שלום לינדנבאום

מתרגם ישראלי
שלום לינדנבאום בעת ביקור באושוויץ-בירקנאו בפולין, ספטמבר 1989

ד"ר שלום לינדנבאום (1 באוגוסט 1926, כ"א באב ה'תרפ"ו - 29 בינואר 2018, י"ג בשבט ה'תשע"ח) היה חוקר ספרות ישראלי, מרצה במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן.

נולד בעיירה פשיטיק בפולין, שרד את מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו והיה פעיל אצ"ל. באוניברסיטה למד אצל פרופסור ברוך קורצווייל. במחקריו עסק בשירה עברית ובתרגום מן השירה הפולנית. עיקר עבודתו עסקה בשירת אורי צבי גרינברג, בין השניים התפתח קשר ידידות קרוב שנסוב בעיקרו סביב משמעות הציונות והספרות העברית. עבודת הדוקטורט של לינדנבאום "שירת אורי צבי גרינברג: קווי מתאר" הופיעה גם כספר. עבודתו הספרותית עסקה גם בשירת יונתן רטוש. נחשב לחוקר בעל שם עולמי לכתביו של הסופר היהודי-פולני ברונו שולץ וחשף בין היתר את המושגים היהודיים בכתביו, כתב את הערך אודות הסופר באנציקלופדיה העברית. הרבה לעסוק בתרגום שירה פולנית, שעיקרה ביטוי חיי היהודים באירופה, השמדתם בשואה והציונות. הקובץ "קריאת אפר-מִקלה" מכיל את תרגומי השירה למשורר הפולני יז'י פיצובסקי. היה בקיא במגוון שפות בין היתר עברית, פולנית, יידיש, גרמנית, איטלקית, רוסית, בולגרית, ארמית, צ'כית ואיטלקית.

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייו וקורותיו במלחמת העולם השנייהעריכה

לינדנבאום נולד בשנת 1926 בשכונת זָכֶנטָה (Zachęta) המעורבת (יהודים לצד פולנים נוצרים) בעיירה פשיטיק שבמחוז ראדום בפלך קיֶילצֶה של פולין, שם התחולל באמצע שנות ה-30 פוגרום פשיטיק הנודע. הצעיר משלושת ילדיהם של דבורה לבית פשיטיצקי ויוסף לינדנבאום, יליד ראדום. אביו, טכנאי שיניים במקצועו, היה נציג הקהילה היהודית במועצת העיירה וממנהיגי התנועה הציונית בה. אמו ניהלה חנות קטנה. המשפחה, ובה אחיו משה (יליד 1918) ורבקה (ילידת 1922), חיה בדירת חדר, ששימשה גם את הקליניקה של אביו.

בגיל 5 נשלח לינדנבאום להתחנך ב"חדר", ובגיל 7 החל ללמוד בנוסף בבית ספר עממי פולני. שפת אמו הייתה יידיש, שפתו השנייה עברית, ובנוסף דיבר פולנית. בשנת 1936 היה עד לינדנבאום כילד בן עשר לפוגרום פשיטיק. הפוגרום עורר הדים עצומים בכל העולם היהודי,ומחוצה לו עקב התנגדות היהודים בעיירה, התנגדות שתבעה קורבנות מהפורעים הפולנים, תופעה שלא הייתה ידועה בקרב יהודי אירופה. בעקבות הפוגרום כתב מרדכי גבירטיג את השיר 'העיירה בוערת', השיר הפך להמנון יהודי בתקופת השואה. לימים כתב לינדבאום אודות משמעות ההתנגדות היהודית בפשיטיק.

תקוותיו להמשיך ללימודים בגימנסיה בראדום נגוזו עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בשנת 1939. תחת זאת הוא למד בבית עם אחיו הבכור, שנאלץ לקטוע את לימודי המשפטים באוניברסיטת ורשה. אחיו, שידע גרמנית, הועסק בתרגום מסמכים עבור מועצת העיירה.

בינואר 1941 גורשה אוכלוסיית העיירה כולה לאור צורכי הלופטוואפה. המשפחה נאלצה לעבור לכפר וולנוב, המרוחק כ-15 ק"מ, שם עלה בידו של אביו להמשיך בעבודתו. לינדנבאום הועבד בעבודות שירות בבסיס חיל האוויר הגרמני שליד הכפר: תחילה עבור הצבא, ואחר כך, בעזרת חברתו של אחיו, הגיע לעבוד בחברת בנייה שפעלה במחנה. מאוחר יותר הצטרפו יתר בני משפחתו לעבודות הגופניות, ובקיץ 1941 נשלחו למחנה עבודה ליד מחנה שבויים סובייטים, וניצלו מגורלם של חסרי תעודת עובד: שליחה למחנה ההשמדה טרבלינקה.

בשנת 1940 נשלח לעבוד בכפר בּלוֹטניצה (Błotnica) שליד העיירה יֶדלינסק (Jedlińsk). בתחילת שנת 1942 חלו לינדנבאום ואחיו משה בטיפוס, כאשר שהבריאו הלכו לעבודה במטבח, אך נותרו חלושים. שוטר גרמני בשם ברקמן הבחין בהם והכה אותם. בעודם בורחים נתקלו בסגן מפקד המשטרה היהודית; לינדנבאום מצא אצלו מסתור, אך אחיו הסתתר בשירותים וחלה בדיפטריה. בעודו שוכב גוסס אמר "שלום, הגלגל מתחיל להסתובב", בכך התייחס למצב המלחמה והפסד הגרמנים בסטלינגרד, בכך הפיח תקווה בלינדנבאום הצעיר להמשיך. משה נפטר כמה ימים לפני חג הפסח. במחצית השנייה של שנת 1943 נשלחה שארית המשפחה דרומה לעיירה סטָרָחוֹביצֶה, שם עבדה אמו כטבחית, ויתר המשפחה עבדה במפעל של התעשייה הצבאית הגרמנית. ב-30 ביולי 1944 נסגר המחנה, ויושביו, ובהם משפחת לינדנבאום, נשלחו למחנה אושוויץ; מרבית הנשלחים בטרנספורט זה הומתו בתאי הגזים. לינדנבאום ואביו הופרדו מאמו ואחותו ונשלחו למונוביץ (אושוויץ III), שם הועבדו השניים עבור תאגיד הכימיקלים הגרמני אי גה פארבן.

ב-18 בינואר 1945, בקור העז של החורף הפולני, החל סגל המחנה להתפנות והאסירים הנותרים הוצעדו ב"צעדות המוות". לינדנבאום ואביו לא ידעו על כך, אך גם אחותו ואמו – שהופרדו אף הן זו מזו קודם לכן – צעדו בפינוי המחנה, מצאו האחת את השנייה במהלך הצעדות, ונשלחו לברגן-בלזן. אמו נספתה במחנה, ואחותו ניצלה. כעבור 48 שעות של צעדות מפרכות, כשהגיעה השיירה ובה לינדנבאום ואביו לאזור העיר גְליביצֶה, החלה מהומה שבמהלכה החלו אסירים להתפזר, והשניים הצליחו לברוח עם קבוצה של 7 אסירים נוספים. לבסוף, מותשים, נתקלו הנמלטים באדם שסייע להם והעבירו את הלילה ברפת. על פי המלצתו, עשו לינדנבאום ואביו את דרכם לכפר וילצ'ה (Wilcza). שם פגשו ברוֹזָליָה קָלָבִּיס, שהציעה להם את עזרתה. לבסוף מצאו השניים מקלט אצל דוֹרוֹטָה פרֶיילִיך, והם נותרו בביתה כמה שבועות אף לאחר שהצבא האדום כבש את האזור. בשנת 1994 הוכתרה משפחת פרייליך בתואר חסידי אומות העולם, בעקבות הצעתו של לינדנבאום.

לאחר המלחמהעריכה

לינדנבאום ואביו שבו לראדום, שם חזר אביו לעבודתו כטכנאי שיניים, וחיכה לחדשות על אודות אשתו ובתו. לינדנבאום חבר לאנשי התנועה הציונית, וביולי 1945 עזב את ראדום, נסע מערבה לווינה ולבסוף הבריח את הגבול לאיטליה; אביו נותר בפולין. באיטליה עבד עם חיל התעבורה של הצבא הבריטי ובה בעת התגייס לארגון האצ"ל. בעקבות פציעתו בתאונת עבודה נשלח לבית חולים במילאנו. משם נסע לרומא להתאמן עם האצ"ל, ולבסוף העפיל לארץ ישראל באופן בלתי-לגאלי. הספינה נעצרה על ידי הבריטים, ששלחו את האנשים שעל סיפונה למחנות המעצר בקפריסין. בעת שהותו במעצר בקפריסין כתבו לינדנבאום וידידו מחזה "חירות או מוות", המחזה עלה והמעפילים היהודים צפו בו בעת המאסר במחנה. באפריל 1947 עלה לינדנבאום לארץ ישראל. באותה עת מצאו אביו ואחותו זה את זה בגרמניה, ובשנת 1949 עלו יחד לישראל.

בישראלעריכה

בארץ ישראל לחם באצ"ל, ולימים התגייס לצה"ל ונלחם במלחמת העצמאות. לאחר שחרורו עבד כסוור, ולאחר מכן כשרת בבית ספר יסודי בגבעתיים. למד באופן עצמאי לבחינות הבגרות, ולאחר שעבר אותן עבד כפקיד בבנק.

בשנת 1958 נישא לעזה רוזנבלט, השניים היו הורים לשני בנים, אברהם ומשה, ולהם שמונה נכדים.

לינדנבאום למד לתואר ראשון בספרות עברית. בין מרציו היה פרופסור ברוך קורצוויל, אשר הפך לידידו. לאחר סיום לימודיו כיהן כמורה בבית ספר תיכון ואחר כך כמנהל כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב.

בשנות ה-70 כתב ב"מעריב" ביקורות ספרים[1] ועל שירת אצ"ג.[2]

למד ספרות באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1980 קיבל תואר דוקטור; כותרת הדיסרטציה: "קווי מיתאר של שירת אורי צבי גרינברג". מחקרו עובד לכדי ספר, שפורסם ב-1984. היה מרצה בחוג לספרות עברית ולספרות כללית באוניברסיטת בר-אילן[3]. עיקר מחקרו נסב על שירת אורי צבי גרינברג, וכן יצירותיו של יונתן רטוש. לינדנבאום כתב את הערך האנציקלופדי אודות הסופר והצייר היהודי-פולני ברונו שולץ באנציקלופדיה העברית, הוא נחשב לחוקר בעל שם עולמי לכתביו של שולץ בעיקר בחשיפת המושגים היהודיים בכתביו ואף ההתייחסות הרעיונית לציונות. לינדנבאום עסק רבות בתרגום מן השירה הפולנית לעברית, ותרגומיו ופרשנותו בולטים בדיוקם. בשנת 1985 פרסם את הקובץ "קריאת אפר-מִקלה", ובו תרגום של מבחר שירים מאת המשורר יז'י פיצובסקי (Ficowski).

לינדנבאום הוזמן להרצות בפולין בכנסים ספרותיים, אחת מנסיעותיו ביקש אותו המשורר וזוכה פרס נובל לספרות צ'סלאב מילוש להיפגש עמו, במפגש דנו השתיים אודות שירה פולנית. בנסיעה נוספת לפולין נפגש לינדנבאום עם המשוררת, זוכת פרס נובל לספרות, ויסלבה שימבורסקה, בעת פגישתם הקריא לה לינדנבאום בעברית אחד משיריה שתרגם "עדין", זאת בלי לספר לה איזה שיר זה. שימבורסקה (שאינה ידעה עברית) בשומעה את השיר מפיו זיהתה את השיר בזכות המילים "כך כה... כך" אשר מתארות את רעש מסילות הרכבת אשר הובילו את יהדות אירופה למחנות ההשמדה. לינדנבאום ראה בזיהוי זה של שימבורסקה חשיבות רבה, זאת מתוך החשיבות שהעניק למצלול המילים בשירה.

בשנת 2018 הלך לעולמו בביתו והוא בן 91. נקבר בבית הקברות ירקון, על מצבתו נכתב: "חבר אצ"ל, איש מופת"

פרסומיועריכה

  • שירת אורי צבי גרינברג העברית והיידית: קווי מיתאר,‫ תל אביב: הדר, 1984.

תרגום:

  • יז'י פיצובסקי, קריאת אפר-מקלה; מפולנית: שלום לינדנבאום; אחרית דבר: נתן גרוס,‫ תל אביב: גזית (בהשתתפות קרן האובנשטוק של ארגון יוצאי קרקוב בישראל), תשמ"ו 1985. ("אלה הם שירי אפר שרופי הכבשנים של השואה") (מהדורה ביבליופילית דו-לשונית, לקט בעברית ופולנית עמוד מול עמוד)

קישורים חיצונייםעריכה

מפרי עטו:

מתרגומיו:

הערות שולייםעריכה