פורטל:מוזיקה קלאסית/מדף הספרים/גלריה

גלריית מדף הספרים

גלריית מדף הספרים

לעריכת, לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

ג'ון סטנלי, מוסיקה קלאסית – גדולי המלחינים ויצירות המופת שלהם, תרגמה מאנגלית: גבי פלג, שבא הוצאה לאור, 1995

ספר מהודר, בפורמט אלבומי עשיר בתמונות, המציג את מלחיני המוזיקה הקלאסית לפי תקופותיהם, החל מימי הביניים והרנסאנס וכלה במחצית השנייה של המאה העשרים. כל פרק מתחיל במידע על התקופה ומאפניי המוזיקה בה, וממשיך בתיאור מלחינים נבחרים בתקופה זו, המוצגים בסדר כרונולוגי, לפי תקופת פעילותם העיקרית. לכל מלחין מ-150 המלחינים שבספר מוקדש עמוד או שניים, ובהם גם רשימת יצירות מומלצות של המלחין (כולל שמות תקליטורים שבהם הן מושמעות).

2

נפתלי נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוסיקה של המאה העשרים, תרגמה מאנגלית: שלומית קדם, הוצאת ספרים "לדורי"

האנציקלופדיה מסודרת בסדר לקסיקוגרפי וכוללת יותר מ-2,500 ערכים קצרים המציגים את המוזיקה של המאה העשרים על כל מרכיביה: מלחינים, מנצחים, נגנים ומושגי יסוד. על דרכו בתיאור האמנים כתב המחבר: "במקום לכתוב ביוגרפיות מצומצמות מלידה עד מיתה, הארתי את הייחוד שבתרומת כל אמן וכיוונתי את פרטי הדרכון שלו אל תחתית הערך".

3

יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל – מוזיקה ומוזיקאים בישראל", הוצאת עם עובד, 1990

סקירה מקיפה על חיי המוזיקה בישראל משנות ה-30 של המאה ה-20 עד העשור האחרון של המאה. ד"ר אבנר בהט, עורך סדרת המוזיקה של "עם עובד" כתב בפתח הספר: "ספר זה עבר דרך ארוכה עד לגרסתו הסופית. ראשיתו בנספח כמעט לקסיקוני שחיבר יהודה כהן לספר של מקס ברוד על המוזיקה הישראלית, ספר שהופיע בגרמניה ב-1976. המשכו – כמפעל עצמאי נרחב וממצה של יהודה כהן לבדו, אשר ספר זה היה לו למפעל חיים."

4

אלברט שווייצר, באך – חיים של מוזיקה, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת חותם תרבות.

הספר יצא במהדורה ראשונה בצרפתית בשנת 1905 ובשנת 1908 יצאה מהדורה מורחבת בגרמנית. בראשית שנות ה-50 יצא הספר בעברית, כחלק מסדרת מוזיקה בהוצאת עדית. בשנת 2010 יצא הספר במהדורה חדשה בעריכת רונן פלורסהיים בהוצאת חותם תרבות. הספר נחשב עד היום ליסודי והמקיף ביותר על יוהאן סבסטיאן באך ויצירתו.

5

פאול בקר, בטהובן, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת עדית, תשי"ג. מהדורה נוספת – הוצאת ניב, 1962.

ספרו של המוזיקולוג פאול בקר יצא לאור בגרמניה בשנת 1911. הספר הוא פרי שך מחקר מעמיק שאותו ניהל בקר על בטהובן- על אישיותו, על יצירותיו, על חייו הפרטיים ועל השילוב של שלושתם בעצם המושג- "בטהובן". הספר סוקר בקצרה את חייו של בטהובן האיש, ובפרק השני הוא סוקר את בטהובן היוצר.

בנספחי הספר מופיע רשימה של יצירותיו של בטהובן. כמו כן, בקר שם דגש רב על התוכן במוזיקה, כדבריו בפרק "האידיאה הפיוטית" נגד "האסתטיקה קצרת הראות, המכריזה על הסברת התוכן במוזיקה כדבר, שאין הדעת סובלתו".

וכן, "בטהובן מכיר בערכה של התוכנית, אף מעריך אותה. ההבדל העקרוני, שנוהגים להבדיל בימינו בין מוזיקה תוכניתית ובין מוזיקה נטולת תוכנית, נשאר זר לו. עם זאת, מקצועיותו של בקר שמרה עליו מנפילה בפח של רשמים סובייטיקיביים נמלצים מדי" (פאול ריזנפלד, פתח דבר).

6

קורט פאהלן, תולדות המוזיקה בעולם, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת ניב.

המוזיקולוג קורט פאהלן החל בכתיבת הספר בשנת 1944, "לא בדרכי המדע כי אם בדרכי האמנות והשכלת העם", כפי שהוא מסביר בפתח הדבר, מתוך רצון לקרב את הקוראים בכל חלקי תבל, גם הנידחים שבהם, אל המוזיקה הקלאסית. הספר כתוב בלשון שווה לכל נפש, סיפורי ומושך להתקדם בו, ספר לכל ולא לאנשי מקצוע.

7

פ. ע. גרדנוויץ, עולם הפסנתרן – תולדות כלי המנענעים ומדריך למאזין ולמנגן, הוצאת מסדה, 1952

ספר המיועד לכל מי שמגלה עניין בפסנתר, כפסנתרן מקצועי, חובב או מאזין. הספר כולל תיאור היסטורי של הפסנתר מראשית כלי המקלדת העתיקים עד ימינו, תולדות המוזיקה לכלי מקלדת בכל הזמנים, מלחיני פסנתר חשובים בתקופות השונות ויצירותיהם, וכן תמונות, דוגמאות וכתבי יד מקוריים. החלק השמיני והאחרון נכתב על ידי ד"ר אסתר גרזון-קיוי ועוסק בפסנתר בישראל עד 1952. פותח את הספר כעין מבוא "אל הפסנתרן" מאת פרופ' ליאו קסטנברג.

8

פ. ע. גרדנוויץ, עולם הסימפוניה – תולדות הקונצרט הסימפוני ומדריך למאזין, הוצאת מסדה, מהדורה ראשונה 1945, מהדורה ששית מורחבת 1951.

הספר נועד לשמש מדריך להאזנה למוזיקה סימפונית. השנים שעברו מאז יצא הספר לאור נותנות בו אותותיהן – בעמ' 69, בפרק על יוזף היידן, למשל, מספר המחבר על חיבור "סימפוניית ילדים" שכתב היידן לאחר שקנה מערכת שלמה של כלי נגינה לילדים, הלא היא "סימפוניית הצעצועים", אלא שזה שנים רבות ידוע, כי מחבר "סימפוניית הצעצועים" הוא לאופולד מוצרט. לעומת זאת, תיאור ביצוע הבכורה של "סימפוניית הפרידה" של היידן תואם למקובל עד היום. עם זאת, אין ההתיישנות פוגמת ביכולתו של הספר למלא את ייעודו כמדריך מעניין ומחכים לסימפוניות שנכתבו עד אמצע המאה ה-20.

9

יהואש הירשברג, פאול בן-חיים – חייו ויצירתו, הוצאת עם עובד, 1983

הספר נכתב לאחר שיחות ארוכות של המחבר עם פאול בן-חיים, על שנותיו בגרמניה לפני עלייתו ארצה ועל חייו כמוזיקאי בארץ ישראל ובישראל, וכולל ניתוחים מפורטים של יצירותיו ותיאור חייו בחוגי המוזיקה בישראל, כמלחין וכמורה. "הספר מיועד למוזיקאי המקצועי, לחובב המוזיקה ולכל מי שמתעניין בהיבטיה השונים של התגבשות חיי התרבות העבריים בארץ" (דברים על השער האחורי של הספר).

10

מיכאל אוהד, הפילהרמונית, הוצאת כתר, 1986

זהו ספר היובל להקמת התזמורת הפילהרמונית הישראלית. אוהד מביא את תולדות הפילהרמונית מאז שלבי הקמתה הראשונים, כפתרון ומקלט למוזיקאים הנרדפים בגרמניה הנאצית, דרך עלילותיה בתקופת מלחמת העצמאות, המנצחים הדגולים והנגנים הגדולים שהופיעו עמה, הרגעים הגדולים וטרדות היום-יום, שיחות עם נגנים ותיקים ועם מנצחים כמו ליאונרד ברנשטיין, זובין מהטה ואחרים – עולם ומלואו.

11

עדו אברבאיה, כלי הנגינה, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2007

הספר מציג את כלי הנגינה של המוזיקה הקלאסית, תוך כדי סקירת התפתחותם במהלך ההיסטוריה, חלוקתם למשפחות והצגת תפקידיהם במוזיקה הקלאסית. את הספר מלוים ארבעה תקליטורים, ובהם הקלטות של כ-200 דוגמאות.

12

יהואש הירשברג, מוזיקה ודרמה באופרה, "גומא" – ספרי מדע ומחקר האמנויות, בהוצאת בצלאל צ'ריקובר בשיתוף עם האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון לאמנויות.

הספר מיועד לסטודנט לתולדות המוזיקה, מורה למוזיקה או חובב בעל השכלה מוזיקלית-טכנית. הוא איננו כולל עלילות אופרה, ועיקרו ניתוח האמצעים הדרמטיים-מוזיקליים מנקודת מוצא של האופרה כסינתזה של אמנויות – מוזיקה, פיוט, תפאורה, תלבושות ותאורה, משחק ומחול. אין בו עמדה ביקותית או הערכה, ומבוקשו הוא לעורר בקורא התלהבות ואהבה לאופרות.

13

יהואש הירשברג והרצל שמואלי, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ – חייו, יצירתו והגותו, הוצאת כרמל, 1995.

הספר מחולק לשניים – החלק הראשון, "מקלוז' לתל אביב" עוסק בילדותו ונעוריו של בוסקוביץ' ברומניה, ראשית הקריירה המוזיקלית שם עד עלייתו ארצה בשנת 1938 וחייו האישיים והמוזיקליים בארץ ישראל ואחרי קום המדינה עד מותו. החלק השני, "בעיית המוזיקה הישראלית" נכתב על ידי פרופ' הרצל שמואלי, תלמידו הראשון של בוסקוביץ' ומורו של יהואש הירשברג, שהיה גם תלמידו של בוסקוביץ' עצמו. חלק זה עוסק בהשקפותיו של בוסקוביץ' על המוזיקה הישראלית ומסתמך בעיקר על ספר של בוסקוביץ' בשם זה, שלא יצא לאור ונשאר בידי שמואלי.

14

יהואש הירשברג, המוסיקה, המוסיקאי והמאזין, הוצאת רשפים 1966.

ספר זה הנו, כדברי המחבר במבוא, "מדריך למאזין – מטרתו לכוון את חובב האמנות אל מסתרי עולם המוסיקה ולהאיר עולם זה מכל עבריו". אין הוא בא להסביר את המוזיקה, אף לא לנתח אותה ניתוח יבש ולמדני מחד גיסא, או פיוטי ומתפעל מאידך גיסא. הכוונה היא לאפשר למאזין לעקוב אחרי היצירה תוך האזנה, בלי להכביד עליו במלל מיותר. חלקו השני של הספר עוסק במוזיקאי עצמו, המלחין והמבצע, ובהרכבים השונים, מן הקאמרי עד התזמורת המלאה. לסיום מתייחס הספר אל המאזין ואל התפקיד שממלאת המוזיקה בעולמו התרבותי.

15

ליאונרד ברנשטיין, חדוות המוסיקה, תרגום: יהואש הירשברג, הוצאת רשפים 1960.

בספר זה, ניסיונו הראשון של ברנשטיין בתחום הכתיבה, הוא משתדל לקרב את הקורא אל המוזיקה בתקופותיה השונות, אם זו של באך ואם המוזיקה של המאה ה-20. בעקבות סדרת הרצאותיו בטלוויזיה האמריקאית הוא מדבר על לבטי המלחין, על עולם האופרה והבעיות הכרוכות בחיבורה לעומת סוגות מוזיקה אחרות ומסיים בתיאור חוויותיו בחיבור מוזיקה לקולנוע.

16

ליאונרד ברנשטיין, רבגוניותה של המוסיקה, תרגום: יצחק ושלומית הירשברג, הוצאת רשפים, 1973.

ספר זה, כקודמו, "חדוות המוסיקה", בא לקרב את הקורא והמאזין שאיננו מוזיקאי מקצועי אל המוזיקה הקלאסית באמצעות שיחות, תסריטי טלוויזיה וניתוחי סימפוניות, כולם בגישה אישית, פתוחה ולבבית. דוגמאות התווים הרבות שבספר מרמזות לכך, שקוראיו המיועדים הם חובבי מוזיקה בעלי השכלה מוזיקלית מסוימת, אך גם קורא חובב מוזיקה שאיננו קורא תווים יוכל להפיק ממנו הנאה ותועלת.

17

ג'יימס גולוויי וויליאם מאן, מוסיקה בכל הזמנים, תרגום: צילה אלעזר, ספריית מעריב, 1985.

הספר מציג את התפתחות המוזיקה במהלך הדורות על רקע האירועים ההיסטוריים שבזמנם נכתבה ובוצעה. ג'יימס גולוויי רואה במוזיקה כוח יוצר ועצום בעולם משחר המין האנושי, שהתפחותו משקפת את סיפורה של האנושות. כדבריו: "אם אתה מאזין לדפוסי המוזיקה המשתנים במרוצת המאות, יכול אתה לעקוב אחרי מהלך ההיסטוריה". וכך מתקדם הספר מ"תנודות ופולחנים אליליים" בראשית היות האדם, דרך המוזיקה הכנסייתית בימי הביניים, הרנסאנס, הבארוק, האופרה בתקופותיה השונות וכן הלאה, עד ימינו אלה. בפרקי הספר משובצות תמונות להמחשת אופיין של התקופות השונות. זהו אכן מפעל רחב-יריעה המיטיב להציג את המוזיקה כחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה האנושית.

18

מלקולם בויד, באך, תרגום: גבי פלג, בית הוצאה כתר, 1990

הספר עוסק בקורות חייו ובניתוח יצירותיו של המלחין יוהאן סבסטיאן באך. בהקדמה לספר מציג המחבר את שיטתו בכתיבת הספר:

"נמנעתי מן ההפרדה בין חיי המלחין ויצירותיו, הפרדה העולה יפה בספרים אחרים על גדולי המוסיקה, וארגנתי את הספר באופן שיוכיח, כך אני מקווה, את קיומו של קשר ייחודי בין המוסיקה של באך לבין הנסיבות שבהן נכתבה."

כחלק מניתוח יצירותיו של באך נכללים בספר פעמים רבות קטעי תווים מיצירותיו.

הספר הוא חלק מסדרת הספרים "גדולי המוסיקה", שיצאה לאור בעברית על ידי בית הוצאה כתר, ובה גם ספרים על מאהלר, ברהמס, מוצרט, בטהובן, צ'ייקובסקי ומנדלסון.

19

אופל וילר וסיביל דויצ'ר, בטהובן הלוחם בנגינות, תרגום: אריה לרנר, הוצאת מרדכי ניומן

הספר הוא חלק מסדרת ספרים שנועדה להציג לילדים מלחינים של מוזיקה קלאסית – קורות חייהם ויצירותיהם. הספרים מנוקדים ועשירים באיורים, ומכילים, בגוף הספר ובנספח, גם תווים מיצירותיו של כל מלחין.

עוד בסדרה ספרים על בארטוק, הנדל, היידן, שוברט ומוצרט.

20

עליסה בארץ הצלילים, על פי ארנסט לה-פרייד – יעקב גל, הוצאת ספרים מ. ניומן

הספר נועד להציג לילדים את המוזיקה הקלאסית, ולשם כך הוא לוקח את עליסה, גיבורת הספר "עליסה בארץ הפלאות", למסע מופלא נוסף, בארץ הצלילים. במסעה פוגשת עליסה את כלי הנגינה ואת התווים ולומדת להכירם. הספרים מנוקד ועשיר באיורים, והוא חלק מסדרת ספרים שנועדה להציג לילדים מלחינים של מוזיקה קלאסית.

21

אלפרד איינשטיין, מוצרט, אפיו ויצירתו, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת עידית 1957.

המוזיקולוג אלפרד איינשטיין כתב ספר זה כסיכום של עבודת מחקר מעמיקה בחיי מוצרט וביצירתו. תוצאות עבודתו זו הביאוהו להכרה בצורך להגיש את מסקנותיו החדשות לציבור לא כקטלוג יבש אלא בקשר אישי וער יותר. ואכן, הספר משלב בהצלחה את חייו האישיים של מוצרט עם רקע תקופתו ועם ניתוח יצירותיו.

22

האנס פרדיננד רדליך, אלבאן ברג, תרגום: יצחק הירשברג, הוצאת עידית 1958.

רדליך כתב את ספרו כהשלמה ותוספת לביוגרפיה שכתב וילי רייך, ידידו הוותיק, שיצאה ב-1937. במכתב גלוי לווילי רייך בפתח הספר הוא מסביר את עמדתו בכתיבת ביוגרפיה חדשה זו בהכרה, בעיקר לאור דברי רייך עצמו, כי הביוגרפיה שכתב על אלבן ברג הייתה טעונה עיבוד. בד בבד מדגיש רדליך, כי לספרו של רייך אין תחליף בחלקיו הביוגרפיים-דוקומנטריים. בספרו הוסיף רדליך ניתוחי יצירות שלא הופיעו בביוגרפיה הקודמת והוא מדגיש את סמכותו בתחום האסכולה הווינאית השנייה, הבאה לביטוי במאמרים שפרסם. כן הוא מציין, כי תיקוניו מסתמכים על חומר, שהופיע אחרי צאת ספרו של רייך. רדליך מסייג מראש את ניתוחי המוזיקה המעמיקים שבספר בציטוט מניתוח מקיף של ברג עצמו – "המדריך" לשירי גורה של ארנולד שנברג: "...כי כל מי ששומע פעם את המלודיות האלה, ישכח את כל הדברים, אשר אמרתי עליהן וירגיש רק את הנפש שבהן..."

23

מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים (באנגלית: The Grove Dictionary of Music and Musicians) הוא מילון אנציקלופדי בנושאי מוזיקה. יחד עם "Musik in Geschichte und Gegenwart" בשפה הגרמנית, הוא העבודה העיונית הגדולה ביותר על מוזיקה מערבית. המילון יצא במספר מהדורות מאז המאה ה-19 ומשמש מוזיקולוגים ומוזיקאים, מקצועיים כחובבים. בשנים האחרונות הוא נעשה זמין באופן מקוון באינטרנט.

המהדורה הראשונה שלו, כ"מילון למוזיקה ומוזיקאים" (A Dictionary of Music and Musicians), יצאה בארבעה כרכים (1878 ,1880, 1883, 1899) בעריכת סר ג'ורג' גרוב, עם נספח בעריכת ג'ון אלכסנדר פולר מייטלנד ומפתח עניינים בעריכת מרת אדמונד וודנהאוס. המילון יצא במשך השנים במהדורות חדשות, מעודכנות ומורחבות, ובשנת 1980 יצאה המהדורה הראשונה של "מילון גרוב החדש למוזיקה ומוזיקאים". המדורה השנייה יצאה בשנת 2001 ב-21 כרכים וכן הועלתה לאינטרנט כמילון גרוב המקוון. בשנת 2008 צורף מילון גרוב המקוון אל מילון אוקספורד למוזיקה באינטרנט. השימוש במילוני גרוב ואוקספורד מחייב הוצאת מינוי שנתי, בתנאים שונים לפרטים ולמוסדות.

24

הרברט ויינשטוק, צ'ייקובסקי, תרגום: אברהם לביוש, עריכה ח. אמיר, הוצאת לדורי, 1990.

ספר זה הוא ביוגרפיה מקיפה ויסודית של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, המביאה לקורא את נפתולי חייו המיוסרים של המלחין, מתארת את תהליך כתיבת יצירותיו וקשריו הסבוכים עם מוזיקאים אחרים, ומתעכבת בעיקר על קשריו יוצאי הדופן עם נדז'דה פון מק, פטרוניתו וידידתו הגדולה, שעמדה לצדו ותמכה בו, הן כספית והן נפשית, במשך שנים רבות, בלי לפגוש בו אפילו פעם יחידה, תנאי שהציבה לתמיכתה בו.

25

אלפרד איינשטיין, שוברט, הוצאת עידית 1961, תרגום יצחק הירשברג.

בהקדמה לספרו מסביר אלפרד איינשטיין, כי היסס לפני קבלת ההחלטה לכתוב את הביוגרפיה של פרנץ שוברט בשל המספר הרב של ספרים, שנכתבו כבר על המלחין, בעיקר ליובל המאה למותו (1928) וליובל מאה חמישים להולדתו (1947). אף על פי כן החליט להיענות להזמנתה של הוצאת אוניברסיטת אוקספורד ולדחף הפנימי שלו עצמו ולכתוב ביוגרפיה משלו, תוך שהוא נעזר רבות בספרו של אוטו אריך דויטש מ-1946 ובכרך הרביעי של הקטלוג ללספריה המוזיקלית של פאול הירש (1947).

בכתיבת הספר התלבט בבעיית חוסר האיזון בין תולדות חייו הקצרים וחסרי האירועים של שוברט, בהשוואה לחיי מוצרט, למשל, לבין המספר העצום והרב של יצירותיו. לבטים באשר למבנה הראוי של הספר הביאוהו לבסוף להחלטה, לעקוב אחר יצירתו של שוברט משנה לשנה במסגרת אירועי חייו המעטים, בתוספת פרקים של עיונים כלליים, להכשרת הקרקע לקליטת פרטים מסוימים ולהעמקת ההבנה. הספר, כפי שאיינשטיין מדגיש, איננו אוסף של ניתוחים, שכן הניתוח מיותר למי שמכיר את היצירה ולא יועיל למי שאיננו מכיר אותה. הספר נכתב לאוהבי שוברט, שאינם מוזיקליים בלבד אלא גם מוזיים, ואיינשטיין רואה הבדל רב בין השניים.

26

27

28

29

30

31

< בחזרה לפורטל