פתיחת התפריט הראשי

נקש-י רוסתם

(הופנה מהדף נקש רוסתם)
נקש-י-רוסתם

נקש-י-רוסתםפרסית: نقش رستم‎‎,‏ Naqŝe Rostam) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא במחוז פארס באיראן. הוא נודע בעיקר בקבר דריווש הראשון וקברי חמשת מלכים נוספים, ומבנה קובייתי מתקופת הממלכה האחמנית ובתבליטי סלע מתקופת האימפריה הסאסאנית. מיקומו כחמישה קילומטרים מהעיר פרספוליס, והוא מזוהה כנראה עם יישוב עתיק בשם Nupistaš .[1] הקברים והתבליטים נבנו או נחצבו לתוך מצוקים של סלעי אבן חול שמתרוממים מעל פני הקרקע. מובנו של השם בפרסית הוא תמונתו של רוסתם והוא מתייחס לתבליט מהתקופה הססאנית שעל פי האמונה העממית מייצג את סיפורו של רוסתם, אחד מגדולי הגיבורים בתרבות הפרסית. שעלילותיו מסופרות באפוס הפרסי מהמאה ה-10, בשם שאהנאמה.

התקופה הקדם-אחמניתעריכה

 
דמות גמד מתקופה העילמית משמאל תבליט ברהאם השני

המקום שמש כנראה כאתר בעל חשיבות טקסית כל שהיא עוד בתקופות קדומות יותר, כפי שהוכיחה משלחת הארכאולוגים בראשותו של אריך שמידט, שעסקה בחפירות במקום.[2] בחפירות נחשפו שרידי תבליט ובהם דמות נמוכה עם מצנפת וראש אישה עטור בכתר מוראלי. דמויות אלו כוסו על ידי תבליט מאוחר יותר מתקופת השליט בהראם השני (293 –276) לפנה"ס, שמפאר את שלטונו. כיון שהתבליט הקדום היה גדול יותר נשארו ממנו שרידים בצדי התבליט מתקופתו של בהראם השני.[3] על פי שרידים אלה, אפשר לשייך במידת גדולה של ביטחון את התבליט לזמנה של ממלכת עילם. מה שברור מעבר לכל ספק הוא שהמקום שמש כאתר בעל חשיבות דתית משמעותית עוד לפני התקופה האחמאית. ייתכן שבתקופה העילמית היה במקום מעין או נחל שזרם כנראה גם בתקופה הססאנית. תומך בהשערה זו הוא מאגר מים מאותן התקופות, שחצוב 50 מטרים מערבה מקיר התבליט.[4]

התקופה האחמניתעריכה

בתקופה האחמנית נבנו באתר מספר קברים ומגדל מרובע. הנקרופוליס הזה כולל ששה קברים של שליטים מתקופה זו. יתר מלכי שושלת זו נקברו כנראה בעיר הבירה פרסופוליס וקבריהם לא נשמרו. [5]

מס' שם המלך שנות מלכותו (לפנה"ס) מס' ארונות קבורה בקבר
1 דריווש הראשון 522 עד 486 9
2 חשיארש הראשון,[6] 486 עד 465 3
3 ארתחששתא הראשון 424 עד 465 3
4 דריווש השני 423 עד 404 3
5 ארתחששתא השני 359 עד 404 6
6 ארתחששתא השלישי 338 עד 425 2

הקברים המלכותיים על קיר המצוק נחצבו לתוך האבן המקומית .[7] הקבר הראשון שנבנה באתר (קבר מספר 1)הוא זה קבר דריווש הראשון .[1] בחזית הקבר שני לוחות אבן עליהן כתובות ובהן תיאור מפורט של תולדות חיי המלך ושאיפתו לקיים משטר צודק והוגן. כפי שמעיד הציטוט: "אין ברצוני להעניש אדם שלא עשה עוול, וכן אין כוונתי לשחרר עושה עוול מבלי שייענש על מעשיו",[8][9] הקברים מלכותיים שנוספו מאוחר יותר, אינם מכילים כתובות ולא ניתן לזהות את זהות הקבורים בהם מעבר לכל ספק. אולם במידה רבה של ודאות החוקרים מייחסים אותם לצאצאי דריווש הראשון. את שלושת האחרים (קברים 2 עד 4) מיוחסים על פי ממצאים עקיפים ל-חשיארש הראשון (מזרח צפון-מזרח לקבר דריווש), ל-ארתחששתא הראשון (מערב דרום-מערב לקבר דריווש), והאחרון הוא קברו של דריווש השני שהוא המערבי ביותר. ארבעת הקברים בנויים לפי אותו דגם, אולם הם שונים לגמרי מהתבנית בקברו של כורש הגדול שב- פסארגאדה.[10]

כל המלכים בנקש-י-רוסתם נקברו ביחד עם האוצרות הנדרשים לחייהם בעולם הבא. לאחר טקס הקבורה, מוסגרו ונחתמו פתחי קברים למנוע שוד, אולם עם כיבוש פרס בידי צבאו של אלכסנדר מוקדון נפרצו כל הקברים ותכולתם נבזזה.
ממול לקברים עומד מבנה מרובע העשוי מלבנים של אבן גיר לבנה. שם המבנה הוא כעבה-י זרתושתפרסית کعبه زرتشت). תרגומו המילולי של שם זה הוא הקובייה של זרתוסטרה. זהו מבנה מהמאה ה-5 לפנה"ס, תפקידו עדיין מהווה חידה לארכאולוגים וסלע מחלוקת בין חוקרים רבים. המגדל מרובע, אורך קירותיו 7.25 מטר, וגובהו 12.50 מטר.

המגדל עומד על שלוש מדרגות ומכיל חדר אחד שהכניסה אליו היא דרך גרם מדרגות חיצוני בגובה 1.30 מהבסיס. גובה החדר הוא 6.35 מטרים ואורך הקירות הוא 5.7 מטר. בכל צד של המגדל שני חלונות מדומים השקועים בקיר.[11] מבנה זה הוא העתק של מגדל קדום יותר שעומד בעיר פסארגאדה, בתוך מתחם הקבר של מלך כורש. המבנה בנקש-י-רוסתם מאוחר יותר ונבנה כנראה על ידי דריווש או אחד מיורשיו והוא אופייני למבנים מהתקופה האחמאית. החומה שמקיפה את המבנה היא מאוחרת יותר ומתוארכת לתקופה הססאסנית. בחזית המגדל והקברים עמד כנראה גן. באחד מהלוחות שנמצאו בפרסופוליס מוזכר מקום בשם Nupistash המזוהה עם נקש –י-רוסתם, שבו היו נטועים עצים[12]

ארכיטקטורת הקבריםעריכה

 
הקיסר ולריאנוס עומד ברקע כשהוא מוחזק בידי שאפור הראשון, הדמות הכורעת ברך לפני שאפור כנראה פיליפוס הערבי
 
המלך ארדשיר הראשון עומד לפני אהורה מזדא ישות אלוהית המכתירה אותו

הקברים חצובים בגובה ניכר מעל פני השטח. הם ידועים בכינויים כ"צלבים הפרסיים" בשל צורת צלב של חזית הקבר. הפתח לקברים הוא באמצעיתו של הצלב, שממנו מגיעים לחדר שבו נמצא הסרקופג .
חזית הקבר מראיה כחזיתו של ארמון בעל עמודים מרובי צורות. דגם זה זהה למבנה ארמונו של דריווש הראשון שהיה קיים בפרסופוליס, והקורה האופקית היא כנראה העתק של הכניסה לאותו ארמון.[13]
על צורה זו, נח כס המלכות שצורתו ספסל מאורך שנתמך על ידי 30 דמויות, שמייצגות את המחוזות של האימפריה ובהתאם לכך כל דמות לבושה בסגנון אותו אזור ונושאת כל נשק.[10]
ממעל, דמות המלך, מזבח האש וסמלים שמימיים.[14] המלך עומד על במה מדורגת כשהוא אוחז בידו הימנית קשת וידו השמאלית מושטת מעלה לעבר דמות מכונפת, אהורה מזדא, ישות אלוהית של הדת האיראנית העתיקה שמסמלת את אל האור והחכמה.[15]

רק בקברו של דריווש הראשון ישנם בחזית שני לוחות גדולים בכתב יתדות המפארים אותו ואת שלטונו. הלוח הימני מסומן DNa והאחר DNb והם כתובים בשלוש שפות, DNa כתוב בפרסית עתיקה, עילמית ובבלית. DNb כתוב באכדית במקום בבלית. כל הקברים האחדים חסרים כל כיתוב שהוא.[13] בניגוד לארכיטקטורה החיצונית המעוטרת, התכנון הפנימי הוא פשוט וחסר קישוטים. בפרוזדור ארוך שעובר במקביל לשטח החיצוני, נפתחות שלש דלתות המובילות כל אחת לחדר קבורה בעל קמרון חביתי שבו קבר מכוסה לוח אבן. קבריהם של שאר המלכים דומה מאד למבנה קברו דריווש הראשון.[10]

התבליטים הסאסאניםעריכה

מס' שם המלך שנות מלכותו (לפנה"ס) תיאור התבליט[16] מיקום ביחס לקברים האחמניים[17]
1 ארדשיר הראשון 241 עד 226 הכתרתו של ארדשיר הראשון - מייסד השושלת הסאססנית מקבל את טבעת המלוכה מידי ישות אלוהית בשם אהורה מזדא. שתי הדמויות רכובות על גבי סוסים ומתחת לפרסותיהם מוטלות גופות אויביהם. לראשו של ארדשיר כיפה גדולה ומעליה צורת דמוית בלון (korymbos).
על כתפו של סוס המלך מופיעה כתובת בשלוש שפות: הפרסית הקדומה (פהלבית), פרתית ויוונית, בה מצדיק המרד שלו ואת הריגת המלך הקודם, אחרון השליטים ההפרתיים, ארטבנוס הרביעי, בצו אלוהי שקבל מפי אהורה מזדאן.
מרחק של כ-200 מטר מערבית לקברו של דריווש השני.
2 שאפור הראשון 272 עד 221 הניצחון של שאפור הראשון - המלך רוכב על סוס לראשו כתר מלכותו והוא מרים את ידו של הקיסר ולריאנוס שעומד ברקע התבליט. הדמות הכורעת ברך לפני שאפור היא כנראה זו של פיליפוס הערבי[18] מתחת לקברו של ארתחששתא הראשון
3 בהארם השני 293 עד 276 בהראם בגדולתו – במרכז עומד המלך עם חרב בעלת גודל בלתי סביר. משמאל חמש דמויות שהן כנראה משפחת המלוכה. מימינו של המלך שלוש דמויות של אנשים המשרתים בחצרו. ליד התבליט של ארדשיר הראשון.
3 בהארם השני 293 עד 276 דמות הפרש של המלך בהראם – שני תבליטים אחד מתחת לשני מתארים את בהראם השני כשהוא נלחם, מכניע ודורס חיילים רומיים. למרות נסיונותיו לפאר את עצמו, הוא לא היה שליט דגול והפסיד לקיסר רומי וכן לשליטי ארמניה ומסופוטמיה[19] מתחת לקברו של דריווש הראשון
4 נארסה 302 עד 293 הכתרתו של נרסס – המלך מקבל את טבעת השלטון מידי דמות נשית בשם Aredvi Sura Anahita המקבילה כנראה לאלת הפריון עשתר. בין קבריהם של דריווש הראשון וחשיארש הראשון
5 הורמיזד השני 304 עד 302 דמות הפרש של המלך הורמיזד – מתאר את המלך דוחף בכוח את אויבו (מלך ארמניה (?) או מלך קושאן (?) מעל סוסו. מתחת לקבר של ארתחששתא הראשון

לאחר נפילת האימפריה האחמנית, נשאר נקש-י-רוסתם מקום מקודש גם לשליטים הססאנים החדשים שהוסיפו בו תיאורים של ניצחונות הכתרות ומעשי גבורה אחרים. התחריטים נמצאים על גבי סלעי האבן סמוך לקו הקרקע בסמוך לקברים האחמאיים .[20]

על התקופה הסאסאנית יש מעט מאוד עדויות כתובות וחלק גדול מהידע נאסף על פי מטבעות ותבליטי סלע. כפי שנלמד על פי חומר זה, המלכים של השושלות הססאניות מתאפיינים בכתרים ייחודיים לכל שליט ושליט. לעיתים הזיהוי נתמך על ידי כתובות המופיעות בתבליט. הדוגמה הטובה ביותר היא התבליט באתר של נקש-י-רוסתם, שבו מתוארת הכתרתו של ארדשיר הראשון מייסד האימפריה הססאנית. על כתפו של סוס המלך מופיעה כתובת בשלוש שפות: הפרסית הקדומה (פהלבית), פרתית ויוונית. ר הראשון, כנראה בשל רצונו שלשליט זה להראות כממשיכה של השושלת האחמאית. אולם אמנות זו לא הגיעה להישגם הקדומים יותר, רק כ-30 תבליטי סלע נתגלו לאורך תקופת שלטון ססאנית של 400 שנה, ורוב התחרטים מתוארכים ל80 השנים הראשונות של ממלכה זו.[21]

חפירות ארכאולוגיותעריכה

בשנת 1923 חפרה במקום משלחת בראשותו של הארכאולוג הגרמני ארנסט הרצפלד[22] חלק גדול ממצאי החפירות אלו מוצגים כיום בארכיונים של גלריית פריר וגלריית ארתור מ. סקלר. בנוסף לנקש-י-רוסתם חפרו אנשי צוות זה במקומות נוספים באירן ובמזרח הקרוב הארכיונים כוללים למעלה מ-30,000 רשומות שרטוטים וצילומים ממקומות שונים.[23][24] כמה שנים לאחר מכן, בין השנים 1936 עד 1939, עבדה במקום משלחת נוספת מטעם המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, בראשותו של פרופ' אריך שמידט. המשלחת פרסמה ממצאים מפורטים מחפירות אלו.[13]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה