שיט במשחקים האולימפיים

שיט הוא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1900), וברציפות מאז אולימפיאדת לונדון (1908). עד אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתתפו גברים ונשים באותן תחרויות (אם כי רוב המתחרים היו גברים, ובמספר מקרים אף לא התחרו נשים כלל), ומאז אולימפיאדת סיאול (1988) נערכות תחרויות נפרדות.

מפרשית 6 מטר שצוותה הארגנטינאי זכה במדליית כסף באולימפיאדת לונדון (1948)

היסטוריה

מארגני המשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896) תכננו לערוך תחרויות שיט, אך אלה בוטלו בסופו של דבר. התחרויות הראשונות נערכו באולימפיאדת פריז (1900), וכללו 14 משטים, שחולקו בהתאם למשקלי הסירות: עד חצי טון, עד טון, עד 2 טון, עד 3 טון, עד 10 טון, עד 20 טון, 20 טון ומעלה וקטגוריה פתוחה. בשש הקטגוריות הראשונות נערכו שני מקצים נפרדים, ובשניהם חולקו מדליות, ואילו בקטגוריות ה-20 טון ומעלה והקטגוריה הפתוחה נערך מקצה אחד. באחד המקצים של סירות עד שני טון ניצחו בני הזוג השווייצרים הרמן והלן דה פורטאלה, ואחיינו של הרמן, ברנאר. בכך, הייתה הלן דה פורטאלה לאישה הראשונה בהיסטוריה להשתתף במשחקים האולימפיים ולזכות באליפות אולימפית.

באולימפיאדת סנט לואיס (1904) לא נערכו תחרויות שיט, והן נכללו מחדש בתוכנית האולימפית באולימפיאדת לונדון (1908). במשחקים אלו סווגו המפרשיות לפי אורכן, בארבע קטגוריות: 6 מטר (צוות של שלושה), 7 מטר (צוות של ארבעה), 8 מטר (צוות של חמישה), 12 מטר (צוות של עשרה). כל מדינה הורשתה לשלוח לכל היותר שני צוותים בכל קטגוריה. תחרות חמישית תוכננה להיערך, בסירות של 15 מטר - בוטלה. באולימפיאדת סטוקהולם (1912) בוטלה קטגוריית הסירות של 7 מטר, ובמקומה נוספה קטגוריה של 10 מטר, ובה צוות של שמונה.

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) עלה מספר התחרויות ל-14, אך מספר המשתתפים בכל תחרות היה נמוך מאוד. ב-7 מהתחרויות התחרה רק צוות אחד (דינגי 18 רגל, סירות 6 מטר בכללי 1919, סירות 8 מטר בכללי 1907, סירות 10 מטר בכללי 1907, סירות 10 מטר בכללי 1919, סירות 12 מטר בכללי 1907, סירות 12 מטר בכללי 1919 וסקרי קרוזר 30 מ"ר). מטבע הדברים הצוותים שהשתתפו בתחרויות אלו, הוכרזו כולם כמנצחים. ב-5 תחרויות נוספות התחרו רק שני צוותים, שחלקו במדליות הזהב והכסף: דינגי 12 רגל, 6.5 מטר, 6 מטר בכללי 1919, 7 מטר וסקרי קרוזר 40 מ"ר. בתחרות בסירות 8 מטר בכללי 1919 התחרו שלושה צוותים שחלקו כולם במדליות, ובתחרות בסירות 6 מטר בכללי 1907 התחרו ארבעה צוותים. השייטים הבלגים שסיימו במקום הרביעי במקצה זה, היו השייטים היחידים שלא זכו במדליות באולימפיאדת אנטוורפן.

באולימפיאדת פריז (1924) ירד מספר התחרויות ל-3 בלבד: דינגי (בדגם נאסיונל הצרפתי), ומפרשיות באורך 6 מטרים ו-8 מטרים. לראשונה הוגבל מספר המשתתפים מכל מדינה לצוות אחד בכל קטגוריה. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) נערכו תחרויות במתכונת דומה, אך דגם הדינגי הוחלף בדגם של 12 רגל. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) נוספה תחרות רביעית, במפרשית מדגם סטאר, שבה שני שייטים. באולימפיאדת ברלין (1936) נערכו באופן חד-פעמי תחרויות הדינגי בדגם או-יולה (O-Jolle).

באולימפיאדת לונדון (1948) בוטלו התחרויות במפרשיות 8 מטר, ודגם הדינגי הוחלף לפיירפליי. תחרויות הסטאר ומפרשיות 6 מטר המשיכו להתקיים. לראשונה נערכה גם תחרות בדגם דרגון, ובאופן חד-פעמי נערכה תחרות בדגם סוולו. גם באולימפיאדת הלסינקי (1952) נערכו חמש תחרויות. במקום תחרות הסולו נוספה תחרות במפרשית 5.5 מטר (צוות של שלושה שייטים), ונקבע תקן אחיד לדגם הדינגי, ששימש גם באולימפיאדות הבאות - פין. באולימפיאדת מלבורן (1956) בוטלה תחרות המפרשיות באורך 6 מטר, ובמקומה נערכה באופן חד-פעמי תחרות בדינגי מדגם 12 מ"ר שארפי (בנוסף לתחרות בדגם פין). באולימפיאדת רומא (1960) הוחלף דגם זה בדגם הולנדי מעופף, המיועד לשני שייטים, וששימש גם באולימפיאדות הבאות.

השינוי הבא בדגמי הסירות המשתתפות בתחרויות השיט נערך באולימפיאדת מינכן (1972), אז עלה מספר הדגמים לשישה. תחרות המפרשיות באורך 5.5 מטר בוטלה, ובמקומה נוספו דגמי טמפסט (שני שייטים) וסולינג (שלושה שייטים). באולימפיאדת מונטריאול (1976) נערך שינוי נוסף - בוטלו התחרויות בדגמי דרגון וסטאר, ובמקומם הונהגו תחרויות בדגם 470 ובקטמרן מדגם טורנדו. באולימפיאדת מוסקבה (1980) הוחזר לשימוש דגם הסטאר, על חשבון הטמפסט. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) עלה מספר תחרויות השיט לשבע, כאשר הונהגו לראשונה תחרויות גלישת רוח, בגלשנים מדגם וינדגליידר.

לאחר 88 שנים שבהן היו תחרויות השיט פתוחות דה-יורה לנשים, אך מועדון כמעט סגור לגברים דה-פקטו, הונהגו, החל מאולימפיאדת סיאול (1988), תחרויות נפרדות לנשים, בשלב זה בדגם 470 בלבד. התחרויות בדגמי הולנדי מעופף, סולינג, סטאר וטורנדו הוגדרו עדיין כתחרויות מעורבות, אך בפועל, לא התחרתה בהן ולו אישה אחת. 3 תחרויות נוספות הוגדרו מלכתחילה כתחרויות לגברים בלבד - התחרות המקבילה בדגם 470, וכן התחרויות בדגם פין וגלישת הרוח (במשחקים אלה בדגם דיוויז'ן 2).

באולימפיאדת ברצלונה (1992) נוספו עוד שתי תחרויות לנשים, בדינגי מדגם יורופ ובגלישת רוח. בדומה לגברים, דגם הגלשנים שהונהג במשחקים אלה היה לכנר A-390. ארבע התחרויות המוגדרות מעורבות נותרו כאלו גם בברצלונה, והפעם גם השתתפה בהם אישה אחת, אנט רי אנדרסן, מצוות הטורנדו הדני. באולימפיאדת אטלנטה (1996) הוחלף דגם ההולנדי המעופף בדגם לייזר, ודגם גלשני הרוח הוחלף למיסטרל. שוב לא השתתפו נשים בארבע התחרויות המעורבות. באולימפיאדת סידני (2000) עלה מספר תחרויות השיט ל-11, כאשר נוספה תחרות מעורבת במפרשית מדגם 49er.

באולימפיאדת אתונה (2004) נוספה תחרות רביעית לנשים, בדגם יינגלינג המיועד לשלוש שייטות, ואילו תחרות הסולינג בוטלה. תחרות הסטאר סווגה מעתה כתחרות לגברים בלבד, בעוד תחרויות הפין הפכו למעורבות. באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הומר דגם היורופ בו התחרו נשים בדגם לייזר רדיאל, ובמקביל הוגדרו תחרויות הלייזר כתחרויות לגברים בלבד. דגם גלשני הרוח הוחלף ממיסטרל לניל פרייד RS:X. באולימפיאדת לונדון (2012) בוטלו תחרויות הטורנדו, ודגם האליוט 6 מטר החליף את היינגלינג בתחרויות הנשים.

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) תחרויות בדגם 49er נערכו בנפרד לגברים ולנשים (נשים התחרו על 49erFX). התחרות בדגם פין תוגדר כתחרות לגברים בלבד. תחרויות הסטאר לגברים והאליוט 6 מטר לנשים יבוטלו, ובמקומן תיערך תחרות בקטמרן מדגם Nacra 17, שתהיה התחרות המעורבת היחידה.

באולימפיאדת טוקיו (2020) (בפועל 2021), נערכה התחרות האחרונה בדגם הפין שהחל להשתתף באולימפיאדות משנת 1948.

באולימפיאדת פריס (2024) יערכו השינויים הבאים: גלשן IQFOiL מחליף את הגלשן ניל פריד RS:X, דגם 470 הופך להיות דגם מעורב ומוסיפים את גלשני המצנח Formula Kite (נשים וגברים).

מיקום התחרויות

מטבע הדברים, נערכות תחרויות השיט בים הפתוח, או לכל הפחות באגם גדול. לא כל הערים שאירחו את המשחקים האולימפיים שוכנות בסמוך לים או לאגם המתאימים לתחרויות שיט, ובמקרים כאלה נערכו התחרויות בעיר אחרת. במקרה הקיצוני ביותר, של אולימפיאדת מוסקבה (1980), נערכו תחרויות השיט בטאלין, המרוחקת כ-900 ק"מ ממנה. באולימפיאדת אנטוורפן (1920), תחרויות הדינגי 12 רגל אף נערכו מחוץ לבלגיה, בהולנד השכנה.

אולימפיאדה	אתר התחרויות
פריז 1900	מולאן התחרויות לסירות במשקל 10 עד 20 טון נערכו בלה הבר
לונדון 1908	רייד שבאי וייט התחרויות לסירות 12 מטר נערכו בכפר האנטרס קוויי שבמחוז ארגייל וביוט בסקוטלנד
סטוקהולם 1912	נינסהאמן
אנטוורפן 1920	אוסטנדה תחרויות הדינגי 12 רגל נערכו באמסטרדם
פריז 1924	לה הבר תחרויות הדינגי נערכו במולאן
אמסטרדם 1928	דורגרדם
לוס אנג'לס 1932	לוס אנג'לס
ברלין 1936	קיל
לונדון 1948	טורקי
הלסינקי 1952	הרמיה
מלבורן 1956	מפרץ פורט פיליפ
רומא 1960	נאפולי
טוקיו 1964	אנושימה
מקסיקו סיטי 1968	אקפולקו
מינכן 1972	קיל
מונטריאול 1976	קינגסטון (אונטריו)
מוסקבה 1980	טאלין (אסטוניה)
לוס אנג'לס 1984	לונג ביץ' קליפורניה
סיאול 1988	פוסן
ברצלונה 1992	ברצלונה
אטלנטה 1996	סוואנה ג'ורג'יה
סידני 2000	סידני
אתונה 2004	אתונה
בייג'ינג 2008	צ'ינגדאו
לונדון 2012	וימות' ופורטלנד
ריו דה ז'ניירו 2016	ריו דה ז'ניירו
טוקיו 2020 (2021)	אנושימה

שיטת התחרויות

כל מדינה רשאית לשלוח צוות אחד (או שייט אחד) לכל תחרות. השייטים יוצאים לעשרה שיוטים, ועל כל אחד מהם מקבלים ניקוד בהתאם לדירוגם: שייט שהגיע במקום השלישי מקבל 3 נקודות, שייט שהגיע במקום השביעי מקבל 7 נקודות, וכן הלאה. שייט שנפסל או לא סיים את השיוט מקבל מספר נקודות כמספר המשתתפים ועוד 1. מסך כל הנקודות מופחת הניקוד שניתן לשיוט החלש ביותר של כל שייט. לאחר המשט העשירי, ממשיכים לשיוט המדליות עשרת השייטים שהדירוג המצטבר שלהם בשיטה זו הוא הנמוך ביותר. בשיוט המדליות הניקוד שניתן כפול: שייט שהגיע במקום השלישי מקבל 6 נקודות, שייט שהגיע במקום השביעי מקבל 14 נקודות, וכן הלאה. הנקודות בשיוט המדליות מתווספות על הנקודות בשיוטים המקדימים. השייט שסך כל הנקודות שלו הוא הנמוך ביותר זוכה במדליית זהב, השני מקבל מדליית כסף והשלישי מדליית ארד.

מדליות

לאורך השנים זכו שייטים מ-45 מדינות שונות במדליות אולימפיות. המדינות המובילות בענף הן בריטניה וארצות הברית.

		זהב	כסף	ארד	סך הכל
1.	בריטניה בריטניה	30	21	12	63
2.	ארצות הברית ארצות הברית	19	23	19	61
4.	צרפת צרפת	15	14	20	49
8.	שוודיה שוודיה	10	14	13	37
3.	נורווגיה נורווגיה	17	11	4	32
5.	דנמרק דנמרק	13	9	9	31
6.	אוסטרליה אוסטרליה	13	8	8	29
10.	הולנד הולנד	8	9	9	26
9.	ניו זילנד ניו זילנד	9	8	6	23
7.	ספרד ספרד	13	5	3	21
11.	ברזיל ברזיל	8	3	8	19
12.	איטליה איטליה	4	3	8	15
13.	גרמניה גרמניה	3	5	7	15
14.	ברית המועצות ברית המועצות	4	5	3	12
15.	פינלנד פינלנד	2	2	7	11
16.	ארגנטינה ארגנטינה	1	4	5	10
17.	בלגיה בלגיה	2	4	3	9
18.	קנדה קנדה	0	3	6	9
19.	אוסטריה אוסטריה	3	4	1	8
20.	יוון יוון	3	2	3	8
21.	סין	3	3	2	8
22.	גרמניה המערבית גרמניה המערבית (FRG)	2	2	3	7
23.	גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית (GDR)	2	2	2	6
24.	אוקראינה אוקראינה	1	2	2	5
25.	פולין פולין	1	1	3	5
26.	שווייץ שווייץ	1	1	1	4
27.	פורטוגל פורטוגל	0	2	2	4
28.	קרואטיה קרואטיה	1	2	0	3
29.	ישראל ישראל	2	1	2	5
30.	המשלחת הכלל-גרמנית (EUA)	1	1	1	3
31.	סלובניה סלובניה	0	2	1	3
32.	צוותים מעורבים (ZZX)	2	0	0	2
33.	רוסיה רוסיה	0	1	1	2
34.	בהאמה בהאמה	1	0	1	2
35.	אירלנד אירלנד	0	2	0	2
36.	הונגריה הונגריה	1	0	1	2
37.	יפן יפן	0	1	1	2
38.	אסטוניה אסטוניה	0	0	2	2
39.	הונג קונג הונג קונג	1	0	0	0
40.	איי הבתולה של ארצות הברית	0	1	0	1
41.	האנטילים ההולנדיים האנטילים ההולנדיים	0	1	0	1
42.	ליטא ליטא	0	1	0	1
43.	צ'כיה צ'כיה	0	1	0	1
44.	קובה קובה	0	1	0	1
45.	קפריסין קפריסין	0	1	0	1
46.	רוסיה רוסיה (אימפריה ) (RU1)	0	0	1	1

שייטים ישראלים במשחקים האולימפיים

הגולש גל פרידמן מתקבל בישראל עם שובו מאולימפיאדת אתונה (2004) בה זכה במדליית זהב

שחר צוברי עם מדליית הארד בה זכה בבייג'ינג

השייטת ורד בוסקילה, שסיימה במקום הרביעי בדגם 470 באולימפיאדת בייג'ינג (יחד עם ניקה קורניצקי

הגולשת לי קורזיץ, שסיימה במקום השישי באולימפיאדת לונדון (2012)

המשלחות הישראליות למשחקים האולימפיים כוללות שייטים באופן קבוע מאז אולימפיאדת מינכן (1972). 30 שייטים ייצגו אותה לאורך השנים במשחקים (22 גברים ו-8 נשים), בעיקר בגלישת רוח ובמפרשיות מדגם 470.

השיט הוא הענף שבו ישראל זכתה להישגיה הגבוהים ביותר במשחקים האולימפיים: שתי מדליות זהב, מדליית כסף ושתי מדליות ארד. הגולש גל פרידמן, שזכה במדליית זהב באולימפיאדת אתונה (2004) היה הספורטאי הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית. מדליה זו נוספה למדליית הארד בה זכה באולימפיאדת אטלנטה (1996). הגולש שחר צוברי זכה אף הוא במדליית ארד, באולימפיאדת בייג'ינג (2008). הגולשת שרון קנטור זכתה במדליית הכסף באולימפיאדת פריז (2024), שבה הגולש תום ראובני זכה במדליית הזהב. שלושה צמדי שייטים ישראלים סיימו במקום הרביעי: אלדד אמיר ויואל סלע, שהתחרו בדגם הולנדי מעופף באולימפיאדת סיאול (1988), והיו קרובים לזכייה במדליה אולימפית אלמלא נאלצו לוותר על אחד השיוטים שנערך ביום הכיפורים, שייטות ה-470 ענת פבריקנט ושני קדמי באולימפיאדת סידני (2000) ושייטות ה-470 ורד בוסקילה וניקה קורנצקי באולימפיאדת בייג'ינג.

אולימפיאדה	שייט/ים	דגם	דירוג	הערות
מינכן 1972	יאיר מיכאלי ויצחק ניר	הולנדי מעופף	מקום 23	הפסיקו את השתתפותם לאחר השיוט השישי מתוך שבעה, בעקבות טבח הספורטאים
מונטריאול 1976	יהודה מעיין ויואל סלע	הולנדי מעופף	מקום 17
לוס אנג'לס 1984	יהודה אטדגי	גלישת רוח (לכנר)	מקום 14
	אלדד אמיר ויואל סלע	הולנדי מעופף	מקום 8
	שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר	470	מקום 8
סיאול 1988	אלדד אמיר ויואל סלע	הולנדי מעופף	מקום 4	ויתרו על שיוט אחד, מאחר שנערך ביום הכיפורים והפסידו בשל כך הזדמנות לזכות במדליה אולימפית. ההישג הטוב ביותר של ספורטאי ישראלי עד אז במשחקים האולימפיים, בכל הענפים. סלע היה הספורטאי הישראלי הראשון שהשתתף בארבע אולימפיאדות.
סיאול 1988	רן טורטן ודן טורטן	470	מקום 18	התחרו ביום הכיפורים בניגוד להנחיית הוועד האולימפי, ולכן נאסרה השתתפותם לאחר השיוט החמישי מתוך שבעה.
ברצלונה 1992	אלדד אמיר ויואל סלע	הולנדי מעופף	מקום 20
	שי בכר וארז שמש	470	מקום 9
	עמית ענבר	גלישת רוח (לכנר)	מקום 8
אטלנטה 1996	ענת פבריקנט ושני קדמי	470	מקום 12
	גל פרידמן	גלישת רוח (מיסטרל)	מקום 3	הישראלי השלישי שזוכה במדליה אולימפית; ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית באטלנטה
	ניר שנטל ורן שנטל	470	מקום 20
סידני 2000	מיכל בראל היין	גלישת רוח (מיסטרל)	מקום 14
	עמית ענבר	גלישת רוח (מיסטרל)	מקום 7
	ענת פבריקנט ושני קדמי	470	מקום 4
	אלי צוקרמן ואלעד רונן	470	מקום 13
אתונה 2004	ורד בוסקילה וניקה קורניצקי	470	מקום 18
	אודי גל וגידי קליגר	470	מקום 15
	גל פרידמן	גלישת רוח (מיסטרל)	מקום 1	הספורטאי הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית בענף השיט, והראשון והיחיד שזכה בשתי מדליות אולימפיות בענף השיט
	לי קורזיץ	גלישת רוח (מיסטרל)	מקום 13
בייג'ינג 2008	נופר אדלמן	לייזר רדיאל	מקום 18
	ורד בוסקילה וניקה קורנצקי	470	מקום 4
	אודי גל וגידי קליגר	470	מקום 14
	מעין דוידוביץ'	גלישת רוח (ניל פרייד RS:X)	מקום 10
	שחר צוברי	גלישת רוח (ניל פרייד RS:X)	מקום 3	ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית בבייג'ינג
לונדון 2012	נופר אדלמן	לייזר רדיאל	מקום 30
	ורד בוסקילה וגיל כהן	470	מקום 15
	ערן סלע וגידי קליגר	470	מקום 15
	שחר צוברי	גלישת רוח (ניל פרייד RS:X)	מקום 19
	לי קורזיץ	גלישת רוח (ניל פרייד RS:X)	מקום 6	ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית בלונדון (יחד עם המתעמל אלכס שטילוב)
ריו דה ז'ניירו (2016)	גיל כהן ונינה אמיר	470	מקום 19
	אייל לוין ודן פרויליך	470	מקום 19
	מעין דוידוביץ'	גלישת רוח (ניל פרייד RS:Xׁ)	מקום 7
	שחר צוברי	גלישת רוח (ניל פרייד RS:Xׁ)	מקום 17
טוקיו 2020 (2021)	נויה בר עם ושחר טיבי	470	מקום 8
	שי קקון	לייזר רדיאל	מקום 30
	קטי ספיצ'קוב	גלישת רוח (ניל פרייד RS:Xׁ)	6
	יואב כהן	גלישת רוח (ניל פרייד RS:Xׁ)	4
פריז 2024	נועה לסרי וניתאי חסון	470 מעורב
	שי קקון	לייזר רדיאל
	עומר ורד וילנצ'יק	לייזר רדיאל
	שרון קנטור	גלישת רוח (IQFOiL)	מקום 2
	תום ראובני	גלישת רוח (IQFOiL)	מקום 1
	גל צוקרמן	גלישת קיט
	דור זרקא	גלישת קיט

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיט במשחקים האולימפיים בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של שיט במשחקים האולימפיים