כיכר צינה דיזנגוף

כיכר הקרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון, מאיר דיזנגוף

כיכר צינה דיזנגוף (מוכרת בשם כיכר דיזנגוף), נמצאת בתל אביב ברחוב דיזנגוף במפגשו עם הרחובות ריינס, פינסקר, בן עמי וזמנהוף. הכיכר קרויה על שם צינה דיזנגוף, רעייתו של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. הכיכר נמצאת בעיר הלבנה של תל אביב שהיא אתר מורשת עולמית ונחשבת כאחד מסמליה של העיר תל אביב.

כיכר צינה דיזנגוף
Zina Dizengoffsquare
מבט על כיכר דיזנגוף 2018
מבט על כיכר דיזנגוף 2018
מבט על כיכר דיזנגוף 2018
מידע כללי
על שם צינה דיזנגוף, אשתו של מאיר דיזנגוף
הקמה
תקופת הבנייה ?–1938
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
עיר תל אביב-יפו
רחובות מסתעפים רחוב דיזנגוף, רחוב פינסקר, רחוב ריינס, רחוב זמנהוף
קואורדינטות 32°04′41″N 34°46′27″E / 32.07805556°N 34.77416667°E / 32.07805556; 34.77416667
(למפת תל אביב רגילה)
 
כיכר צינה דיזנגוף
כיכר צינה דיזנגוף
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

 
כיכר צינה דיזנגוף בראשיתה, 1934
 
כיכר דיזנגוף הישנה, 1939, העיר הלבנה בשיאה
 
כיכר דיזנגוף בשנת 1946
 
צילום אוויר של הכיכר, 1959

הכיכר הייתה חלק מתוכנית גדס, תוכנית מתאר מקומית לעיר תל אביב שהכין פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי. עיצוב הכיכר נעשה על ידי האדריכלית ג'ניה אוורבוך, שזכתה בתחרות העיצוב של הכיכר בשנת 1934. התכנון היה על פי קריטריונים של הסגנון הבינלאומי, שהיה הסגנון האדריכלי המרכזי בתל אביב בתקופה זו. עקרונות התכנון כללו: בתים דומים בחזותם, בעלי מרפסות מתעגלות, כמו משלימות בתמונת ראי את הכיכר עצמה, למרפסות מעקות וסינרים עליונים (פתרון לאוורור וליציאת האוויר החם הלכוד ברום המרפסת).

כל בניין בכיכר נבנה על-פי הסכמה התכנונית של ג'ניה אוורבוך, אך בידי אדריכלים שונים:

בתוכנית המקורית תוכנן כי הכיכר תוגבה לכמטר מעל סביבתה, ושמתחתיה יוקמו תחנת מוניות ומגרש חניה, אך בשל העלות הגבוהה ומיעוט כלי הרכב הוחלט לדחות תוכנית זאת לביצוע בעתיד.

הכיכר נחנכה ב-26 בינואר 1938[1]. מעגל התנועה היה בקוטר של כ-66 מטרים, ובמרכזו נבנתה בריכת נוי ומזרקה, וסביבה רצועות היקפיות של דשא, שבילים, ערוגות פרחים ועצים. הכיכר הפכה מיד לאחר חנוכתה למוקד עירוני מרכזי, וכן נערכו בה אירועים רבים, בהם חגיגות יום העצמאות, ואירועי שבוע הספר. במוצאי שבתות הוארה הכיכר בתאורה ייחודית וצבעונית. סביב הכיכר נבנו בתי קולנוע, פנסיונים, חנויות ובתי קפה.

במרץ 1959 נפתחה בכיכר חנות כל-בו של המשביר לצרכן[2].

הפתיח לסדרת הטלוויזיה "Here we are" צולם בכיכר, ושיר הפתיחה היה אמור להיפתח במילים "Here we are at Dizengoff Circle", אולם המילים שונו על מנת שילדים מכל רחבי הארץ יוכלו להזדהות עימן[3].

הגבהת הכיכר עריכה

בשנות השישים והשבעים החלה הכיכר להתיישן, רמת תחזוקתה הידרדרה, ובמקביל החריפו בעיות התנועה באזור הכיכר. ראש העירייה שלמה להט וסגנו דוד שיפמן החליטו לפעול למציאת פתרון הולם, בראייה רחבה של כל מרחב הכיכר כמוקד עירוני חשוב.

בתכנון החדש הוגבהה הכיכר ונבנתה מחדש מעל רחוב דיזנגוף, שעובר ללא פיתולים מתחתיה, ונוצר בה רצף תנועה להולכי רגל ללא חציית כבישים. תכנון פרויקט הכיכר החדשה הופקד בידי אדריכל צבי לישר. העבודות להגבהת הכיכר החלו ביולי 1976[4] והיא נחנכה ב-25 ביולי 1978.

במרכז הבריכה, שנבנתה בממדי הבריכה המקורית, הוצב פסל של האמן אלן דוד. הפסל כלל שלוש קשתות זכוכית המשולבות זו בזו כאשר במרכזן מזרקה.

ביולי 1986 הוחלף הפסל ב"מים ואש" - פסל קינטי שיצר יעקב אגם. בשני צדי הקטע המוגבה נבנו רחבות במפלס הקרקע. הכיכר המוגבהת כמעט הכפילה את השטח שעומד לרשות הציבור, אך שטחי הגינון והנוי שבה קטנו.

הגבהת הכיכר לוותה בביקורת רבה. יש הטוענים כי היא תרמה לירידת קרנו של רחוב דיזנגוף, אך מנגד יש הטוענים כי ירידה זו נגרמה בשל פתיחת קניון דיזנגוף סנטר בקרבת הכיכר. גורמים שונים חזרו והעלו תוכניות לביטול ההגבהה ולהחזרת הכיכר למתכונתה המקורית. עד שנת 2013 סבלה כיכר דיזנגוף מהזנחה אך עיריית ת"א שיפצה את פסלו של יעקב אגם (בהוראת ביהמ"ש בת"א) וטיפלה בכיכר מבחינה אסתטית.

התוכנית להנמכת הכיכר עריכה

במהלך חודש אוגוסט 2007 אישרה מועצת העיר תל אביב תקציב לצורך בדיקת היתכנות להחזרת הכיכר לגובה פני הקרקע, ולשינוי הסדרי התנועה באזור[5].

כחלק מחגיגות ה-100 לעיר תל אביב בשנת 2009, חזרו ראש העיר רון חולדאי וגורמים נוספים בעירייה על הודעה כי תיבחן האפשרות לשנות את פני הכיכר. אחת האפשרויות שבחנו היא הריסת הכיכר המוגבהת ושחזור הכיכר המקורית בגובה פני הקרקע, למרות שמשמעותה הייתה הקטנת שטח הכיכר והייתה עלולה להשיב את עומסי התנועה. בהצעה המקורית, תוכנית זו כללה את הוצאת מזרקת אגם מהכיכר לאזור אחר בעיר. תוכנית אחרת שהוצעה היא שדרוג הכיכר המוגבהת.

ב-1 בפברואר 2016 קיבלה עיריית תל אביב החלטה להחזיר את כיכר דיזנגוף לתצורתה המקורית, והריסת הכיכר התבצעה בינואר 2017. בספטמבר 2018 נפתחו כל הכבישים הסובבים את הכיכר, והוכשרו לתנועה שבילי האופניים בכיכר וכן הוצבו משטחי דשא סביב הכיכר המחודשת.

בנובמבר 2018 הסתיימו העבודות בכיכר באופן רשמי, כאשר הושלמה החזרת הפסל "מים ואש" של יעקב אגם, לאחר הנמכת הכיכר והפעלת המזרקה[6].

 
כיכר דיזנגוף החדשה לאחר ההנמכה, נובמבר 2018

פעילות עריכה

שירות סיורים אדריכליים בכיכר באמצעות מדריך קולי מוצע על ידי מרכז באוהאוס הסמוך לכיכר. בנוסף, פעמיים בשבוע התקיים שוק עתיקות ויד שנייה בשתי הרחבות שבמפלס הקרקע. עקב תוכניות להנמכת הכיכר, עבר השוק בנובמבר 2016 לכיכר גבעון בתל אביב (סמוך לסינמטק).

אוסף תמונות מהכיכר וסביבתה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא כיכר צינה דיזנגוף בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^   נתן אקסלרוד, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף בת"א, 1938, אוסף יומני כרמל באתר YouTube
  2. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1959
  3. ^ מתוך ריאיון עם המפיקה אסתל פרידמן
  4. ^ תכנון חדש לככר דיזנגוף, דבר, 7 ביוני 1976
  5. ^ יגאל חי, עתיד כיכר דיזנגוף: רגליים על הקרקע, בלי אגם, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2007
  6. ^ "בגובה הכביש: צפו במהפך של כיכר דיזנגוף". ynet. נבדק ב-2018-09-15.
דיזנגוף-המלך ג'ורג' וסביבתם
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.
 כיכר לונדוןכיכר מגן-דודמתחם הבימהכיכר רביןכיכר מסריקגן מאירדיזנגוף סנטרכיכר מיכאל'סקולנוע חןקולנוע אסתרמרכז קופת חוליםכיכר דיזנגוףרחוב המלך ג'ורג' (תל אביב)רחוב דיזנגוףרחוב בוגרשובשדרות בן ציון

(1) קולנוע אסתר (מלון סינמה). (2) קולנוע חן. (3) מרכז קופת חולים.
(4) בית הספר "נצח ישראל". (כיום בניין מגורים). (5) מלון סנטר שיק.