ויקיפדיה

פרנסיס פורד קופולה

במאי אמריקאי

פרנסיס פורד קופולה (באנגלית: Francis Ford Coppola; נולד ב-7 באפריל 1939) הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק קולנוע אמריקאי, מחשובי במאי הקולנוע בארצות הברית ובעולם.

פרנסיס פורד קופולה
Francis Ford Coppola
פרנסיס פורד קופולה, 2011
פרנסיס פורד קופולה, 2011
לידה 7 באפריל 1939 (בן 85)
דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
סוגה מועדפת סרט פשע, סרט בלשי, סרט אימה, סרט דרמה, סרט מלחמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, מפיק ובמאי קולנוע
מקום לימודים
בן או בת זוג אלינור קופולה (1963–2024) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים סופיה קופולה, רומן קופולה, ג'אנקרלו קופולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קופולה, כמו בני דורו ג'ורג' לוקאס ומרטין סקורסזה, הוא בוגר בית ספר לקולנוע ונחשב מהבמאים החשובים ביותר שפעלו בארצות הברית בשנות ה-70. הוא יצר סדרה של סרטים מצליחים בשנות ה-70 (בהם "השיחה", "הסנדק" ו"הסנדק חלק שני"), שהביאו אותו למעמד של במאי על ולהקמת אולפן משלו ("אמריקן זואיטרופ"). מאמצע שנות ה-70 היה מעורב בהפקות יקרות ומסובכות שנכשלו מבחינה כלכלית ואמנותית, והביאו אותו אל סף פשיטת רגל. בעוד שהסרט "אפוקליפסה עכשיו", שהפקתו המסובכת והרת האסונות הביאה את קופולה למשבר כלכלי ואישי, הצליח לבסוף להחזיר את ההשקעה הכספית שהשקיע בו קופולה, ונחשב לאחד משיאי יצירתו, הרי שכישלונות נוסח "אחד מהלב" הביאו אותו למשבר פיננסי ויצירתי. גם במהלך שנות ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21 המשיך קופולה ביצירת קולנוע מוערך ואיכותי, וביים סרטים כגון "דרקולה" ו"נעורים ללא נעורים", שזכו להצלחה ולתשבחות המבקרים, אם כי אינם נחשבים יצירות מופת בדומה ליצירותיו משנות ה-70.

קופולה הוא בן למשפחה של אמנים וקולנוענים. אביו, המלחין קרמיין קופולה, הלחין את המוזיקה לרבים מסרטיו; אחותו, טליה שייר, היא שחקנית ידועה; אשתו, אלינור קופולה, עוסקת אף היא בקולנוע, זכתה באמי בשנת 1992 על סרטה הדוקומנטרי "לבבות המאפלייה" שתיעד את העבודה על הסרט "אפוקליפסה עכשיו", והלכה לעולמה ב 12 באפריל 2024[1]; בתו, סופיה קופולה, היא שחקנית ובמאית; וכך גם ילדיו רומן וג'אנקרלו, שפרט להופעתם בתפקידים זעירים בסרטיו, עסקו בבימוי ובהפקה. רבים מאחייניו הם שחקנים ובמאים, לרבות ניקולס קייג'.

חייו וסרטיו עריכה

ילדות ונעורים, רקע משפחתי עריכה

קופולה נולד בדטרויט. סבו מצד אביו, אוגוסט קופולה, היה פסנתרן שליווה את אנריקו קארוזו, והגיע לאמריקה במהלך מסע הופעות של קארוזו[2]. סבו מצד אמו היה אף הוא מוזיקאי, בשם פרנצ'סקו פנינו. אביו, קרמיין קופולה היה נגן חליל בתזמורות רדיו, ואמו, איטליה קופולה, הייתה שחקנית. כמי שנולד למשפחה ממוצא איטלקי, סבו וסבתו מצד אביו הגיעו מהעיר ברנלדה במחוז בזיליקטה שבדרום איטליה. הוא נקרא "פרנסיס" על שם סבו, פרנצ'סקו פנינו, מלחין מפורסם שהגיע מנאפולי, ושמו השני, פורד, נקרא על שם בית החולים ע"ש הנרי פורד שבו נולד. קופולה הוא האמצעי בין שלושה ילדים. אחיו הגדול אוגוסט היה לחוקר ספרות, ואילו אחותו, טליה שייר הייתה לשחקנית הידועה בשל הופעתה כ"אדריאן" בסדרת סרטי "רוקי" וכ"קוני קורליאון" בסרטי "הסנדק" שביים קופולה. כאשר היה קופולה בן שנתיים, קיבל אביו עבודה בתזמורת הרדיו של רשת NBC, והמשפחה עברה לניו יורק, שם, ברובע קווינס בילה קופולה את ילדותו.

בעודו ילד לקה קופולה בפוליו, והיה מרותק למיטתו למשך תקופות ארוכות. בתקופות אלו הקים לעצמו תיאטרון בובות, ופיתח את דמיונו. בגיל 10 השתמש במצלמת 8 מילימטרים של דודו לצילום סרטים ביתיים. כשבגר, ראה את ייעודו בעשיית קולנוע. הוא למד תיאטרון באוניברסיטת הופסטרה וסיים את לימודיו בשנת 1960. לאחר מכן החל ללמוד לתואר שני בבימוי קולנוע בבית הספר לקולנוע של UCLA.

שנות השישים עריכה

קופולה בילה את תחילת שנות השישים בניסיונות להתקדם בתעשיית הקולנוע. את דרכו הקולנועית החל בבימוי סרטי פורנוגרפיה רכה, נוסח המערבון הפורנוגרפי "הלילה לבטח" (Tonight for Sure) שביים בשנת 1962. הוא חבר אל הבמאי רוג'ר קורמן שהיה ידוע ביצירת סרטי סוג ב' במהירות ובתקציב נמוך. עבודתו הראשונה עבור קורמן הייתה דיבוב, עריכה מחדש והוספת מוזיקה לסרט סובייטי בשם "השמיים קוראים" (Небо зовёт) שעסק במרוץ להגיע לכוכב מאדים, במטרה להפוך אותו לסרט "אמריקני" בנוסח סרטי האימה הזולים שביים קורמן. קופולה יצר מהסרט הסובייטי סרט אימה בשם "הקרב מעבר לשמש" (Battle Beyond the Sun). על עבודה זו שילם קורמן לקופולה 250 דולר[3]. ב-1963 העניק קורמן לקופולה את ההזדמנות לביים סרט משמעותי ראשון, והעמיד לרשותו אתר צילום, צוות ופילם. התוצאה הייתה "דמנטיה 13", מעין סרט אימה פסיכולוגי, ברוח סרטיו של קורמן. קופולה כתב את התסריט לסרט בלילה אחד של עבודה מאומצת[4]. הסרט היה כרטיס הכניסה של קופולה לתעשיית הסרטים.

באמצע שנות ה-60 נשכר קופולה לעבוד כתסריטאי עבור חברת ההפקות "Seven Arts" (שהתאחדה בשנת 1967 עם חברת האחים וורנר). בשנת 1966 היה מעורב בכתיבת התסריט לסרטו של סידני פולאק "This Property is Condemned", על פי מחזהו של טנסי ויליאמס, וכן בתסריט לסרט המלחמה "האם פריז בוערת?". בשנה זו גם ביים את סרט ההתבגרות "אתה כבר נער גדול" (You're a Big Boy Now), שזכה לשבחים והוצג בפסטיבל קאן[5]. בשנת 1968 ביים את המחזמר "קשתו של פיניאן" בו כיכבו הכוכבת הבריטית פטולה קלארק והשחקן פרד אסטר. התוצאה הייתה שנויה במחלוקת, אם כי קלארק זכתה בפרס גלובוס הזהב על משחקה.

אמריקן זואיטרופ עריכה

 
בניין "סנטינל" בסן פרנסיסקו בו שוכנים משרדי "אמריקן זואיטרופ". ברקע בניין "טרנס אמריקה"

בתקופה זו החל קופולה בשיתוף פעולה עם הבמאי ג'ורג' לוקאס. השניים היו חלק מחבורת קולנוענים צעירים, בוגרי בתי ספר לקולנוע, בעלי אמביציות וחזון אמנותי, שכונתה "שנים עשר המזוהמים", וכללה דמויות כג'ון מיליוס ווולטר מרץ'. עוד ב-1968 ציין מבקר הקולנוע אנדרו סאריס בספרו רב ההשפעה "The American Cinema: Directors and Directions 1968-1929" את קופולה כבמאי בעל עתיד. סאריס היה ממקדמי "תאוריית האוטר" (Auteur) שהחלה נפוצה בצרפת, לפיה הבמאי של הסרט הוא המוביל האמנותי ובעל החזון, וכמוהו כסופר של היצירה הכתובה[6].

בשנת 1969 ניסה קופולה את כוחו ביצירת דרמה צנועה, ששימש בה כבמאי וכתסריטאי, ומימן את הפקתה מכיסו, בשם "אנשי הגשם". המדובר בסרט מסע בעל נימה פמיניסטית על עקרת בית הרה היוצאת למסע ברחבי ארצות הברית. הסרט הצליח להחזיר את הוצאותיו, ואף זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן. הצלחה זו עוררה את קופולה ולוקאס לקדם את רעיונם - יצירת חברה עצמאית להפקת סרטים, שתפיק להיטים גדולים, שמרווחיהם ניתן יהיה לממן יצירות נועזות יותר של במאים מתחילים. השניים הקימו את חברת "אמריקן זואיטרופ" (American Zoetrope; זואיטרופ היה מעין מכשיר שקדם לקולנוע, שיצר אשליה של תנועה באמצעות הזזת צילינדר מעוגל ועליו תמונות). החברה, בה היה קופולה בעל המניות היחיד, החלה בשנת 1970 בפיתוח פרויקטים, לאחר שקיבלה דחיפה ראשונית במימון מחברת האחים וורנר. בין היתר מימנה את כתיבת הטיוטה הראשונית של אפוקליפסה עכשיו על ידי ג'ון מיליוס, ואת הפקת סרט המדע הבדיוני של לוקאס THX 1138. אך כאשר האחים וורנר לא אהבו את הסרט THX-1138, ודרשו את כספם בחזרה, מצא קופולה עצמו בחוב של מאות אלפי דולרים[2], ונאלץ לעסוק במספר פרויקטים אחרים. בין היתר כתב את התסריט לסרט פטון, שהביא לו את הזכייה הראשונה בפרס האוסקר על התסריט המקורי. דגם זה של סרט החורג משליטה תקציבית, ומקורות המימון שלו אינם ברורים, יהיה דגם חוזר במהלך הקריירה של קופולה כיוצר סרטים.

הסנדק עריכה

  ערך מורחב – הסנדק (סרט)

בשנת 1970 חיפשו אולפני סרטי פרמאונט במאי שייצור את הסרט "הסנדק" לאחר שהזכויות על הספר נרכשו ממריו פוזו. קופולה, שהיה עדיין שקוע בחוב אישי בשל THX 1138, נראה כבחירה הטובה לתפקיד, בשל מוצאו האיטלקי. בתחילה היסס קופולה אם לקבל את ההצעה, אך בעצתו של לוקאס הסכים להצעה והחל בהסרטה. "הסנדק" צולם בעיקר ברחובות ניו יורק בהם התרחשה עלילת הסרט (אך גם בקליפורניה, בנבדה ובסיציליה). התוצאה הייתה אפוס עשיר מבחינה חזותית, הסוקר התפתחויות בחייה של משפחה אמריקנית ממוצא איטלקי, השייכת למאפיה, מנקודת הראות של המשפחה. הסרט כלל שחזור מדויק של שנות ה-40, סצינות המונים וסצינות אינטימיות, סצינות אלימות, ומפגין יכולת קולנועית יוצאת דופן. כאשר יצא הסרט לאקרנים, הוא היה ללהיט ענק. הוא צולם בתקציב של שישה וחצי מיליון דולר, והכניס מאתיים ארבעים וחמישה מיליון דולר. הסרט זכה לשבחי הביקורת, ופולין קייל רבת ההשפעה השוותה את קופולה לז'אן רנואר - "גם לקופולה יש 'עין עוקפת' הרואה את הכול בבת אחת, וגם הוא מוצא דרך להציג את הדברים במכה אחת. וגם אצל קופולה יש שילוב מוזר של רוך פסטורלי עם אלימות קיצונית"[7]. גם כיום נחשב הסרט על ידי מרבית המבקרים לאחד מגדולי הסרטים שצולמו אי פעם[2]. הסרט העניק לקופולה את פרס האוסקר השני שלו, על התסריט המעובד (בשיתוף עם מריו פוזו), וכן מועמדות לפרס האוסקר כבמאי הטוב ביותר. כן זכה הסרט בפרס האוסקר כסרט הטוב ביותר, ומרלון ברנדו זכה בפרס השחקן הטוב ביותר. בזכות הצלחה זו הפך קופולה לאדם עשיר, ויכול היה, למעשה, לקדם את הרעיונות שבבסיס חברת "אמריקן זואיטרופ" - יצירת סרטים בתקציב בלתי מוגבל, עם חופש אמנותי גדול. קופולה היה במצב בו יכול היה להכתיב לאולפנים הגדולים את רצונותיו, ולעבוד מחוץ ל"שיטה"[8]. מצב זה הביא את קופולה ליצירת מספר סרטים נוספים, הן בעצמו והן באמצעות חברת ההפקה שלו, שהיוו אבני דרך בקולנוע האמריקני והעולמי.

תקופת הזוהר, תחילת שנות ה-70 עריכה

הצלחת "הסנדק" הביאה לכך שכל סרט שנשא את הכתובית "פרנסיס פורד קופולה מציג..." היה להצלחה מיידית[9]. קופולה ניצל מצב זה היטב. הוא הפיק עבור ידידו, ג'ורג' לוקאס את הסרט אמריקן גרפיטי שהיה להצלחה. קופולה כתב את התסריט לסרט "גטסבי הגדול", ובשנת 1973 צילם את יצירת המופת "השיחה", הנחשבת לאחד מסרטיו הגדולים. בסרט זה מגלם ג'ין הקמן טכנאי הקלטות פרנואידי, המתמחה בהאזנות סתר, ומובל לטרגדיה אישית, לאחר שהוא מגלה מעורבות רגשית בענייני האנשים שאת שיחותיהם הוא מקליט. הסרט היה להצלחה ביקורתית וקופתית, זכה בשלוש מועמדויות לפרס האוסקר, וכן בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן[10] בשנת 1974 צילם את "הסנדק 2". בתחילה סירב קופולה להצעות אנשי חברת סרטי פרמאונט, בעלי הזכויות, לבימוי הסרט. אך לבסוף סוכם כי יקבל יד חופשית מבחינה אמנותית, יפיק את הסרט באמצעות חברת "אמריקן זואיטרופ", ועל אף שהמימון יגיע מ"פרמאונט", יהיה זכאי ל-13 אחוזים מרווחי הסרט[11]. התוצאה הייתה יצירת מופת נוספת, שרבים מהמבקרים סבורים כי אף עלתה על קודמתה. "הסנדק 2" היה פוליטי יותר באופיו. הוא התרחש בשתי נקודות זמן - תקופת עלייתה של משפחת קורליאונה לגדולה במאפיה בניו יורק בתחילת המאה ה-20, וניסיון המאפיה לחבור אל גורמי כוח בקובה בימיו האחרונים של הרודן פולחנסיו באטיסטה. אל מול הסיפור האישי של "הסנדק" ומשפחתו, הוצגו מנגנוני הכוח שבאמצעותם הגיעה משפחת קורליאונה לעמדת השפעה בארצות הברית, בעריכה סבוכה ומתוחכמת.

"הסנדק 2" זכה בחמישה פרסי אוסקר, שלושה מהם (הבמאי הטוב ביותר, הסרט הטוב ביותר והתסריט המעובד הטוב ביותר) הוענקו לקופולה עצמו. בטקס פרסי האוסקר של שנת 1974 היה קופולה לבמאי הראשון ששני סרטים בבימויו מתמודדים על "הסרט הטוב ביותר" ("השיחה" ו"הסנדק 2"). מבקרת הקולנוע פולין קייל כתבה "הן (חברות הסרטים) ימשיכו להתקיים וימשיכו לעשות סרטים בלעדיו, אך הוא, קופולה, החליט, כי הגיע הזמן להפוך את הסדרים. הוא לא רק חולם, אלא הוא עושה - משום שיש לו היום עוצמה, שם עילאי, אשראי, מזומנים, ידידים, גב - כל מה שהוא רוצה. בגיל 36 עומד פרנסיס פורד קופולה 'לדפוק' את 'השיטה' - הוא מתעתד להפוך לענק, למלך הקולנוע - אך למלך שהוא גם אמן."[12].

אפוקליפסה עכשיו עריכה

  ערך מורחב – אפוקליפסה עכשיו

לאחר "הסנדק 2", לקח על עצמו קופולה פרויקט אותו התחיל עוד בסוף שנות השישים, סרט על פי ספרו של ג'וזף קונרד, לב המאפליה, שייקרא "אפוקליפסה עכשיו". בשנים שלאחר ייסוד "אמריקן זואיטרופ" כתב מיליוס את התסריט לסרט, ונעשו פעולות ראשונות לאיתור אתרי הסרטה וליהוק. אף על פי שבתחילה דובר על כך שג'ורג' לוקאס יביים את הסרט, החליט קופולה לביים את הסרט בעצמו, כדי ליצור סרט "שיעניק לצופה את כל הכוח והיופי שהקולנוע מסוגל להעניק", ו"ייקח את הקהל לחוויה ללא תקדים של המלחמה, שיגרום לו להגיב כמו אלו שחוו את המלחמה"[13].

במרץ 1976 יצאו קופולה ומשפחתו לצילומים בפיליפינים שאמורים היו להיות חמישה חודשים שלווים. תקציב הסרט הוערך ב-13 מיליון דולר והסתמך על רווחיו של קופולה מ"הסנדק", וקופולה סבר כי הדבר מעניק לו חופש אמנותי בלתי מוגבל. אך למעשה הייתה זו תחילתו של סיוט, שאותו סיכם קופולה במשפט שהבהיר כי לא היה מדובר ב"סרט על וייטנאם" אלא ב"וייטנאם" עצמה - "זו וייטנאם, והדרך שבה צילמנו את הסרט דומה מאוד לדרך שבה התנהגו האמריקנים בווייטנאם. היינו בג'ונגל, היה לנו יותר מדי כסף, יותר מדי ציוד, ולאט לאט יצאנו מדעתנו"[14].

חמשת חודשי הצילומים תפחו לשמונה (עם הפסקות מרובות), במהלכם אירעו תקלות ותקריות רבות שהפכו את התהליך לסיוט עבור המעורבים בו, ובמיוחד עבור קופולה ומשפחתו. אתר הצילומים בפיליפינים נהרס בסופת הוריקן, השחקן הראשי מרטין שין לקה בהתקף לב, ותקציב הסרט התנפח ל-30 מיליון דולר, רובם התקבלו מחברת יונייטד ארטיסטס שחשה כי עליה לשמור על ההשקעה בסרט, לו רכשה מראש את זכויות ההפצה. קופולה סיים את ההסרטה כשהוא בחובות עצומים, ואינו בטוח באשר לדרך שבה יערוך את הסרט וכיצד יסיים אותו[15]. לקראת סיום הצילומים עמד קופולה בפני הרס חייו, בריאותו, והקריירה שלו.

לאחר סיום הצילומים, עמדו בפני קופולה מאות אלפי מטרים של סרט, שאורכם 230 שעות הקרנה. עריכת הסרט לוותה במגוון בעיות שבפניהם ניצב קופולה, שהעיקרית שבהן הייתה ההחלטה מה יהיה הנראטיב של הסרט ואיך יסתיים. הליך הפוסט-פרודקשן ארך כשנתיים. ביוני 1979 הוקרן הסרט בפסטיבל קאן, אגב חששות כבדים של כל המעורבים בהפקתו. קופולה ידע כי הוא לוקח סיכון בפסטיבל קאן, אך זכר את הצלחת הסרט "השיחה" והאמין כי הוא יכול להפוך את הגלגל ולהפוך את הסרט להצלחה[16].

בסופו של דבר זכתה הגרסה המוקרנת להצלחה בקרב שופטי הפסטיבל, והסרט קיבל את פרס דקל הזהב בשיתוף עם סרטו של פולקר שלנדורף, "תוף הפח"[17]. עם תחילת ההפצה המסחרית, קיבל הסרט תשבחות וביקורות חיוביות, ואף היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר באותה שנה, מהם זכה בשניים. בסופו של דבר כיסה הסרט את עלות הפקתו, ואף הביא רווחים ליוצריו. בארצות הברית בלבד הצליח הסרט להביא להכנסות בגובה של כ-79 מיליון דולר.

הקרנת גרסת הבמאי ב-2001 הביאה לרווח של ארבעה מיליון דולר נוספים[18]. הסרט הוא סרט רב עוצמה, בעל אמירה פילוסופית על טבע האדם, וכולל סצינות בלתי נשכחות, כגון סצנת מתקפת המסוקים על הכפר הווייטנאמי לקול הקטע "דהרת הוולקירות" מתוך האופרה הוולקירה של ואגנר. הסרט נחשב לאבן פינה בתולדות הקולנוע, וליצירת מופת ייחודית, משיאי יצירתו של קופולה[19].

הנפילה עריכה

בתחילת שנות ה-80 המשיך קופולה בעשיית סרטים ב"אמריקן זואיטרופ". בין היתר שם לו למטרה לעודד קולנוע איכותי מרחבי העולם. במסגרת זו הפיק את סרטו של אקירה קורוסאווה "קגמושה" (1980), ועסק בשחזור סרטו של אבל גאנס "נפוליאון" משנת 1927, והפצתו בציבור, בלוויית פסקול שהלחין אביו, קרמיין קופולה. כישלון צורב נחל עת הזמין את הבמאי הגרמני העולה וים ונדרס לביים את הסרט "האמט" שהיה אמור להיות מחווה לסרטי הפילם נואר משנות הארבעים. חילוקי דעות בין קופולה וונדרס פוצצו את ההפקה, והמוצר הסופי יצא, לבסוף, בניגוד לדעתו של ונדרס, כשרוב הסצינות המצולמות הן של קופולה ולא של ונדרס[20]. הסרט היה כישלון אומנותי ומסחרי.

חמור מכישלונו של "האמט" היה כישלון הדרמה הרומנטית המוזיקלית "אחד מהלב". מה שאמור היה להיות סרט מוזיקלי צנוע, צמח בממדיו ובתקציבו ככל שנמשכה ההפקה. קופולה התעקש על צילומים בתפאורה מסובכת ומורכבת שכללה בנייה של שדה תעופה שלם. תקציבו של הסרט תפח משני מיליון דולר ל-25 מיליון. הסרט היה לכישלון קופתי חרוץ, ובמהלך הזמן הקצר בו הוקרן הכניס כ-637,000 דולר[21]. לאחר כישלון "האמט" ו"אחד מהלב", היה קופולה במשבר פיננסי חמור, ממנו לא הצליח להיחלץ במשך תקופה ארוכה. את שארית שנות ה-80 בילה קופולה בעשייה קולנועית שנועדה להחזיר את חובותיו הנובעים מכישלון "אחד מהלב".

שנות ה-80 עריכה

קופולה בילה את שנות ה-80 בעשייה קולנועית שלא הגיעה לרמה של יצירות המופת שלו משנות ה-70, הן כתוצאה מאילוצים כלכליים, והן בשל אובדן החירות המוחלטת שהייתה לו כבמאי. כישלון נוסף נוסח "אחד מהלב" נחל ביצירת "מועדון הכותנה" (1984), סרט שעסק במועדון ג'אז בשנות ה-20. קופולה עבד כבמאי שכיר, שהוזמן על ידי מפיק העל רוברט אוואנס, ולא היה מושקע אישית ביצירת הסרט (שמומן על ידי גורמים פרטיים, ברובם מחוץ לתעשיית הסרטים ההוליוודית), אך שוב תפח תקציבו של הסרט ל-48 מיליון דולר, כאשר ההפקה נקלעת לכאוס של תפאורות גרנדיוזיות, תסריטים המתחלפים מדי יום ומאבקים בין גורמי הכוח שמאחורי הקלעים, והתוצאה, כישלון ביקורתי וקופתי, הייתה רחוקה מלהחזיר את ההשקעה.

שני סרטי נעורים שיצר קופולה בשנת 1983, על פי ספריה של הסופרת ס. א. הינטון, "ראסטי ג'יימס" ו"נערי הכרך", זכו להצלחה צנועה, והצליחו לחשוף דור של שחקנים צעירים כמאט דילון, ראלף מאצ'יו, פטריק סווייזי, רוב לאו, אמיליו אסטבז, דיאן ליין וטום קרוז. "ראסטי ג'יימס" הציג אף את ניקולאס קייג', אחיינו של קופולה, ואת מיקי רורק. "ראסטי ג'יימס" שימש לקופולה כר לניסויים צורניים, והוא זכור במיוחד בשל הצילום בשחור ולבן, כאשר האובייקט היחיד הנראה בצבע הוא זוג דגי קרב סיאמיים, המופיעים במספר סצינות.

שני סרטים נוספים שזכו להצלחה בתקופה זו היו הסרט "טאקר: האיש והחלום" (1988), שעסק באיש תעשיית המכוניות האמריקני, פרסטון טאקר, בכיכובו של ג'ף ברידג'ס, ו"גן השיש", (1987) דרמה על מלחמת וייטנאם. צילומי "גן השיש" היו מלווים בטרגדיה אישית קשה, כאשר כוכב הסרט גריפין או'ניל הרג את ג'אנקרלו קופולה, בנו של קופולה, בתאונת שיט.

במהלך העשור המשיך קופולה בעשייה קולנועית ברמה לא אחידה. בין היתר צילם את "להתחתן שנית" (1986), דרמה תקופתית על שנות ה-50 בכיכובה של קת'לין טרנר, המגלמת אישה בשנות הארבעים לחייה השבה לפתע לגיל בית הספר התיכון, פרק בסרט "סיפורי ניו יורק", סרט המורכב משלושה פרקים שביימו לצד קופולה וודי אלן ומרטין סקורסזה, ו"קפטן איו", סרט מדע בדיוני בן 12 דקות בכיכוב מייקל ג'קסון, המוקרן רק בגני השעשועים של וולט דיסני ברחבי העולם.

שנות ה-90 ולאחריהן עריכה

 
פרנסיס פורד קופולה, 2007

על אף אמירות נחרצות כי "לעולם לא יהיה חלק ג'"[22], החל קופולה בשנת 1989 בצילומי "הסנדק 3", לאחר שהגיע להסכמה עם חברת סרטי פרמאונט. ההפקה הייתה יקרה ומסובכת. קופולה הצליח לשכור את שירותיהם של שחקני סרטי "הסנדק" הקודמים, אל פצ'ינו ודיאן קיטון, לצד שחקנים שעלו לתהילה בשנות השמונים כאנדי גרסיה וג'ו מנטניה. לצידו עבד הצלם המפורסם גורדון ויליס, שעבד עמו על סרטי "הסנדק" הקודמים. תפקיד ראשי בסרט, תפקידה של "מרי קורליאון", ניתן בתחילה לוינונה ריידר, אך זו פרשה בשל "בעיות בריאות". בהחלטה שנויה במחלוקת ליהק קופולה לסרט את בתו, סופיה קופולה, צעד שהביא לביקורת רבה הן לבמאי והן לשחקנית.

הסרט הצליח בקופות, וגרף סכום של 136 מיליון דולר ברחבי העולם[23]. הוא היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, אך לא זכה באף אחד מהם. הדעה הרווחת היא שמדובר בסרט טוב, אך אינו מגיע לרמתם של שני קודמיו בסדרה[24]. הצלחת הסרט שיקמה את מצבו הפיננסי של קופולה ואת מעמדו בתעשיית הקולנוע.

סרטו הבא של קופולה, דרקולה, היה אף הוא להיט גדול בקופות, וזכה גם לשבחי הביקורת. הוא יצא בשנת 1992, והתבסס על ספרו המקורי של ברם סטוקר. הסרט היה פנטזיה גותית נוגעת ללב ומעוצבת בקפדנות, שבוצעה על ידי הכוכבים ההוליוודיים הפופולריים ביותר באותו הזמן - גארי אולדמן בתפקיד דרקולה, ולצידו צוות שכלל את וינונה ריידר, אנתוני הופקינס וקיאנו ריבס. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר (לתלבושות, לעריכת הקול, ולאיפור), וגרף סכום של 215 מיליון דולר ברחבי העולם[25].

הצלחה זו איפשרה לקופולה להמשיך בעשיית סרטים באופן חופשי ומשוחרר, אך במהלך שנות התשעים ביים רק עוד שני סרטים. ג'ק, דרמה בכיכובו של רובין ויליאמס על ילד בן 10 הלוקה במחלה הגורמת לו להיראות כבן 40, ו"מוריד הגשם" על פי ספרו של ג'ון גרישם. כן היה מעורב בעריכת סרטים כפרנקנשטיין שביים קנת בראנה. משנת 1997 לא עסק בבימוי במשך עשר שנים.

בשנת 1998 היה קופולה מעורב בהליך משפטי נגד חברת האחים וורנר. במהלך שנות ה-90 תכנן קופולה, בשיתוף פעולה עם ג'ים הנסון יוצר "החבובות", הפקת סרט על פי היצירה הקלאסית "הרפתקאותיו של פינוקיו". בשנת 1995 עלתה ההפקה על שרטון, וקופולה תבע את אולפני האחים וורנר בטענה שפגעו בפרויקט, ולא אפשרו את העברת הפרויקט לאולפן אחר. בערכאה הראשונה זכה קופולה בפיצויים בסכום גבוה של שמונים מיליון דולר, אך בשנת 2001 זכו האולפנים בערעור, ונקבע כי קופולה אינו זכאי לפיצויים[26].

בשנת 2007 ביים סרט בשם "נעורים ללא נעורים", דרמה העוסקת באדם שנפגע בפגיעת ברק המחזירה אותו לנעוריו, על פי סיפור מאת מירצ'אה אליאדה. הסרט הופק בתקציב קטן, הופץ באופן מצומצם, התקבל על ידי הביקורת כסרט אישי ומהורהר, ורבים קיוו כי הוא מסמן את שובו של קופולה לבימוי סרטים[27]. בפסטיבל קאן בשנת 2009 הציג קופולה סרט חדש בשם טטרו, העוסק בקורותיה של משפחת מהגרים בארגנטינה. קופולה הציג את הסרט כסרטו הראשון מאז "השיחה" המבוסס על תסריט מקורי שכתב קופולה עצמו. כמו "נעורים ללא נעורים", לא הייתה כוונה להפיץ את הסרט באופן נרחב[28].

בשנת 2011 יצא לאקרנים הסרט "טוויקסט (אנ')", אותו ביים. בסרט השתתפו ואל קילמר, אל פנינג, ג'ואן ווהאליי (אנ') וברוס דרן. הוא זכה לשבחי הביקורת בצרפת,[29] אך במקומות אחרים זכה בעיקר לביקורות שליליות.[30]

בשנת 2015 הודיע על פרישה מתחום הקולנוע,[31] אך באפריל 2019 הודיע כי הוא מתכנן לביים את "מגלופוליס", שאותו פיתח שנים רבות קודם לכן. "Deadline Hollywood" דיווח כי הסרט עתיד לצאת לאקרנים בסתיו 2024.[32]

סגנון והשפעה עריכה

פרנסיס פורד קופולה הוא בין הבמאים המצליחים והמוערכים ביותר במאה ה-20. סרטיו נמצאים דרך קבע ברשימות של "הסרטים הטובים ביותר". רשימה נחשבת מסוג זה, רשימת מאה הסרטים האמריקאים הגדולים של מכון הסרטים האמריקאי (AFI), מציגה במקום השני את "הסנדק", וכן את "הסנדק חלק שני" ואת "אפוקליפסה עכשיו" בהמשך הרשימה. הרשימה פורסמה בשנת 1998 ועודכנה בשנת 2007. על אף שינויים נרחבים ברשימה, שמרו סרטיו של קופולה על מקומם[33].

כבר בתחילת פעילותו הקולנועית, בשנת 1968, סומן קופולה על ידי מבקר הקולנוע אנדרו סאריס כבמאי ייחודי בעל אמירה אישית ופוטנציאל רב[6]. "הסנדק" קיבע את מעמדו המוביל, ומבקרים מובילים, כגון פולין קייל רבת ההשפעה, או וינסנט קנבי איש הניו יורק טיימס, טענו כי המדובר ביצירת מופת המעמידה את קופולה בשורה הראשונה של הבמאים[34] גם לאחר עשרות שנות פעילות, שידעה הצלחות רבות, אך גם כישלונות לא מועטים, עדיין נחשב קופולה לבמאי חשוב ביותר, וישנם מבקרים המתייחסים אליו כ"גדול יוצרי הקולנוע"[35].

קופולה ביים סוגים שונים של סרטים, החל מדרמות בעלות אמירה אישית, מינוריות כמעט, דרך ספקטקלים הוליוודיים מפוארים, המשחזרים בדיוק רב תקופות היסטוריות, קומדיות רומנטיות, דרמת בית משפט, פנטזיות גותיות וסרטים מוזיקליים. סרטיו כללו ניסיונות צורניים חדשניים, וכן סרטים "על פי הזמנה" שנבעו מהצורך לעסוק בכל עיסוק שיאפשר את החזר חובותיו. יש שטענו, בשל כך, כי קופולה, בניגוד לבמאים כאינגמר ברגמן, מיכלאנג'לו אנטוניוני או צ'ארלי צ'פלין, הוא במאי ללא אמירה של ממש, חסר חזון קולנועי מקיף[36]. יש הסבורים כי לאחר שני סרטי "הסנדק" ו"השיחה", לא תרם קופולה תרומה של ממש לאמנות הקולנוע[37].

עם זאת, ניתן לראות נושאים חוזרים ונשנים ביצירתו של קופולה, כמו גם מאפיינים צורניים. הסתמכותו על צלמים קבועים, רבי אומן בתחומם, כגורדון ויליס וויטוריו סטוררו מעניקה לסרטיו איכות מובהקת, ניתנת לזיהוי. הדומיננטיות של המוזיקה בסרטיו אף היא מאפיין מובהק, החל מהמוזיקה של נינו רוטה ב"סנדק", דרך המוזיקה של קרמיין קופולה ב"סנדק 2", והשיר "The End" של הדלתות הפותח ונועל את "אפוקליפסה עכשיו". המבקר רוג'ר איברט כתב כי המוזיקה ב"הסנדק 2" משמשת תפקיד חשוב בעוררה רגשות שלא היינו חשים בלעדיה, ובלעדיה לא היינו חשים את מגוון הרגשות של הנוסטלגיה, האבל, והאובדן, כלפי מה שבעיקרו הוא ארגון המבוסס על רצח ושפיכות דמים[38].

נושאים שונים, כמאבקו של היחיד יוצא הדופן נגד החברה, ונגד נטיות ליבו הוא, חוזרים ונשנים. נושא זה בולט מאוד ב"טאקר", אך ניתן לראות לו הדים בעלייתו לפסגת הפשע של מייקל קורליאון, תוך כדי השחתתו המוסרית, בשלושת סרטי "הסנדק", במסעו של בנג'מין וילארד אל לב המאפליה הווייטנאמית ב"אפוקליפסה עכשיו", ואף בדמותו העגומה של "דרקולה". אמירה פוליטית, לרוב שמאלה מהמרכז, אופיינית אף היא לסרטיו, אם כי במקרים רבים היא משולבת באמירה רחבה יותר על טבעו של האדם, ולרוב אינה בוטה וישירה.

אך קופולה הוא ראשית לכל קולנוען רב עוצמה, המצליח ליצור דימויים חזקים הנחרתים בתודעתו של הצופה, ואינם מתפוגגים גם זמן רב לאחר הצפייה בסרט. רצף ההטבלה ב"הסנדק", בו מחסל מייקל קורליאון את החשבון עם מתנגדיו, במקביל לטקס ההטבלה של אחייניתו התינוקת, הוא אחת מהסצינות המנותחות והנלמדות ביותר בתולדות הקולנוע. במהלך הטבלת התינוקת, שהסנדק החדש, מייקל, משמש לה אב-סנדקות, מבצעים אנשיו של מייקל חיסול של כל אויביו, הנרצחים בזה אחר זה בדרכים אכזריות. תמונות הרציחות המזוויעות משתלבות עם הטקס הדתי הנשגב, בעריכה קצבית ומכוונת. מבקר הקולנוע זאב רב נוף כתב על סצנה זו כי - "קופולה... העשיר במידה ניכרת את האפרוריות של החלק השני בספר של פוזו בסצינות בלתי נשכחות... האירועים עוברים במהירות מסחררת, באמצעים מרוכזים עם הצגה חוזרת של סצנה איטית וסמלית: מייקל נעשה בפעם הראשונה סנדק, לילד הראשון של אחותו קוני ובעלה קארלו ריצי."[39]

על סצנת התקפת המסוקים ב"אפוקליפסה עכשיו" כתב רוג'ר איברט - "היזכרו שוב במתקפת המסוקים והשילוב המטריד של אימה והתעלות. זכרו את היופי המוזר של המסוקים העולים מבעד לעצים בצילום רחוק, והכוח המטורף של המוזיקה של ואגנר, המנוגנת בקול בזמן המתקפה, ותרגישו למה התכוון קופולה: רגעים אלו, שכיחים בחיים כבאמנות, כאשר כל המסתורין הענקי של העולם, כה איום, כה יפה, נראה כתלוי על בלימה"[40].

כמעט כל סרט של קופולה מכיל רגעים מסוג זה, ודימויים רבי עוצמה. די להזכיר את נשיקת המוות של מייקל לפרדו בעת הבריחה מקובה ב"הסנדק 2", את ג'ין הקמן היושב בדירתו, אותה הרס בחיפוש אחר מכשירי האזנה, ומנגן בסקסופון בסוף "השיחה", ואפילו את סצינות הזוועה בהשתתפות כלותיו של דרקולה (מוניקה בלוצ'י, מיכאלה ברקו ופלורינה קנדריק) ב"דרקולה".

חייו ויצירתו של קופולה היוו נושא לספרים רבים ולמחקרים רבים. הוא היווה נושא למספר ביוגרפיות. עם הסופר פיטר קאווי (Peter Cowie) שיתף קופולה פעולה, והביוגרפיה שכתב קאווי, שיצאה לאור בשנת 1990, נחשבת לביוגרפיה "הרשמית" של קופולה. ביוגרפיות נחשבות נוספות הן זו של ג'פרי צ'ון (Jeffrey Chown) משנת 1988 וזו של ג'ון לואיס משנת 1995. ביוגרפיות אלו עוסקות בעליות ובירידות בקריירה שלו, במאבקיו הכלכליים והאישיים אל מול האולפנים הגדולים ואילי תעשיית הסרטים, וחלקן אף מנסות לנתח אותו כיוצר וכאמן.

עיסוקים חוץ קולנועיים עריכה

 
בניין "אחוזת רוביקון" בו שוכן יקב ניבאום-קופולה

כישלונותיו הפיננסיים המרובים של קופולה הביאו אותו להשקיע במגוון של עסקים, במיוחד בתחום היין, ועיסוקים אלו הביאו לו הצלחה ורווחה כלכלית החל משנות ה-90. בשנת 1975 החל בקשר עם יינן בשם ניבאום בעמק נאפה בקליפורניה. בשנת 1978 החל לייצר במקום יין בשם "רוביקון", ביחד עם אשתו, אלינור. בשנת 1995 רכש בסכום גבוה את האחוזה שבה נמצא היקב, והחל משווק יינות בשם "ניבאום-קופולה". האתר קרוי כיום "אחוזת רוביקון" על שם היין הראשון שייצר קופולה[41]. היינות משווקים באמצעות חברה הקרויה "פרנסיס פורד קופולה מציג" העוסקת גם בניהול בתי קפה, ובשיווק פסטה ומוצרים אחרים ממקור איטלקי.

בין השנים 1994 ל-2008 היה קופולה הבעלים של מסעדה בשם "רוביקון" בסן פרנסיסקו במשותף עם רוברט דה נירו ורובין ויליאמס. כן הוא מפעיל אתר נופש בבליז. קופולה הוא קונסול של כבוד של בליז בקליפורניה. בשנים האחרונות מבלה קופולה זמן ניכר בבואנוס איירס ומפעיל שם חברת הפקות. כן הוא משמש כמוציא לאור של מגזין ספרותי בשם "Zoetrope: All-Story".

במהלך השנים גילה קופולה מעורבות פוליטית. הוא תמך באופן פומבי, ואף תרם כספים למספר מועמדים של המפלגה הדמוקרטית של ארצות הברית, לרבות מייק תומפסון, ננסי פלוסי, ברברה בוקסר ואלן קרנסטון.

פרסים וכיבודים עריכה

קופולה זכה בימי חייו בעשרות פרסים קולנועיים ומועמדויות לפרסים קולנועיים. מספר מהפרסים החשובים בהם זכה הם:

משפחתו עריכה

קופולה היה נשוי לאלינור קופולה עד למותה ב-2024. השניים נפגשו באתר הצילומים של "דמנטיה 13", ב-1962, שם שימשה אלינור כמעצבת תפאורה. הם נישאו שנה לאחר מכן.

משפחת קופולה המורחבת היא משפחה בעלת מסורת קולנועית, ורבים מבני המשפחה, בדרגות קרבה שונות, זכו להצלחה בזכות עצמם בתחום הקולנוע. המשפחה היא אחת משתי המשפחות היחידות, לצד משפחתו של ג'ון יוסטון, בה זכו שלושה דורות בפרס האוסקר. אביו, קרמיין קופולה, זכה בפרס על המוזיקה שחיבר לסרט "הסנדק 2". בתו, סופיה קופולה, זכתה בפרס על התסריט המקורי לסרטה "אבודים בטוקיו". בנו הוא התסריטאי רומן קופולה, שותפו ליצירה של וס אנדרסון.

גם שאר בני משפחתו הקרובה של קופולה עסקו בקולנוע. אלינור קופולה צילמה מאחורי הקלעים את אופן הסרטת הסרט "אפוקליפסה עכשיו". בשנת 1991 הפכו צילומיה לסרט בשם "לבבות המאפליה", עליו זכתה אלינור קופולה בפרס אמי. קופולה ליהק את שני בניו, ג'אנקרלו ורומן, כניצבים בסרטיו. ג'אנקרלו היה בשלבים ראשונים של קריירה כמפיק, אך נהרג בתאונה בשנת 1986. בתו סופיה היא בעלת הקריירה המשגשגת ביותר מבין ילדי המשפחה. בנוסף למשחקה בסרט "הסנדק 3" שלא זכה לשבחי הביקורת, זכתה סופיה להצלחה כבמאית בסרטיה "חמש ילדות יפות", "אבודים בטוקיו" ו"מארי אנטואנט". סופיה ואחיה רומן הם הבעלים של חברת ההפקות "אמריקן זואיטרופ" שהוקמה מחדש.

אחותו של קופולה, טליה שייר, ידועה כשחקנית, ושיחקה אף בסרטיו של קופולה. על אחייניו נמנים השחקנים ניקולס קייג', מארק קופולה וג'ייסון שוורצמן, הבמאי כריסטופר קופולה והצלם ג'ון שוורצמן.

פילמוגרפיה חלקית עריכה

הטבלה הבאה היא פילמוגרפיה מלאה של קופולה כבמאי או כתסריטאי, וכוללת מבחר של הסרטים החשובים ביותר שהפיק עבור אחרים. הזכיות באוסקר מסומנות רק עבור הסרטים בהם שימש כבמאי, עם החריג של "פאטון", בו קיבל אוסקר על התסריט על אף שלא היה הבמאי.

שנה שם הסרט תפקיד מועמדויות לאוסקר זכיות באוסקר
1962 הלילה לבטח במאי, תסריטאי, מפיק
נער המעליות ונערות המשחק במאי, תסריטאי
1963 דמנטיה 13 במאי, תסריטאי
1966 אתה כבר נער גדול במאי, תסריטאי 1
המקום הזה מקולל תסריטאי
האם פריז בוערת? תסריטאי
1968 קשתו של פיניאן במאי
1969 אנשי הגשם במאי, תסריטאי
1970 פטון תסריטאי 1 1
1971 THX-1138 מפיק
1972 הסנדק במאי, תסריטאי 10 3
1973 אמריקן גראפיטי מפיק
ירח של נייר מפיק
1974 השיחה במאי, תסריטאי, מפיק 3
גטסבי הגדול תסריטאי
הסנדק 2 במאי, תסריטאי, מפיק 11 6
1979 הסייח השחור מפיק
אפוקליפסה עכשיו במאי, תסריטאי, מפיק 8 2
1980 קאגמושה מפיק
1982 הנבואה מפיק
האמט (סרט) מפיק
אחד מהלב במאי, תסריטאי 1
נערי הכרך במאי
1983 ראסטי ג'יימס במאי, מפיק
1984 מועדון הכותנה במאי, תסריטאי 2
1986 קפטן איו במאי, תסריטאי
להתחתן שנית במאי 3
1987 גן השיש במאי, מפיק
1988 טאקר: האיש והחלום במאי
1989 סיפורי ניו יורק
(הפרק "חיים בלי זואי")		 במאי, תסריטאי
1990 הסנדק 3 במאי, תסריטאי, מפיק 7
1992 דרקולה במאי, מפיק 4 3
1993 נערי הכרך במאי
1994 דון חואן דה מרקו מפיק
פרנקנשטיין מפיק
1995 ננס לבן מפיק (סרט טלוויזיה)
1996 ג'ק במאי, מפיק
1997 מוריד הגשם במאי, תסריטאי
1998 Lani Loa – The Passage מפיק
1999 סליפי הולו מפיק
חמש ילדות יפות מפיק
2001 ג'יפרס קריפרס מפיק
2003 אבודים בטוקיו מפיק
2004 קינסי מפיק
2006 מארי אנטואנט מפיק
2007 נעורים ללא נעורים במאי, תסריטאי, מפיק
2009 טטרו במאי, תסריטאי, מפיק
2011 טוויקסט במאי, תסריטאי, מפיק
2024 מגלופוליס במאי, תסריטאי, מפיק

לקריאה נוספת עריכה

  • Jon Lewis, Whom God Wishes to Destroy . . .: Francis Coppola and the New Hollywood, Duke University Press, 1995
  • Peter Cowie, Coppola, Scribner's, 1990
  • Jeffrey Chown, Hollywood Auteur: Francis Coppola, Praeger, 1988

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנסיס פורד קופולה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ הארץ (2024-04-13). "זוכת פרס האמי אלינור קופולה מתה בגיל 87". הארץ. נבדק ב-2024-04-16.
  2. ^ 1 2 3 פרנסיס פורד קופולה באתר TCMDB(הקישור אינו פעיל, 30 במאי 2017)
  3. ^ השמים קוראים אגודת הקולנוע של אוסטין(הקישור אינו פעיל, 30 במאי 2017)
  4. ^ יהושוע סימון, ‏שר התעשייה, באתר גלובס, 14 בפברואר 2006
  5. ^ זאב רב-נוף, אדיפוס, שמדיפוס, דבר, 1 במרץ 1968
  6. ^ 1 2 הניו יורק טיימס, אחד מהלב, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
  7. ^ מובא אצל זאב רב נוף, מסך גדול, הוצאת כתר, 1982, עמ' 271
  8. ^ זאב רב נוף, מסך גדול, הוצאת כתר, 1982, עמ' 273
  9. ^ זאב רב-נוף, "מסך גדול" הוצאת כתר, 1982, עמ' 347
  10. ^ השיחה האתר הרשמי של פסטיבל קאן
  11. ^ זאב רב-נוף, "מסך גדול", הוצאת כתר, 1982, עמ' 273
  12. ^ מובא אצל זאב רב-נוף, "מסך גדול", הוצאת כתר, 1982, עמ' 280
  13. ^ ריאיון עם פרנסיס פורד קופולה אתר Industry central
  14. ^ דייוויד תומסון אפוקליפסה אז ועכשיו, הניו יורק טיימס, 13 במאי 2001
  15. ^ דייוויד תומסון אפוקליפסה אז ועכשיו ניו יורק טיימס, 13 במאי
  16. ^ אפוקליפסה אז SBS
  17. ^ סוחף את קאן טיים מגזין, 4.6.1979
  18. ^ אפוקליפסה עכשיו BoxOfficeMOJO
  19. ^ יצחק בן נר, הסוף של סוף העולם - לא משהו, באתר ynet, 14 באוקטובר 2001
    נסים דיין כמה שוקל מאבקם של תושבים בכיבוש זר? גלובס, 14.10.2001
  20. ^ נואל מורי האמט A.V. Club
  21. ^ אחד מהלב אתר Boxoffice MoJo
  22. ^ מובא אצל זאב רב-נוף, מסך גדול, הוצאת כתר, 1982, עמ' 274
  23. ^ הסנדק 3 Boxoffice MoJo
  24. ^ ג'יימס ברנרדינלי הסנדק 3 ReelViews
  25. ^ דרקולה Boxoffice MoJo
  26. ^ דוד שליט, ‏פה קבור הסרט, באתר גלובס, 29 ביולי 2010
  27. ^ הניו יורק טיימס, אחד מהלב, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2007
  28. ^ אורי קליין, כוכבים דועכים בפסטיבל קאן, באתר הארץ, 18 במאי 2009
  29. ^ Francis Ford Coppola's 'Twixt' opens in France to critical acclaim • Hypable, Hypable, ‏13 באפריל 2012
  30. ^ טוויקסט, באתר Rotten Tomatoes
  31. ^ Dirk Libbey, The Reason Francis Ford Coppola Basically Quit Making Movies, Cinemablend, ‏8 באוקטובר 2015
  32. ^ Andreas Wiseman, Cannes 2024: What’s In The Mix? (Part 1), Deadline Hollywood, ‏29 בפברואר 2024
  33. ^ אתר המכון האמריקאי לקולנוע
  34. ^ זאב רב - נוף, מסך גדול, הוצאת כתר, 1982, 262 - 272.
  35. ^ נסים דיין כמה שוקל מאבקם של תושבים בכיבוש זר? גלובס, 14.10.2001
  36. ^ Alan Rosenthal, Review of "Francis Coppola by Jeffrey Chown", Film Quarterly, Vol. 44 No. 4, pp 26 - 27
  37. ^ Robert Kolker, Review of Coppola by Peter Cowie, Film Quarterly vol. 44, No.4 pp. 25 - 26
  38. ^ הסנדק 2 באתר של רוג'ר איברט
  39. ^ זאב רב-נוף, מסך גדול, הוצאת "כתר", 1982, עמ' 265
  40. ^ אפוקליפסה עכשיו האתר של רוג'ר איברט
  41. ^ אתר חברת אחוזת רוביקון
  42. ^ מתן שירם, ‏פרס הוקרה על מפעל חיים לפרנסיס פורד קופולה, באתר גלובס, 31 במרץ 2009



הקודם:
1971: ויליאם פרידקין (הקשר הצרפתי)
1973: ג'ורג' רוי היל (העוקץ) 		פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע
1972: פרנסיס פורד קופולה (הסנדק)
1974: פרנסיס פורד קופולה (הסנדק חלק שני) 		הבא:
1973: ג'ורג' רוי היל (העוקץ)
1975: מילוש פורמן (קן הקוקייה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרנסיס_פורד_קופולה&oldid=38455703"