פתיחת התפריט הראשי

ראש זוהר

שדה גז טבעי בישראל

ראש זוהר (מכונה לעיתים גם מאגר זוהר) הוא שדה גז טבעי המצוי מדרום לעיר ערד[1].

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

מאגר "ראש זוהר" התגלה בשנת 1958, על ידי חברת הנפט לישראל (חנ"ל) חברת בת של חברת נפטא, שהייתה אז חברה ממשלתית[2][3] גילוי הגז בשדה זוהר היה הראשון מסוגו באזור מזרח הים התיכון ובנוסף היה שדה הגז הגדול ביותר בישראל עד לגילוי שדות הגז הטבעי באגן הים התיכון בשנות האלפיים. הערכת נפח הגז בשדה הייתה במקור כ-59 מיליארד רגל קוב. בהמשך התגלו בסמוך שני שדות קטנים נוספים, שדה כידוד ושדה קנאים, שמהם גם הופק גז.

בשנת 1961, נוסדה חברת "מגל" – מפעלי גז לישראל בע"מ, על ידי מדינת ישראל, חברות לחיפוש נפט, משווקי מוצרי נפט ומשקיעים פרטיים. החברה הוקמה במטרה לעסוק בשיווק והולכה של הגז טבעי. החברה הניחה תשתית צינורות הולכת גז טבעי באורך של כ-300 ק"מ, ממאגר ראש זוהר אל לקוחות החברה. הגז, שהופק בידי חנ"ל, נמכר באמצעות חברת מגל למפעלי ים המלח, למפעלי הפוספטים באורון, ולמפעלי תעשייה במישור רותם, בדימונה ובירוחם.

בשנת 1969, נוסדה חברת הבת של חברת "מגל" - "גזטיב" – החברה להפצת גז טבעי בע"מ, במטרה לעסוק בשיווק והולכה של גז טבעי לצריכה ביתית ליישובים ערד, ירוחם ודימונה בשיטת "מהבאר למבער". אך למעשה חוברה לרשת רק העיר ערד ומספר שכונות בדימונה. הגז שימש לבישול ולחימום בתיהם של 7,500 מתושבי ערד.

בשנת 1979, הופסקה פעילות השדה, מאחר שגז בו עומד להיגמר. עד להפסקת פעילותו בשנת 1979, הופקו בשדה זוהר כ-53 מיליארד רגל קוב גז טבעי. בין השנים 1980 ו-1982 שימש להטמנה של גז טבעי שהופק בשדה הגז "שדות" בסיני עד החזרת שדות הנפט והגז שבסיני לידי מצרים בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים, הגז משדות הובל למאגר זוהר באמצעות צנרת. עד לשנת 1984 הופק מחדש הגז שהוחדר לשדה ונמכר לצרכנים, לאחר מכן חודשה ההפקה משכבות ההפקה המקוריות שבשדה הזיכיון.

ב 16 באוקטובר 2011 פקע תוקף חזקת ערד (בו מצוי השדה) של חברת חנ"ל (50 שנים לאחר שנכנס לתוקף בשנת 1961), אך מאחר שמאגר ראש זוהר מספק כמויות מזעריות אך הכרחיות של גז לתושבי ערד ולמספר מפעלים בסביבה, ועד לחיבור אזור ערד לתשתית הארצית של הגז הטבעי, מינהל אוצרות טבע במשרד התשתיות הלאומיות חתם הסכם עם חברת חנ"ל להמשיך ולהפעיל את המאגר תמורות 30% מההכנסות, 70% מההכנסות לאחר ניכוי הוצאות עוברות למדינה. הכנסות המדינה משדה ראש זוהר היו: 2.6 מיליון ₪ בשנת 2013, 2.1 מיליון ₪ בשנת 2014 ורק ₪443,00 בשנת 2015. הירידה בהכנסות נבעה מירידה בהיקף ההפקה ובמחיר המכירה, עד לכדי כך שבמחצית השנייה של 2015 סך ההוצאות לתפעול המאגר עלו על ההכנסות ממנו.[4]

סוף ההפקה מהמאגרעריכה

בשל הדלדלות המאגר, גז טבעי ממערכת חלוקת הגז הארצית יתחיל להחליף את הגז המסופק לדימונה ממאגר ראש זוהר החל משנת 2017. בנוסף, בשנה זו אמור להבנות צינור גז בעלות של 12 מיליון ₪ שיחבר גם את ערד למערכת חלוקת הגז הטבעי הארצית.[5]

שימוש כמאגר להטמנת גזעריכה

בשנת 2011, נמצא שדה ראש זוהר מתאים לתוכנית לאחסון גז טבעי לשעת חירום על פי הדו"ח למיפוי כיסים גאולוגים, שנערך על ידי חברת נתיבי הגז הטבעי לישראל. מדובר על כיסים תת־קרקעיים בהם ניתן לאחסן גז בכמות קטנה (0.5 עד 2 מיליארד מטרים מעוקבים).[6] שימוש נוסף שנבחן לשדה היה בתור כיס להטמנת גז פחמן דו-חמצני בכפוף לדרישות פרוטוקול קיוטו, המחייב מדינות לצמצם את פליטת הפחמן דו-חמצני שלהן לערכי הפליטה שהיו ב-1990. על פי הערכות המכון הגאולוגי לישראל, בשדה הגז ראש זוהר ניתן יהיה להטמין בין 91 ל-548 מגה-טון פחמן דו-חמצני.[7]

הערות שולייםעריכה