שבח וייס

פוליטיקאי וסופר ישראלי, יושב ראש הכנסת ה־13

שבח וייס (נולד ב-5 ביולי 1935) הוא פרופסור למדע המדינה, כיהן כחבר הכנסת ויושב ראש הכנסת ה-13. שימש שגריר ישראל בפולין ולאחר מכן כיהן כיו"ר מועצת יד ושם.

שבח וייס
Szewach Weiss.JPG
לידה 5 ביולי 1935 (בן 86)
ד' בתמוז ה'תרצ"ה
הרפובליקה הפולנית השנייההרפובליקה הפולנית השנייה בוריסלב, פולין
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, מרצה באוניברסיטה, איש חינוך, פוליטיקאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק
מפלגה המערך (השני), מפלגת העבודה
דת יהדות
יושב הראש ה-11 של הכנסת
13 ביולי 199217 ביוני 1996
(4 שנים)
כנסות ה-13
חבר הכנסת
20 ביולי 19817 ביוני 1999
(17 שנים)
כנסות 1014
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין (2004)
  • עיטור מסדר העיט הלבן עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה S.Weiss signature.JPG עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שבח וייס נולד ב-5 ביולי 1935 בבוריסלב שבפולין (היום במחוז לבוב של אוקראינה). שרד עם בני משפחתו את השואה כאשר הוחבאו על ידי שתי נשים, אוקראינית ופולניה. בני משפחתו (הוריו, אחיו הגדול אהרון, אחותו מילה ובן משפחה נוסף) מצאו מסתור בבית שכנתם האוקראינית יוליה מטצ'שין, ובמהלך האקציות הסתתרו בקיר כפול במחסן שבחצר ביתם[1]. מאוחר יותר עברו למחבוא שהוקם במרתף מתחת לרצפה של גן ילדים שהיה סמוך לביתם, בעזרת שכנה אחרת, פולניה, מריה פוטז'נה, שם שהו עד לשחרור העיר באוגוסט 1944 על ידי הצבא האדום[2]. שתי השכנות, שסירבו להסגיר את המשפחה ודאגו לצרכיהם תוך סיכון חייהן, קיבלו כעבור שנים הכרה כחסידות אומות עולם[3].

עלה לארץ ישראל ב-1947 במסגרת עליית הנוער ונשלח ללמוד בכפר הילדים והנוער ויצו קנדה הדסים. הוריו עלו ארצה כמה שנים אחריו[4]. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד מדע המדינה באוניברסיטה העברית והשלים תואר ראשון ושני ב-1961. בשלב זה החליט "ללמוד מקצוע" וללמוד משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב[4].

בהיותו סטודנט, פעל כחידונאי, כתב 5 ספרי חידות[5], ובשנים 1957 עד 1962 הגיש תוכנית חידונים ב"קול ישראל"[6]. ב-30 ביוני 1965 עבר תאונת דרכים שבה נפצע קשה[7]. חרף זאת המשיך בלימודיו באוניברסיטה העברית וכתב דוקטורט בתחום מדע המדינה, נושא מחקרו היה השלטון המקומי בישראל, אותו השלים בהדרכת פרופ' עמנואל גוטמן בשנת 1969[8]. בשנת 1975 זכה אף בפרס מטעם המרכז לשלטון מקומי על מחקריו במדיניות מוניציפלית והקים את המחלקה ללימודי חוץ בתקשורת באוניברסיטת חיפה.

עם קבלת תואר הדוקטור, הפסיק וייס לעסוק בחידונים, והחל משמש מרצה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה (שם גם שימש כראש החוג למשך שנתיים)[4]. ובמקביל החל לעסוק בפוליטיקה: היה חבר מועצת עיריית חיפה בשנים 19691981, חבר בוועדת הכספים, בוועדת התרבות ובהנהלת תיאטרון חיפה.

וייס שימש חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה כ-18 שנים (בשנים 19811999). בכנסת העשירית נבחר לראשונה ושימש חבר בוועדת חוק, חוקה ומשפט ובכנסת ה-11 כיהן גם כחבר בוועדת המשנה לעניין בחירת נשיא אוסטריה קורט ולדהיים ובוועדות הכנסת ובועדת החוץ והביטחון, בהן היה חבר גם בכנסת ה-12[9]. שימש כיו"ר הכנסת ה-13. במהלך כנסת זאת, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ששבח וייס היה מתומכיו המובהקים. את התקופה הסוערת לפני הרצח ואת האווירה המתלהמת בכנסת תיאר בהמשך בספרו "השלום והבלהות". בכנסת ה-14 כיהן כחבר בוועדת הכנסת, שימש משקיף מטעם הכנסת במועצת אירופה[10], והיה בין יזמי חוק הדיור הציבורי[11].

לאחר שבבחירות המקדימות במפלגת העבודה דורג במקום נמוך ברשימתה לכנסת, לא נכנס לכנסת ה-15. לפיכך, משהתפנה מהעיסוק הפוליטי, מונה לשגריר ישראל בפולין, מדינת הולדתו[12].

בשנת 1995 זכה בתואר "יקיר התנועה לארץ ישראל יפה" ובשנת 2001 הוענק לו פרס התנועה לאיכות השלטון. קיבל את פרס הסובלנות מטעם ממשלת פולין בשנת 2002. בשנת 2003 זכה באות הכבוד הגבוה ביותר בפולין מטעם נשיא המדינה, "מצליח הנשר הלבן"[13]. בין השנים 2000–2006 שימש יו"ר מועצת יד ושם[14].

שבח וייס חיבר למעלה מעשרים ספרים בתחומי התמחותו המדעית ותחומי החידונים. בשל פועלו רב השנים למען העיר חיפה, מדינת ישראל, זיכרון השואה והייצוג המכובד בפולין, הוענק לו התואר יקיר העיר חיפה בשנת 2004. באותה שנה, ייסד את הקתדרה ללימודי ישראל באוניברסיטת ורשה וקיבל תואר דוקטור לשם כבוד בשנת 2006 מטעם אוניברסיטת ורוצלב.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-114 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת, ובבחירות לכנסת ה-19 שובץ במקום ה-116 ברשימתה.

חיים אישייםעריכה

וייס היה נשוי לד"ר אסתר וייס, מנהלת בית הספר המחוזי להשתלמויות עובדי הוראה וחינוך בחיפה, עד פטירתה ב-2005. לזוג נולדו שני ילדים: פרופ' יפעת וייס ונועם וייס. אחיו הוא היסטוריון השואה אהרון וייס.

וייס הוא אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה[15].

ספריועריכה

  • ושיודע לענות, 1957, הוצאת אחיאסף
  • העיקר שיהיה שמח, 1957, הוצאת אחיאסף
  • מה בעדשות? חידון בתמונות, 1959, הוצאת אחיאסף
  • בים, ביבשה ובאוויר: חידות, חידודים ושעשועי לשון על נושאי הים, היבשה והאוויר, 1960, הוצאת ש. זק ושות
  • תן תשובה: אוסף חידונים, שעשועים ובידור קל, בצירוף תדריך לעורכי מסיבות וערבי בידור, 1961, הוצאת ש. זק ושות
  • קלע למטרה: משחקים, חידונים ופרפראות למסיבות רעים, 1962, הוצאת אחיאסף
  • דע את ההסתדרות: שאלות ותשובות, 1963
  • הפוליטיקאים בישראל: יצוג, מקורות וסגנונות גיוס, 1973
  • חיפה מציאות, מבוכה ואתגר: עיצוב מדיניות לוקלית, שאלת המנהיגות ותוכניות לעתיד, 1974, הוצאת רנסאנס
  • בעין בוחנת, 1975
  • הכנסת, תפקודה ותפוקתה, 1977
  • מה שהיה, מה שיש: פרקים בסוציפוליטיקה ישראלית, 1979, הוצאת ספרית פועלים
  • המהפך: מאי 1977 – נובמבר 1978, 1979
  • עיר, אזור ומדינה: השלטון המקומי בישראל - בעיות יסוד, 1979
  • שלטון, אופוזיציה ואלטרנטיבה, 1981, הוצאת עם עובד
  • המשיח לא בא, 1987
  • יומן פרלמנטרי, 1988
  • היה בעיתון, 1990
  • שחור על גבי לבן, 1990
  • ההסתדרות בין עבר לעתיד: קובץ מאמרים ורשימות, 1991
  • 14,729 קולות חסרים, 1997, הוצאת הקבוץ המאוחד
  • זמן היו"ר: חלקים נבחרים מיומן פרלמנטרי של יו"ר הכנסת ה-13, 1998
  • השלום והבלהות, 1999, הוצאת הקבוץ המאוחד
  • ימי שגריר, 2003, הוצאת הקבוץ המאוחד[16]

לקריאה נוספתעריכה

  • הערך "שבח וייס" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 149, 2018, חיפה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שבח חייס, השוחט שחט וטבל באמבטיה חמה, חדשות, 18 באפריל 1985
  2. ^ בין קירות הבית - סיפורו של אהרון וייס, מתוך סדרת סרטי עדות של יד ושם
  3. ^ שבח וייס - אודות, באתר יד ושם
  4. ^ 1 2 3 יוסי ביילין, ראש ביצה במיטה פוליטית, דבר, 27 ביולי 1973
  5. ^ הוצאת ספרים אחיאסף ירושלים - ספרי שבח וייס, הארץ, 25 בדצמבר 1959
  6. ^ בראדיו, הארץ, 7 בינואר 1959
  7. ^ נפצע שבח וייס, למרחב, 1 ביולי 1965
    מצבו של שבח וייס קשה, קול העם, 2 ביולי 1965
    הטבה במצבו של החידונאי שבח וייס, הבוקר, 8 ביולי 1965
  8. ^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
  9. ^ אילן כפיר, יוסי ורטר, מסר מדיני מירדן: נגביר פיקוח ונמנע חדירות, חדשות, 6 בספטמבר 1989
  10. ^ צבי לביא, ‏ועדת הכנסת דחתה את ההכרעה על הסרת חסינותו של דרעי - עד סיום הסיכומים במשפטו, באתר גלובס, 24 ביוני 1998
  11. ^ צבי לביא, ‏הקואליציה החרימה - וועדת הכלכלה אישרה רוב סעיפי חוק הדיור הציבורי, באתר גלובס, 21 ביולי 1998
    דיור ציבורי, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2001
  12. ^ רומן פריסטרהאיש שלא יצא מן המרתף, באתר הארץ, 30 ביולי 2002
  13. ^ נרי ליבנהפולני גאה, באתר הארץ, 20 ביוני 2007
  14. ^ צבי לביא, ‏שבח וייס - יו"ר יד ושם, באתר גלובס, 2 בינואר 2000
  15. ^ משה הורביץ, הירוקים נגד האדומים, כותרת ראשית, 21 במאי 1986
  16. ^ מירי פז, ‏לא יצא מהמרתף, באתר גלובס, 13 בנובמבר 2003