רחוב המלך דוד

רח' **המלך דוד**
HaMelech David ‎street
מדינה	ישראל
עיר	ירושלים
שכונה	ממילא
קרוי על שם	דוד המלך
קואורדינטות	31°46′28″N 35°13′19″E / 31.77433333°N 35.22206667°E
	(למפת ירושלים רגילה) רחוב המלך דוד

ערך זה עוסק ברחוב בירושלים. אם התכוונתם לרחוב בתל אביב, ראו שדרות דוד המלך.

רחוב המלך דוד הוא רחוב מרכזי בלב ירושלים, המשמש ציר תנועה חשוב בין מרכז העיר ודרומה. תחילתו של הרחוב בצומת הרחובות אגרון, שלמה המלך, שלומציון המלכה ויצחק קריב, בפתח מתחם ממילא המחודש, והוא נמתח דרומה לאורך כקילומטר, עד כיכר רמז בה ממוקמת תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים בצד כנסיית סנט אנדרוז והחאן הירושלמי. חלקו הדרומי של הרחוב, בואכה כיכר רמז, עובר בשטחי פארק ולמעשה מתווה את הגבול בין גן פעמון הדרור בצידו המערבי של הרחוב לגן בלומפילד בצידו המזרחי. חלקו הצפוני והארוך יותר של הרחוב בנוי משני צידיו, ולאורכו מבני ציבור, בתי מלון ובתי דירות יוקרתיים.

צילום אוויר של רחוב המלך דוד, 1931

חלקו הדרומי של רחוב המלך דוד, שנת 1964.

שני מבנים מונומנטליים, הניצבים זה מול זה בליבו של הרחוב ומשרים מהדרם על אופיו, הם מלון המלך דוד ובניין ימק"א ירושלים. נקודות ציון נוספות לאורך הרחוב הם מלון מצודת דוד, שכונת מחנה ישראל, קמפוס ההיברו יוניון קולג', וטחנת הרוח של שכונת ימין משה.

היסטוריהעריכה

תוואי הרחוב מופיע כדרך עפר בשטח לא-מיושב כבר במפות ובתצלומי אוויר מהתקופה העות'מאנית, אך ראשית דרכו כשדרה עירונית המהווה חלק מהמרקם הבנוי של העיר בימי המנדט הבריטי. מתוואי הדרך, שעברה בגבעה רמה ממערב לעיר העתיקה ושלאורכה קם הרחוב, נשקף מזרחה נוף מרהיב של חומות ירושלים ושל הר ציון שמעברו השני של גיא בן הינום. באותה תקופה נקרא הרחוב "דרך יוליאן" (Julian's Way), על שמו של יוליאנוס העני, שעל שמו נקראת גם עיר במלטה (הרחוב לא נקרא על שם יוליאנוס הכופר כפי שסוברים רבים בטעות). בתקופת המנדט אף פעל ברחוב מלון בשם זה, שכן יוליאן העני נחשב לפטרון בעלי האכסניות, כיאה לאדם שנמנה עם מסדר ההוספיטלרים אשר עסק באירוח צליינים.

לקראת סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 תוכננו בידי טובי האדריכלים של התקופה שני המבנים המרשימים של ימק"א ומלון המלך דוד בפסגת הגבעה, זה מול זה, כש"דרך יוליאן" עוברת ביניהם. בשנת 1938 החליטו שלטונות המנדט לשכן במלון המלך דוד את משרדי מנהל השלטון הבריטי, ובכך הפך הרחוב לאחד מסמלי שלטונו והשפעתו של המנדט הבריטי בירושלים ובארץ ישראל. ברחוב הייתה תמיד נוכחות מרשימה של אנשי מנהלה, צבא ומשטרה בריטיים, והוא עוטר בדגליה ובסמליה של האימפריה הבריטית בעת חגים בריטיים לאומיים. גם בניין ימק"א שימש מעת לעת את שלטונות המנדט לצרכים שלטוניים ואדמיניסטרטיביים, וכן משרדים בבניינים סמוכים שהיו פזורים בדלילות לאורך הרחוב.

כמקום ריכוז של השלטון הבריטי בארץ ישראל, שימש רחוב יוליאן לא אחת זירה להתקפות של המחתרות היהודיות. ב-3 ביולי 1944 הותקף ופוצץ בידי האצ"ל בניין מעון השוטרים הבריטיים, ברחוב יוליאן פינת ממילא (כיום רחוב המלך דוד פינת אגרון). הבניין נותר בחורבנו ושוקם רק לאחר הקמת מדינת ישראל כ"בית המכס" (אך נהרס סופית בשנת 2007). ב-22 ביולי 1946 חדרו אנשי אצ"ל למרתף מלון המלך דוד והטמינו מטעני חבלה מוסלקים בתוך כדי חלב. עם פיצוץ המטענים במלון קרס לחלוטין האגף הדרומי של המבנה הענק, תוך שהוא קובר תחתיו 91 איש. בפברואר 1947 הכריזו הבריטים על הרחוב כחלק מ״אזור ביטחון ב' (B)״ ונאסרה תנועת אזרחים בו.

חלקו הצפוני של רחוב המלך דוד בשנות השלושים

בעת מלחמת העצמאות היה הרחוב במרכזה של זירת קרבות קשים, ומרבית בנייניו פונו. ב-14 במאי 1948, יום הכרזת מדינת ישראל, תפסו כוחות ההגנה את רחוב המלך דוד וסביבותיו ללא קרב, למעט מלון המלך דוד ובניין ימק״א שהיו בחסותם של הצלב האדום והקונסולים הזרים.

לאחר סיום המלחמה נותר הרחוב ממערב לקו העירוני, בשטח מערב ירושלים הישראלית, אך סמוך מאוד לגבול הירדני ומקביל אליו. עם זאת, הבניינים המסיביים בצדו המזרחי של הרחוב העניקו לו מחסה מתצפית חיילי הלגיון הערבי וצלפיהם, ובניגוד לשכונות ממילא וימין משה הנושקות לו ממזרח, נחשבה התנועה בו בטוחה יחסית חרף סמיכותו לגבול. הרחוב חיבר את המע"ר של מרכז ירושלים עם תחנת הרכבת של העיר ושכונותיה הדרומיות - המושבה הגרמנית, בקעה, אבו תור ותלפיות, וקווי אוטובוסים נסעו לאורכו. הנקודות הגבוהות ביותר ברחוב - גג מלון המלך דוד ומגדל בניין ימק"א - שימשו כנקודות תצפית אל עבר העיר העתיקה בתקופת ירושלים החצויה שלפני מלחמת ששת הימים.

לאחר סיום המנדט והקמת מדינת ישראל, נפלה החלטה במועצת העיר להחליף חלק מן השמות המנדטוריים של רחובות לשמות עבריים המושרשים בזהות היהודית ובהוויה הציונית. ההחלטה המקורית הייתה להסב את שמו של רחוב המלך ג'ורג', על שמו של ג'ורג' החמישי מלך הממלכה המאוחדת, לרחוב שייקרא על שם אחד החשובים שבמלכי ישראל. אולם הציבור הירושלמי סירב להפנים את השינוי, והמשיך לקרוא לרחוב המלך ג'ורג' בשמו הקודם. נדרש, אם כן, למצוא רחוב חשוב אחר אותו ניתן יהיה לקרוא על שמו של דוד המלך. אמנם, היה כבר רחוב בירושלים על שמו של המלך דוד, זהו רחוב דוד החוצה את העיר העתיקה, אך הוא נותר מעבר לגבול במזרח ירושלים הירדנית. ההחלטה אז נפלה על רחוב יוליאן, שכבר היה מזוהה עם המלך דוד בשל מלון המלך דוד המפורסם שניצב בו ונשא את שם המלך, והפעם נקלט שינוי השם היטב בציבור.

הרחוב כיוםעריכה

בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, התחזק אף יותר מעמדו של הרחוב, שהיה לשדרה מרכזית ואלגנטית בלב העיר המאוחדת. בתי מלון נוספים הוקמו ברחוב ובסביבתו הקרובה, שהפכה לאזור הנחשק ביותר על תיירים המבקרים בעיר בשל מרכזיותו, יופיו, וסמיכותו לאתרי התיירות העיקריים בעיר. לאורך הרחוב קמו גלריות ליודאיקה, לעתיקות ולאמנות, שמרכולתם כוונה בעיקר לקהל התיירים האמידים שביקרו באזור, וכן משרדים שונים שעיסוקם בשירותים לתיירים, כדוגמת סוכנויות תיור והשכרת רכב. השפה האנגלית המשיכה להיות השפה השלטת ברחוב, כבימי המנדט, ועבודות הפיתוח שביצעה בו עיריית ירושלים הקפידו לשמר את סגנונו המקורי, עם מדרכות מרוצפות אבן, צמחייה מטופחת ופנסי רחוב מסוגננים.

הנדל"ן לאורך הרחוב היה לאחד היוקרתיים והיקרים במדינה. מרבית בתי המגורים שנוספו לאורכו של הרחוב נושאים שמות המאזכרים את דוד המלך וניזונים מיוקרתו של השם - כפר דוד (שכונת המגורים החדשה של מתחם ממילא), גני המלך דוד, חצר המלך דוד, כתר המלך דוד ומשכנות המלך דוד, ופונים בעיקר לתיירים ולתושבי החוץ האמידים דוברי האנגלית. גם מלון היוקרה הנוסף שהוקם בסמוך למלון המלך דוד ומתחרה בו, בחר לעצמו את השם מלון מצודת דוד.

חלקו הדרומי של הרחוב, בין מלון המלך שלמה לבין אזור תחנת הרכבת הישנה, נותר שטח פתוח שאינו בנוי, ומשני צידיו גנים שניטעו בשנות השבעים - גן פעמון הדרור וגן בלומפילד, המהווים "ריאה ירוקה" רחבת ידיים ומטופחת בלב העיר.

אתרים ונקודות ציון לאורך הרחובעריכה

לאורך רחוב המלך דוד מספר יוצא-דופן של נקודות ציון היסטוריות, אדריכליות ואחרות. מצפון לדרום: