סכנין (יישוב עתיק)

יישוב יהודי גדול בגליל התחתון שהתקיים בתקופות בית שני, המשנה והתלמוד במקום בו שוכנת היום העיר סח'נין.

סכנין היה יישוב יהודי גדול בגליל התחתון שהתקיים בתקופות בית שני, המשנה והתלמוד במקום בו שוכנת היום העיר סח'נין[1].

ייתכן כי יוסף בן מתתיהו מזכיר במלחמות היהודים את סכנין בצורה סיגוף, כאחת מ-19 הערים אשר ביצר לקראת המרד הגדול ברומי[2]. תושביה נחשבו מהקנאים.

בספרות חז"ל היישוב נזכר רבות, בצורות "סכני", "סיכניא", "סיכנין", "סוכני" ו"סכנין". מן העיר יצאו חכמים, תנאים ואמוראים. בהם התנא רבי חנינא בן תרדיון[3], והאמורא רבי יהושע דסכנין, הנזכר רבות במדרשים. ערביי הגליל, ובמיוחד הבדואים של ערב-א-נעים, נהגו להשבע ואף להתפלל בשמו של אמורא זה לרפואה להם ולצאצאיהם.[4].

במקום התקיימה כנראה גם קהילה של יהודים נוצרים (נצרנים) בתקופה שקדמה לפילוג היהודי-נוצרי, ובמקורות נזכר יעקב איש כפר סיכיניא שהיה מרפא בשמו של ישו[5].

בספר הזוהר מסופר על רב המנונא סבא ובנו הינוקא מכפר סכנין, ממנו למדו חכמים לקח, שהתגוררו בסכנין[6][7].

בקעת סכנין נחשבה לאחת הבקעות הפוריות בארץ ישראל[8]. עושר יבולי היישוב והבקעה מתואר במדרש חז"ל על כך שתאני המקום נטפו דבש: ”אמר רבי שמעון בן חלפתא היה מעשה שאמר רבי יהודא לבנו בסיכנין עלה והביא לנו גרוגרות מן החביות, עלה והושיט ידו ומצאה של דבש”[9]. זאב וילנאי שיער שתושבי האזור היו רגילים למשוח ולסוך את גופם בשמן הרב, ומכאן מקור שמה של העיירה[10].

כן נזכרת סכנין בכתבי חז"ל לעניין בתי הכנסת שהתקיימו בה והלכות הקריאה בתורה שנהגו בה: ”רבי יונה ורבי יוסה סלקון מיחמייה אפין (עלו לקבל את פני) לאחוי דיהודה בר תמוזה קריביה דרבי יוסה בן חנינה בכנישתא דסוכנייא[11].

בתחומי העיר סח'נין מצויים שרידי עתיקות, ובהם קבר המיוחס לרבי יהושע דסכנין שחי במאה הרביעית, המכונה בערבית "א-נבי א-צדיק" (הנביא הידיד). בימי הביניים היה הקבר אבן שואבת לעלייה לרגל, וגם כיום יש העולים לרגל למקום.

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מדריך ישראל, כרך גליל תחתון וארץ כנרות, 1978, הערך סיכנין
  2. ^ מלחמות היהודים, ספר ב', פרק כ', תת-פרק ו'
  3. ^ תוספתא, תענית, א, י.
  4. ^ עאמר דהאמשה,יהודים במפה הערבית: שמות מקומות עבריים בפי ערבים — קריאה ספרותית ותרבותית, עמ': 725
  5. ^ תוספתא חולין, ב, ו.
  6. ^ ספר הזוהר, חלק ג', דף קפ"ו, עמוד א'
  7. ^ ספר הזוהר, חלק ג', דף קפ"ח, עמוד ב'
  8. ^ תוספתא, נידה, ג, ה, תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף כ', עמוד א', ספרי דברים האזינו ל"ב.
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ג'.
  10. ^ שמות ישובינו, זאב וילנאי, הוצאת מסדה 1956, עמוד 144
  11. ^ ירושלמי, מגילה, פ"ד ה"ה.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.