רוד קרול
רודולף יוזף "רוד" (או רודי) קרול (בהולנדית: Rudolf Jozef "Ruud" Krol; נולד ב-24 במרץ 1949 באמסטרדם) הוא כדורגלן עבר הולנדי ששיחק בעמדות הבלם והמגן השמאלי, וכיום מאמן כדורגל.
 | ||||
| קרול במדי נבחרת הולנד, 1974 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
24 במרץ 1949 (בן 75) אמסטרדם שבהולנד | |||
| שם מלא | רודולף יוזף קרול | |||
| גובה | 1.84 מטר | |||
| עמדה | בלם, מגן שמאלי | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
קרול היה אחד משחקני ההגנה הטובים בעולם בתקופתו. נחשב לשחקן בעל ראיית משחק, שבנוסף לתפקידו במערך העורפי היה לו גם חלק בתכנון המשחק.[1] הייתה לו קריירת משחק ארוכה במדי אייאקס אמסטרדם, ושיחק גם בארצות הברית, איטליה וצרפת. הוא ייצג את נבחרת הולנד 83 פעמים, בין היתר בשני טורנירי מונדיאל ובשתי אליפויות אירופה. קרול אימן בעיקר קבוצות ונבחרות לאומיות מיבשת אפריקה, בהן נבחרות מצרים ותוניסיה.
קריירת משחק עריכה
קרול החל את הקריירה בקבוצת אייאקס אמסטרדם מעיר הולדתו, תחת המאמן רינוס מיכלס, בעונת 1968/1969. הוא רשם בעונה זו הופעת ליגה אחת בלבד ושימש בעיקר כמחליף, אך עונה אחר כך כבר זכה למקום קבוע בהרכב הפותח של הקבוצה, וסייע לה לזכות בעונה זו בדאבל המקומי. בעונת 1970/1971 העפילה אייאקס עד לגמר גביע אירופה לאלופות, אך קרול החמיץ את המשחק עקב שבר ברגלו. בשתי העונות הבאות, לעומת זאת, השלימה אייאקס שתי זכיות נוספות בגביע אירופה, וקרול פתח בשני משחקי הגמר, מול אינטר מילאנו ב-1972 ומול יובנטוס ב-1973. במהלך הקמפיין של הקבוצה באירופה בעונת 1972/1973, כבש קרול את שער הניצחון במשחק הראשון של חצי הגמר מול ריאל מדריד.
במרוצת שתי העונות הבאות החלה עזיבה של שחקנים מובילים את אייאקס. בעקבות עזיבתם של יוהאן קרויף ויוהאן ניסקנס לברצלונה, ופרישתו של הקפטן פיט קייזר, מונה קרול באוקטובר 1974 לתפקיד קפטן הקבוצה, תפקיד אותו מילא עד לעזיבתו בסיום עונת 1979/1980. קרול שיחק באייאקס במשך 12 עונות, ולמעט העונה הראשונה כמחליף ופציעות שהשביתו אותו, היה נחשב לשחקן מפתח לאורך כל התקופה. בנוסף לשלושה גביעי אירופה, זכה קרול עם קבוצתו בשש אליפויות וארבעה גביעים מקומיים. הוא רשם 339 הופעות ליגה במדי הקבוצה, בהן כבש 23 שערים.
ב-1980 עבר קרול לNASL, כשחתם במדי ונקובר וייטקפס, במדיה שיחק עונה אחת עד שחזר לאירופה. בעונת 1980/1981 עבר קרול לנאפולי מהסרייה א', במדיה שיחק במשך ארבע עונות. הישג השיא שלו עם הקבוצה היה המקום השלישי בליגה בעונה הראשונה שלו, אך בשתי העונות האחרונות שלו בקבוצה היא איבדה מיכולתה וסיימה בחלק התחתון של הטבלה. קרול עזב את הקבוצה לקראת עונת 1984/1985, רגע לפני הפריצה של הקבוצה עם החתמתו של דייגו מראדונה, ועבר לשחק במדי קאן מליגת המשנה הצרפתית. על אף גילו המתקדם, הוא שיחק במדיה במשך שתי עונות כשחקן הרכב, עד שפרש ממשחק פעיל בסיום עונת 1985/1986, בגיל 40.
נבחרת הולנד עריכה
קרול ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת הולנד תחת המאמן ג'ורג' קסלר בשנת 1969.
בשנת 1974 מונה רינוס מיכלס, מאמנו הראשון של קרול באייאקס אמסטרדם, לתפקיד מאמן הנבחרת. עוד טרם הגעתו הבטיחה הנבחרת את העפלתה למונדיאל 1974. מיכלס הנחיל את שיטת הטוטאל פוטבול, ולקרול היה תפקיד משמעותי בשיטה, בהיותו שחקן ורסטילי שיכול לשחק במגוון עמדות בהגנה וכן לתמוך בקישור ובחלק ההתקפי. קרול נכלל בסגל של מיכלס לקראת המונדיאל בגרמניה המערבית, ולא החמיץ אף דקת משחק במהלכו. הולנד העפילה משלב הבתים הראשון עם ניצחונות על אורוגוואי ובולגריה ותיקו מול שוודיה. במהלך הניצחון 4-1 על בולגריה כבש קרול שער עצמי לזכות הבולגרים. הולנד עברה את שלב הבתים השני עם מאזן מושלם מול ארגנטינה, ברזיל וגרמניה המזרחית. בניצחון המרשים 4-0 על ארגנטינה, כבש קרול את שערה השני של נבחרתו בבעיטה חזקה ממרחק. קרול הוא אחד מארבעה שחקנים בלבד שכבשו גם שער עצמי וגם שער זכות בטורניר גביע העולם. הולנד נעצרה רק במשחק הגמר, עם הפסד 2-1 לגרמניה המערבית המארחת.
נבחרת הולנד הייתה לאחת מארבע הנבחרות שהעפילה לטורניר הגמר של יורו 1976 ביוגוסלביה. במשחק חצי הגמר מול צ'כוסלובקיה הפסידה הולנד, במשחק בו שימש קרול כקפטן הנבחרת בהיעדרו של יוהאן קרויף. קרול פתח גם במשחק על המקום השלישי מול יוגוסלביה המארחת, שם ניצחה הולנד בתוצאה 3-2 לאחר הארכה, אך ללא סרט הקפטן, עם חזרתו של קרויף.
ארנסט האפל היה המאמן שהוביל את הולנד למונדיאל 1978 בארגנטינה. בעקבות החרמתו של קרויף את הטורניר עקב המשטר הצבאי בארגנטינה, היה קרול לקפטן נבחרת הולנד בטורניר. כמו בטורניר המונדיאל הקודם, גם הפעם קרול לא החמיץ אף דקת משחק של נבחרת. הולנד עברה את שלב הבתים הראשון עם ניצחון אחד בלבד, על איראן, תיקו מול פרו והפסד לסקוטלנד. את שלב הבתים השני צלחה הולנד עם ניצחונות על אוסטריה ואיטליה, ותיקו 2-2 בשחזור הגמר הקודם מול גרמניה המערבית. במשחק הגמר הפסידה הולנד לארגנטינה בתוצאה 3-1 לאחר הארכה, ובכך לא זכה קרול להניף כקפטן את גביע העולם. ההופעה בגמר הייתה ה-14 שלו במדי הולנד במונדיאלים, שיא הופעות משותף עם וים יאנסן שהחזיק מעמד עד למונדיאל 2014, אז נשבר על ידי וסלי סניידר.
הטורניר הבינלאומי האחרון של קרול היה יורו 1980, אליו הגיע כקפטן הנבחרת. לראשונה התמודדו בטורניר שמונה נבחרות, והולנד שובצה לבית עם יוון, גרמניה המערבית וצ'כוסלובקיה. קרול פתח ושיחק לכל אורך הטורניר, אך הולנד לא הצליחה להעפיל וסיימה במקום השלישי בבית.
קרול החמיץ הזדמנות לשחק במונדיאל שלישי, לאחר שהולנד כשלה להעפיל ממוקדמות מונדיאל 1982. הוא היה שותף לטורניר מוקדמות יורו 1984, ומשחקו האחרון היה במסגרת המוקדמות, בהפסד 1-0 לספרד ב-16 בפברואר 1983. קרול סיים את דרכו הבינלאומית עם 83 הופעות במדי הולנד, בהן כבש ארבעה שערים. קרול הוביל את טבלת ההופעות במדי הנבחרת בכל הזמנים במשך 21 שנים, החל מה-22 במאי 1979, אז שבר את שיא ההופעות כשרשם את משחקו ה-65 בנבחרת, ועד לטורניר יורו 2000 בו רשם ארון וינטר את הופעתו ה-84 והאחרונה במדי הולנד.
קריירת אימון עריכה
קרול החל בקריירת אימון לקראת עונת 1989/1990, כשהתמנה לתפקיד המאמן של אלופת בלגיה, מכלן. לאחר שלא הצליח לשחזר את הצלחת הקבוצה, סיים קרול את תפקידו כבר בחודש ינואר. חודשיים אחר כך התמנה לתפקיד מאמן סרבט ז'נבה עד לסיום העונה, וסייע לה להישאר בליגת העל השווייצרית.
לאחר עונת הבכורה שלו כמאמן, החל קרול לעבוד עם נבחרות צעירות, כששימש בתפקידי עוזר מאמן בנבחרת הולנד עד גיל 21, וכמאמן ראשי של הנבחרת האולימפית של מצרים. ב-1995 קיבל קרול את תפקיד המאמן של נבחרת מצרים, וסיים את תפקידו לאחר שנעצר בשלב רבע הגמר של גביע אפריקה לאומות בשנת 1996. קרול נשאר במצרים, והוביל את קבוצת הפאר המצרית א-זמאלכ במשך שנתיים, ולאחריה אימן במשך זמן קצר את קבוצת אל-ווחדה אבו דאבי מאיחוד האמירויות הערביות.
קרול חזר לכדורגל האירופי בשנת 1999, כשהתמנה לתפקיד עוזר המאמן של נבחרת הולנד, תחת פרנק רייקארד. הוא נותר בתפקידו גם תחת יורשו של רייקארד, לואי ואן חאל. בשנת 2002, התמנה לתפקיד עוזר המאמן של רונאלד קומאן בקבוצת נעוריו, אייאקס אמסטרדם. לאחר פיטוריו של קומאן ב-2005, שימש קרול כמאמנה הזמני של הקבוצה, עד למינויו של דני בלינד לתפקיד הקבוע. לקראת עונת 2006/2007, חזר קרול לתפקיד המאמן הראשי, כשהתמנה לתפקיד באז'אקסיו שנשרה עונה קודם לכן מהליגה הבכירה בצרפת. קרול סיים את תפקידו לאחר עונה אחת בלבד, בה הוביל את הקבוצה למקום ה-12 בלבד.
קרול חזר למצרים לקראת עונת 2007/2008, אז התמנה בשנית לתפקיד מאמן א-זמאלכ. הוא הוביל את הקבוצה למקום השני בליגה ולזכייה בגביע המצרי, ובסיום העונה עזב את הקבוצה וחתם באורלנדו פירטס מדרום אפריקה. הוא חתם בקבוצה לשלוש שנים, ובעונה השלישית הוביל אותה לזכייה בדאבל המקומי, ובכך רשם אליפות ראשונה כמאמן. ב-2012 עבר לאמן בתוניסיה, בקבוצת ספקסיין, אותה הוביל לזכייה באליפות. בעקבות ההצלחה מונה קרול לתפקיד המאמן הזמני של נבחרת תוניסיה, אך סיים את תפקידו בעקבות כישלון הנבחרת להעפיל למונדיאל 2014. הוא נותר בתוניסיה, כשהתמנה לתפקיד המאמן באספרנס תוניס, עימה זכה באליפות נוספת. משם המשיך קרול לקדנציה קצרה באל אהלי טריפולי מלוב, ובשנת 2015 התמנה לתפקיד המאמן של רג'א קזבלנקה ממרוקו.
תארים עריכה
תארים כשחקן עריכה
- גביע אירופה לאלופות (3): 1970/1971, 1971/1972, 1972/1973
- אליפות הולנד (6): 1969/1970, 1971/1972, 1972/1973, 1976/1977, 1978/1979, 1979/1980
- הגביע ההולנדי (4): 1969/1970, 1970/1971, 1971/1972, 1978/1979
- הסופר קאפ האירופי (2): 1972, 1973
- הגביע הביניבשתי: 1972
- גביע העולם: 1974 (מקום שני), 1978 (מקום שני)
- אליפות אירופה: 1976 (מקום שלישי)
- תארים אישיים
תארים כמאמן עריכה
- נבחרת מצרים (אולימפית)
- המשחקים הפאן-אפריקאים 1995: מדליית זהב
סטטיסטיקות עריכה
מועדונים עריכה
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | |
|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | |||
| 1968/1969 | אייאקס אמסטרדם |  ארדיוויזיה |
1 | 0 |
| 1969/1970 | 34 | 2 | ||
| 1970/1971 | 24 | 2 | ||
| 1971/1972 | 33 | 0 | ||
| 1972/1973 | 34 | 3 | ||
| 1973/1974 | 34 | 3 | ||
| 1974/1975 | 24 | 1 | ||
| 1975/1976 | 31 | 3 | ||
| 1976/1977 | 33 | 1 | ||
| 1977/1978 | 34 | 2 | ||
| 1978/1979 | 24 | 2 | ||
| 1979/1980 | 33 | 4 | ||
| 1980 | ונקובר וייטקפס |  NASL |
14 | 0 |
| 1980/1981 | נאפולי |  סרייה א' |
29 | 1 |
| 1981/1982 | 27 | 0 | ||
| 1982/1983 | 30 | 0 | ||
| 1983/1984 | 21 | 0 | ||
| 1984/1985 | קאן |  ליגת המשנה הצרפתית |
34 | 0 |
| 1985/1986 | 29 | 0 | ||
| סך הכל קריירה | 523 | 24 | ||
נבחרת לאומית עריכה
| נבחרת הולנד | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1969 | 1 | 0 |
| 1970 | 2 | 0 |
| 1971 | 2 | 0 |
| 1972 | 5 | 0 |
| 1973 | 7 | 0 |
| 1974 | 14 | 2 |
| 1975 | 6 | 0 |
| 1976 | 6 | 1 |
| 1977 | 6 | 0 |
| 1978 | 14 | 1 |
| 1979 | 6 | 0 |
| 1980 | 6 | 0 |
| 1981 | 5 | 0 |
| 1982 | 2 | 0 |
| 1983 | 1 | 0 |
| סה"כ | 83 | 4 |
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- אבי גלעד, יש לנו חשבון ארוך עם גרמניה והנקמה תהיה מתוקה, דבר, 9 באפריל 1978
הערות שוליים עריכה
- ^ שבח בן גבריאל, אייאקס אמסטרדם - קבוצה מעולה גם ללא יוהאן קרוייף וניסקנס, דבר, 5 ביוני 1977
| נבחרת הולנד – מונדיאל 1974 (מקום שני) | ||
|---|---|---|
|
1 חילס • 2 האן • 3 ואן הנחם • 4 ואן ירסל • 5 ישראל • 6 יאנסן • 7 דה יונג • 8 יונגבלוד • 9 קייזר • 10 ר. ואן דה קרקהוף • 11 ו. ואן דה קרקהוף • 12 קרול • 13 ניסקנס • 14 קרויף • 15 רנסנברינק • 16 רפ • 17 ריחסברגן • 18 סכרייברס • 19 סטריק • 20 סורביר • 21 טרייחטל • 22 ווס • מאמן: מיכלס |
| |
| נבחרת הולנד – יורו 1976 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 סכרייברס • 2 סורביר • 3 ריחסברגן • 4 ואן קראי • 5 קרול • 6 ניסקנס • 7 יאנסן • 8 רפ • 9 קרויף • 10 ו. ואן דה קרקהוף • 11 רנסנברינק • 12 ואן הנחם • 13 חילס • 14 פיטרס • 15 ר. ואן דה קרקהוף • 16 ארנץ • 17 רויטר • 18 יונגבלוד • 19 קיסט • 20 מוטסטג' • מאמן: קנובל |
| |
| נבחרת הולנד – מונדיאל 1978 (מקום שני) | ||
|---|---|---|
|
1 סכרייברס • 2 פורטווליט • 3 שונאקר • 4 ואן קראי • 5 קרול • 6 יאנסן • 7 וילדשוט • 8 יונגבלוד • 9 האן • 10 ר. ואן דה קרקהוף • 11 ו. ואן דה קרקהוף • 12 רנסנברינק • 13 ניסקנס • 14 בוסקאמפ • 15 הובנקאמפ • 16 רפ • 17 ריחסברגן • 18 נאנינחה • 19 דויסבורג • 20 סורביר • 21 לובסה • 22 ברנדטס • מאמן: האפל |
| |
| נבחרת הולנד – יורו 1980 | ||
|---|---|---|
|
1 סכרייברס • 2 וינסטקרס • 3 ואן דה קורפוט • 4 הובנקאמפ • 5 קרול • 6 פורטווליט • 7 ר. ואן דה קרקהוף • 8 ו. ואן דה קרקהוף • 9 קיסט • 10 האן • 11 אוטו • 12 רפ • 13 נאנינחה • 14 קוסטר • 15 סטיבנס • 16 דויסבורג • 17 ורייסן • 18 ת'יסן • 19 זונדרוואן • 20 ואן ברויקלן • 21 ברנדטס • 22 מטגוד • מאמן: זווארטקרויס |
| |