נעמי פולני

נעמי פולני
	נעמי פולני, אוקטובר 2011
	נעמי פולני, אוקטובר 2011
לידה	4 באוגוסט 1927 (בת 96); ו' באב ה'תרפ"ז; תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	1946–הווה (כ־77 שנים)
עיסוק	במאית תיאטרון, מפיקה מוזיקלית, שחקנית, זמרת
בן זוג	ליאור ייני
פרסים והוקרה	פרס הלוי (2001); פרס אקו"ם (2007); פרס ישראל (2019) ;
	פרופיל ב-IMDb

נעמי פולני (נולדה ב-4 באוגוסט 1927) היא זמרת, שחקנית, מפיקה מוזיקלית, עורכת, כוריאוגרפית ובמאית ישראלית. מזוהה בעיקר כבמאית הלהקות הצבאיות בראשית דרכן, וכמייסדת ובמאית להקות "התרנגולים" ו"החמציצים". כלת פרס ישראל בתחום אמנות הבמה: תיאטרון ומחול לשנת ה'תשע"ט (2019).

ביוגרפיה עריכה

פולני נולדה ליחיאל פולני ועדה לבית חיסין בתל אביב. היא נכדתו של ד"ר חיים חיסין, ממייסדי העיר תל אביב, שעלה ארצה מבלארוס (אז חלק מהאימפריה הרוסית). היא למדה משחק בתיאטרון "האוהל" ומחול אצל גרטרוד קראוס.^[1] לאחר שסיימה את לימודיה בגימנסיה הרצליה הצטרפה לפלמ"ח, הייתה חברת ההכשרה המגויסת בקיבוץ חצרים והשתתפה בליווי השיירות לירושלים.^[1] עם פרוץ מלחמת העצמאות הייתה ממקימי להקת הבידור של הפלמ"ח, הצ'יזבטרון, ואחת הכוכבות הבולטות של הלהקה.^[2] פולני הגיעה ללהקה בהמלצתו של שייקה אופיר, שהתוודע לכישרונה בתיאטרון "האוהל".^[2] במיוחד זכורה שירת הסולו שלה בשיר "היו זמנים" והדואט שלה עם שייקה אופיר בשיר "היי הג'יפ". לתקופה קצרה בעת המלחמה השתתפה גם בהופעותיה של הלהקה הצבאית הארצית, ובה בלטה בקטעי חיקוי.^[3]

עם פירוק הצ'יזבטרון לאחר המלחמה, החלה לשחק בתיאטרון הקאמרי (בהצגה "מלכת שבא" 1951). לאחר מכן, למדה מוזיקה אצל הרברט ברין וריקוד אצל הכוריאוגרפית נועה אשכול, והשתתפה ב-1955 ברביעיית המחול של אשכול במופע "ריקוד קאמרי". בשנות החמישים הפכה לבמאית הלהקות הצבאיות, שהיו אז בראשית דרכן. בשנים 1958–1961 עבדה עם להקת פיקוד הצפון, עם להקת גייסות השריון ועם להקת הנח"ל.^[4] פולני הייתה אחראית לבימוי, להעמדה ולעיבודים המוזיקליים, והתבססה על מתכונת תוכניותיה של להקת הצ'יזבטרון, שהורכבו משירים וממערכונים.^[5] כמו כן הלחינה ללהקת גייסות השריון את השיר "על גדות הירקון" על פי מילים של חיים חפר.^[6] בעבודתה עם הלהקות הצבאיות ביימה פולני את הזמרים כך שתנועות גופם יבטאו את משמעות מילות השירים בעזרת משחק ופנטומימה. סגנון העמדה זה התקבע בלהקות הצבאיות במשך שנים רבות. פולני תרמה גם לקידום העיבודים המוזיקליים של הלהקות שאיתן עבדה, ובין היתר טיפחה עיבודים קוליים בשישה קולות או יותר ויזמה את החידוש של ביצועי השירים בפי גברים בלבד או בפי נשים בלבד.^[7]

בשנת 1960 ביקשו מפולני כמה ממשוחררי להקות הנח"ל, בהם יהורם גאון, ישראל פוליאקוב, ליאור ייני וחנן גולדבלט להמשיך לעבוד יחד. פולני קיבצה משוחררי להקות צבאיות נוספים איתם עבדה, והקימה את להקת "התרנגולים". היא ביימה את הלהקה באותו סגנון העמדה של להקה צבאית, וגם הרפרטואר היה מורכב בחלקו מפזמוני להקות צה"ל ופזמונים מוכרים נוספים. לצד זאת, חיפשה חומר חדש ומקורי אצל מיטב היוצרים של התקופה (כמו חיים חפר, ע. הלל וסשה ארגוב) והייתה מעורבת בבחירת השירים, בהפנייתם למלחינים ובתהליך עיבודם. היא חילקה את תוכניות הלהקה לנושאים שונים (שכונה, צבעים ועוד), ובחרה שירים על פי אותם נושאים. להקת התרנגולים התפרקה ב-1963 לאחר שהעלתה שתי תוכניות.

לאחר פירוק "התרנגולים", הקימה פולני ב-1966 את להקת "החמציצים" שהייתה מורכבת מארבעה מחברי "התרנגולים", אך הלהקה לא זכתה להצלחה רבה והתפרקה לאחר תקופה קצרה. ב־1968 הוזמנה פולני לחזור לעבוד עם להקת הנח"ל ולהכין תוכנית בסגנון "התרנגולים" ו"החמציצים".^[8] למרות השקעתה הרבה לא זכתה תוכנית זו להצלחה, והיא הורדה לאחר שתי הופעות בלבד.^[8]

לאחר מכן שימשה פולני כמעבדת מוזיקלית במספר תוכניות רדיו בקול ישראל (ביניהם התוכנית "משירי תנועות הנוער", שהפכה לאלבום שיצא ב-1974), ועסקה בלימוד מוזיקה ובבימוי אירועים שונים באזור מגוריה בעמק הירדן. בשנת 1998 העלתה במסגרת פסטיבל ישראל את המופע "התרנגולים חוזרים", שהיה חידוש לשירי להקת התרנגולים בביצוע זמרים צעירים, בהם בנה יותם ייני וירון אלדמע.

בשנת 2006 שיחקה בסרטו של עודד דוידוף, "מישהו לרוץ איתו", שפתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים. בשנת 2009 שיחקה בהצגה "איולף הקטן" מאת הנריק איבסן בתיאטרון הבימה. ב-2015 הופיעה בסרטו של אלעד קידן, "היורד למעלה".

בשנת 2017 הוציאה את הסינגל "קח את ליבי" אותו הלחינה ושרה למילים של חיים חפר.^[9] באותה שנה השתתפה בתפקיד אורח בסדרה רון ששודרה ב-yes.

בשנת 2020 כיכבה בסרט הקצר "לשחק חולשה" של הבמאי מעיין שוורץ שזכה במקום הראשון בפסטיבל קולנוע דרום, מנימוקי השופטים: "פורטרט יוצא דופן, שלם ומרגש מאד, המשלב בין כלים עלילתיים ודוקומנטריים, שמצליח לספר הרבה בזכות משחקה המפעים והחד-פעמי של הגיבורה נעמי פולני. סיפור על זקנה ופגיעות ולצידן תאווה בלתי מתפשרת לחיים".^[10]

הוקרה עריכה

נעמי פולני זכתה בפרס משה הלוי לאמנות הבמה מטעם עיריית תל אביב בשנת 2001.

ב-13 בנובמבר 2007 קיבלה את פרס אקו"ם על מפעל חיים.^[11]^[12] כמו כן, קיבלה אות הוקרה מאוניברסיטת בר-אילן על תרומתה לזמר העברי.^[13]

בשנת 2017 נערך ערב הוקרה לכבודה לרגל יום הולדתה ה-90 בפסטיבל עין גב.

באפריל 2018 קיבלה אות הוקרה מיוחד מנשיא המדינה ראובן ריבלין, בטקס יום העצמאות ה-70 בבית הנשיא.^[14]

בשנת 2019 בישר שר החינוך נפתלי בנט לנעמי פולני על זכייתה בפרס ישראל לשנת ה'תשע"ט בתחום התיאטרון והמחול: "פועלה התרבותי העשיר העניק לנו עשרות יצירות מחול, תיאטרון ומוזיקה. נעמי, שבמלחמת העצמאות הייתה מכוכבות להקת הפלמ"ח, היא לוחמת תרבות אמיתית".^[15]

חיים פרטיים עריכה

נעמי פולני הייתה נשואה לזמר ולשחקן ליאור ייני, אך הם התגרשו בשנות השבעים של המאה העשרים. לזוג נולדו שני ילדים: השחקן והזמר יותם ייני^[16] (1964), שהופיע בהרכב האיחוד של התרנגולים והיה שחקן בתיאטרון חיפה, ואיה (1968) - אחות במקצועה. שניהם חזרו בתשובה בהתבגרותם.

פולני מתגוררת מ-שנות ה-80 של המאה העשרים במושבה כנרת.