פתיחת התפריט הראשי

קבר האחים לחללי הרובע היהודי

קבר האחים, מעט לאחר טקס יום הזיכרון 2011

קבר האחים לחללי הרובע היהודי
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
קבר האחים לחללי הרובע היהודי
קבר האחים לחללי הרובע היהודי
אחד מטקסי הקבורה באתר הגלעד. הנערה עם הקסדה היא שושנה אבידן (קובי), לוחמת גדנ"ע ברובע, ליד גופת אחותה, שולמית קובי

קבר האחים לחללי הרובע היהודי הוא קבר אחים בהר הזיתים, בסמוך לקברי הנביאים, בירושלים, בו טמונים 48 מחללי הרובע היהודי שנהרגו במלחמת השחרור.

במהלך הקרבות והמצור על הרובע היהודי במלחמת העצמאות נפלו כ-70[1] חללים, מתוכם כ-30 אזרחים וכ-40 לוחמים - אנשי המחתרות או תושבים שהצטרפו למאמץ המלחמתי וחויילו לאחר מותם והוכרו כחללי מערכות ישראל.[2] ההרוגים בחודשים הראשונים פונו מתחומי העיר העתיקה בתיווכם של הבריטים והובאו לקבורה בהר הזיתים ובסנהדריה, אולם סידור זה נמשך רק עד לתאריך סיום המנדט ב-15 במאי 1948.

בימים שחלפו מעזיבת הבריטים ועד נפילת הרובע נהרגו בו עשרות יהודים. למרות קביעת ההלכה כי בירושלים יש לקבור את המת בו ביום, לא ניתן היה לקבור את המתים בתחומי העיר העתיקה, עקב האיסור ההלכתי לקבור מתים בתחומי ירושלים. בשל כך החליטו רבני הרובע להמתין עד שתתאפשר הקבורה מחוץ לעיר, ובינתיים נשמרו גופות המתים בבית החולים משגב לדך.

הקמת אתר הקבורה הזמניעריכה

ארבעה ימים לאחר עזיבת הבריטים, ב-19 במאי, פרצו כוחות סדירים של הלגיון הירדני לעיר העתיקה, וניהלו מלחמה קשה מול התגבורת שנשלחה להגן על הרובע. בימי קרבות אלה הלך המצב והחמיר, ומספר החללים הלך וגדל. בעקבות כך החליטו הרבנים לקבור בכל זאת את המתים באופן ארעי בין החומות. ב-21 במאי נערכה הלוויה קצרה ומהירה תחת הפגזה כבדה[3] ממשגב לדך לכיוון חצר קטנה ליד כיכר בתי מחסה בלב הרובע היהודי. קבר האחים המאולתר דופן בדפנות סוכה,[4] והרב יצחק אביגדור אורנשטיין, שניהל את טקס הקבורה, ביקש את סליחת המתים על שלא נקברו כראוי.[5] טקס נוסף נערך כעבור חמישה ימים ועמו הגיע סף הנקברים לכדי 34 חללים.[6] המתים נקברו זה בצד זה, ללא סימון מדויק מיהו מי. הנקבר הצעיר ביותר היה נסים גיני, ילד בן תשע וחצי, ששימש כקָשָר בין עמדות המגינים, ונורה בידי צלף ירדני והמבוגר בהם היה הרב חיים מנדל קוסטרומצקי, בן 87.

בתום תשעה ימי קרבות, בבוקר ה-28 במאי, נאלצו מגיני הרובע להיכנע בפני הלגיון הירדני, ונלקחו בשבי לירדן למשך כתשעה חודשים. במסגרת תנאי הכניעה אולצו היהודים לפנות את העיר העתיקה עד השעה חמש אחר הצהריים, ולא הותר להם ליטול עמם את המתים מחצר הקבורה הזמנית.[7] לאחר שהרובע ננטש, אספו הירדנים את גופותיהם של 14[8] חללים יהודים נוספים מרחבי הרובע שטרם הובאו לקבורה, וקברו אותם בקבר המשותף, כך שהמקום הכיל בסך הכל 48 מתים.

במשך 19 שנים לא יכלו מגורשי הרובע היהודי להתייחד עם זכר יקיריהם שנפלו במהלך הקרבות, בשל סירוב שלטונות ירדן לאפשר כניסת אזרחי ישראל לעיר העתיקה. לכן הוקמה בהר הרצל אנדרטת מגיני הרובע היהודי במלחמת השחרור, שעוצבה כסמטה ירושלמית. על קירות הסמטה נרשמו שמותיהם של המתים, גילם ומעט מידע אודותיהם. באנדרטה זו נערכו טקסי אזכרה, וכן על גג קבר דוד המלך, שהיה במשך 19 שנים המקום הקרוב ביותר לעיר העתיקה, אליו יכלו יהודים להגיע. על גג זה מופיעה עד היום כתובת ממלכתית, ובה שמות המתים.

אחרי מלחמת ששת הימיםעריכה

לאחר כיבוש העיר העתיקה בידי צה"ל, אתרו את מקום הקבורה משה רוסנק, מפקד העיר העתיקה במלחמת העצמאות והרב שלמה זלמן מן-ההר[6] שהיו בין הקוברים,[9] והנחו את אנשי הרבנות הצבאית והחברה קדישא[10] אל המקום, ובסיוען של מתנדבים בני ישיבות חפרו במקום, ולאחר יותר משבועיים של חפירות, הצליחו לאתר את עצמות ההרוגים.[11] למרות שרבים מהחללים זוהו באמצעות רשימותיו של רוסנק ובאמצעות בדיקה פתולוגית,[12] הוחלט שלא לקוברם בנפרד.

ב-4 באוגוסט 1967 (כ"ז בתמוז תשכ"ז נערך טקס קבורתם מחדש של חללי הרובע. הטקס, שנכחו בו אלפים, בהם המשפחות השכולות, לוחמי העיר העתיקה, שרי ממשלה, מפקדי צה"ל ושמנה וסלתה של ירושלים, החל בכיכר בתי מחסה, שם קראו פרק תהלים רוסנק ורב פיקוד מרכז, שמעון רפיקו קדיש הוקרא מפי הרב הראשי, איסר יהודה אונטרמן שאף ספד לנופלים,[13] ומשם הובלו הארונות ברכבים צבאיים לקבר האחים שנכרה בהר הזיתים, בסמוך לקברי הנביאים. משהגיעו למקום, קרא הרב אריה לוין את הקדיש וסגן ראש העיר, הרב שאר ישוב הכהן (שלחם כתף אל כתף עם החללים) הקריא את חזון העצמות היבשות. נשאו דברים הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, נציג יד לבנים, ראובן מס, ראש העיר טדי קולק (שקיצר בדבריו) ושר הביטחון, משה דיין.[14] עם הטמנת החללים, נורה מטח כבוד, נאמרה תפילת אל מלא רחמים והוקרא קדיש מפי אחד היתומים.[15] קבר האחים תוכנן ב-1968 על ידי האדריכלים אריה פטרן ויצחק המבורג[16] כמרובע גדול ממולא באבני סקוריה קטנות, שסביב להם מצבות המסודרות לפי סדר אלפביתי וזהות כולן לסגנון המצבה הצה"לית, כאשר ההבדל היחידי הוא בסמל צה"ל והמספר האישי המופיע רק על מצבות אלו שהוכרו כחללי מערכות ישראל. הכיתוב שנחקק על המצבות התבסס על הידוע בזמנו ובמהלך השנים נעשו מספר תיקונים.[17] ממזרח לקבר ניצב קיר הבנוי מאבנים אי-רגולריות ומדרומו ספסל אבן, להתייחדות עם זכר הנספים. מדרום לספסל, מעבר למחיצת עצי זית ושיחי אלה, נמצאת רחבת מסדרים[18] שבקיר הזיכרון שבמזרחה, הבנוי באבן ירושלמית חקוקות המילים "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד" (ירמיהו ל"א, י"ט), לקיר מספר בליטות המשוות לו מראה מבוצר, ובפינתו קבוע תבליט אבוקת זיכרון. ממערב למתחם כולו, פתוח האזור לאוויר ולתצפית לכיוון העיר העתיקה. החל משנת 1970[19] ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתקיים במקום טקס צבאי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, בנוכחות נציג הממשלה או יושב ראש הכנסת (בשנת 1972 נערך במקום הטקס הממלכתי המרכזי[20]). אתר הקבורה הזמני ברובע הפך לאחר פינויו לאתר ההנצחה 'הגַלְעֵד'. כיום הוא מסומן בקוביית אבן קטנה עשויה אבן גיר, ובכתובת המספרת על המקום.

לקריאה נוספתעריכה

  • רמי יזרעאל, מדריך כרטא להר הזיתים, הוצאת כרטא, תשנ"ט, עמ' 67-69
  • משה רוסנק, "הטיפול בקבורת חללי הרובע שנפלו בתש"ח", בתוך" אהרון לירון (עורך), חטא חטאה ירושלים, החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, תשנ"ב, עמ' 3-10


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בין חללי הרובע היהודי היו, על פי מקורות שונים, שניים או שלושה חללים שנשאו את השם "יצחק מזרחי" ומספר ההרוגים הכולל הוא 69 או 70, בהתאם.
  2. ^ רמי יזרעאל, "האתר להנצחת חללי הרובע היהודי בירושלים", אריאל 183-184, תשס"ח, עמ' 91 (מרשימת החללים שבסוף המאמר נשמטו 38 שמות, הרשימה המלאה נמצאת בספרו של יזרעאל הרובע היהודי במלחמת העצמאות, עמ' 147-150).
  3. ^ ראו תיאורה של עדינה שריון במגילת העיר העתיקה.
  4. ^ אורי סגל המבורגר, "בצאתי מירושלים", לוח ירושלים, תש"ט, עמ' קפא-קפב
  5. ^ הרב אורנשטיין ואשתו נהרגו בהפגזה ימים ספורים לאחר מכן, ונקברו אף הם באותו מקום.
  6. ^ 6.0 6.1 חטא חטאה ירושלים', עמ' 3
  7. ^ הסירוב היה יוצא דופן, שכן ברוב הפעמים התירו הירדנים להעביר מתים לקבורה במקום אחר.
  8. ^ 8 חללים אחרים נקברו במקומות אחרים בתוככי העיר העתיקה ומקומם המדויק אינו ידוע כיום. (חטא חטאה ירושלים עמ' 5-10)
  9. ^ פועה שטיינר, ההר הטוב הזה, חייו ופועלו של הרב שלמה ז. מן-ההר, הוצאת המשפחה ו"רשת צבי"ה", ירושלים תשס"ח, עמ' 195
  10. ^ על פי דיווחו של שמעון זייבלד בתוך: אברהם שנקר (עורך), חוברת שמירת כבוד המת במלחמת ששת הימים, ירושלים, תשכ"ח, עמ' 22
  11. ^ חטא חטאה ירושלים עמ' 4
  12. ^ כל אחד משלושים וארבעת החללים הראשונים ניתן היה לזיהוי לפי מקומו בתוך הקבר, אך מתוך 14 החללים שנוספו בידי הירדנים והיו מוטלים בעירבוביא, ניתן היה לזהות רק את גופתו של נסים גיני, מפאת גילו הצעיר (חטא חטאה ירושלים, עמ' 4-5)
  13. ^ תמונת המעמד באתר הרבנות הראשית (בשתי קצוות התמונה ניתן להבחין במנחם בגין ובטדי קולק; תמונה נוספת באתר הארכיון הציוני המרכזי).
  14. ^ נאומו של דיין מובא בספרו מפה חדשה, בעמוד 173
  15. ^ יחיאל לימור, מ"ח חללי תש"ח מהעיר העתיקה הובאו למנוחות בהר הזיתים, מעריב, 4 באוגוסט 1967; 48 חללי העיר העתיקה בתש"ח הובאו למנוחות בהר־הזיתים, דבר, 4 באוגוסט 1967
  16. ^ מעוז עזריהו ומנשה שני, במותם ציוו - אדריכלות בתי הקברות הצבאיים - השנים הראשונות, היחידה להנצחת החייל, תשע"ב, עמ' 69
  17. ^ כגון משה אהרונוב, ששמו נכלל בקבר האחים בטעות: טל מילר, המילואימניקים שמאפשרים למשפחות לסגור מעגל, באתר mynet‏ קריות, 7 באוקטובר 2015 (נכון לאוקטובר 2015, שמו עדיין מופיע על קבר האחים).
  18. ^ בטרם הוחלט על הקצאת השטח לטובת רחבת מסדרים, נקבר בפינת החלקה ראובן ברקת (ולאחר מספר שנים, נטמנה רעייתו לצידו). לאחר מכן, אישים שונים שביקשו להיקבר במקום (כגון רוסנק), נענו בסירוב.
  19. ^ בפע הראשונה: אזכרה לחללי צה"ל - בהר הזיתים, מעריב, 5 במאי 1970
  20. ^ שינוי במועד הטקסים המרכזיים ביום הזכרון, דבר, 13 באפריל 1972; סופר "דבר", אירועי יום הזיכרון, דבר, 18 באפריל 1972