רימונדה טוויל
רימונדה טוויל חווא (בערבית: ريموندا الطويل حوا; נולדה בשנת 1940) היא סופרת, משוררת, עיתונאית ופעילה פוליטית פלסטינית. בתה, סוהא ערפאת, הייתה נשואה ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.
 | |
| לידה |
1940 (בת 84 בערך) עכו, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| שם לידה |
حوا |
| מדינה | ישראל, הרשות הפלסטינית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשנת 1940 בעכו למשפחה נוצרית. אביה חביב חווא היה איש עשיר בעל קרקעות רבות, שירד מנכסיו, אמה קריסמס חווא הייתה עובדת סוציאלית, בת למשפחת קובטי מכפר יאסיף, שגדלה בארצות הברית. סבה מצד אביה היה קונסול כבוד של בריטניה, והמשפחה גם החזיקה בעסקי קבלנות ועבדה בשירות הצבא הבריטי בארץ ישראל[1]. האם הייתה דעתנית ומרדנית, והתגרשה כאשר רימונדה הייתה בת 7. התנהגותה של קריסמס לא הייתה מקובלת אז בחברה הערבית באותן שנים, וכעונש נלקחו ממנה הילדים ובהם רימונדה, שנשלחה למנזר בנצרת.
במהלך מלחמת העצמאות עברו בני המשפחה לתקופה קצרה ללבנון, ואחר כך חזרו לישראל. רימונדה המשיכה ללמוד במנזר בנצרת ולאחר מכן במנזר בחיפה, שם פגשה בנות יהודיות שהוטבלו לנצרות בתקופת השואה. היא למדה מהן על השואה, ואף קראה והתרשמה מיומנה של אנה פרנק. מאוחר יותר זכתה בתואר מלכת היופי של המגזר הערבי בעכו, למורת רוחו של אביה.
בשנת 1954 עברה רימונדה לבית ספר סן ז'וזף בירושלים, המנוהל על ידי נזירות קתוליות מצרפת. בגיל 18 הייתה פעילה בצעירותה ב"ברית פועלי ישראל" שהוקמה על ידי ההסתדרות. ארגנה פגישות הסברה לנשים ערביות, בהשתתפות נציגות ההסתדרות. עבדה גם במשרד הפנים בעכו.
לימים עזבה את ישראל ועברה להתגורר בשכם שהייתה תחת שלטון ירדן, ונישאה שם לדאוד טוויל, בנקאי אמיד שעבד בירדן ובגדה המערבית. בשכם החלה לעבוד כעיתונית עבור העיתון הירדני בשפה האנגלית "דיילי סטאר" ועבור סוכנויות ידיעות זרות, וכתבה עבורם כתבות בצרפתית ואנגלית[2]. בשנת 1972 למדה באוניברסיטה העברית בירושלים[3]. בהמשך עברה לגור ברמאללה.
בשנות השבעים רימונדה ניהלה במזרח ירושלים משרד עיתונות בשירות אש"ף, שפרסם את המגזין אל-עודה (العودة השיבה), וכן הקימה מכון ללימודים פלסטיניים[4]. היא אירחה ישראלים רבים בביתה ברמאללה, והשמיעה באוזניהם את דעותיה נגד ישראל ונגד הכיבוש. הממשל הצבאי עצר אותה מספר פעמים עקב פעילותה הפוליטית, ואף הושמה במעצר בית לתקופה של חצי שנה. עורך הדין אמנון זכרוני יצג אותה בעתירות נגד מעצרה וגם נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, פעל למען שחרורה[5].
באפריל 1983 הועלתה במועדון צוותא בתל אביב ההצגה "מקרה גבול" מאת רות חזן. ההצגה מתארת מפגש דמיוני בין טוויל לבין ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. את טוויל גילמה השחקנית עפרה ויינגרטן[6]. בינואר 1984 נכחה טוויל בהצגה והשתתפה בדיון שנערך לאחריה[7]. במרץ 1984 נכחה שוב בהצגה ודיון ב"צוותא", יחד עם מאיר עוזיאל, בו השתתפו גם קציני צה"ל[8].
נולדו לה ארבע בנות. הבכורה נישאה לאברהים סוס נציג אש"ף בצרפת. הצעירה סוהא, נולדה בשנת 1963 ועברה בגיל 18 ללמוד בסורבון שבפריז. בשנת 1984 רימונדה פתחה משרד עיתונות בוושינגטון שנתמך על ידי אש"ף, וגרה בצרפת וארצות הברית.
בעקבות פעילותה של רימונדה, יאסר ערפאת הציעה לבתה סוהא לעבוד במשרדו בתוניס, ובשנת 1990 נישאו השניים שם בטקס חשאי, לאחר שסוהא התאסלמה - למרות התנגדות הוריה.
בשנת 1994 הגיעה לעזה בעקבות הגעת ערפאת לעזה במסגרת הסכמי אוסלו. בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה היא גרה ברמאללה לא רחוק מהמוקטעה, והייתה בקשר הדוק עם יאסר ערפאת, שסמך עליה מאוד[9].
לאחר מותו של ערפאת ב-2004 עברה להתגורר עם בתה סוהא בתוניס, עד שהן גורשו משם באוגוסט 2007 על ידי הנשיא בן עלי, ואז עברו למלטה, שם הן חיות עד היום.
דעותיה ויחסה לישראל עריכה
על פי ספרה "מעצר בית", שפורסם בעברית בינואר 1979[10], רימונדה חשה תמיד קונפליקטים - כנוצרייה בחברה שרובה מוסלמית, וכאישה מודרנית בחברה מסורתית. היא מתנגדת לכיבוש הישראלי בשטחים, פעלה רבות נגדו, ואף נעצרה מספר פעמים. מצד שני היא תמכה תמיד בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
היא דוברת עברית רהוטה, ובעבר אירחה ישראלים רבים בביתה ברמאללה[11].
בשנת 1988 פגשה רימונדה את העיתונאי הישראלי נתן זהבי ביוון, במהלך ניסיון פלסטיני לשלוח ספינת פליטים פלסטינים לישראל. היא הכירה לו את בתה סוהא, והציעה לו - ספק בצחוק וספק ברצינות - להינשא לה. זהבי סירב להצעה, ולמעשה לא התחתן מעולם[12].
טוויל הייתה במשך שנים רבות ביחסי ידידות עם רות דיין. ב-2017 יצאה לאור ספר המספר את סיפור חברותן[1].
לקריאה נוספת עריכה
- רימונדה ונפתולי הגורל, באתר דוגרינט, 2010-2012
- אנתוני דוד, ידידות בלתי אפשרית, תרגום: ד"ר עמנואל לוטם, הוצאת שוקן 2017
- רימונדה חווא-טוויל, מעצר בית, תרגום: נעמי גל. הוצאת אדם: ירושלים, 1979
קישורים חיצוניים עריכה
רימונדה חווא-טוויל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2
אבירמה גולן, "ידידות בלתי אפשרית": רות דיין וריימונדה טוויל מסרבות להיות אויבות, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2017
- ^ אדי סופר, "לא ראיתי עריקים מצה"ל רק שמעתי עליהם, מעריב, 8 בנובמבר 1973
- ^ דליה מזורי, משכילה משכם מחפשת אינטלקטואלים בקמפוס הירושלמי, מעריב, 30 באוקטובר 1972
- ^ יוסף צוריאל, משרדה של טויל כנראה לא יסגר, מעריב, 1 באוקטובר 1984
- ^ יוסף צוריאל, ד'ר גולדמן פועל לשחרר את רמונדה טאוויל, מעריב, 27 במרץ 1978
- ^ שוש אביגל, מישוואה של סבל, משני עברי פס ירוק, כותרת ראשית, 29 ביוני 1983
- ^ שרית פוקס, ב"צוותא" בצהרי יום ערפאת רוצה שלום עכשיו", מעריב, 25 בינואר 1984
- ^ יוסף ולטר, רימונדה דיברה בשם אש"ף - והקצינים עזבו את האולם, מעריב, 26 במרץ 1984
- ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, מה הרג אותו?, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2005
- ^ יוסף צוריאל, "מאיר יערי אמר לי: אם תרצו אין זו אגדה" רמונדה טאוויל בספרה החדש, מעריב, 17 בינואר 1979
- ^ יוסי אמיתי, שיחת סאלון בביתה של ריימונדה טאוויל, דבר, 13 באפריל 1978
- ^ נתן זהבי, לא מתחתן עם סוהא, באתר nrg, 26 בנובמבר 2004
