קולה (סרביה)
קוּלָה (בסרבית קירילית: Кула, בסרבית בכתב לטיני: Kula) היא עיירה ורשות מקומית בסרביה, השוכנת במחוז באצ'קה המערבי אשר בפרובינציית וויבודינה, לגדות תעלת מים המקשרת בין הנהרות דנובה וטיסה.
 סמל קולה | |
 | |
| מראה העיירה מכיוון מערב בצילום אוויר (2013) | |
| מדינה |
 סרביה |
|---|---|
| פרובינציה |
 וויבודינה |
| מחוז | באצ'קה המערבי |
| תאריך ייסוד | המאה ה-16 |
| שטח | 481 קמ"ר |
| גובה | 88 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 17,866[1] (2011) |
| ‑ במטרופולין | 43,101 (2011) |
| ‑ צפיפות | 158 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 45°36′N 19°32′E / 45.600°N 19.533°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://kula.rs | |
היסטוריה עריכה
האזכור הראשון ליישוב במקום הוא מהמאה ה-16 עת נשלט האזור על ידי האימפריה העות'מאנית. במקום בנו העות'מאנים מצודה ויישוב התפתח מסביבה. שמו של היישוב נגזר מהמילה מצודה בטורקית עות'מאנית. במהלך המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1716–1718) נכבש היישוב על ידי צבא ממלכת הבסבורג, ובהמשך נותר בשטח הספר של הממלכה מתוקף הסכם שלום פוז'ארוואץ. במחצית השנייה של המאה ה-18 היגרו למקום משפחות מהמרחב הגרמני והם התגוררו לצד תושבים ממוצא הונגרי וסרבי. במקום היה מיעוט קטן של רוסינים ויהודים.
בהמשך נשלט האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה קולה בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים אשר הפכה בהמשך לממלכת יוגוסלביה. העיירה הפכה לצומת תעבורה מרכזי וצמחה בה תעשיית מתכת, טקסטיל, עיבוד עורות לצד טחנות רוח. באפריל 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה תקפה גרמניה הנאצית את יוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. אזור באצ'קה נמסר לחזקת הונגריה.[2] ב-1944 שוחרר האזור על ידי כוחות הצבא האדום והפרטיזנים של טיטו. לאחר המלחמה נכלל היישוב בשטח הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, לאחר התפרקות יוגוסלביה עברה קולה לחזקת סרביה.
הקהילה היהודית עריכה
נוכחות יהודים ביישוב מתועדת עוד מ-1709, אך יש פרטים מעטים על קהילה זו. לפי תיעוד שמות משפחה על גבי מצבות נפטרים כגון השם "אלבחרי", מניחים החוקרים שככל הנראה מדובר ביהודים ספרדים שרובם עזבו את המקום לאחר מספר שנים ביחד עם העות'מאנים. במהלך המאה ה-18 היגרו למקום משפחות יהודיות מהמרחב הגרמני ומאוחר יותר מהמרחב ההונגרי. ב-1840 מוסד שטח מגודר לבית עלמין יהודי. קהילה ממוסדת נוסדה לקראת מחצית המאה ה-19. ב-1861 הוקם בית הכנסת הקהילתי. ב-1852 כיהן ברבנות אברהם הוכמוט. הוכמוט פתח בקולה בית ספר ללימודי יום(אנ') בו לימדו יהדות ותכנים אוניברסליים. ב-1859 עבר הוכמוט לסגד ובמקומו מונה דוד בן יהודה שטראסר.[3] ב-1866 נפתח במקום סניף של כל ישראל חברים ואליו הצטרפו כל בני הקהילה. ב-1880 מנתה הקהילה 348 נפשות, שהיוו כ-4 אחוזים מכלל האוכלוסייה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפלו בקרבות 4 מבני הקהילה כאשר לחמו בשורות הצבא האוסטרו-הונגרי. לקהילה זו השתייך מספר מצומצם של משפחות יהודיות מכפרי הסביבה: רוּסְקִי קְרְסְטוּר(אנ'), נוֹבָה צְרְוֶונְקָה(אנ'), טוֹרְזָ'ה (Torža) וקוּצוּרָה(אנ'),
לאחר המלחמה חלה ירידה הדרגתית במספר בני הקהילה. ב-1931 נמנו בקולה 112 יהודים ובפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 124 נפשות. בני הקהילה הובלו למחנות ההשמדה כחלק משואת יהודי הונגריה. איש לא ניצל. ב-1948 הרסו השלטונות היוגוסלביים את מבנה בית הכנסת.[2][4] בית העלמין היהודי עדיין מצוי בשטח העיירה (ברחוב Marta). נכון ל-2017 היה בית העלמין מגודר בגדר אבן אשר חלקה שבור, הוא לא היה נעול ולא מתוחזק. במקום תועדה צמחייה עבותה. בבית העלמין אותרו כ-150 מצבות ומהן זוהו 120 שהכיתוב עליהן היה בעברית, בגרמנית, בהונגרית ובסרבו-קרואטית.[5]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קולה (בסרבית)- "קולה (סרביה)", באתר JewishGen (באנגלית)
- Aleksandra Terzić ,Željko Bjeljac, The extermination of jewish population and heritage in BAČKA region of ap vojvodina-serbia (באנגלית)
- יהדות באצ'קה, באתר יד ושם
הערות שוליים עריכה
- ^ [1], מפקד האוכלוסין בסרביה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסרביה, אוחזר ב-2 ביוני 2018 (בסרבית).
- ^ 1 2 הקהילה היהודית בקולה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 294.
- ^ הרב אברהם הוכמוט - ביוגרפיה, באתר בית התפוצות (באנגלית).
- ^ אתרי מורשת יהודית בסרביה, באתר jewish-heritage-europe.eu (באנגלית).
- ^ בית העלמין היהודי בקולה, באתר q-media.rs (בסרבית).