סינצ'י רוקה
סינצ'י רוקה (קצ'ואה: Sinchi Ruq'a, "אינקה נדיב גבורה") (1230 - 1260 לערך) היה הסאפה אינקה השני של ממלכת קוסקו (החל בסביבות 1230 לספירה, אם כי יש חוקרים האומרים שנולד כבר בשנת 1105 לספירה).[1]
לידה |
1230 טמפוקווירו, קוסקו, ממלכת קוסקו, פרו של ימינו | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
1260 (בגיל 30 בערך) טמפוקווירו, קוסקו, ממלכת קוסקו, פרו של ימינו | ||||||||||
מדינה | ממלכת קוסקו | ||||||||||
מקום קבורה | קוסקו | ||||||||||
בת זוג | מאמה קורה, מאמה קוקה | ||||||||||
שושלת האינקה הראשונה (שושלת הורין) | |||||||||||
| |||||||||||
|
משפחתו
עריכהנאמר שהיה בנם של שניים מהאחים המקוריים של האינקה, מאנקו קאפאק ומאמה אוקיו (אנ'), להם נולד בהואינקאנצ'ה. הוא היה יורשו של מאנקו קאפאק והמשיך בשלטון לאחר מות אביו.[2]
אביו של יוקוי יופאנקי (אנ').[3]
אשתו הייתה מאמה קורה, דודתו. היה להם בן בשם סאפאקה. נאמר שהוא, מאנקו קאפאק, מאמה ואקו ומאנקו סאפאקה הקימו את בית השמש.[4]
תחילת שלטונו
עריכהעם מות אביו בשנת 1230, הפך סינצ'י רוקה, בגיל 16,[5] למנהיג החדש ונאלץ להתמודד עם מצב קשה. העיר שירש הייתה קטנה וחסרת הגנה בהשוואה לשכנותיה. כאסטרטגיית הרגעה הוא הקים בריתות נישואים, החל בנישואין עם מאמה קוקה, בתו של המנהיג של סן-סבסטיאן (המחוז הנוכחי של סן סבסטיאן (אנ')), ובכך הבטיח שלום עם אנשי חמיו.[5][6]
כדי להמשיך להקים מבנים ולהאכיל אוכלוסייה חדשה, נאלץ סינצ'י רוקה לנקז את האגמים והביצות של העמק, לכסות אותם בלוחות גדולים ועצים עבים, לתעל את נהרות טולומאיו וחואטנאי, הורה להביא מטענים רבים של אדמה מהרי אנטיסויו (אנ'). כדי להפוך שדות עקרים לשדות פוריים ולהגדיל שטחים לעיבוד, הוא הורה לבנות טרסות על מורדות ההרים עשויות אבן ומכוסות אדמה.[7]
שלטון
עריכהממלכת קוסקו הפכה מאוחר יותר לאימפריית האינקה תחת שלטונו של פאצ'אקוטי. באחד המיתוסים של האינקה, סינצ'י רוקה הוביל את משפחתו לעמק קוסקו.
אומרים שהוא יצר חלוקה טריטוריאלית של התחומים שלו ונחשב ליוזם המפקד הראשון של אוכלוסיית האינקה.
הוא גם הורה לכל חברי הקבוצה האתנית שלו (אינקה) לחורר את אוזניהם כאות אצילות.
הסופרים הספרדים מהמאה ה-16, כולל מיגל קאבלו דה בלבואה (אנ') שצוטט על ידי מריה רוסטבורובסקי (אנ')[8] גם מאשרים שסינצ'י רוקה היה האינקה הראשון שהשתמש במאסקפאיצ'ה (אנ')[9] או במסקאיפאצ'ה (קצ'ואה: Mask'ay seek; ארץ פאצ'ה, עולם, או מרחב-זמן), שיהפוך לסימן המובהק של ריבונות האינקה. בקרב בני האינקה, הכתר הקיסרי היה מורכב מכמה אלמנטים - המסקפאיצ'ה, החשוב ביותר, היה שוליים העשויים צמר אדום,[10] שהוסדר על המצח מכיוון שכל אחד מהגדילים שלו "עבר דרך צינורית זהב קטנה".[11] מעל השוליים הללו היו שתיים או שלוש נוצות שחורות ולבנות של הציפור הקדושה קורקנקה (או קרקרת ההרים (אנ')[12] של הרי האנדים). השוליים והנוצות היו מהודקות על המצח על ידי סוג של טורבן או סרט ראש הידוע בשם llautu או llauto המורכב מצמה ססגונית "מצמר ויקוניה עדין במיוחד", שנכרכה מספר פעמים סביב הראש. המסקפאיצ'ה הייתה סימן הכוח האימפריאלי המוחלט, עד כדי כך ש"לקחת" או "לחגור את המסקפאיצ'ה" או "לטעון את השוליים הארגמניים" היה הביטוי המקיף בשימוש כדי לסמן את בואו של הקיסר החדש או סאפה אינקה, במהלך טקס שבו קיבל אותו מידיו של הווילאק אומו, הכהן הגדול או האפיפיור של דת האינקה.
סיפורים מתקופתו
עריכהאחד הסיפורים שסופרו על סינצ'י רוקה היה שבתקופת שלטונו נכנס רועה למות לביתו ולקח אישה צעירה שאותה הוא מאוד מוקיר. לאחר מכן, האינקה לקחו אותם בשבי ועינו אותו כדי לספר מדוע הוא עשה חטא כזה; הצעירה, שלא רצתה לראות את הכפרי מעונה יותר, גילתה שהיא התאהבה בלמיצ'י (רועה הלמות) ברגע שראה אותו עונד וואקנקי (קמע של אהבה), והרועה התוודה, בתורו, שהוא קיבל חפץ כזה משד במערה.[13]
סינצ'י רוקה גם ידוע בסיפורו המיתולוגי של טאוטיהי. טאוטיהי היה שליח אינקה שנשלח לממלכה שכנה, אך נהרג והוחזר לסינצ'י רוקה ערוף ראש. זה הוביל למלחמה עם ניצחון מכריע של האינקה בקרב מאוודיפי.[14]
הישגים
עריכההישגי בנייה
עריכההכרוניקן פדרו סיזה דה לאון (אנ') קובע שסינצ'י רוקה בנה טרסות וייבא כמויות אדירות של אדמה על מנת לשפר את פוריות העמק.[15]
הישגי כיבוש
עריכהעל פי "סקירה של משפחת המלוכה של האינקה (אנ')", כאשר סינצ'י רוקה עלה לראשונה לכס המלכות, הוא שכנע לראשונה קבוצה של קוראקה (אנ') (כלומר ראשים[16]) שנכנעו לסאפה אינקה לסייע לו "לזמן את השבט השכן " ולעזור לשכנע שבטים זרים סמוכים "להתנתק מהחיים הברבריים והבורים שהם מנהלים". למעשה, סינצ'י רוקה רצה לכבוש שבטים סמוכים מדינת האינקה באותה תקופה הייתה בעצם ברית שהורכבה מהסאפה אינקה והשבטים שנכנעו. סינצ'י רוקה מקווה לקבל עזרה מהקוראקה של שבטי ברית אלה, ו"מראה את הניסיון שלו כדי להוכיח שהחיים השתפרו מאוד" בקרב שבטים אחרים, ותומך במלך האינקה.
שיטת ההרחבה החיצונית של סינצ'י רוקה הייתה בעיקר "שכנוע עם מילים טובות ודוגמאות", והיא עבדה טוב מאוד.[17]
בשדה הקרב הוא הקיף את עצמו בלוחמים נאמנים המאוחדים בקשר הקסטה ועשה מפגן עליונות צבאית על ידי ארגון משלחת לארצות דרום הממלכה, ובאמצעות הפגנת כוח זו הצליח להבטיח את השלווה של הממלכה לכמה שנים מעבר לכך שזכה בכמה בעלי ברית חשובים.[18]
בקולסויו (אנ'), הוא כבש את הפוקינה, קנצ'י ואומות אחרות עד צ'ונקרה. עם זה הם זכו ל-100 קילומטרים של שליטה טריטוריאלית. פור אל אומסויו (צפונית מזרחית לאגם טיטיקקה) הוא כבש את קנקלה, קאצ'ה, רורוקאצ'י, אסיללו, אסאנקרו, הואנקאני ופוקארה. בשביל האנטיסויו צריך ללכת לנהר בשם קלהואיה (Callahuaya).
סינצ'י קיבל את התואר מצביא,[19] בעוד שמאנקו קאפאק, אביו, קיבל תואר של ריבון.
הישגי פנים
עריכהאומרים שסינצ'י רוקה הצליח לעשות הרבה דברים טובים בענייני פנים, כמו ללמד את נתיניו לעבד את האדמה, טיפוח המוסר בממלכתו ולחיות חיים רציונליים וניסוח חוקים ותקנות. במונחים של מדיניות דתית, הוא המשיך לקדם את דת אל השמש וביקש מהאנשים באזורים שנכבשו לאחרונה לנטוש את אמונותיהם המקוריות. צעדים אלו גרמו לעם להודות לו ולהיות נאמנים לו.[20]
גלריה
עריכה-
תיאור אמנות קולוניאלית מהמאה ה-19 של הסאפה אינקה השני של אימפריית האינקה סינצ'י רוקה. חלק מסדרת דיוקנאות של ארבעה עשר בני אינקה, בן קויה ופרנסיסקו פיסארו. ספריית לילי, אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון, אינדיאנה, ארצות הברית. שמן על בד מותקן על נייר.
-
מתוך הכרוניקה של פליפה גואמן פומה דה איילה (בערך 1615).
-
אילן יוחסין של 14 הסאפה אינקה (קיסרי אינקה): מאצ'ו פיצ'ו (אגואסקליינטס). סינצ'י רוקה הוא השני משמאל למעלה.
-
סינצ'י רוקה, הסאפה האינקה השני, 1 מתוך 14 דיוקנאות של מלכי האינקה ממוזיאון ברוקלין.
-
תמונה שחולצה מעמוד 049 של Recuerdos de la Monarquia Peruana, ó bosquejo de la historia de los Incas …, מאת SAHUARAURA, Justo. המקור מוחזק ועובר דיגיטציה על ידי הספרייה הבריטית. הועתק מפליקר.
קישורים חיצוניים
עריכה- סינצ'י רוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סינצ'י רוקה, באתר אוניברסיטת קיימברידג' (באנגלית)
- סינצ'י רוקה, באתר מוזיאון גטי (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ The Ceque System of Cuzco
- ^ Bauer, Brian S. (1991). Pacariqtambo and The Mythical Origins of The Inca. Latin American Antiquity. 2 (1): 19. doi:10.2307/971893. JSTOR 971893
- ^ The Incas: the royal commentaries of the Inca, Inca Garcilaso de la Vega
- ^ de Gamboa, P.S., 2015, History of the Incas, Lexington, ISBN 9781463688653
- ^ 1 2 Juan de Betánzos, Suma y narración de los incas (em castelhano) Linkgua digital, 2010 p. 24 ISBN 9788490071359
- ^ Patricia Temoche Cortez, Breve História dos Incas Versal Editores LTDA, 2016 p. 18 ISBN 9788589309417
- ^ Barbara A. Somervill, Empire of the Incas Infobase Publishing, 2009 pp. 25-27 ISBN 9781604131581
- ^ ,Rostworowski, María (12 September 2014). Le grand Inca ː Pachacútec Inca Yupanqui. Tallandier. ISBN 9791021002517
- ^ "THE EMPIRE OF THE INCAS IN PERU, section ː LIST OF EMPERORS - INCAS", archive.wikiwix.com (ארכיון)
- ^ Carmen Bernand, Les Incas, peuple du soleil, Gallimard, coll. « Découvertes », 24 novembre 1988 (ISBN 2070359816 et 978-2070359813)small>, p.25>
- ^ Alfred Métraux, Les Incas, Éditions du Seuil, col. « Points Histoire n° H66 », 1961 et 1983 (ISBN 2020064731 et 978-2020064736), p. 71
- ^ שם מדעי: Phalcoboenus megalopterus
- ^ Millones, Luis; León, Laura (2003). Luis Millones e Laura León (2003). «Hechizos de amor: Poder y magia en el norte del Perú (PDF). Senri Ethnological Reports, nº 43, pp. 149-177. p. 150
- ^ Learn About the Mysterious Inca Civilization, EXPLORING LIFE'S MYSTERIES
- ^ The second part of the Chronicle of Peru by Pedro de Cieza de León. Printed for the Hakluyt Society
- ^ Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Royal Family of Inca, 754 pages
- ^ Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family, pp. 127-129
- ^ George Sale, George Psalmanazar, Archibald Bower, George Shelvocke, John Campbell, John Swinton ; An Universal History: From the Earliest Accounts to the Present Time, Parte 2,Volume 35 (em inglês) C. Bathurst, 1783 pp. 35-40
- ^ McEwan, Gordon Francis (2006). The Incas: New Perspectives. ABC-CLIO. p. 220. ISBN 9781851095742.
SINCHE: (also spelled sinchi) Quechua term for the elective office of a community war leader held temporarily in times of emergency.
- ^ Inca Garcilaso de la Vega, Review of the Inca Royal Family, pp. 128-129
הסאפה אינקה ה-1: מאנקו קאפאק |
הסאפה אינקה ה-2 1230-1260 |
הסאפה אינקה ה-3: יוקוי יופאנקי |