פתיחת התפריט הראשי

עמרם מצנע

פוליטיקאי ישראלי

עמרם מִצְנָע (נולד ב-20 בפברואר 1945, ז' באדר ה'תש"ה) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן כאלוף בצה"ל, ראש עיריית חיפה (19932003), חבר כנסת, יושב-ראש מפלגת העבודה וראש הוועדה הקרואה בירוחם.

עמרם מצנע
Amram Mitzna 2019.jpg
עמרם מצנע, תל אביב, 2019
לידה 20 בפברואר 1945 (בן 74)
דברת, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה התנועה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, התנועה
חבר הכנסת
17 בפברואר 200318 בנובמבר 2005
(שנתיים ו-39 שבועות)
5 בפברואר 201331 במרץ 2015
(שנתיים ו-7 שבועות)
כנסות ה־16, 19
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט ה־22
22 באפריל 201331 במרץ 2015
(שנתיים)
ראש עיריית חיפה ה־16
19932003
(כ־10 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
  • פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (5 במרץ 2014)
  • עיטור המופת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
עמרם מצנע
לידה עפולה
השכלה
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19631993
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
צל"ש הרמטכ"ל  צל"ש הרמטכ"ל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מצנע נולד כעמרם מצנר בקיבוץ דברת להורים שעלו מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. כשהיה בן 6, עברה המשפחה לכפר הנוער הדסה נעורים שם עבדו הוריו. ב-1954 עברו לקריית חיים ולאחר מכן לחיפה.

מצנע הוא בוגר מחזור ט' של הפנימייה הצבאית לפיקוד ומחזור מ"ד של בית הספר הריאלי העברי בחיפה, והחל משנת 1963 היה לאיש צבא. במהלך שירותו הצבאי, סיים תואר ראשון בגאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה (1977). מצנע הוא בוגר "המכללה למלחמה" של צבא ארצות הברית בפנסילבניה (1979), בוגר התוכנית לאנשי ציבור בכירים במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית (1989), ובעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה (1990).

תקופת שירותו בצבאעריכה

בשנת 1963, התגייס מצנע לצה"ל, שובץ בחיל השריון ושם עבר הכשרה כלוחם ומפקד טנקים. בהמשך השלים קורס קציני שריון ומילא בחיל זה את רוב תפקידיו הצבאיים, עד מפקד אוגדה סדירה, בחיל השריון.

בין התפקידים שמילא בצבא: מג"ד שריון בחטיבה, מפקד קורס קציני שריון, קצין אג"ם של גייסות השריון, מפקד עוצבת ראם, מפקד חטיבה 188, מפקד חטיבה 460, מפקד עוצבת געש, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, ראש אגף התכנון ומפקד פיקוד המרכז בזמן האינתיפאדה הראשונה.

במלחמת ששת הימים שירת כקצין מבצעים בדרגת סגן בגדוד 79 של השריון. הוא נפצע שלוש פעמים, אך המשיך בלחימה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת[1]. באוקטובר 1973 מונה למפקד קורס קציני שריון, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוקם מטנקי המגח שבקורס גדוד 196, שאויש במדריכים, צוערים וחניכי קורס מפקדי טנקים. הגדוד נשלח לגזרה המרכזית של סיני, ושם צורף לחטיבה 14. לאחר מספר ימי לחימה קשים, קיבל מצנע לפיקודו גם את גדוד 79 שנשחק בלחימה ומפקדו נפצע קשה מאד. הגדוד המאוחד לחם בקרב החווה הסינית[2], ומצנע המשיך לפקד עליו אף שנפצע. רק לאחר התארגנות והעברת פיקוד מסודרת, פונה לבית החולים איכילוב. על מעשה זה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל[3][4].

בין יוני 1975 – יולי 1976 שמש כמח"ט חטיבה 188.

בשנים 1980–1981 פיקד על אוגדה 36 בדרגת תת-אלוף. באוקטובר 1981 מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[5]. במלחמת לבנון הראשונה כיהן גם כראש מטה הגיס הצפוני בפיקודו של יאנוש בן-גל. לאחר אירועי סברה ושתילה מתח ביקורת על שר הביטחון, אריאל שרון, בנוגע למטרות המלחמה. הוא הודיע על פרישתו משירות הקבע והבהיר למפקדיו כי מדובר במחאה פוליטית[6], שהוא איבד את האמון בדרג האחראי על הצבא וכי יוכל לחזור לצבא רק אחרי ששר הביטחון יתפטר[7]. לאחר שיחות עם הרמטכ"ל וראש הממשלה, יצא לחופשה קצרה וחזר לפקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לטענת הרמטכ"ל, רפאל איתן, הורשה מצנע לחזור לתפקידו לאחר שחזר בו בכתב מדבריו[8]. דוד מגן אמר שמצנע חזר בו בעצתו של עזר ויצמן שיעץ לו לא לתת לרמטכ"ל הזדמנות להדיחו[9].

בהמשך כיהן כראש מחלקת מבצעים, וכיהן בראש ועדת חקירה לבדיקת שריפה בה נספו שמונה חיילים[10]. בינואר 1986 הועלה לדרגת אלוף ומונה לעוזר ראש אג"ם, כיהן כמפקד פיקוד המרכז בין השנים 1987 ל-1989, בתקופת האינתיפדה הראשונה. תפקידו האחרון בצה"ל היה ראש אגף התכנון, בשנים 1989 - 1993.

ראש עיריית חיפהעריכה

 
ראש עיריית חיפה עמרם מצנע בטקס קבלת פנים לקורבטה טילים דגם סער 5

בשנת 1993, מיד לאחר שחרורו מצה"ל, החליט לרוץ לראשות העיר חיפה בהשפעת ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, והתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. הוא רץ נגד ראש העיר המכהן, אריה גוראל, וזכה. לאחר מכן זכה לרוב גדול בבחירות לראשות העיר וגם במועצת העיר, אז סיעתו זכתה ב-13 מושבים במועצת עיריית חיפה. יונה יהב, לימים - מחליפו, מונה לסגנו.

בתקופתו כראש העיר חיפה, פעל בין היתר לקידום מערכת החינוך והשלמת התקנת מחשבים בכל רובדי המערכת. הוא ניסה ליצור אקלים עסקי ותנופת פיתוח של מרכזים מסחריים במטרה למשוך משקיעים פרטיים וציבוריים. הוא אחראי לבניית תשתית תחבורה הכוללת כבישים, מחלפים, גשרים, יזם הוספת תחנות רכבת ובניית מסוף תעופה לטיסות קצרות טווח. בתקופת כהונתו של מצנע קודמו פרויקטים ארכיטקטוניים רבים בעיר, אשר לגבי טיבם של חלקם קיימת מחלוקת. בתקופתו אושרו רבי קומות על הרכס ובמורדות הכרמל וקודמו יציאות נוספות ממנהרות הכרמל[11]. נטען כי[דרוש מקור] קידום הקמת קניונים בחוצות העיר, אשר נעשה בתקופתו, החליש מאד את המסחר בעיר התחתית ובהדר. התנגדות למיזמים שאישר הולידה את הקמת תנועות הירוקים בחיפה ואת "פורום ציבורי כרמל".

בנובמבר 1998 נבחר לקדנציה שנייה ברוב של 65% מקולות הבוחרים. בנוסף כיהן כיו"ר אגד ערים חיפה לאיכות הסביבה, ויו"ר הנהלת רשות נחל הקישון.

החברות בכנסת וראשות הוועדה הקרואה בירוחםעריכה

בשנת 2002 רץ לראשות מפלגת העבודה ומולו התמודדו היו"ר דאז, בנימין בן אליעזר, וחבר הכנסת חיים רמון. מצנע זכה ברוב גדול בבחירות המקדימות, והוביל את מפלגתו בבחירות לכנסת ה-16, בהתמודדות מול אריאל שרון. בבחירות אלה נקט קו מדיני שמאלי מובהק, וקרא לפירוק התנחלויות בעזה. כוחה של מפלגת העבודה הצטמצם בבחירות אלה מ-26 ל-19 מנדטים. מצנע שימש כראש האופוזיציה במשך פחות מארבעה חודשים, עד מאי 2003, אז התפטר מראשות מפלגת העבודה. כחבר הכנסת, שימש חבר ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. מצנע היה מיוזמי הסכם ז'נבה.

אף שהתנגד לכך בעבר, לקראת סיום שנת 2004 החליט לצדד בכניסת מפלגתו לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, על מנת לאפשר לשרון ליישם את תוכנית ההתנתקות מעזה, תוכנית שלדעת מצנע הרחיקה לכת אף מעבר למצע הבחירות שלו שנתיים לפני כן.

ב-13 בנובמבר 2005 הודיע מצנע על פרישתו מהכנסת, על מנת לכהן כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם, לאחר המשבר הקשה בעירייה והדחת ראש העיר[12]. בנאום הפרישה מהכנסת אמר: "אני מאמין שבלכתי לירוחם אתרום מניסיוני לשיקום המקום, ויחד עם זאת אשמש כדוגמה וחיזוק לרוח ההתנדבות במדינת ישראל. אני תקווה שעשייה זו תוכיח שגנרלים במילואים, חברי כנסת וראשי ערים לשעבר יכולים וצריכים להמשיך ולתרום לא רק בממשלה ובמסדרונות השלטון, אלא גם בחזית העשייה, בשטח, בהתמודדות עם הבעיות".

כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם פעל מצנע לשיפור מערכת החינוך ואיכות הסביבה וקידם פרויקטים לפיתוח תשתיות, ביניהם הקמת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה של צה"ל) באזור ירוחם. בירוחם היו אמורות להתקיים בחירות בנובמבר 2008, אלא ששר הפנים, מאיר שטרית, החליט להאריך את כהונתו של מצנע בשנתיים נוספות בטענה כי לא הושגה בירוחם יציבות שלטונית מספקת על מנת לקיים מערכת בחירות. קבוצה מתושבי ירוחם עתרה לבג"ץ כנגד החלטה זו, בטענה שנמנעת מתושבי ירוחם הזכות הדמוקרטית לבחירות. לעתירה צורפה עצומה בחתימת 700 מתושבי ירוחם. מן העבר השני, תושבים אחרים הביעו את שביעות רצונם מפועלו של מצנע ובירכו על המשך כהונתו. מעל אלף בני אדם חתמו על עצומת תמיכה שהוגשה לשר הפנים. בג"ץ פסק כי יש להשאיר את החלטת שר הפנים במקומה ואישר את החלטת שטרית להארכת הכהונה[13].

בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום ה-112 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. על תרומתו הייחודית לחיזוק איכות השלטון ולקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע "אות אביר איכות השלטון" לשנת 2007. על התנדבותו והיחלצותו כיושב ראש הוועדה הקרואה ירוחם, על תרומתו הייחודית לקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע פרס "ממשיך דרכו של בן-גוריון", תש"ע-2009. בשנת 2010 זכה בפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, בתואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון[14] וכן בתואר דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון.

בנובמבר 2010, התקיימו בחירות בירוחם. מצנע סיים את תפקידו והעביר את ניהול המועצה המקומית למנצח בבחירות, מיכאל ביטון, בדצמבר 2010.

חזרה לפוליטיקה הארציתעריכה

 
עמרם מצנע במהלך הפגנה בכיכר הבימה, הפגנה למען השלום

במאי 2011 הודיע מצנע על כך שיתמודד בשנית על ראשות מפלגת העבודה, בהודעה שפרסם על התמודדותו כתב מצנע: "לאחר עזיבתי את הכנסת ב-2005 הקדשתי את חמש השנים האחרונות לפעילות בחזית החברתית ובפריפריה. היום אני שב ומבקש את אמון חברי מפלגת העבודה. אני עושה זאת, כי המציאות במדינת ישראל ובחברה הישראלית לא מאפשרת לשבת ולהתבונן מהצד. כל מי שמאמין במדינה, חייב להתגייס לפעולה ואני החלטתי להתגייס". בפריימריז שנערכו בספטמבר אותה שנה, סיים במקום הרביעי והאחרון עם כ-12 אחוזים מקולות הבוחרים.

ב-2 בדצמבר 2012 הודיע מצנע על הצטרפותו למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני, הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לכנסת ה-19 ונבחר לכנסת.

בכנסת ה-19 מונה לשמש יושב ראש ועדת החינוך אחרי שאיבד את התיק להגנת הסביבה לעמיר פרץ.

ב-5 במרץ 2014 קיבל מצנע את פרס "אות הפרלמנטר" למושב החורף של הכנסת ה-19, של המכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם חברת הכנסת מיכל רוזין[15].

בשלהי דצמבר 2014 והכנסת התשע עשרה הודיע מצנע על פרישה מהחיים הפוליטיים.

תפקידים נוספיםעריכה

בשנים 2008 – 2011 כיהן כחבר בדירקטוריון התעשייה האווירית.

עד היבחרו בשנית לכנסת, בשנת 2013, שימש מצנע מרצה במכללה החברתית-כלכלית.

משפחתועריכה

נשוי לעליזה, מורה בגמלאות. לזוג שלושה ילדים.

 
עמרם מצנע, 2009

עד 2013 התגוררו מצנע ורעייתו בחיפה. באוגוסט 2013 עבר הזוג להתגורר בתל אביב. בראיון עמו סיפר מצנע כי החליט לעבור לתל אביב לאחר צאתה של אשתו לגמלאות, לטענתו, כדי שיהיו קרובים יותר לנכדיהם[16].

לקריאה נוספתעריכה

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג–2013, עמ' 295, 398–400, 407, 410–414, 423–425, 427, 431, 334–335.
  • שי חורב, עמרם מצנע, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 243, 2018.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סרן מצנע עמרם, דבר, 8 בנובמבר 1967
  2. ^ אביחי בקר. צילום: איל טואג, האיש והאגדה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2002.
  3. ^ טל זגרבה, גדוד שלם הקשיב לי. ידעתי שאני צריך לשמור על פאסון, באתר הגבורה, במחנה, 07.10.008, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה".
  4. ^ צל"שי רמטכ"ל, דבר, 24 בספטמבר 1975
  5. ^ עמרם מצנע יחליף את דב תמרי, מעריב, 6 באוקטובר 1981
  6. ^ אברהם דיסקין, מאלטלנה עד הנה, הוצאת כרמל 2011, עמ' 238
  7. ^ אמנון לורד, האהבה שאינה מעזה לקרוא לעצמה בשם, נתיב, 2004
  8. ^ רפול: לא היה אף רגע, מעריב, 10 באוקטובר 1982
    רפול: 3 הקצינים שביקרו את שרון כבר חזרו בהם מדבריהם, מעריב, 22 באוקטובר 1982
  9. ^ יוסף וקסמן, בגין: נצטרך לכבוש המדינה הפלשתינית אם תוקם, מעריב, 19 באוקטובר 1982
  10. ^ יוסף ולטר, לא ידוע למה פרצה השריפה שגרמה למותם של 8 חיילים בשומרון, מעריב, 16 בדצמבר 1985
  11. ^ ‫אבי שמול, דוד רטנר, האיש שהלביש את חיפה שלמת בטון ואספלט, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2002‬
  12. ^ מצנע הודיע: פורש לנגב, באתר nrg‏, 13 בנובמבר 2005‬
  13. ^ פסק הדין בעניין הארכת כהונתו של מצנע, באתר פסקדין
  14. ^ אלוף (מיל.) עמרם מצנע לראשי הטכניון שביקרו בירוחם: "הבסיס הוא חינוך ושם המשחק – מורים טובים", באתר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
  15. ^ חזקי עזרא, פרס "אות הפרלמנטר" לח"כ רוזין ומצנע, באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2014
  16. ^ בתוכנית "חיידק פוליטי" עם נחמה דואק, ערוץ הכנסת, 22 באוגוסט 2013


ראשי עיריית חיפה  
האימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית נג'יב אפנדי אל-יאסין אחמד אפנדי ג'לבי מוסטפא בר אל-סאלח מוסטפא פאשה אל-ח'ליל ג'אמל צאדק רפעאת אל-צאלח אברהים אל-ח'ליל חסן שוכרי
1873 – 1877 1877 – 1881 1881 – 1884 1885 – 1903 1904 – 1910 1910 – 1911 1911 – 1913 1914 - 1917
המנדט הבריטי  המנדט הבריטי חסן שוכרי עבד אל-רחמן אל-חאג' חסן שוכרי שבתי לוי
1917 - 1920 1920 – 1927 1927 – 1940 1940 - 1948
ישראל  מדינת ישראל שבתי לוי אבא חושי משה פלימן יוסף אלמוגי ירוחם צייזל אריה גוראל עמרם מצנע גיורא פישר (בפועל) יונה יהב עינת קליש-רותם
1948 – 1951 1951 – 1969 1969 – 1973 1974 – 1975 1975 – 1978 1978 – 1993 1993 – 2003 2003 2003 - 2018 2018 - מכהנת
ראשי המועצה המקומית ירוחם
פנחס מענית נסים אבודרהם פנחס מענית
(בשנית)
נסים אבודרהם
(בשנית)
חיים אביסרור יעקב עם-שלם משה פרץ חיים אביסרור
(בשנית)
19541965 19651966 19661969 19691971 1971 - ? 1974 -1976 19761978 19781979
ירח גלטר
(יו"ר ועדה קרואה)
ברוך אלמקייס מוטי אביסרור ברוך אלמקייס
(בשנית)
עמרם מצנע
(יו"ר ועדה קרואה)
מיכאל ביטון טל אוחנה
19791983 19831992 19922003 20032005 20052010 20102018 2018