קרפל ליפה

קרפל ליפה או ד"ר קרל קרפל ליפה (בכתיב לועזי: Karpel Lippe או Karl Karpel Lippe ; שמו העברי: נתן פתחיה; 17 בנובמבר 1830, סטניסלב, גליציה – 2 באוגוסט 1915, וינה) היה רופא ופובליציסט יהודי-גליציאני שהתגורר מרבית חייו ברומניה, עסקן ומנהיג ציוני בולט ביאשי, זקן הקונגרס הציוני העולמי הראשון ונשיאו.

קרפל ליפה
Karl Karpel Lippe
נתן פתחיה ליפא

לידה	17 בנובמבר 1830 טישמייניצה, גליציה, האימפריה האוסטרית
פטירה	2 באוגוסט 1915 (בגיל 84) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
תפקידים	רופא, ציוני

ביוגרפיה

נתן פתחיה ליפא או קרפל ליפה נולד בסטניסלב שבגליציה, בנו של ברוך משה ליפא. למד רפואה בלבוב, אך את תואר הדוקטור ברפואה קיבל בשנת 1869 מאוניברסיטת ארלנגן. הוא התיישב ביאשי בשנת 1860, ונשאר בה יותר ממחצית המאה. היה מראשי הקהילה היהודית המקומית, מעורב ומעורה בה, הן כרופא העניים והן כעסקן, שייסד בין היתר את סניף "בני ברית" המקומי ואת המועדון הספרותי "אהל שם". תפקידים נוספים שבהם החזיק היו האפוטרופוס של בית היתומים ע"ש הברון יעקב נוישוץ ומנהל בית הספר למסחר "ז'ונימאה" (Junimea). הצטרף לתנועת חובבי ציון, היה אחד ממנהיגיה ברומניה והשתתף בוועידת קטוביץ ב-1884. קרפל כתב בגרמנית סדרת מאמרים על התנ"ך והתלמוד. כמו כן כתב מאמרים רבים בגנות האנטישמיות ונגד התבוללות יהודי רומניה. בין ספריו: "מאבק היהודים למען אמנציפציה" (1869, ברומנית); חוברת לבעיית יהודי רומניה לרגל כינוס הקונגרס של המעצמות בברלין (1878, בגרמנית); חוברת לעניין עלילת הדם בטיסה - אסלר, וכן כתב הרבה כנגד המומר אהרון ברימן ("ד"ר יוסטוס"). בספרו בגרמנית על "הסימפטומים של מחלת הנפש האנטישמית" (1887) התווכח עם הדורשים להתבולל או להגר. כתב ונאם על בעיות הדת היהודית ויחסהּ לנצרות, ופרסם ספר על הבשורה על-פי מתי, שבו שלל את האשמה שהיהודים צלבו את ישו (1889).

כשהופיע ספרו של הרצל "מדינת היהודים" בשנת 1896, פרסם ליפה מאמר ביקורת, שבו הביע את התנגדותו למדינה יהודית בארץ ישראל, שכן העדיף שהמתיישבים בארץ ישראל יהיו אזרחים טורקים בעלי שלטון עצמי. למרות זאת, הצטרף לתנועה הציונית.

בשנת 1897 שימש כנשיא הקונגרס הציוני הראשון, שהיה זקן הצירים (נציגת אחרת של עירו קלרה הירשנזון הייתה הנציגה הצעירה בקונגרס). בנאומו פתח את הקונגרס. הוא נאם במשך 30 דקות. התרגשות גדולה עברה בקהל כאשר אמר: "ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ליפה מסר את פטיש היושב־ראש להרצל ואמר "הדבר היחיד שאנו זקוקים לו הוא מולדת", מה שהביא לסערת תשואות מהקהל.

דוקטור ליפה פרסם מאמרים גם בעיתונות העברית והארץ ישראלית, חלקם בתחום הרפואה, חלקם דיווחים על הקורות את יהודי רומניה וחלקם על יהדות העולם. בשנת 1911 פרש לעיירה פשמישל שבפולין, שם התגורר עד 1914, אז עבר לווינה, ושם הלך לעולמו שנה לאחר מכן. הוא הותיר אחריו שתי בנות ונכדים.

אחיו, חיים דוד ליפה , היה מו"ל וביבליוגרף שפעל בווינה, היה בעל הוצאה לאור יהודית, שהוציאה כמה יצירות פופולריות. ערך לקסיקון ביבליוגרפי של ספרות יהודית מודרנית.

על שמו של ד"ר קרפל ליפה נקראו רחובות בתל אביב, בגבעת שמואל ובקריית חיים.

לקריאה נוספת

* Evreii din Români, Brevier biobliografic, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008

קישורים חיצוניים

• כתבי קרפל ליפה בפרויקט בן-יהודה
• "לִיפֶּא, נתן פתחיה (קַארְפֶּל)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 47, באתר היברובוקס
• על קרפל ליפה, מחבר Reden und Vortragen, באתר Virtual Judaica (באנגלית)
• מאמר על יהדות רומניה בסוף המאה ה-19 (באנגלית)
• ראשון ואחרון בקונגרס הראשון, דבר, 27 בדצמבר 1960
• קרפל נתן פתחיה בן ברוך משה ליפה (1830-1915), דף שער בספרייה הלאומית
• קרפל ליפה, בלקסיקון הספרות העברית החדשה