פלוני

כינוי בעברית

בעברית, פְּלוֹנִי, אַלְמוֹנִי או פַּלְמוֹנִי, ולעיתים הצירוף פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, משמשים להתייחסות לאדם שזהותו איננה ידועה, או שהיא ידועה אך נשמרת בסוד. המונח נמצא בשימוש גם כאשר הזהות אינה רלוונטית או כאשר יש רצון להכליל (זהות בלתי ספציפית).

קבר חלל צה"ל אלמוני, הר הרצל

בתנ"ך

עריכה

בתנ"ך מופיע כמה פעמים הביטוי במשמעותו זו. פעמיים מוזכר הביטוי לגבי מקום ששמו אינו מפורט – ”אֶל-מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי” (שמואל א' כ"א, ג, מלכים ב' ו', ח), פעם אחת במגילת רות לגבי אדם ששמו אינו ידוע – ”סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי” (ד', א), ועוד פעם אחת בשם משולב – "פַּלְמוֹנִי" – באשר למלאך שדיבר לדניאל (דניאל ח', יג). מלבד זאת קיים שם המשפחה "פְּלוֹנִי" בספר דברי הימים (א' יא, כז; לו; כ"ז, י), כנראה על שם מקום המוצא או אבי המשפחה. ובאמת, רבי יהושע בן לוי סבר כי "פלוני אלמוני" הוא שמו של האדם (רות רבה פרשה ז).

הפרשנים הסבירו את מקור המילה "פלוני" כגזור מ"פלאי", סתום, ואת "אלמוני" מלשון "אלמון", דהיינו כאדם אלמן, או מלשון אילם, שכן אין יודעים לקרוא לו בשם.

שמות בימינו

עריכה

שימושים אחרים

עריכה

שימוש בכינויים אלה ודומיהם נעשה בהקשרים מיוחדים אחדים:

  • אצל חז"ל מוזכר לעיתים תנא בשם "פלימו" – ויש שהסבירו שאין זה שם אדם מסוים, אלא כינוי כדוגמת "פלוני".
  • חז"ל משתמשים גם פעמים רבות ב"פלוני" לתיאור מקרים משפטיים שונים (ואולם לעולם לא "אלמוני"). דרך נפוצה אחרת היא שימוש בשמות "ראובן" ו"שמעון" (ולעיתים גם לוי, וכן הלאה).
  • בפסק דין הניתן על ידי בית משפט מופיעים הצדדים, בדרך כלל, בשמותיהם המלאים, אך לעיתים נשמרת אלמוניות שני הצדדים, או אחד מהם, והזיהוי ניתן באמצעות ראשי תיבות השם, או בכינויים כגון "אלמוני", "פלוני"[1]. אלמוניות זו ניתנת כאשר נדרשת הגנה למי שעלול להיפגע מפרסום שמות הצדדים, כגון ילדי בני הזוג במשפט גירושין.
דרך נוספת המקובלת בפסקי דין בישראל היא שימוש בשמות הפרטיים ראובן ושמעון, שאינם שמותיהם האמיתיים של הצדדים. (וכאמור כך גם בארצות הברית, למשל בפסק דין רו נגד וייד.)

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה