פתיחת התפריט הראשי

שלום לינדנבאום

מתרגם ישראלי

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייו וקורותיו במלחמת העולם השנייהעריכה

לינדנבאום נולד בשנת 1926 בשכונת זָכֶנטָה (Zachęta) המעורבת (יהודים לצד פולנים נוצרים) בעיירה פשיטיק שבמחוז ראדום בפלך קיֶילצֶה של פולין, שם התחולל באמצע שנות ה-30 פוגרום פשיטיק הנודע. הצעיר משלושת ילדיהם של דבורה לבית פשיטיצקי ויוסף לינדנבאום, יליד ראדום. אביו, טכנאי שיניים במקצועו, היה נציג הקהילה היהודית במועצת העיירה וממנהיגי התנועה הציונית בה. אמו ניהלה חנות קטנה. המשפחה, ובה אחיו משה (יליד 1918) ורבקה (ילידת 1922), חיה בדירת חדר, ששימשה גם את הקליניקה של אביו.

בגיל 5 נשלח לינדנבאום להתחנך ב"חדר", ובגיל 7 החל ללמוד בנוסף בבית ספר עממי פולני. שפת אמו הייתה יידיש, שפתו השנייה עברית, ובנוסף דיבר פולנית. תקוותיו להמשיך ללימודים בגימנסיה בראדום נגוזו עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בשנת 1939. תחת זאת הוא למד בבית עם אחיו הבכור, שנאלץ לקטוע את לימודי המשפטים באוניברסיטת ורשה. אחיו, שידע גרמנית, הועסק בתרגום מסמכים עבור מועצת העיירה.

בינואר 1941 גורשה אוכלוסיית העיירה כולה לאור צורכי הלופטוואפה. המשפחה נאלצה לעבור לכפר וולנוב, המרוחק כ-15 ק"מ, שם עלה בידו של אביו להמשיך בעבודתו. לינדנבאום הועבד בעבודות שירות בבסיס חיל האוויר הגרמני שליד הכפר: תחילה עבור הצבא, ואחר כך, בעזרת חברתו של אחיו, הגיע לעבוד בחברת בנייה שפעלה במחנה. מאוחר יותר הצטרפו יתר בני משפחתו לעבודות הגופניות, ובקיץ 1941 נשלחו למחנה עבודה ליד מחנה שבויים סובייטים, וניצלו מגורלם של חסרי תעודת עובד: שליחה למחנה ההשמדה טרבלינקה.

בשנת 1940 נשלח לעבוד בכפר בּלוֹטניצה (Błotnica) שליד העיירה יֶדלינסק (Jedlińsk). בתחילת שנת 1942 חלו לינדנבאום ואחיו בטיפוס, ועל אף שהבריאו, נותרו חלושים, ועל כן החליטו לברוח. בדרכם נתקלו בסגן מפקד המשטרה היהודית; לינדנבאום מצא אצלו מסתור, אך אחיו הסתתר במחראות, חלה בדיפטריה וכעבור זמן קצר נפטר. במחצית השנייה של שנת 1943 נשלחה שארית המשפחה דרומה לעיירה סטָרָחוֹביצֶה, שם עבדה אמו כטבחית, ויתר המשפחה עבדה במפעל של התעשייה הצבאית הגרמנית. ב-30 ביולי 1944 נסגר המחנה, ויושביו, ובהם משפחת לינדנבאום, נשלחו למחנה אושוויץ; מרבית הנשלחים בטרנספורט זה הומתו בתאי הגזים. לינדנבאום ואביו הופרדו מאמו ואחותו ונשלחו למונוביץ (אושוויץ III), שם הועבדו השניים עבור תאגיד הכימיקלים הגרמני אי גה פארבן.

ב-18 בינואר 1945, בקור העז של החורף הפולני, החל סגל המחנה להתפנות והאסירים הנותרים הוצעדו ב"צעדות המוות". לינדנבאום ואביו לא ידעו על כך, אך גם אחותו ואמו – שהופרדו אף הן זו מזו קודם לכן – צעדו בפינוי המחנה, מצאו האחת את השנייה במהלך הצעדות, ונשלחו לברגן-בלזן. אמו נספתה במחנה, ואחותו ניצלה. כעבור 48 שעות של צעדות מפרכות, כשהגיעה השיירה ובה לינדנבאום ואביו לאזור העיר גְליביצֶה, החלה מהומה שבמהלכה החלו אסירים להתפזר, והשניים הצליחו לברוח עם קבוצה של 7 אסירים נוספים. לבסוף, מותשים, נתקלו הנמלטים באדם שסייע להם והעבירו את הלילה ברפת. על פי המלצתו, עשו לינדנבאום ואביו את דרכם לכפר וילצ'ה (Wilcza). שם פגשו ברוֹזָליָה קָלָבִּיס, שהציעה להם את עזרתה. לבסוף מצאו השניים מקלט אצל דוֹרוֹטָה פרֶיילִיך, והם נותרו בביתה כמה שבועות אף לאחר שהצבא האדום כבש את האזור. בשנת 1994 הוכתרה משפחת פרייליך בתואר חסידי אומות העולם, בעקבות הצעתו של לינדנבאום.

לאחר המלחמהעריכה

לינדנבאום ואביו שבו לראדום, שם חזר אביו לעבודתו כטכנאי שיניים, וחיכה לחדשות על אודות אשתו ובתו. לינדנבאום חבר לאנשי התנועה הציונית, וביולי 1945 עזב את ראדום, נסע מערבה לווינה ולבסוף הבריח את הגבול לאיטליה; אביו נותר בפולין. באיטליה עבד עם חיל התעבורה של הצבא הבריטי ובה בעת התגייס לארגון האצ"ל. בעקבות פציעתו בתאונת עבודה נשלח לבית חולים במילאנו. משם נסע לרומא להתאמן עם האצ"ל, ולבסוף העפיל לארץ ישראל באופן בלתי-לגאלי. הספינה נעצרה על ידי הבריטים, ששלחו את האנשים שעל סיפונה למחנות המעצר בקפריסין. לינדנבאום שהה בקפריסין עד שהגיע באפריל 1947 לארץ ישראל. אביו ואחותו מצאו זה את זה בגרמניה, ובשנת 1949 עלו יחד לישראל.

בישראלעריכה

בארץ ישראל היה פעיל באצ"ל, ולימים התגייס לצה"ל ונלחם במלחמת העצמאות. לאחר שחרורו עבד כסוור, ולאחר מכן כשרת בבית ספר יסודי בגבעתיים. למד באופן עצמאי לבחינות הבגרות, ולאחר שעבר אותן עבד כפקיד בבנק.

בשנת 1958 נישא לעזה רוזנבלט, והשניים היו הורים לשני בנים.

לינדנבאום למד לתואר ראשון, ולאחר סיום לימודיו כיהן כמורה בבית ספר תיכון ואחר כך כמנהל כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי בבאר יעקב.

בשנות ה-70 כתב ב"מעריב" ביקורות ספרים[1] ועל שירת אצ"ג.[2]

למד ספרות באוניברסיטת בר-אילן, ובשנת 1980 קיבל תואר דוקטור; כותרת הדיסרטציה: "קווי מיתאר של שירת אורי צבי גרינברג". מחקרו עובד לכדי ספר, שפורסם ב-1984. היה מרצה בחוג לספרות עברית ולספרות כללית באוניברסיטת בר-אילן[3]. עיקר מחקרו נסב על שירת אורי צבי גרינברג, וכן יצירותיהם של יונתן רטוש וברונו שולץ. תרגם מגוון מהשירה הפולנית לעברית. בשנת 1985 פרסם את הקובץ "קריאת אפר-מִקלה", ובו תרגום של מבחר שירים מאת המשורר יז'י פיצובסקי (Ficowski).

בשנת 1998 פרש לגמלאות.

פרסומיועריכה

  • שירת אורי צבי גרינברג העברית והיידית: קווי מיתאר,‫ תל אביב: הדר, 1984.

תרגום:

  • יז'י פיצובסקי, קריאת אפר-מקלה; מפולנית: שלום לינדנבאום; אחרית דבר: נתן גרוס,‫ תל אביב: גזית (בהשתתפות קרן האובנשטוק של ארגון יוצאי קרקוב בישראל), תשמ"ו 1985. ("אלה הם שירי אפר שרופי הכבשנים של השואה") (מהדורה ביבליופילית דו-לשונית, לקט בעברית ופולנית עמוד מול עמוד)

קישורים חיצונייםעריכה

מפרי עטו:

.

הערות שולייםעריכה