דוד לוריא

רב ומנהיג רוחני ברוסיה במאה התשע עשרה
(הופנה מהדף רד"ל)

רבי דוד בן יהודה לוריאראשי תיבות: רד"ל; תקנ"ח, 1798, ביחוב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – ה' בכסלו ה'תרט"ז, 15 בנובמבר 1855) היה רב, פוסק, מקובל, פרשן ובלשן, מגדולי התורה בדורו. חיבר פירושים על התלמוד הבבלי ועל פרקי דרבי אליעזר.

דוד לוריא
לידה 1798
ביחוב, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בנובמבר 1855 (בגיל 57 בערך)
ה' בכסלו ה'תרט"ז עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 15 בנובמבר 1855 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות ליטא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו עריכה

דוד לוריא נולד למשפחה עשירה ומיוחסת בעיר ביחוב אשר בפלך מוהילב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). משפחתו התייחסה אל המהרש"ל, צאצא למשפחת לוריא המיוחסת לרש"י וממנו לדוד המלך. עוד כילד נודע כבעל כישרונות מיוחדים בתחום לימוד התורה. אביו יהודה לוריא, שכאמור לעיל היה עשיר גדול, שכר לו מלמדים פרטיים. בגיל שתים עשרה עבר ללמוד בעיר וילנה כחלק מקשר שידוכין שיזם אביו עבורו. בגיל שלוש עשרה התחתן. רבי דוד נשאר בווילנה עד לגיל שמונה עשרה ואז חזר לעירו ביחוב.

בחזרתו לעירו סייע רבי דוד לממן את תלמודי התורה בעיר. כמו כן הקים רבי דוד ישיבה בעירו ותמך בה מבחינה כלכלית אך לא עמד בראשה.

על פי עדויות שונות חונן רבי דוד בזיכרון פנומנלי אשר סייע לו בכתיבת חיבוריו השונים שכן חיבוריו עוסקים, בין היתר, בהשוואת גרסאות בין מקורות שונים בספרות התלמוד והמדרש. כמו כן ניחן רבי דוד בכישרון כתיבה פורה במיוחד שכן הוא חיבר מספר רב של חיבורים, חלקם עדיין בכתב יד.

בגיל שלושים ושבע יצא לגלות ועבר למחוז וואלין והביא עמו עגלה מלא ספרים וכתבי יד ושהה שם שנה וחצי.

בהיותו בגיל ארבעים נפל רבי דוד קורבן לעלילה. במסגרת עלילה זאת זויפו מספר מכתבים בשמו וכן פסקאות בפירושו על פרקי דרבי אליעזר. בפסקאות אלו קרא כביכול רבי דוד למרד נגד שלטון הצאר הרוסי. רבי דוד נכלא למשך כשישה חודשים בהם שהה במבצר שליסלבורג[1]. בסוף תקופה זאת יצא זכאי במשפטו וטוהר מאשמת הסתה למרד בשלטון הרוסי. על פי האנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיה יודאיקה הסיבה לעלילה זאת נעוצה, ככל הנראה, בסכסוך בין משפחות בעיר ביחוב.

אחיו של רבי דוד לוריא היו גם הם רבנים מפורסמים. אחיו הבכור רבי צבי הירש לוריא ואחיו השני אהרן לוריא אשר היה רב בעיר מינסק.

בגיל חמישים ושמונה, בה' בכסלו שנת ה'תרט"ז (15 בנובמבר 1855), נפטר לאחר מחלה קשה.

פעילותו הציבורית עריכה

הרד"ל נחשב לאחד הבולטים שבגדולי ישראל בדור שלאחר הגאון מווילנה ובתור שכזה עסק גם בהנהגת הציבור היהודי. הוא נפגש עם משה מונטיפיורי בווילנה בשנת 1846 על מנת להעמידו על מצב היהודים ברוסיה באותם ימים. הוא עמד בקשר עם הסופר יצחק בר לוינזון על מנת לשכנעו להוציא לאור בשפה הרוסית את ספרו "זרובבל". בספר זה ראה רבי דוד כלי חשוב במלחמה באנטישמיות שרווחה ברוסיה. כמו כן יצא בחריפות נגד הרפורמים אשר בקשו באותה העת לשנות קטעים מסוימים בסידור התפילה.

ממשיך מורשת הגר"א עריכה

בדורו נודע הרד"ל כממשיך מורשת בית מדרשו של הגר"א, והוא נמנה עם בחירי חבורת תלמידי-תלמידיו של הגר"א המכונה: פה שלישי לאליהו. בני דורו ראו בו בר-סמכא בכל הנוגע למסורות שהשתלשלו מהגר"א וכן לכתבי-יד והדפסת ספרי הגר"א, בייחוד בתורת הנסתר. כך תיארו נכדו של ר' יצחק אייזיק חבר: ”והשרידים אשר בדורו, גדולי הדור אשר היה להם יד ושם בחכמת הקבלה, כמו הגאון הגדול חכם הרזים ר' דוד לוריא ז"ל מביחוב והגאון ר' אברהם שמחה זצ"ל מאמציסלאוו, היו דורשים מאיתו את כ"י קדש של מרן הגר"א”.[2] שמו ומכתביו של הרד"ל שזורים בהקדמות והמבואות לספרי הגר"א שנדפסו בחייו, והם מהווים הכרה במעמדו כמורה הדרך של בית המדרש הגר"אני.

חיבוריו עריכה

 
ספר שאלות ותשובות רד"ל, 1898 ירושלים. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 1

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוד לוריא בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הוא בעצמו מזכיר מאורע זה בביאורו לפרקי דרבי אליעזר פרק ד' אות ס' "וכשישבתי במבצר שליסלבורג שנת תקצ"ח"
  2. ^ בנין עולם, אבן העזר, ורשה תרס"ד, 1904, הקדמה
  3. ^ בתוך ספר כוכבי אור וילנא תרל"ז ושוב במהדורת מילר ניו יורק תשפ"א