגעו על ידי המטוס ו/או מעליהן. המספרים המדויקים של מי שנספו והיכן במקרים מסוימים לא ידועים במדויק; אולם הדו"ח של המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה הצביע על כך שבסך הכל 1,402 אזרחים נספו בנקודת הפגיעה במגדל הצפוני ומעליה, מאות מתוכם נהרגו כנראה עוד ברגע הפגיעה. במגדל הדרומי נספו 614 אזרחים בקומות שנפגעו, וכן בקומות שמעליהן. פחות מ 200 מההרוגים האזרחיים התרחשו בקומות שמתחת לנקודות הפגיעה, אך כל 147 הנוסעים והצוות האזרחי בשני המטוסים, (כמו גם כל עשרת המחבלים) נספו, יחד עם לפחות עוד 18 אנשים ששהו בשטחים ובמבנים סמוכים.[24]

בסך הכל, מספר אנשי שירותי החירום שנהרגו באסון עמד על 343 בקרב מחלקת הכבאות של העיר ניו יורק (FDNY); 71 שוטרי אכיפת חוק, כולל 23 אנשי משטרת ניו יורק (NYPD), 37 אנשי משטרת רשות הנמלים (PAPD, אנ'), חמישה אנשי משרד האכיפה של מדינת ניו יורק (OTE, אנ'), שלושה שוטרים של משרד ממשל מדינת ניו יורק למינהל בתי המשפט (OCA, אנ'), אחד ממכבי האש של מכבי האש בניו יורק (FDNY), שהיו לו סמכויות לאכיפת חוק (והיה גם בין 343 חברי מחלקת הכבאות שנהרגו), חבר בלשכה הפדרלית לחקירות (FBI), וחבר אחד בשירות החשאי של ארצות הברית (USSS). מספר ההרוגים הכולל של אזרחים ולא אזרחים מוערך בכ-2,606 בני אדם.

התמוטטות עריכה

חורבן מגדלי התאומים כונה "הפרדיגמה הידועה ביותר לשמצה" של קריסה הדרגתית.[6] הם החלו בכישלון מקומי של כמה מרכיבים מבניים, והתקדמו לכשל שהקיף את כל המבנה.[25] קריסות כאלה מתאפיינות ב"הפרדה של רכיבים מבניים (כולל אלמנטים שאינם נושאי עומס), שחרור אנרגיית הכבידה, והופעת כוחות השפעה". כוח הפגיעה האנכי גורם להתפשטת ההרס, הכוחות העיקריים מקבילים, והעברת העומס העיקרית מתרחשת בסדרתיות.[26] מרכיב המפתח במבנה שנכשל היווה את "אחד מהמחברים האנכיים הנושאים עומס בקומה אחת שלמה". למעט הקומות העליונות של הבניין, שלא היו משחררות מספיק אנרגיית כבידה בכדי להביא לקריסה טוטאלית, הקריסות יכלו להתחיל עם כישלון של כל קומה.[27]

בתנאים אלה, המגדלים התמוטטו באופן סימטרי, ופחות או יותר ישר כלפי מטה, אם כי הייתה הטיה מסוימת של צמרות המגדלים, וכמות ניכרת משמעותית לצדדים. בשני המקרים נכשל קטע הבניין שנפגע מהמטוסים, מה שאפשר לקומות שמעל לאזור הפגיעה ליפול על המבנה הלא פגוע שמתחת. עם התקדמות ההתמוטטות, ניתן היה לראות אבק ופסולת הנורים החוצה מהחלונות, מספר קומות מתחת לאזור ההרס המתקדם מטה, שנגרמו כתוצאה מהאוויר המהיר והפתאומי שנדחס מתחת לקומות העליונות שהתמוטטו.

במהלך כל קריסה, נותרו חלקים גדולים מהעמודים ההיקפיים ואולי אף הליבות ללא כל תמיכה לרוחב, מה שגרם להם ליפול לרוחב כלפי חוץ, כשהם נדחפו על ידי ערימת ההריסות ההולכת וגוברת. התוצאה הייתה שהקירות התקלפו והתנתקו מהבניינים במרחק רב – בערך 150 מטרים במקרים מסוימים. על כן נפגעו בניינים שכנים אחרים, והוצתו שריפות שהובילו מאוחר יותר לקריסת בניין 7. חלק מהחיבורים נשברו כשהברגים נשברו, והותירו לוחות רבים מפוזרים באופן אקראי.[28] השברים הראשונים של הקירות החיצוניים של המגדל הצפוני, פגעו בקרקע 11 שניות לאחר תחילת ההתמוטטות, וחלקים מהמגדל הדרומי לאחר 9 שניות. החלקים התחתונים של ליבות שני הבניינים (60 קומות של מגדל 1, ו-40 קומות של מגדל 2), נותרו עומדים עד 25 שניות לאחר תחילת הקריסה הראשונית, לפני שגם הם קרסו.[13]

תחילת הכיווץ עריכה

 
ייצוג פשוט של קריסת המגדל הצפוני

לאחר פגיעת המטוסים במבנים, טרם קריסתם, הליבות של שני המגדלים היו מורכבות משלושה חלקים נפרדים. מעל ומתחת למפלסי הפגיעה, הליבות היו מורכבות ממה שהיו בעצם שתי קופסאות קשיחות; הפלדה בחלקים אלה לא נפגעה ולא עברה חימום משמעותי. אולם לקטע ביניהם נגרם נזק משמעותי, ולמרות שהם לא היו חמים מספיק להמיס אותו, השריפות החלישו את הפלדה המבנית.

כתוצאה מכך, עמודי הליבה נמחצו אט אט, וגרמו לעיבוד פלסטיק (אנ') וזחילה ממשקל הקומות שמלמעלה. אולם כאשר החלק העליון ניסה לנוע כלפי מטה, המסבך חילק מחדש את העומס לעמודים ההיקפיים. בינתיים, העמודים והרצפות ההיקפיים נחלשו גם הם מחום השריפות, וכשהמפלסים החלו ליפול, הם משכו עימם את הקירות החיצוניים פנימה. "ההפסד שנוצר מכך הוגבל לכמה קומות, אך נמשך על פני כל חתך הרוחב של כל מגדל".[29] במקרה של המגדל הדרומי, הפנים המזרחיות התכווצו לבסוף, והעבירו את העומסים שלו בחזרה לגרעין הכושל דרך המסבך, והביאו לקריסה. מאוחר יותר, הקיר הדרומי של המגדל הצפוני התכווץ באותו אופן, עם השלכות דומות.[30]

קריסה מתקדמת מוחלטת עריכה

מערכות מבניות מגיבות בצורה שונה מאוד לעומסים מבניים (אנ'), ולמרות שהמגדלים תוכננו לתמוך במשקל עצום בתנאים רגילים, הם סיפקו עמידות מועטה למסה הנעה מהחלקים שמעל לקומות הפגועות. בשני המקרים, הקריסות החלו בנפילת החלק העליון לגובה של לפחות קומה אחת (בערך שלושה מטרים), כאשר נפילה של חצי מטר בלבד הייתה משחררת את האנרגיה הדרושה לצורך התחלת קריסה שאינה ניתנת לעצירה.[31]

משם ההתמוטטות נמשכה בשני שלבים. בשלב "הריסוק כלפי מטה", הבלוק העליון נהרס, והמבנה מתחת קורס עקב סדרה מתקדמת של כשלים בטור, בערך קומה אחת בכל פעם. כל כישלון התחיל בפגיעה של הבלוק העליון על עמודי המקטע התחתון, בתיווך שכבת ההריסות ההולכת וגדלה, אשר מורכבת בעיקר מבטון של לוחות הרצפה. האנרגיה מכל פגיעה "הוכנסה מחדש למבנה, כך שההשפעה התרכזה באלמנטים נושאי העומס המושפעים ישירות ממנה".[26] זה כופף את עמודי הקומות מיד מתחת לחורבן המתקדם, עד לנקודה הבאה של תמיכה לרוחב, בדרך כלל קורות הרצפה של הקומה הנתונה. לאחר שהעמודים כופפו, הבלוק שוב לא נתמך, ועל כן נפל באותה קומה, וחוזר חלילה.

זה חזר על עצמו עד שהבלוק העליון הגיע לקרקע, ואז שלב "הריסוק כלפי מעלה" החל (השלב בו הבלוק שמעל אזור הפגיעה מגיע לקרקע, אותה הוא כמובן לא מצליח להקריס, והיא בתגובה מחזירה את הכוח שהבלוק מפעיל, כך שכל קומה הורסת את זאת שמעליה). גם כאן כל קומה משפיעה על הבאה בתור, הפעם מלמטה. מכיוון שכל קומה קורסת, גוש ההרס שנותר נופל לגובה הקומה, ומשם לזאת שמתחתיה,אל הקומה הבאה, עד שהגג פגע לבסוף בקרקע.[6] התהליך הואץ לאורך כל הדרך, ובסוף כל קומה נמחצת בפחות מעשירית השנייה.[31]

התמוטטות המגדל הדרומי עריכה

 
מבט מהאוויר על האתר לאחר ההתמוטטות, עם קווים המסמנים את מיקומי הבניינים שקרסו

כאשר השריפות המשיכו, הלכודים בקומות העליונות של המגדל הדרומי סיפקו מידע על התנאים למוקד 911. בשעה 9:37, אחד הלכודים בקומה 105 של המגדל הדרומי דיווח כי קומות מתחתיו "בקומה 90 ומשהו" קרסו.[32] יחידת התעופה של משטרת העיר ניו יורק העבירה גם מידע על הידרדרות מצבם של הבניינים למפקדי המשטרה.[33] רק 14 בני אדם ששהו באזור הפגיעה במגדל הדרומי הצליחו להיחלץ לאחר ההתנגשות (כולל Stanley Praimnath, (אנ'), שראה את המטוס מגיע לעברו), וארבעה בלבד מהקומות שמעליו. הם נמלטו דרך גרם מדרגות A, חדר המדרגות היחיד שנותר על כנו לאחר הפגיעה. מוקדנים רבים של מוקדי משטרה, אשר קיבלו שיחות מאנשים בתוך המגדל, לא ידעו היטב מה המצב, נוכח ההתפתחויות המהירות. מוקדניים רבים אמרו למתקשרים לא לרדת מהמגדל בכוחות עצמם, למרות שכיום סבורים כי חדר מדרגות A היה כשיר למעבר באזור הפגיעה, ואף מעבר אליו.[34] בשעה 9:52 בבוקר, יחידת התעופה של המשטרה דיווחה ברדיו כי "חלקים גדולים עשויים ליפול מהחלק העליון של המגדל הדרומי. חתיכות גדולות תלויות שם".[32] עם האזהרות, המשטרה הוציאה צווים לקציניה להתפנות. במהלך תגובת החירום, התקיימה תקשורת מינימלית בין המשטרה לבין מחלקת הכבאות של העיר ניו יורק (FDNY), ואנשי מוקד 911 ההמומים לא העבירו מידע למפקדי כיבוי האש ששהו במקום. בשעה 9:59 בבוקר, המגדל הדרומי קרס, 56 דקות לאחר שנפגע.[35]

קריסת המגדל הצפוני עריכה

לאחר שקרס המגדל הדרומי, נמסר מפי המשטרה מידע על התדרדרות התנאים במגדל הצפוני. בשעה 10:20 בבוקר, יחידת התעופה של המשטרה דיווחה כי "החלק העליון של המגדל עשוי לנטות", ודקה לאחר מכן דיווח כי המגדל הצפוני, "מתכופף בפינה הדרום מערבית, ונוטה לדרום". בשעה 10:28, יחידת התעופה דיווחה כי "הגג עומד ליפול בקרוב מאוד",[32] ואכן, המגדל הצפוני קרס מיד לאחר מכן, בשעה 10:28 בבוקר, בתום שריפה שארכה 102 דקות.[35]

לאחר שקרס המגדל הדרומי, הוציאו מפקדי מחלקת הכבאות פקודות לכבאים במגדל הצפוני להתפנות. בשל בעיות תקשורת רדיו (אנ'), כבאים בתוך המגדלים לא שמעו את פקודת הפינוי ממפקחיהם במקום, ורובם לא היו מודעים לכך שהמגדל השני קרס.[36] שלוש מאות ארבעים ושלושה כבאים מתו במגדלי התאומים, כתוצאה מהתמוטטות הבניינים.[37][38] לא היו שורדים מבין האנשים ששהו באזור הפגיעה ומעליו במגדל הצפוני, שכן כל חדרי המדרגות ופירי המעליות בקומות אלה נהרסו או נחסמו. המגדלים שהתמוטטו יצרו ענני פסולת ואבק עצומים שעטפו את מנהטן התחתונה; חלק קטן מהאבק אף הגיע עד לבניין אמפייר סטייט, הממוקם במרחק של 4.72 ק"מ משם.

קריסת בניין 7 עריכה

 
חלקים מהמעטפת החיצונית של המגדל הצפוני, נשענים על שרידי מרכז הסחר העולמי 6, לו נגרמו נזקים עצומים עם קריסת המגדל הצפוני. שרידי בניין 7 נמצאים בצד ימין למעלה

כשהמגדל הצפוני קרס, פסולת כבדה פגעה בבניין 7 של מרכז הסחר העולמי, וגרמה נזק לחלק הדרומי של הבניין.[39] כמו כן, היא הציתה שריפות שהמשיכו לאורך כל אחר הצהריים.[40] נזק מבני אירע בפינה הדרומית-מערבית של המבנה, בין קומות 7 ל-17, וכן בחזית הדרומית שבין קומה 44 לגג; נזק מבני אפשרי אחר כולל רטט אנכי גדול ליד מרכז החזית הדרומית, בין קומות 24 ו-41.[40] הבניין היה מצויד במערכת ממטרות (אנ'), אך היו לו נקודות תורפה רבות ורגישות לכשל: מערכת הממטרות דרשה הפעלה ידנית של משאבות האש החשמליות, במקום להיות מערכת אוטומטית לחלוטין; לפקדים ברמת הרצפה היה חיבור יחיד לעליית המים בממטרות; ומערכת הממטרות דרשה מעט כוח למשאבת האש (אנ'), לצורך העברת מים. כמו כן, לחץ המים היה נמוך, ללא כמות המים שנדרשה להפעלת הממטרות.[41][42]

 
עשן משריפות שבבניין מספר 7 (המרכז העליון של התמונה) לפני שהתמוטט.

כמה כבאים נכנסו לבניין 7 לצורך חיפוש לכודים. הם ניסו לכבות כיסי אש קטנים, אך לחץ מים נמוך הפריע למאמציהם.[43] שריפות בערו אחר הצהריים בקומות ה-11 וה-12, כאשר הלהבות נראו בצד המזרחי של הבניין.[44][45] במהלך אחר הצהריים נראו שרפות גם בקומות 6–10, 13–14, 19–22 ו-29–30.[39] בפרט, השרפות בקומות 7 עד 9 ו-11 עד 13 המשיכו להתפשט ללא שליטה במהלך אחר הצהריים.[46] בסביבות השעה 14:00, הבחינו לוחמי האש בבליטה בפינה הדרומית-מערבית של המבנה, בין הקומות ה-10 וה-13, סימן לכך שהבניין לא יציב ועשוי להתקפל לצד אחד או "להתמוטט".[47] במהלך אחר הצהריים, שמעו הכבאים גם קולות חריקות שהגיעו מהבניין ופרסמו דיווחים לא בטוחים על נזקים במרתף.[48] בסביבות 15:30 מפקד מכבי האש דניאל א. ניגרו (אנ'), החליט להפסיק את פעולות החילוץ, פינוי השטח, וחיפושים לאורך פני ההריסות שנעשו ליד בניין 7. תחת זאת, הוא החליט לפנות את האזור עקב חששות לבטיחות הכוחות שבשטח.[49] בשעה 17:20:33, בניין 7 של מרכז הסחר העולמי החל להתמוטט, עם ההתפוררות של הפנטהאוז המכני המזרחי, בעוד שבשעה 17:21:10 הבניין כולו קרס לגמרי.[50] לא היו נפגעים (אנ') עקב הקריסה.

עם קריסת בניין 7 של מרכז הסחר העולמי, פסולת שנפלטה גרמה לנזק וזיהום משמעותי במבנה של המכללה הקהילתית מנהטן (אנ'), הממוקם בסמוך (ווסט ברודוויי 30), כך שהבניין לא היה ניתן להצלה. באוגוסט 2007 אמור היה להתבצע פירוק אולם פיטרמן.[51] נהגתה תוכנית מתוקנת להריסה בשנת 2009, והשלמת בניית אולם פיטרמן החדש בשנת 2012, בעלות כוללת של 325 מִילִיוֹן דולר. הבניין נהרס לבסוף בנובמבר 2009, ובניית הבניין החלופי החלה ב-1 בדצמבר של אותה שנה.[52] לבניין ורייזון (אנ'), בניין אר דקו שנבנה בשנת 1926, נגרם נזק רב לחזית המזרחית שלו עקב התמוטטותו של בניין 7, אך הוא שוחזר בהצלחה, בעלות של 1.4 מיליארד דולר.[53]

מבנים אחרים עריכה

 
"הספירה" כפי שנראתה 10 ימים לאחר הפיגועים

רבים מהבניינים שמסביב ניזוקו או נהרסו כאשר המגדלים קרסו. מרכז הסחר העולמי 5 (אנ'), סבל משרפה גדולה, ומהתמוטטות חלקית של מבנה הפלדה, מה שהוביל להריסתו. בניינים אחרים שנהרסו כוללים את הכנסייה היוונית אורתודוקסית סנט ניקולס (אנ'), מלון מריוט (3 WTC, אנ'), פלאזה דרום (4 WTC, אנ'), ומרכז הסחר העולמי מספר 6 (6 WTC, אנ'). בנייני המרכז הפיננסי העולמי, רחוב ווסט 90, ורחוב סידר 130 (אנ'), סבלו משרפות. בניין דויטשה בנק (אנ'), בניין ורייזון, ומרכז הסחר העולמי 3 (200 Vesey Street, אנ'), סבלו מנזקים כתוצאה מהתמוטטות המגדלים,[54] כמו גם רחוב ווסט 90.[55] המבנה של ליברטי פלאזה 1 שרד בשלמותו, אך נגרם בו נזק, כולל חלונות שהתנפצו. ווסט ברודוויי 30 ניזוק מקריסתו של בניין 7. בניין דויטשה בנק, שהיה מכוסה ב"מעטפת" שחורה גדולה לאחר 11 בספטמבר, לצורך כיסוי הנזקים שנגרמו לבניין, פונה בשל מים, עובש ונזקים חמורים אחרים שנגרמו מהתמוטטות המגדלים השכנים.[56][57] יצירות אמנות רבות נהרסו בהתמוטטות (אנ').

חקירות עריכה

חוות דעת וניתוח ראשוני עריכה

 
מיקומי הפגיעה במגדל הצפוני (ימין) ובמגדל הדרומי (משמאל)

בעקבות הפיגועים, התקיימו דיונים בין מהנדסי מבנים ומומחים לבין התקשורת, בהם תיארו מה להבנתם היו הגורמים שהביאו לקריסת המגדלים. אבולאסאן אסטנה-אסל (אנ'), פרופסור להנדסת מבנים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הסביר כי הטמפרטורות הגבוהות שהשריפות חוללו, החלישו את קורות הפלדה והעמודים, וגרמו להן להיות "רכות ועסיסיות", כך שבסוף הן לא הצליחו לתמוך במבנה שמלמעלה. אסטאנה-אסל הציעה גם כי חסינות האש התפרקה במהלך ההתנגשויות. הוא גם הסביר שברגע שהתרחש הכשל המבני הראשוני, קריסה הדרגתית של המבנה כולו הייתה בלתי נמנעת.[58] סזאר פלי, שתכנן את מגדלי פטרונס במלזיה, כמו גם את המרכז הפיננסי העולמי (Brookfield Place, אנ') בניו יורק, ציין כי "אף בניין אינו מוכן ללחץ מסוג זה".[59]

ב-13 בספטמבר 2001 הפיץ Zdeněk P. Bažant (אנ'), פרופסור להנדסה אזרחית ומדעי החומרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, טיוטת מאמר עם תוצאות ניתוח פשוט של קריסת מרכז הסחר העולמי. הוא הציע כי חום מהשריפות הוא גורם מפתח, עקב כך שהוא גרם לעמודי פלדה הן בליבה והן בהיקף להיחלש, ולחוות דפורמציה לפני שאיבדו את כושר הנשיאה וההתכופפות שלהם. ברגע שיותר ממחצית העמודים ברצפה מסוימת נכרכו, כבר לא ניתן היה לתמוך במבנה, והתרחשה התמוטטות מוחלטת של המבנים. מאוחר יותר פרסם גרסה מורחבת של ניתוח זה.[60] ניתוחים אחרים נערכו על ידי אוראל בויוקוזטורק ופרנץ-יוזף אולם (אנ'), מהנדסים אזרחיים מ-MIT, שתיארו גם מנגנון קריסה ב-21 בספטמבר.[61] מאוחר יותר הם תרמו לאוסף של MIT ניירות על קריסות מבני מרכז הסחר שערך אדוארדו קוזל (אנ'), בשם "The Towers Lost and Beyond".[62]

מיד לאחר ההתמוטטות התעורר בלבול בנוגע לשאלת הסמכות לביצוע חקירה רשמית. אמנם ישנם נהלים ברורים לחקירת תאונות מטוסים, אך לא נקבעה איזו סוכנות תחקור מקרה של קריסת בניין. צוות התאסף במהירות על ידי מכון המהנדסים המבניים של האגודה האמריקאית להנדסה אזרחית (אנ'), בראשותו של וו. ג'ין קורלי, סגן נשיא בכיר ב-CTLGroup. הוא כלל גם את המכון האמריקאי לבניית פלדה, מכון הבטון האמריקאי, האיגוד הלאומי להגנת אש, והחברה של מהנדסי הגנת אש.[63] ASCE הזמינה בסופו של דבר את FEMA להצטרף לחקירה, שהושלמה בחסות האחרונה.[63]

החקירה ספגה ביקורת מצד כמה מהנדסים ומחוקקים בארצות הברית. היה לה מימון מועט, לא הייתה לה סמכות לדרוש הוכחות וגישה מוגבלת לאתר מרכז הסחר. נקודת מחלוקת מרכזית באותה תקופה הייתה שניקוי האתר הביא להרס רוב מרכיבי הפלדה של הבניינים.[64] ואכן, כאשר NIST פרסמה את הדו"ח הסופי שלה, היא ציינה את "מיעוט העדויות הפיזיות" שהיו ברשותה לצורך חקר הקריסות. רק חלק קטן מהבניינים נותרו לניתוח לאחר סיום הניקוי: כ-236 פיסות פלדה בודדות, אם כי 95% מהקורות והלוחות המבניים ו-50% ממוטות החיזוק שוחזרו.

FEMA פרסמה את הדו"ח שלה במאי 2002. בעוד ש-NIST כבר הודיעה על כוונתה לחקור את הקריסות באוגוסט של אותה שנה, עד 11 בספטמבר 2002 (שנה לאחר האסון), והלחץ הציבורי לחקירה מעמיקה יותר גבר.[65] הקונגרס העביר באוקטובר 2002 את סמכות הצוות הלאומי לבטיחות הבנייה הלאומית, ונתן ל-NIST סמכות לערוך תחקיר על מרכז הסחר העולמי.[66]

מחקר ביצועי בניין FEMA עריכה

FEMA הציע כי שרפות, יחד עם נזקים שנוצרו כתוצאה מההתנגשות של המטוסים, היו המפתח להתמוטטות המגדלים. תומאס איגר, פרופסור להנדסת חומרים ומערכות הנדסיות ב-MIT, הגדיר את השרפות כ"חלק הכי לא מובן בהתמוטטות של מרכז הסחר העולמי". הסיבה לכך היא כי במקור נאמר שהשריפות "המסו" את הרצפות והעמודים.[67] דלק סילוני (אנ'), הוא בעצם נפט, ושימש בעיקר להצתת שרפות פחמימן גדולות מאוד, אך לא חמות במיוחד.[68] כפי שאמר איגר, "טמפרטורת האש במרכז הסחר העולמי לא הייתה יוצאת דופן, והיא בהחלט לא הייתה מסוגלת להמיס פלדה".[69] זה הביא את איגר, FEMA ואחרים להתמקד במה שנראה כנקודה החלשה ביותר של המבנים, כלומר הנקודות שבהן הוצמדו הרצפות למסגרת הבניין.[70]

דו"ח NIST עריכה

 
המעטפת החיצונית של המגדל הדרומי עדיין עומדת מימין. מלון מריוט בן 22 הקומות בחזית נמחץ כששני המגדלים קרסו.

לאחר פרסום דו"ח FEMA, ובעקבות לחץ מצד מומחים טכניים, מנהיגי תעשייה ומשפחות הקורבנות, המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה של משרד המסחר ערך חקירה בת שלוש שנים, בעלות של 16 מיליון דולר, על הכשל המבני (אנ'), וההתמוטטות הדהרגתית של הבניינים.[71] המחקר כלל מומחים טכנים, יחד עם סיוע מכמה מוסדות פרטיים חיצוניים, כולל המכון להנדסת מבנים של האגודה האמריקאית למהנדסים אזרחיים (אנ'), האגודה למהנדסי הגנת אש (אנ'), האיגוד הלאומי להגנת אש (אנ'), המכון האמריקאי לבניית פלדה (אנ'), Simpson Gumpertz & Heger Inc (אנ'), המועצה לבניינים גבוהים וסביבת מחיה עירונית, ואיגוד מהנדסי המבנים של ניו יורק (אנ').

עיקר חקירת NIST התמקד בזיהוי "השתלשלות האירועים" שהובילו לקריסה, ולא כלל ניתוח מפורט של מנגנון הקריסה עצמו (לאחר הנקודה שבה האירועים שהתרחשו הפכו את הקריסה לבלתי נמנעת).[72][73][74] בהתאם לדאגותיהם של רוב המהנדסים, NIST התמקדה בהשפעות המטוס ובהתפשטות השריפות, ועיצבה אותן באמצעות תוכנת Fire Dynamics Simulator‏ (אנ'). NIST פיתחה מספר דגמים מבניים מפורטים ביותר עבור מערכות משנה ספציפיות, כגון קורות הרצפה, וכן דגם של המגדלים בכללותם, שהיה פחות מפורט. מודלים אלה הם סטטיים או מעין סטטיים, כולל דפורמציה, אך לא כללו תנועה של אלמנטים מבניים לאחר קרע כמו מודלים דינאמיים. לכן, מודלי NIST שימושיים לקביעת אופן הפעולה של הקריסה, אך אינם שופכים אור על אירועים לאחר נקודה זו.

ג'יימס קווינטייר, פרופסור להנדסת כיבוי אש מאוניברסיטת מרילנד, כינה את התנפחות הפלדה "טעות גסה" ש-NIST הייתה צריכה לבקר בגלוי.[75] הוא גם ציין כי הדו"ח חסר ציר זמן וראיות פיזיות לתמיכה במסקנותיו.[76] כמה מהנדסים הציעו כי ניתן היה לשפר את ההבנה של מנגנון הקריסה, על ידי פיתוח רצף מונפש של קריסות המבוססות על מודל דינאמי עולמי, והשוואתו עם עדויות הווידאו לקריסות בפועל.[77] דו"ח NIST בנוגע לבניין 7 של מרכז הסחר העולמי, הגיע למסקנה כי לא נשמעו קולות פיצוץ בצילומי אודיו ווידאו, או דיווחים של עדים.[78]

מרכז הסחר העולמי מספר 7 עריכה

 
מבט על תוכנית התקדמות ההתמוטטות, עם כישלון מבני שמתחיל בקומות התחתונות, בצד המזרחי של הבניין, והתקדמות אנכית עד הפנטהאוז המכני המזרחי

במאי 2002 פרסמה FEMA דו"ח על ההתמוטטות של בניין מספר 7, בהתבסס על חקירה ראשונית שנערכה במשותף עם המכון להנדסת מבנים של האגודה האמריקאית למהנדסים אזרחיים בהנהגתו של ד"ר וו ג'ין קורלי (אנ'). FEMA קיבלה ממצאים ראשוניים כי הקריסה לא נגרמה בעיקרה עקב פגיעה ישירה מהתמוטטותם של מגדלי התאומים, כי אם על ידי שרפות של מספר קומות, שניצתו על ידי פסולת שהגיעה משני המגדלים, ונמשכו ללא הפסקה עקב מחסור במים לממטרות, או כיבוי ידני. הדו"ח לא הגיע למסקנות לגבי סיבת הקריסה, וקרא להמשך חקירה.[דרוש מקור]

בתגובה לדאגות FEMA, המכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה, הוסמך להוביל חקירה של הכשל המבני והתמוטטות של מגדלי התאומים של מרכז הסחר העולמי, ושל בניין 7.[79] החקירה, בראשותו של ד"ר ס' שיאם סנדר, לא הסתמכה רק על מומחיות טכנית בתוך הבית, אלא גם על הידע של כמה מוסדות פרטיים חיצוניים, כולל המכון להנדסת מבנים של האגודה האמריקאית למהנדסים אזרחיים (SEI/ASCE), האגודה למהנדסי הגנת אש (SFPE, אנ'), האיגוד הלאומי להגנה מפני אש (NFPA, אנ'), המכון האמריקאי לבניית פלדה (AISC), המועצה לבניינים גבוהים וסביבת מחיה עירונית (CTBUH), ואיגוד מהנדסי המבנים של ניו יורק (SEAoNY, אנ').[80]

עיקר החקירה של בניין מספר 7 התעכבה עד לאחר השלמת הדיווחים על התמוטטות מגדלי התאומים.[46] בינתיים, NIST מסרה דו"ח ראשוני על בניין 7 ביוני 2004, ולאחר מכן פרסמה מדי פעם עדכונים על החקירה.[39] על פי נתוני NIST, חקירת המקרה של בניין 7 התעכבה מכמה סיבות, כולל משימת חקר של קריסת מגדלי התאומים, שהצוות של NIST קיבל. המשימה, שנעשתה במשרה מלאה, נמשכה בין יוני 2004 לבין ספטמבר 2005.[13] ביוני 2007, הסביר שיאם סנדר, כי "אנו מתקדמים במהירות האפשרית תוך בדיקה והערכה של מגוון רחב של תרחישים, כדי להגיע למסקנה הסופית ביותר שאפשרית. חקירת הקריסה של בניין 7 היא מבחינה מסוימת מאתגרת לא פחות, אם לא יותר, מחקרית הקריסה של מגדלי התאומים. עם זאת, המחקר הנוכחי אכן מרוויח מאוד מההתקדמות הטכנולוגית המשמעותית שהושגה, כמו גם מהלקחים שנלמדו מהעבודה שלנו על המקרה של מגדלי התאומים".[81]

 
בניין 7 בוער לאחר קריסת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001

בנובמבר 2008, פרסמה NIST את הדוח הסופי שלה על הסיבות להתמוטטות בניין 7.[40] זאת בעקבות טיוטת הדו"ח שלהם מ-21 באוגוסט 2008, שכללה פרק זמן להערות הציבור.[46] בחקירה, NIST השתמשה ב-Ansys (אנ'), כדי להדגים אירועים שקדמו לקריסה, ומודלים של LS-DYNA (אנ'), כדי לדמות את התגובה לאירועים.[82] NIST קבע כי סולר לא מילא תפקיד חשוב, וכך גם הנזק המבני כתוצאה מהתמוטטות מגדלי התאומים, וגם לא רכיבי ההעברה (trusses, girders, and cantilever overhangs). מנגד, המחסור במים שנועדו להילחם באש היה גורם חשוב. השרפות התפשטו ללא שליטה במהלך אחר הצהריים, וגרמו לקורות הרצפה ליד עמודה 79 להתרחב, ולדחוף קורת מפתח ממושבה, מה שגרם לכשל סביב טור 79 בקומות 8 עד 14. עם אובדן תמיכה לרוחב על פני תשע קומות, עמודה 79 התכופפה במהרה, ומשכה איתה את הפנטהאוז המזרחי, כמו גם העמודים הסמוכים. עם התכווצות העמודים הקריטיים הללו, ההתמוטטות התקדמה אז ממזרח למערב על פני הגרעין, ובסופו של דבר העמיסה את התמיכה ההיקפית, שהתפתלה בין קומות 7 ו-17, וגרמה לבניין כולו ליפול כלפי מטה כיחידה אחת. ממדידות תזמון התמוטטות שצולמו מתוך סרטון וידאו מהצד הצפוני של הבניין, ב-NIST הבחינו כי החזית החיצונית של הבניין נפלה בהאצהה נפילה חופשית, במרחק של כ-8 קומות (32 מטרים), וציינו כי "זמן ההתמוטטות היה ארוך בכ-40 אחוז מזה של הנפילה החופשית ב-18 הקומות הראשונות".[83] השרפות, שהונעו מתכולת המשרד, יחד עם מחסור במים, היו הסיבות העיקריות לקריסה.[40]

התמוטטותו של בניין 7 היא יוצאת דופן, שכן מדובר במקרה הידוע הראשון בו בניין גבוה קרס בעיקר עקב שרפות לא מבוקרות.[46] בהתבסס על חקירתה, NIST חזרה על מספר המלצות שהציגה בדו"ח הקודם שלה על התמוטטות מגדלי התאומים, וקראה לפעולה מיידית לפי המלצות נוספת: יש להעריך את עמידות האש, מתוך הנחה כי ממטרות אינן זמינות; כן יש לשקול את השפעות ההתרחבות התרמית על מערכות תומכות הרצפה. מתוך הכרה בכך שקודי הבנייה הנוכחיים מכוונים למניעת אובדן חיים ולא קריסת בנייה, עיקר ההמלצות של NIST הוא שבניינים לא אמורים להתמוטט מאש גם אם אין ממטרות זמינות.[40]

חקירות אחרות עריכה

בשנת 2003, אסיף אוסמני, פרופסור להנדסת מבנים באוניברסיטת אדינבורו, פרסם מאמר עם שני עמיתים. הם סיכמו כי השרפות לבדן, ללא כל נזק מהמטוסים, יכלו להביא לקריסת הבניינים. לדעתם, המגדלים היו פגיעים במיוחד להשפעות של שרפות גדולות בכמה קומות בו זמנית.[84] עם פרסום דו"ח NIST, ברברה ליין, עם חברת ההנדסה הבריטית Arup (אנ'), מתחה ביקורת על מסקנתו כי אובדן חסינות האש הוא גורם הכרחי בגרימת הקריסות; "ביצענו הדמיות ממוחשבות המראות שהמגדלים היו מתמוטטים לאחר שרפה גדולה בשלוש קומות בבת אחת, אפילו עם חסינות אש במקום, וללא כל נזק מפגיעת המטוס".[85] חוזה ל' טוררו (אנ'), איש מרכז BRE להנדסת בטיחות אש (Edinburgh Fire Research Centre, אנ') באוניברסיטת אדינבורו בעברו, המשיך במחקר אחר ההשפעות הקטסטרופליות ששרפות עשויות לעשות בבניינים בקנה מידה אמיתי (The Dalmarnock fire tests, אנ').[86][87][88]

תוצאות עריכה

ניקיון עריכה

 
כבאי בניו יורק קורא לעוד 10 צוותי חילוץ נוספים שיעשו את דרכם בהריסות מרכז הסחר העולמי.

מבצע הניקוי היה מבצע מאסיבי, שנעשה בתיאום של מחלקת העיצוב והבנייה בעיריית ניו יורק. ב-22 בספטמבר נמסרה תוכנית ניקוי ראשונית על ידי Controlled Demolition, Inc.) CDI, אנ'), של פיניקס, מרילנד (אנ'). התוכינת, בעלות של מאות מיליוני דולרים, כללה ביצוע פעולות מסביב לשעון עם קבלנים וקבלני משנה רבים.[89] בתחילת נובמבר, כששליש מהפסולת הוסרה, החלו גורמים רשמיים לצמצם את מספר לוחמי האש והשוטרים שהוצבו לצורך זיהוי שרידי הקורבנות, על מנת לתת עדיפות להסרת פסולת. הדבר גרם לעימותים עם לוחמי האש.[90] למרות המאמצים לכבות את השרפות, ערימת הפסולת הגדולה בערה במשך שלושה חודשים, עד שרוב ההריסות הוסרו לבסוף מהאתר.[91][92] אפילו בשנת 2007 עוד נמשכו הריסות הבניינים הפגועים שמסביב, כאשר נמשכה במקביל בנייתו של מרכז הסחר העולמי החדש.

השפעות בריאותיות עריכה

קריסת הבניינים גרמה ליצירת ענני אבק עצומים, שכיסו את מנהטן במשך ימים. ב-18 בספטמבר 2001 הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA), הבטיחה לציבור כי האוויר במנהטן "בטוח לנשימה".[93] בשנת 2003 מצא המפקח הכללי של ה-EPA כי לסוכנות לא היו נתונים מספיקים להצהרה זאת. האבק פגע באופן רציני באיכות האוויר, וככל הנראה גרם למחלות נשימה רבות באזור. דוגמה למחלה כזאת היא מחלת האזבסטוזיס, הנובעת מחשיפה לאסבסט, שאכן היה קיים באבק. נמצאו השפעות רפואיות ופסיכולוגיות ארוכות טווח בקרב המגיבים הראשונים, כולל רמות גבוהות של אסתמה, סינוסיטיס, רפלוקס קיבתי-ושטי והפרעת דחק פוסט-טראומטית.[94]

ההשפעות הבריאותיות נמשכו גם לתושבים, לסטודנטים ולעובדי משרד במנהטן התחתית, וכן בצ'יינהטאון הסמוכה.[95] כמה מקרי מוות נקשרו לאבק הרעיל, ושמות הקורבנות ייכללו באנדרטה של מרכז הסחר העולמי.[96] יותר מ-18,000 איש סבלו ממחלות שנבעו מהחשיפה לאבק.[97]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא Uviki/קריסת מרכז הסחר העולמי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ History.com Editors (24 ביולי 2019). "One World Trade Center officially opens in New York City, on the site of the Twin Towers". History.com (באנגלית). A&E Television Networks. נבדק ב-16 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה); |last= has generic name (עזרה)
  2. ^ Swanson, Ana (11 במרץ 2015). "Charted: The tallest buildings in the world for any year in history". Washington Post. נבדק ב-17 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ American Iron and Steel Institute (1964). "The World Trade Center – New York City". Contemporary Steel Design. American Iron and Steel Institute. 1 (4).
  4. ^ 1 2 3 4 5 McAllister, Therese; Sadak, Fahim; Gross, John; Averill, Jason; Gann, Richard (ביוני 2008). Overview of the Structural Design of World Trade Center 1, 2, and 7 Buildings. National Institute of Standards and Technology. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 Lew, H.S.; Bukowski, Richard; Carino, Nicholas (בספטמבר 2005). Federal Building and Fire Safety Investigation of the World Trade Center Disaster (pdf). National Institute of Standards and Technology. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 Bažant, Zdeněk P.; Verdure, Mathieu (במרץ 2007). "Mechanics of Progressive Collapse: Learning from World Trade Center and Building Demolitions" (PDF). Journal of Engineering Mechanics. 133 (3): 308–319. doi:10.1061/(ASCE)0733-9399(2007)133:3(308). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 במרץ 2008. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ "Plane Crashes into Empire State Building". A&E Television Networks, LLC. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Long, Adam (21 במאי 1946). "Pilot Lost in Fog". The New York Times (באנגלית אמריקאית). p. 1. ISSN 0362-4331. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Robertson, Leslie (1 במרץ 2002). "Reflections on the World Trade Center". National Academy of Engineering. 32 (1). נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ "The Man who built the Twin Towers". British Broadcasting Corporation (BBC). נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Sadek, Fahim (1 בספטמבר 2005). "Baseline Structural Performance and Aircraft Impact Damage Analysis of the World Trade Center Towers. Appendices A-E. Federal Building and Fire Safety Investigation of the World Trade Center Disaster" (PDF). National Institute of Standards and Technology. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Nalder, Eric (27 בפברואר 1993). "Twin Towers Engineered to Withstand Jet Collision". The Seattle Times. אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2008. נבדק ב-6 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 3 "Answers to Frequently Asked Questions". National Institute of Standards and Technology. באוגוסט 2006. אורכב מ-המקור ב-21 באוגוסט 2016. נבדק ב-25 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ 1 2 Shyam-Sunder, Sivaraj; others (5 בדצמבר 2005). "Federal Building and Fire Safety Investigation of the World Trade Center Disaster: Final Report of the National Construction Safety Team on the Collapses of the World Trade Center Towers (NIST NCSTAR 1)". National Institute of Standards and Technology. נבדק ב-31 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "City Bars Builder's Use Of Asbestos at 7th Ave. Site". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 28 באפריל 1970. p. 83. ISSN 0362-4331. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Morse, Roger (1 באוקטובר 2002). "Fireproofing at the WTC Towers". Fire Engineering. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Gross, John; McAllister, Therese. "Structural Fire Response and Probable Collapse Sequence of the World Trade Center Towers". National Institute of Standards and Technology. pp. lxxi. נבדק ב-24 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ National Transportation Safety Board, Office of Research and Engineering, https://www.ntsb.gov/about/Documents/Flight_Path_Study_AA11.pdf, Access Date, July 31, 2021
  19. ^ September 11 Attack Timeline, 9/11 Memorial and Museum, https://timeline.911memorial.org/#Timeline/2, Access Date, July 31, 2021
  20. ^ National Transportation Safety Board, Office of Research and Engineering, https://www.ntsb.gov/about/Documents/Flight_Path_Study_UA175.pdf, Access Date, July 31, 2021
  21. ^ McAllister, T.; Barnett, J.; Gross, J.; Hamburger, R.; Magnusson, J. (2002), "Chapter 1 - Introduction" (PDF), in McAllister, T. (ed.), World Trade Center Building Performance Study: Data Collection, Preliminary Observations, and Recommendations, ASCE/FEMA
  22. ^ NCSTAR 1-5A, p 80
  23. ^ Field, Andy (2004). "A Look Inside a Radical New Theory of the WTC Collapse". Fire/Rescue News. אורכב מ-המקור ב-19 ביוני 2006. נבדק ב-28 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Accused 9/11 plotter Khalid Sheikh Mohammed faces New York trial". Cabne News Network. 13 בנובמבר 2009. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2018. נבדק ב-29 באוגוסט 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Starossek, Uwe (2009). Progressive Collapse of Structures. Thomas Telford Publishing. p. 1. ISBN 9780727736109.
  26. ^ 1 2 Starossek, Uwe (2009). Progressive Collapse of Structures. Thomas Telford Publishing. p. 13. ISBN 9780727736109.
  27. ^ Starossek, Uwe (2009). Progressive Collapse of Structures. Thomas Telford Publishing. p. 101-2. ISBN 9780727736109.
  28. ^ Hamburger, Ronald; et al. "World Trade Center Building Performance Study" (PDF). Federal Emergency Management Agency. pp. 2–27 & 2–35. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 במאי 2008. נבדק ב-27 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Starossek, Uwe (2009). Progressive Collapse of Structures. Thomas Telford Publishing. p. 12. ISBN 9780727736109.
  30. ^ NIST report, p. 29
  31. ^ 1 2 Bažant, Z. K. P.; Le, J. L.; Greening, F. R.; Benson, D. B. (2008). "What Did and Did Not Cause Collapse of World Trade Center Twin Towers in New York?" (PDF). Journal of Engineering Mechanics. 134 (10): 892. doi:10.1061/(ASCE)0733-9399(2008)134:10(892). אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בספטמבר 2015. נבדק ב-13 ביוני 2013. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ 1 2 3 Lawson, J. Randall; Vettori, Robert L. (בספטמבר 2005). "NIST NCSTAR 1–8 – The Emergency Response Operations". National Institute of Standards and Technology. p. 37. אורכב מ-המקור (PDF) ב-12 באוקטובר 2013. נבדק ב-13 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "McKinsey Report – Increasing FDNY's Preparedness". 19 באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2014. נבדק ב-16 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ National Commission on Terrorist Attacks (22 ביולי 2004). The 9/11 Commission Report (first ed.). W. W. Norton & Company. pp. 294. ISBN 978-0-393-32671-0. אורכב מ-המקור ב-23 באוגוסט 2019. נבדק ב-17 בדצמבר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 July 31 2021, science.howstuffworks.com, Pumphrey, Clint: https://science.howstuffworks.com/engineering/structural/cause-world-trade-center-collapse.htm, Access Date July 31, 2021
  36. ^ Dwyer, Jim; Flynn, Kevin; Fessenden, Ford (7 ביולי 2002). "9/11 Exposed Deadly Flaws in Rescue Plan". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ "McKinsey Report – Improving NYPD Emergency Preparedness and Response" (PDF). 19 באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-15 ביוני 2007. נבדק ב-10 ביולי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "McKinsey Report – Emergency Medical Service response". FDNY / McKinsey & Company. 9 באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-25 בדצמבר 2018. נבדק ב-12 ביולי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ 1 2 3 "Interim Report on WTC 7" (PDF). Appendix L. National Institute of Standards and Technology. 2004. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 באוגוסט 2007. נבדק ב-20 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ 1 2 3 4 5 NIST NCSTAR1-A: Final Report on the Collapse of World Trade Center Building 7 (PDF). NIST. בנובמבר 2008. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 ביולי 2011. נבדק ב-11 ביולי 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  41. ^ Grosshandler, William. "Active Fire Protection Systems Issues" (PDF). NIST. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 בדצמבר 2007. נבדק ב-11 בספטמבר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Evans, David D. (בספטמבר 2005). "Active Fire Protection Systems" (PDF). NIST. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 במאי 2010. נבדק ב-26 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Oral Histories From Sept. 11 – Interview with Captain Anthony Varriale" (PDF). The New York Times. 12 בדצמבר 2001. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 בדצמבר 2007. נבדק ב-22 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Spak, Steve (11 בספטמבר 2001). WTC 9-11-01 Day of Disaster (Video). New York City: Spak, Steve. אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2011. נבדק ב-23 באוקטובר 2011. {{cite AV media}}: (עזרה)
  45. ^ Scheuerman, Arthur (8 בדצמבר 2006). "The Collapse of Building 7" (PDF). NIST. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 במרץ 2009. נבדק ב-11 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ 1 2 3 4 "Questions and Answers about the NIST WTC 7 Investigation". NIST. 24 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-27 באוגוסט 2010. נבדק ב-26 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "WTC: This Is Their Story, Interview with Chief Peter Hayden". Firehouse.com. 9 בספטמבר 2002. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2012. נבדק ב-3 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "WTC: This Is Their Story, Interview with Captain Chris Boyle". Firehouse.com. באוגוסט 2002. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2012. נבדק ב-3 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Oral Histories From Sept. 11 – Interview with Chief Daniel Nigro". The New York Times. 24 באוקטובר 2001. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2007. נבדק ב-28 ביוני 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ Gilsanz, Ramon; DePaola, Edward M.; Marrion, Christopher; Nelson, Harold "Bud" (במאי 2002). "WTC7 (Chapter 5)" (PDF). World Trade Center Building Performance Study. FEMA. נבדק ב-17 בפברואר 2008. {{cite book}}: (עזרה)
  51. ^ "Fiterman Hall — Project Updates". Lower Manhattan Construction Command Center/LMDC. אורכב מ-המקור ב-12 בספטמבר 2007. נבדק ב-23 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Lower Manhattan: Fiterman Hall". LowerManhattan.info. Lower Manhattan Construction Command Center. אורכב מ-המקור ב-12 בספטמבר 2007. נבדק ב-18 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "Verizon Building Restoration". New York Construction (McGraw Hill). אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2018. נבדק ב-28 ביוני 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Rescuing the Buildings Beyond Ground Zero" (באנגלית אמריקאית). 12 בפברואר 2002. ISSN 0362-4331. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Collins, Glenn (5 במרץ 2004). "9/11's Miracle Survivor Sheds Bandages; A 1907 Landmark Will Be Restored for Residential Use". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-13 במרץ 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  56. ^ Varchaver, Nicholas (20 במרץ 2008). "The tombstone at Ground Zero". CNN. אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2011. נבדק ב-11 באפריל 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  57. ^ "130 Liberty Street: Project Updates". Lower Manhattan Construction Command Center. 25 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-28 במרץ 2011. נבדק ב-11 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ Perlman, David (12 בספטמבר 2001). "Jets hit towers in most vulnerable spots". San Francisco Chronicle. אורכב מ-המקור ב-27 בדצמבר 2008. נבדק ב-4 בינואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  59. ^ Gugliotta, Guy (12 בספטמבר 2001). "'Magnitude Beyond Anything We'd Seen Before'; Towers Built to Last But Unprepared For Such an Attack". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-6 בספטמבר 2017. נבדק ב-25 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  60. ^ Bažant, Zdeněk P.; Yong Zhou (בינואר 2002). "Why Did the World Trade Center Collapse?—Simple Analysis" (PDF). Journal of Engineering Mechanics. 128 (1): 2–6. doi:10.1061/(ASCE)0733-9399(2002)128:1(2). אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 באוקטובר 2019. נבדק ב-18 ביוני 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  61. ^ Buyukozturk, Oral, Franz-Josef Ulm (2001). "How safe are our skyscrapers?: The World Trade Center collapse". Massachusetts Institute of Technology. אורכב מ-המקור ב-7 בספטמבר 2005. נבדק ב-26 ביוני 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ Kausel, Eduardo (2002). "The Towers Lost and Beyond". Massachusetts Institute of Technology. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2006. נבדק ב-26 ביוני 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ 1 2 "Experts Debate Future of the Skyscraper in Wake of Disaster". Engineering News-Record. 24 בספטמבר 2001. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ Glanz, James; Lipton, Eric (25 בדצמבר 2001). "Experts Urging Broader Inquiry In Towers' Fall". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-16 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  65. ^ Dwyer, Jim (11 בספטמבר 2002). "Investigating 9/11: An Unimaginable Calamity, Still Largely Unexamined". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-16 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  66. ^ "NIST's Responsibilities Under the National Construction Safety Team Act". אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2010. נבדק ב-23 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  67. ^ Eagar & Musso 2001, p. 8: "The fire is the most misunderstood part of the WTC collapse. Even today, the media report (and many scientists believe) that the steel melted."
  68. ^ Eagar & Musso 2001, p. 10: "The maximum flame temperature increase for burning hydrocarbons (jet fuel) in air is, thus, about 1,000 °C—hardly sufficient to melt steel at 1,500 °C."
  69. ^ Eagar & Musso 2001, p. 9: "The temperature of the fire at the WTC was not unusual, and it was most definitely not capable of melting steel."
  70. ^ Eagar & Musso 2001, p. 11: "It survived the loss of several exterior columns due to aircraft impact, but the ensuing fire led to other steel failures. Many structural engineers believe that the weak points—the limiting factors on design allowables—were the angle clips that held the floor joists between the columns on the perimeter wall and the core structure."
  71. ^ Newman, Michael E. (2002). "Commerce's NIST Details Federal Investigation of World Trade Center Collapse". National Institute of Standards and Technology. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2013. נבדק ב-28 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "Reports of the Federal Building and Fire Investigation of the World Trade Center Disaster". NIST. 23 במרץ 2011. אורכב מ-המקור ב-29 במאי 2009. נבדק ב-17 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ Bazant (2007), p. 2
  74. ^ NIST final report (2005). NCSTAR 1, p. xxxvii.
  75. ^ Committee on Science (26 באוקטובר 2005). "The investigation of the World Trade Center collapse: findings, recommendations, and next steps". commdocs.house.gov. p. 259. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2007. נבדק ב-1 באפריל 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  76. ^ Quintiere, James (בדצמבר 2004). "2004 Report to Congress of the National Construction Safety Team Advisory Committee" (PDF). NIST. p. 8. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 ביוני 2011. נבדק ב-13 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Parker, Dave (6 באוקטובר 2005). "WTC investigators resist call for collapse visualisation". New Civil Engineer. England & Wales: EMAP Publishing. {{cite journal}}: (עזרה)
  78. ^ "Questions and Answers about the NIST WTC 7 Investigation". NIST. 2012. אורכב מ-המקור ב-24 בינואר 2016. נבדק ב-30 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ "NIST's World Trade Center Investigation". NIST. 27 במאי 2010. אורכב מ-המקור ב-27 ביולי 2010. נבדק ב-26 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  80. ^ "Final Report on the Collapse of the World Trade Center Towers" (PDF). National Institute of Standards and Technology (NIST). בספטמבר 2005. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 בנובמבר 2009. נבדק ב-26 באוגוסט 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  81. ^ Newman, Michael (29 ביוני 2007). "NIST Status Update on World Trade Center 7 Investigation" (Press release). National Institute of Standards and Technology. אורכב מ-המקור ב-29 באוגוסט 2010. נבדק ב-26 באוגוסט 2010. {{cite press release}}: (עזרה)
  82. ^ McAllister, Therese (12 בדצמבר 2006). "WTC 7 Technical Approach and Status Summary" (PDF). NIST. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 במרץ 2008. נבדק ב-17 בפברואר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  83. ^ "NIST NCSTAR 1A: Final Report on the Collapse of World Trade Center Building 7". National Institute of Standards and Technology. בנובמבר 2008. pp. 44–46. אורכב מ-המקור (PDF) ב-21 בינואר 2016. נבדק ב-13 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  84. ^ Usmani, A.S.; Y. C. Chung; J. L. Torero (2003). "How did the WTC towers collapse: a new theory". Fire Safety Journal. 38 (6): 501–533. doi:10.1016/S0379-7112(03)00069-9. אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2012. נבדק ב-7 במאי 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  85. ^ "Row erupts over why twin towers collapsed". New Civil Engineer. 2005. נבדק ב-28 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, December 2017)
  86. ^ BRE Centre for Fire Safety Engineering, University of Edinburgh (2006). "Dalmarnock Full-Scale Experiments 25 & 26 July 2006". BRE Centre for Fire Safety Engineering, University of Edinburgh. אורכב מ-המקור ב-31 ביולי 2012. נבדק ב-23 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  87. ^ Christian, Nicholas (2006). "Glasgow tower block to shed light on 9/11 fire". The Scotsman. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2012. נבדק ב-28 ביולי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  88. ^ "Skyscraper Fire Fighters". BBC Horizon. 2007. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2012. נבדק ב-31 ביולי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  89. ^ Kugler, Sara (23 באוקטובר 2006). "Officials Wanted More Searching at WTC". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2012. נבדק ב-29 באוקטובר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  90. ^ Rubin, Debra K.; Janice L. Tuchman (8 בנובמבר 2001). "WTC Cleanup Agency Begins Ramping Up Operations". Engineering News Record. McGraw-Hill. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2007. נבדק ב-20 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  91. ^ "WTC Fire Extinguished". People's Daily Online. 20 בדצמבר 2001. אורכב מ-המקור ב-12 באוקטובר 2007. נבדק ב-19 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  92. ^ "CBS News – WTC Fires All But Defeated – December 19, 2001 23:22:25". CBS News. 19 בדצמבר 2001. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2002. נבדק ב-10 ביולי 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  93. ^ "EPA Response to September 11". אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2008. נבדק ב-27 באוגוסט 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  94. ^ "First Long-term Study of WTC Workers Shows Widespread Health Problems 10 Years After Sept. 11". ScienceDaily. אורכב מ-המקור ב-30 במרץ 2018. נבדק ב-9 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  95. ^ "Updated Ground Zero Report Examines Failure of Government to Protect Citizens". Sierra Club. 2006. אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2010. נבדק ב-4 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  96. ^ Smith, Stephen (28 באפריל 2008). "9/11 "Wall of Heroes" To Include Sick Cops". CBS News. אורכב מ-המקור ב-25 בדצמבר 2018. נבדק ב-4 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  97. ^ Shukman, David (1 בספטמבר 2011). "Toxic dust legacy of 9/11 plagues thousands of people". BBC News. אורכב מ-המקור ב-11 בספטמבר 2011. נבדק ב-11 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)

קטגוריה:פיגועי 11 בספטמבר קטגוריה:מגדלי התאומים קטגוריה:ניו יורק: אסונות קטגוריה:ניו יורק: היסטוריה
שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref> עבור קבוצה בשם "note", אך לא נמצא תג <references group="note"/> מתאים.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Uviki/קריסת_מרכז_הסחר_העולמי&oldid=38030658"