פרשת מצורע

פסוקים	ויקרא, י"ד, א' - ט"ו, ל"ג
מספר פסוקים	90
מספר תיבות	1274
תוכן	היטהרות מצרעת, קורבן מצורע, דיני צרעת הבית, טומאת זב, זבה, קרי ונידה
	מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
טהרה מן הצרעת, תגלחת המצורע ביום השביעי לטהרתו, טבילה, קורבן מצורע, דיני צרעת הבתים, דיני טומאת זב, קורבן זב, דיני טומאת שכבת זרע, דיני טומאת נידה, דיני טומאת זבה, קורבן זבה
	הפטרה
אשכנזים וספרדים	מלכים ב', ז', ג'–כ'
תימנים ואיטלקים	מלכים ב', ז', א'–כ', ומוסיפים מלכים ב', י"ג, כ"ג

פָּרָשַׁת מְצֹרָע היא פרשת השבוע החמישית בספר ויקרא. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה, ויש הקוראים לה בלשון נקייה פרשת טהרות או פרשת זאת תהיה^[1]. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק י"ד, פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו, פסוק ל"ג.

בפרשה מופיעות שלוש מתוך ארבע טומאות המצריכות קורבן לאחר הטבילה: מצורע, זב וזבה. כמו כן, מופיעות חמש מתוך שש טומאות היוצאות מגוף האדם. הטומאה החסרה בשני המקרים היא יולדת, המופיעה בפרשה הקודמת.

בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת מצורע ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת תזריע. בשנים המעוברות שאינן מתחילות ביום חמישי, כלומר בשנים מסוג בחה, זחג, זשה, בשז וגכז^[2], חלה פרשת מצורע בשבת שלפני פסח, שבת הגדול.

תוכן הפרשהעריכה

הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה:

חלקה הראשון ממשיך את העיסוק בדיני נגע הצרעת שהתחיל בפרשה הקודמת. תחילת הפרשה עוסקת בדרכי ההיטהרות מן הצרעת ובקורבנות שעל המצורע להביא. בהקשר זה מנויות 4 מצוות עשה: טהרת המצורע, גילוח המצורע ביום השביעי, טבילה וקרבן מצורע.
לאחר מכן מופיע תיאור של צרעת הבית. בהקשר זה מנויה מצוות עשה אחת.
בחלק האחרון מתוארות טומאת הזב והזבה, טומאת קרי ודיני הנידה. בהקשר זה מנויות 6 מצוות עשה: טומאת זב, קרבן זב, טומאת שכבת זרע, טומאת נדה, טומאת זבה וקרבן זבה.

תאריכי הקריאהעריכה

השבת בה קוראים את פרשת מצורע יכולה לחול בתשעה תאריכים שונים.

יחד עם פרשת תזריע:

שנת גכה ושנת בשה - א' באייר
שנת בחג ושנת זשג - ג' באייר
שנת זחא ושנת השא - ה' באייר
שנת הכז - בארץ ישראל כ"ט בניסן, בחוץ לארץ ו' באייר

בנפרד:

הפטרהעריכה

מפטירים בספר מלכים ב', פרק ז', בסיפור על ארבעת המצורעים בעת המצור על העיר שומרון. התימנים והאיטלקים מתחילים בפסוק א', והספרדים והאשכנזים (וכן בנוסח רומניא) מתחילים בפסוק ג'; בכל המנהגים מסיימים בפסוק כ', אך התימנים והאיטלקים מוסיפים גם את הפסוק במלכים ב', י"ג, כ"ג.

אם השבת חלה בשבת הגדול מפטירים ברוב הקהילות בהפטרת שבת הגדול, "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים" (מלאכי, ג', ד'–כ"ד), אמנם בקצת קהילות קוראים הפטרה מיוחדת זו רק בערב פסח שחל בשבת, ואצל התימנים לא נוהגים לקרוא הפטרה זו כלל, ואם כן קוראים את ההפטרה הרגילה של הפרשה (ובנוסח רומניא הפטירו הפטרה זו דווקא בפרשת צו, ואם כן, כנראה הפטירו בהפטרה הרגילה בשבת הגדול שחל בפרשת מצורע).^[3]

אם השבת חלה בערב ראש חודש אייר^[4], קוראים את הפטרת "מחר חודש" (שמואל א', כ', י"ח–מ"ב).