פתיחת התפריט הראשי

צבים

סדרה של זוחלים דיאפסידים בעלי שריון
(הופנה מהדף צב)
Disambig RTL.svg המונח "צב" מפנה לכאן. לערך העוסק בערכים אחרים ששמם צב, ראו צב (פירושונים).

צבים (שם מדעי: Testudines) היא סדרה של זוחלים דיאפסידים ובעלי שריון כבד החיים במים מתוקים, בים וביבשה. קיימים כ-250 מינים שגודלם נע מ-8 סנטימטרים (3.1 אינץ') עד 2.74 מטרים (9.0 רגל) ומשקלים מקילוגרמים בודדים ועד ל-900 קילוגרם (2,000 ליברות). המאפיין הבולט שלהם הוא שריון כבד המכסה את הגב והגחון.

קריאת טבלת מיוןצבים
Turtles-Tortoises-Terrapins.jpg
צבים שונים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
קבוצה: זאורופסידה
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: צבים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Testudines
בטש, 1788
תחום תפוצה
World.distribution.testudines.1.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עיינו גם בפורטל

Iguana icon.png

פורטל זוחלים ודו-חיים הוא שער לכל ערכי הזוחלים ודו-חיים בוויקיפדיה העברית. הפורטל מציג מידע אודות סדרות הזוחלים והדו-חיים, תמונות וסרטונים, קטעי הידעת?, ערכים מומלצים ועוד.


מינים שונים של צבים
צב בריכה מהמין Actinemys marmorata

בעבר נחשבו לחלק מסדרת האנפסידה אך כיום משויכים לקבוצה הנכחדת ברובה Pantestudines, הקרובה לזאורופטריגיים.

אטימולוגיהעריכה

המילה "צב" קיימת במספר שפות שמיות בנוסף לעברית, ביניהן הארמית והערבית.

המילה מופיעה במקרא מספר פעמים. בפרשת נשא מופע הביטוי "עגלות צב"[1], ובמדרש[2] ובפירוש רש"י[3] מופיע כי הכוונה היא לעגלה בעלת כיסוי המתנייד יחד איתה למקום אליו היא נוסעת, כדוגמת הצב שביתו מתנייד איתו. מופע נוסף הוא בספר ויקרא:

וזה לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו

ייתכן כי במקור הפסוק מתייחס לחייה הדומה לחרדון ולא לחיה הנקראת בימינו "צב"[4]. לכן, בעבר נעשה ניסיון לקרוא ליצור זה (המוכר בימינו כ"צב") בשם "שַלְחוּפָה" (מערבית) אך המונח לא קנה אחיזה בשיח העברי ואי לכך בימינו נקראת חיה זו בשם "צב" כשהשם "שלחופה" הוא מילה נרדפת לה[5], אך מוכרת פחות.

באנגלית ובשפות הלטיניות יש מספר שמות לצבים, בהתאם לסביבת חייהם:

  • "Turtle" - שם כולל לצבים. לעיתים ניתן לצבי ים.
  • "Tortoise" - לצבי יבשה.
  • "Terrapin" - לצבי מים מתוקים (שאינם מהווים קבוצה טקסונומית).

מיון מדעי של צביםעריכה

השתלשלות אבולוציונית: מיתרניים > בעלי גולגולת > בעלי חוליות > בעלי סנפירים בשרניים > בעלי ארבע רגליים > בעלי שפיר עוברי > זאורופסידה > דיאפסידה > צבים

אנטומיה והתנהגותעריכה

לצבים שריון נוקשה וכבד על גבם וגחונם. שריון הגב ושריון הגחון מחוברים זה לזה כשבשריון מצויים פתחים לראש, לרגליים ולזנב. הזכר בעל שריון תחתון קעור וזנב ארוך יחסית לנקבה. הנקבה בעלת שריון תחתון שטוח וזנב קצר. ההבדל במבנה השריון התחתון מאפשר לצבים להזדווג ביציבות. בעת סכנה, חלק מהצבים מסוגלים להכניס את ראשם ורגליהם לתוך השריון כדי להתגונן.

מבחינה אנטומית, השריון של הצבים הוא התפתחות של כלוב הצלעות, ובנוסף לעצמות אלו וחוליות עמוד השדרה הוא כולל גם לוחות עצם המכוסים במגינים קרניים. דבר זה מרמז ששריון הצבים התפתח מאיחוי של אוסטאודרמים לשלד הצירי (צלעות ועמוד השדרה). מספר המגינים וצורתם משתנה בין הסוגים והמינים. השריון גדל עם הצב במשך חייו.

לסתות הצב מכוסות בחומר קרני קשה כדוגמת מקור עוף, ללא שיניים.

מזונם של הצבים מגוון, ומיני צבים שונים ניזונים מצמחייה, חסרי חוליות, פגרים, וצבי מים מתוקים מסוימים אף ניזונים מטרף חי[6]. צבי ים ניזונים בעיקר מאצות אך גם ממדוזות ואפילו מדגים[7].

רביית כל מיני הצבים נעשית ביבשה. הביצים מוטלות בגומחה שהנקבה חופרת בקרקע. נקבת הצב מכסה את הביצים בחול ועוזבת אותן. לאחר מספר שבועות בוקעים אבקועי הצבים מביציהם ומרביתם לא מגיעים לבגרות.

בניגוד לאמונה העממית, לא ניתן לקבוע את גילם של הצבים בעזרת ספירת מגִני הקרן הערוכים על שריון הגב שלהם. מספר המגנים ייחודי לכל מין של צב ואינו משתנה במהלך חייו. את גילו של הצב ניתן להעריך בעזרת טבעות הגדילה שעל שריונו, שבדומה לטבעות העץ, מתווספות לו מדי שנה, אלא ששיטה זו איננה יעילה עבור פרטים בוגרים שטבעות הגדילה שלהם בדרך כלל מטושטשות.

אריכות ימיםעריכה

למרות הסכנות והטורפים, הצבים ידועים בתוחלת חייהם הארוכה. כמה מן המינים מאריכי חיים יותר מכל החולייתנים האחרים, לעיתים אף עד מאות שנים. על פי מדור המדע של הניו יורק טיימס, במיני צבים מסוימים חלק מאיברי גופם כגון הריאות, הכבד והכליות אינם מזדקנים. ב-22 במרץ 2006 מת בגן החיות של קולקטה, הודו, פרט מסוג צב אלדברה ענק בשם אדוויטה אשר גילו מוערך בכ-255 שנים; זאת על פי בדיקת פחמן-14 שבוצעה על שיריונו. על פי תוצאות הבדיקה הוערך התאריך בו בקע מן הביצה בסביבות שנת 1750. מחקרים מסוימים מציעים שצבים למעשה לא מתים מזקנה, ובהיעדר מחלה או פציעה, למעשה אין מגבלה לאורך חייהם האפשרי, ותאורטית, הם יכולים לחיות לעד[8].

מיני צבים בישראלעריכה

בישראל קיימים באופן טבעי שמונה מינים מסדרה זו. רק אחד מהם לא מוגדר כמין בסיכון. לחופי ישראל מזדמנים 4 מיני צבי ים, ובשטחה מצויים שני מיני צב יבשה ושני מיני צבי מים מתוקים:

הצב בתרבות האנושיתעריכה

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה