נחל פורה

ואדי בישראל

נחל פורה הוא נחל אכזב במערב הנגב ואחד מיובליו של נחל שקמה. הנחל עובר בדרומה של שמורת פורה. בנחל סכר היוצר אגם עשיר בצמחייה. על גדתו הדרומית של הנחל נמצא תל נגילה ומצפון לנחל נמצאת חורבת פורה. מעל הנחל בקרבת השמורה, עברה מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה מעל גשר בעל מספר קשתות. מהגשר שרדו תמוכות הצד ושניים מעמודי התמך. כמו כן השתמר קטע מהסוללה.

נחל פורה
נחל פורה
נחל פורה
שפך נחל שקמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מקור השםעריכה

הנחל נקרא על שם חורבת פורה הנמצאת מצפון לו, השם העברי פורה משמעו כלי לדריכת ענבים[1] והוא עברות של השם הערבי של החורבה ח'רבת אלפורה (Kh. el Fuwarah) שייתכן ומשמעו מקור מים.

אגן הניקוז ומהלך הנחלעריכה

אגן הניקוז של הנחל נמצא בין אגני הניקוז של נחל מאחז לאגן הניקוז העיקרי של נחל שקמה ועיקרו נמצא ממזרח לכביש 6 ולמסילת הרכבת המוליכה לבאר שבע.

תחילתו של הנחל ממזרח לתל מלחה והוא מתחתר בין גבעות הלס שכיוונו הכללי מדרום מזרח לצפון מערב, בדרך הוא אוסף את יובלו העיקרי המגיע מיער מאחז ובאזור תל נגילה הוא נשפך לנחל שקמה.

חי וצומחעריכה

בחלקו המערבי של הנחל נחשפות שכבות של סלע גירני מתקופת האיאוקן, הסלעים שלא ניתנים לעיבוד חקלאי יוצרים "אי" של צמחייה טבעית בלב השדות המעובדים, "אי" אשר נהנה כיום מהגנתה של שמורת פורה.

בשמורה נפגשים צמחים ממוצא ים תיכוני עם צמחים ממוצא מידברי, בחורף מתכסת השמורה מרבדים של פרחי כלניות אדומות, יחד עם הכלניות פורחים גם העירית בפרחיה הלבנים, ערטנית השדות הפורחת בצהוב, שמשון הדור בוורוד, לזְהבית בפרחים צהובים קטנים צמודים לקרקע, וינקה עשבונית הפורחת בסגול-כחול, לשון-הפר הסמורה – בכחול, קדד פיינברון – בלבן[2].

ארכאולוגיה, היסטוריה ושרידי אדםעריכה

 
תצלום אווירי של תל נגילה

תל נגילהעריכה

ח'רבת תל נגילה שוכנת בין נחל שקמה למפגש עם נחל פורה. שרידיו מזוהים על ידי חוקרים עם יישוב מתקופת הברונזה התיכונה השנייה. במקום נמצאו שרידי מבנים, סוללת עפר. יישוב זה חרב וההתיישבות בה חודשה בתקופה מאוחרת[3].

תל מלחהעריכה

תל מלחה שוכן בין נחל פורה לנחל שקמה בחלקו העליון של הנחל, התל היה מיושב למן תקופת הברונזה התיכונה ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל.

במקום התגלתה חומה באורך 100 מטרים וחלקלקה של אדמה קשה סיד ולבנים, מתקופת הברזל II, בנוסף נמצאו במקום ממגורות צלמיות של האלים בעל ועשתורת וכלי חרס רבים.

מהתקופה הביזנטית נמצאו שרידי יישוב, המשתרע על שטח של יותר מ-6 דונם. באתר, אשר ישב על דרך עתיקה שהובילה צפונה מבאר שבע, שכנה אחוזה גדולה – ובה כנסייה, מבני מגורים וחדרי אחסון, בור אגירה גדול למים, מבנה יצבור ובריכות מים שסביבם שטחים חקלאיים. ייתכן כי אחד המבנים שימש אכסניה לעוברי אורח שפקדו את המקום. המבנה המרכזי באתר היה אולם רחב ממדים, שאורכו 12 מ' ורוחבו 8.5 מ', ונראה שתקרתו הייתה מקורה ברעפים. במבנה נמצא פסיפס, שהשתמר בצורה טובה, עוטר בדגמים גאומטריים, ובפינותיו אמפורות (קנקנים ששימשו להובלת יין), צמד טווסים, וזוג יונים המנקרים ענבים משריג גפן.

בתקופת המנדט הבריטי שימש התל כמקום מפגש לשבטי הבדואים מהסביבה. בראש התל הוקמה תחנת משטרה של משטרת המנדט, שאוישה על ידי בדואים מהסביבה.

במלחמת העצמאות היה במקום משלט שהגן על מנחת "אבק 1", שימש להנחתת אספקה וציוד לנגב הנצור מ-23 באוגוסט 1948 עד למבצע חורב.

מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימהעריכה

 
שרידי גשר הרכבת על נחל פורה

מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה (קרויה גם "המסילה הדרומית" ו"השלוחה המצרית") היא מסילת רכבת צבאית שנבנתה על ידי העות'מאנים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, לכוון סיני, על מנת לתמוך, לוגיסטית, במתקפה לכיבוש תעלת סואץ מידי הבריטים ולאחר מכן על מנת לתמוך בקרבות המגננה שניהלו העות'מאנים מול הצבא הבריטי.

המסילה חצתה את נחל פורה בגשר ששרידיו נמצאים עד היום ממערב לאגם העונתי.


שמירת טבעעריכה

בעבר הייתה השמורה נתונה לרעייה אינטנסיבית, דבר שעודד את צמיחת הצמחים העמידים לרעייה על חשבון הצמחים האחרים.

השמורה גודרה בשנת 1965, דבר שתרם רבות להתאוששות הצמחייה הטבעית שבה, הגדר הוסרה בתחילת שנות ה-2000'.

השמורה המוכרזת הוותיקה משתרעת על פני 11.6 דונם. בשנת 2007, אושרה הרחבה לשמורה בשטח 283 דונם נוספים, שהוכרזה במאי 2011.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ישעיהו ס"ג 3 "פורה דרכתי לבדי", sefaria
  2. ^ מסלול טיול חורפי ואביבי במרבדי פריחה מרהיבים בצפון הנגב, רשות הטבע והגנים
  3. ^ עידו קוך, מפגשים בין-תרבותיים בדרום-מערב כנען בתקופת הברונזה המאוחרת ובראשית תקופת הברזל, ירושלים, יד בן צבי, 2018, ע"מ 164