באר יעקב

עיר בישראל

בְּאֵר יַעֲקֹב היא עיר בשפלה הדרומית בישראל בקרבת הערים נס ציונה, רמלה וראשון לציון, ובנוסף, סמוכה לבסיס הצבאי צריפין. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. בשנת 2021 הוכרזה כעיר. ראש העיר המכהן כיום הוא ניסים גוזלן.

באר יעקב
סמל המועצה המקומית
סמל המועצה המקומית
סמליל ממותג של המועצה
סמליל ממותג של המועצה - בשימוש בעשור השלישי של המאה ה-21
כיכר בבאר יעקב
שם בערבית סרפנד אל ח'רב או ואדי למון
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ניסים גוזלן
גובה ממוצע[1] ‎66 מטר
תאריך ייסוד 1907
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 33,763 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 67
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎6.4% בשנה
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.16 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 3,562 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 61
תחום שיפוט[4] 9,480 דונם
    - דירוג ארצי[2] 136
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[5]
7 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 59
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3824
    - דירוג ארצי[2] 175
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 12.3%
גילאי 5 - 9 13.3%
גילאי 10 - 14 9.1%
גילאי 15 - 19 6.6%
גילאי 20 - 29 9.7%
גילאי 30 - 44 25.1%
גילאי 45 - 59 12.7%
גילאי 60 - 64 3.1%
גילאי 65 ומעלה 8.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 19
–  יסודיים 12
–  על-יסודיים 11
תלמידים 7,602
 –  יסודי 4,554
 –  על-יסודי 3,048
מספר כיתות 284
ממוצע תלמידים לכיתה 28.4
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל באר יעקב נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.b-y.org.il// אתר העירייה
בניין המועצה המקומית באר יעקב, 2007
גן המייסדים
אנדרטת הפנינים בפארק חוטר בבאר יעקב. פסל: ישראל פרימו

היסטוריה

עריכה

לפני קום המדינה

עריכה

היוזמה להקמת המושבה באה מחברת "גאולה" של מאיר דיזנגוף שקנתה ב-1906 2,000 דונם קרקע ממושבת הגרמנים הלותרניים חוות שפון (שמבנה האבן שלה נשתמר בקיבוץ נצר סרני השכן). בכינוס שנערך בספריית שערי ציון שביפו לפני העלייה לקרקע הוחלט לחלק את השטחים המיועדים למושבה לשניים: חלקות אדמה של 50 או 100 דונם, שיימכרו לקבוצה של עוליםרוסיה, פולין, רומניה, בולגריה, ארגנטינה ומאיראן) שהתגוררו בארץ כמה שנים שבמהלכן קיבלו ניסיון בחקלאות במושבות השונות, ואילו המחצית השנייה מסך הקרקעות יימסרו לעולים מדאגסטן שהגיעו לארץ באותה שנה ועוד לפני עלייתם התקיימו מחקלאות. בראשם עמד הרב יעקב יצחקי. המושבה הוקמה על ידי שתי קבוצות אלה בשנת 1907 באזור שנקרא בערבית "ואדי למון"[6]. הרב יעקב יצחקי רכש כ-200 חלקות עבור היהודים הקווקזים[7]. בתחילה נקראה המושבה "באר שלום"[8] (תרגום מהערבית "ביר סאלם") אולם כבר עם הקמת המושבה נקראה "באר יעקב"[9]. בנובמבר 1907 נקבעו תקנות המושבה והוגרלו החלקות[10].

בתחילה לא היה למושבה מקור מים והמתיישבים הראשונים נאלצו לסחוב כדי מים מראשון לציון (מרחק הליכה של כשעה וחצי) ומנס ציונה. מאוחר יותר אורגנה עגלה להבאת המים. כיוון שאספקת המים לא סיפקה את צורכי התושבים, הוחלט לשאוב מים מבאר צלבנית ששכנה בקרבת מקום. בעומק של 45 מטרים נמצאו לבסוף מים ולכבוד זאת הוחלט לקרוא למושבה "באר יעקב".

בשנת 1909 היו בבאר יעקב 25 משפחות של אשכנזים וקווקזים, שהזיווג ביניהן לא עלה יפה והיו סכסוכים רבים בין שבע המשפחות הקווקזיות, שהחזיקו בכמחצית האדמות ביישוב, לאשכנזים[11].

בשנת 1910 הוקם בית ספר יסודי ראשון במקום, בעקבות החלטה של ועדה בהשתתפות חיים חיסין וחיים נחמן ביאליק. בשנת 1927 למדו בבית הספר כ-40 תלמידים. היו אז בבאר יעקב כ-50 משפחות שראשיהן עבדו בגידול שקדים, ירקות וחלב, שלא הכניסו מספיק, והיה ניסיון לטעת פרדסים. לצורך כך קנתה הקרן הקיימת עוד 250 דונם והמושבה הזמינה עוד מתיישבים להצטרף למקום[12].

לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, נוסד בסמוך לשטחי המושבה מחנה "צריפין" ששמו נלקח משמו הערבי של כפר ערבי נטוש בשם "סרפנד אל ח'רב"[13] (צריפין החרבה). בזמן בניית המחנה חנו שני גדודים בריטיים בקרבת המושבה, ונתנו לשכונה שתבוא על מקומם אחר כך את שמה הלא רשמי, "תוניס קאמפ" (Tunis camp) (מחנה תוניס), שכן הגדודים הגיעו לארץ ישראל מתוניס.

במלחמת העצמאות, בשל קרבתו לרמלה סבל היישוב מהתקפות של ערבים, שבראשן עמד חסן סלאמה. היישוב היה בסיס מבצעים חשוב ל"מבצע דני" ולאחר סיום המלחמה והכרזת העצמאות היה היישוב הבית הראשון בארץ ישראל לעולים חדשים רבים בעיקר מצפון אפריקה, רבים מהם מלוב ומתוניס, דבר שגרם לטעות הנפוצה כי המעברה נקראה "תוניס קאמפ" (Tunis camp) בשל מוצא העולים.

לאחר קום המדינה

עריכה

מיד לאחר קום המדינה הוקמה בסמוך לבאר יעקב מעברת העולים הגדולה מעברת באר יעקב (אשר נקראה אחר כך בשם "מעברת חוטר"[14]) והיא צורפה לבאר יעקב בשנת 1965[15]. כן צורפו לישוב: כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, בית החולים שמואל הרופא ובית החולים אסף הרופא אשר הוקמו במחנות בריטיים שפונו ובנוסף סופח לשטחה של המועצה המקומית מושב תלמי מנשה אשר הוקם ב-1953 מזרחה לבאר יעקב. המושב הוא אומנם חלק משטח השיפוט המוניציפלי של באר יעקב אך הוא מקיים אורח חיים עצמאי: מתקיימת בו אגודה חקלאית שיתופית המאגדת את יושבי המקום, ובנוסף מתקיימים בו חיי קהילה לבני המושב, עד שנות האלפיים שמר היישוב על אופי כפרי למחצה.

מעברת באר יעקב הוקמה בשנת 1949, כמחנה זמני לעולים חדשים. היא הוקמה על שטח של מחנה צבא בריטי שעל חלקו הוקם גם בית החולים שמואל הרופא. במקום הוקמו תחילה רק אוהלים, היא שימשה מחנה מעבר, ורוב תושבי המעברה הועברו לאחר זמן קצר לדיור קבע. בסך הכל במשך השנים עברו בה כ-20,000 איש. בשנת 1952 היו במעברה כ-600 משפחות, בעיקר עולים מתוניס וטורקיה, והם ערכו מספר הפגנות בדרישה שיוקמו להם צריפי עץ, עם חיבור לחשמל ומים[16][17]. בשנת 1961 עוד גרו במעברה כ-2,000 תושבים. מקור השם "מעברת חוטר" (על פי הפסוק בספר ישעיה "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה")[18]. בשנת 1962 הוכרז על תוכנית לפינוי המעברה[19]. בשנת 1970 במעברה גרו עדיין כ-200 תושבים, 28 משפחות שחלקם עם עשרה ילדים ויותר. תושבים אלו סירבו להצעות שונות לדיור חלופי ונשארו במקום[20]. בשנת 1977 קיבלה החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה את האחריות לחיסול המעברה, היא הצליחה להגיע להסכם פינוי עם שש משפחות אך במקום נותרו עוד 34 משפחות[21]. בשנות ה-80 הייתה "מעברת חוטר" המעברה האחרונה שנותרה במדינת ישראל, ותושביה סירבו להתפנות, אף על פי שחיו בתנאים קשים ביותר. החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה שכרה את שירותיו של איש העסקים דוד אפל שיפעל כקבלן פינוי ובתמורה קיבל את הקרקע להקמת שכונת וילות. אפל גם קיבל תקציב ממשרד השיכון לפיצוי התושבים[22]. בין השנים 1983 ל-1985 הגיע להסכם עם התושבים האחרונים שנותרו במעברה, הרס אותה והחל לבנות שכונה חדשה[23]. במאי 1989 נעצר אפל בחשד לגנבה ומרמה בפרויקט פינוי "מעברת חוטר", על פי החשד הועברו כ-1.75 מיליון דולר מכספי משרד השיכון לחברה בבעלותו של אפל, מבלי שניתן דיווח למה שימשו הכספים. הפרשה נחשפה לאחר ביקורת של מבקר המדינה על ניהול הפרויקט[24][25][26].

המאה ה-21

עריכה

בשנים הראשונות של המאה ה-21 היישוב עבר מהפכה יישובית, חזותית ותחבורתית, במיוחד מאז פתיחת כביש 431 המקשר בין עורקי התנועה העיקריים של המדינה: כביש 1, כביש 6, כביש 4 וכביש 20, פתיחת הכביש הפכה את באר יעקב מיישוב הנמצא בעורפו של מחנה צריפין ליישוב הממוקם במרכז המדינה, בנוסף בבאר יעקב עתודות גדולות של קרקע לבנייה הדרושות לפתרון מצוקת הדיור במרכז המדינה, בעקבות זאת החלו להבנות בבאר יעקב מספר פרויקטי בינוי גדולים המכילים אלפי דירות.

בתחילת 2020 אושרה תוכנית המתאר לעיר, על פי התוכנית צפויים להיבנות כ־27,000 יחידות דיור, 2 פארקים בגודל של כ-180 דונם במתחם היבנה על שטח שיפונה מבסיס צריפין, כמו כן מתוכנת תוכנית לשימור אתרים בעלי רקע היסטורי בעיר, ואף אצטדיון כדורגל עירוני. בנוסף, קיימות תוכניות ראשוניות לשילוב מתחמי מסחר בצמוד לתחנות הקו החום של הרכבת הקלה שישולבו במערכת התחבורה העירונית[27][28].

באוגוסט 2021, הכריזה שרת הפנים איילת שקד כי באר יעקב תהפוך ממועצה מקומית לעיר[29]. ב-20 באוקטובר 2021 הפכה לעיר לאחר טקס חתימה רשמי[30].

שימור הציר ההיסטורי של המושבה

עריכה

לאורך הציר ההיסטורי של המושבה, שנקרא בעבר רחוב דיזנגוף, חולקו החלקות הראשונות: 50 דונם למתיישב למגורים, לגידולי משק בית ולחקלאות. תוכנית השימור שמקדמת עיריית באר יעקב כוללת מספר מבנים ואתרים בגרעין ההיסטורי של המושבה. הגרעין כלל שני רחובות שלאורכם, בחזית החלקה, ניצבו בתים קטנים, צריפי עץ ובתים כפריים פשוטים שנבנו מלבני בוץ ומחומרים מקומיים זמינים. בין המבנים לשימור: מבנה בית הראשונים, בית יצחקי, הבנק הראשון, בית העם, בית הכנסת "יהודה" ובית הספר הראשון.[31]

שימור בית העם

עריכה

בשנת 1933 הוחלט על הקמת בית העם, מוסד שהיה קיים במושבות הוותיקות הסמוכות, ראשון לציון ונס ציונה. קבוצת צעירים וצעירות החליטה להקים בית עם במושבה ולפתח פעולות תרבות. נרכש צריף ששופץ והורחב על ידי הצעירים שממנו לא נותר זכר. ביוני 1935 התקיימה במושבה חנוכת בית העם שהוקם במגרש הציבורי במושבה. המבנה שהוקם במקום הצריף ב-1947 תוכנן על ידי האדריכל יעקב אורנשטיין מראשוני אדריכלי הסגנון הבין לאומי בתל אביב. בתהליך השימור התגלה שבניין בית העם נבנה מלבני סיליקט גלויות בחוץ ומבפנים, בדומה לבניין התיאטרון הארץ ישראלי (הבימה) שיעקב אורנשטיין היה שותף לתכננו עם אדריכל יוסף מינור. מבנה בית העם לא נבנה במדויק על פי תכנונו המקורי של אורנשטיין. החזיתות המודרניות והמהודרות שתוכננו שונו והמבנה שנבנה הוא למעשה מבנה כפרי. כשהתמעטה הפעילות החברתית במקום, שכר את המבנה, תושב המקום, שמחה סטודניק לצורך הפעלתו המסחרית כבית קולנוע. במסגרת עבודות השימור במבנה משוחזרים ציורי הקיר שעיטרו את בית הקולנוע על ידי שי פרקש, חלוץ תיעוד ושימור ציורי הקיר בישראל.[32]

אוכלוסייה

עריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בבאר יעקב 33,763 תושבים (מקום 67 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎6.4%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 75.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 10,733 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[33]



כלכלה

עריכה

בתחום שיפוט העיר נמצאים בתי החולים יצחק שמיר, שמואל הרופא ובית חולים פסיכיאטרי באר יעקב. כן נמצא בעיר מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל.

חינוך

עריכה

בעיר פועלים בתי ספר יסודיים אחדים, תיכון דתי באר יעקב, בית הספר תלמים בשכונת חתני פרס ישראל וכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, שהוקם בשנת 1949 על ידי תנועת בית"ר, ומנוהל כיום בידי רשת מכללות עתיד.

ישיבות

עריכה

למרות ניתוקה היחסי מהערים החרדיות, נחשבת באר יעקב "בירת" הישיבות החרדיות באזור. ביישוב פועלות חמש ישיבות:

קבוצות ספורט

עריכה

סמל העיר

עריכה
 
סמליל עיריית באר יעקב לרגל חגיגות ה-100 לייסודה
  ערך מורחב – סמל העיר באר יעקב

סמל העיר ההיסטורי עוצב במטרה להזכיר את אופייה החקלאי של המושבה בראשיתה. באר המים המופיעה בסמל דומה לבאר הרומית שנחפרה בה מחדש למציאת מים, שבהם השתמשו מייסדי המושבה. עץ התפוזים בשמאל הסמל מייצג את הפרדסים הרבים שהיו בה בשנות ה-30 והיוו את רוב הגידול החקלאי. השיבולת הצהובה והתלמים מסמלים את חלקאות הפלחה.

בשנת 2007, עוצב סמל מיוחד לרגל חגיגות 100 השנים לייסוד המושבה. הסלוגן היה "באר יעקב-פנינת השפלה" ושולבו בו שתי שיבולים, הצהובה לציון העבר ולצידה הירוקה לסימול העתיד. בשנת 2020, לרגל פיתוח ובינוי המושבה שהפכה לעיר, נבנה סמל צבעוני חדש, המשלב בין סמל היישוב ההיסטורי לאלמנטים צבעוניים המשלבים את הבתים צמודי הקרקע מראשית המושבה לשכונות החדשות בהן בנייני מגורים. שילוב האלמנטים יוצר צורה דמוית לב משום שהעיר מקבלת את מצטרפיה. על פי העייריה, הסלוגן הנבחר היה "חזון - תנופה - בית", ומאחד את ערכי העיר החדשים בהם חיי קהילה, חינוך ותרבות לתנופת בינוי וקהילה תומכת ומשפחתית.[35]

ערים תאומות

עריכה

ראשי היישוב

עריכה

מקור[36]

שכונות ומושבים בתחומי העיר

עריכה

מושב נווה דורון

עריכה
 
שלט הכניסה לנווה דורון

מושב נווה דורון הוא מושב חקלאי הממוקם בחלק המזרחי של באר יעקב, מעבר למסילת הרכבת. המושב שייך לשטח המוניציפלי של העיר ונקרא על שמו של סגן דורון שושני[37] שנפל ב-8 ביוני 1982 במלחמת שלום הגליל. בשטח המושב פועלים שני בתי ספר יסודיים.

שכונת צמרות המושבה

עריכה

שכונת צמרות המושבה היא שכונה שהוקמה בשנת 2016 בבאר יעקב. במיקום השכונה היו פרדסים רבים וגבעות חמרה, אך בשטח זה החלו לבנות בנייני מגורים שהביאו להכפלת אוכלוסיית העיר. כיום בשכונה יש עדיין חלקים ושאריות מפרדסי המקום למשל, ליד כפר הנוער יוענה ז’בוטינסקי אשר נמצא צמוד לשכונת צמרות המושבה, משתרעים מרחבי פרדסים שלמים וגידולים אחרים.

טבע וסביבה

עריכה

באר יעקב שוכנת בנוף של גבעות כורכר וחמרה חוליות המנוקז על ידי ואדי למון שנתן למושבה את שמה הראשון, ממזרח לבאר יעקב מתחיל עמק לוד, המקדים את מישורי ההצפה של נחל איילון ויובליו וממערב נמצא רכס גבעות הכורכר של נס-ציונה. בין גבעות החמרה באזורים לא מנוקזים קיימים כתמים של אדמת סחף כבדה.

מכיוון שהאזור היה נתון במשך אלפי שנים למשטר של עיבוד חקלאי הצמחייה המקורית הושמדה ואין לדעת מה הייתה חברת השיא המקורית.

צומח

עריכה

גבעות הכורכר

עריכה
 
כלנית - צולם בשדות באר יעקב ממזרח לבית הספר יוענה

לפי מדריך ישראל חברת השיא של גבעות הכורכר היא גריגה של קידה שעירה ולוטם, באזור באר יעקב מתלווים אליהם גם רותם המדבר וסירה קוצנית המלווים בגאופיטים כגון כלנית מצויה, על פי סקר החברה להגנת הטבע קיימת על גבעות הכורכר חברה בתה עשבונית של דרדר הקורים, קורטם דק ועכנאי שרוע.

מרבית הגבעות נהרסו עקב הבנייה המאסיבית אך מערבית לכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי שרדו בשטח מצומצם שרידים מחברות אלו ושרידים גדולים יותר שרדו בגבעת האירוסים בנס ציונה.

הכורכר באזור באר יעקב הוא כורכר רך (בשונה מהכורכר הקשה של נס-ציונה) וחברת הצמחים הנפוצה בו כיום היא בתה של שברק מצוי ושמשון סגלגל. שרידים של גריגת רותם המדבר וקידה שעירה מצויים במספר מקומות. בגבעות הכורכר ניתן למצוא גאופיטים כגון הכלנית המצויה, סתוונית היורה, חצב מצוי, צבעוני השרון, בן-חצב סתווני, לוף מנומר והמין האנדמי - שום תל אביב.

קרקעות החמרה

עריכה
 
חומעת ראש הסוס. צולם בשדות באר יעקב
 
תורמוס ארצישראלי - צמח אנדמי. צולם בשדות באר יעקב

החברה האופיינית כיום לקרקעות החמרה היא חברת חילף החולות ודרדר הקורים היוצרת בתה עשבונית שמרובים בה הצמחים החד שנתיים שחלקם אנדמיים כגון דרדר הקורים, תורמוס ארצישראלי ומקור חסידה תל אביבי. בן-שיח אנדמי באזורים אלה הוא גלונית פלשתית, הגדלה בצל שיחים ועצים. גאופיטים אופייניים לשטחים אלה הם לופית מצויה, סחלב קדוש וצבעוני השרון. באזורים מסוימים התפתח נוף דמוי סוואנה המורכב מעצי שיזף המלווים בזקנן שעיר.

מרבית שטח קרקעות החמרה מעובד או היה מעובד ונשתלו בו פרדסים, בפרדסים שננטשו צומחים שרביטן, אספרג (החורש, ארוך-עלים ומנוצה), לנטנה ואזדרכת.

בגבול ראשון לציון מצויים שרידי דיונות מיוצבות, בהן גדל הפרח האנדמי חומעה עטויה, (היוצר מרבדי פריחה אדמדמים) ופרח אנדמי נוסף - פשתנית יפו.

בגבול רמלה ישנם כיסי אדמה כבדה, בהם גדלים צמחי עמקים. ביניהם כלך מצוי, נץ-החלב הצרפתי וסיפן התבואה.

שטחי ביצה

עריכה

שטח הביצה העיקרי באזור היא ביצת רחובות שמדרום למושב ישרש, בריכות חורף נוספות מצויות בגבול רמלה. במקומות אלו צומחים כף הצפרדע האזמלנית, בצעוני מצוי וורבנה שרועה. מספר בריכות חורף נהרסו עקב הרחבת היישוב.

שיטה מלבינה

עריכה

דרומית לבאר יעקב מצויה גבעה (שמורת ישרש) שבה צומחת חורשה שרידית של שיטה מלבינה, הבונה באפריקה את נוף הסוואנה. הגבעה עשירה במינים אחרים של צומח נדיר, כגון זוטה מעורקת, בן-סירה מיובל וסחלב פרפרני.

שימור

עריכה
 
פריחת סביונים בשטח המיועד לשימור בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי

מרבית שטחה של באר יעקב צפוי להיבנות. יוצא מכלל זה הוא השטח שממערב לכפר הנוער יוענה, המתחבר למסדרון שמשני צדדי כביש 431 שעתיד להישאר שטח פתוח, בכפר הנוער יוענה מוקם מרכז שימור, רבייה והפצה של הצמחייה המקומית.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא באר יעקב בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו בעיר פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף פברואר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  6. ^ אינג'ניר גולדמן, באר יעקב, הפועל הצעיר, 9 בדצמבר 1907
  7. ^ חמישים שנה לבאר יעקב, הַבֹּקֶר, 22 בדצמבר 1957
  8. ^ מפה בהוצאת מחלקת המדידות, 1949, עם סימון שני השמות: 'באר יעקב' ומדרום 'באר שלום', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  9. ^ אברהם לודויפול, מושבה יהודית חדשה בא"י, הזמן, 9 בינואר 1908
  10. ^ ראשון לציון, השקפה, 29 בנובמבר 1907
  11. ^ אליהו מונציק, ישובנו החדש בבאר יעקב, הפועל הצעיר, 29 ביולי 1909; המשך; המשך
  12. ^ באר יעקב, הארץ, 9 באוגוסט 1927
  13. ^ מפת האזור עם ציון הכפר הערבי Surafend el Harab 1918 (גליון Ramleh בהוצאת צבא בריטניה), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  14. ^ מפת אזור רחובות (באנגלית), בהוצאת מחלקת המדידות, הדפסת 1955 גליון Rehovot 1:20,000 עם סימון בתי 'חוטר', באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
  15. ^ מעברת חוטר צורפה לבאר יעקב, הַבֹּקֶר, 17 באוגוסט 1965
  16. ^ תושב מעברת באר־יעקב תובעים צריפים, חשמל ומים, קול העם, 29 באפריל 1952
  17. ^ הפגנת תושבי מעברת באר יעקב, הארץ, 9 ביוני 1952
    תושבי מעברת באר־יעקב פרצו להם דרך לת"א והפגינו ליד הסוכנות; תבעו החלפת אהלים בצריפונים, קול העם, 9 ביוני 1952
  18. ^ באר יעקב המעברה הנשכחת, דבר, 26 באוקטובר 1961
  19. ^ במחלקת המושבות - מעברת באר יעקב מתחסלת, דבר, 7 בדצמבר 1962
  20. ^ יאיר שטרן, "לעולים החדשים נותנים הכל - אחרי 20 שנה במעברה מגיע גם לנו משהו", מעריב, 23 בדצמבר 1970
  21. ^ אהרון פריאל, האנשים גרים כאילו בכוכב אחר, בעידן אחר, על חשבון אחרים, מעריב, 8 בדצמבר 1978
  22. ^ איה אורן, משפחה ממעברת חוטר תובעת 3 מיליון ש"ח מדוד אפל, מעריב, 10 ביוני 1990
  23. ^ גדעון מרון, השופט: פרשת אפל מסובכת וקשה מאוד, מעריב, 25 במאי 1989
  24. ^ גדעון מרון, נעצר הקבלן דוד אפל, מעריב, 24 במאי 1989
  25. ^ איה אורן, הקבלן דוד אפל ישוחרר בערבות, מעריב, 27 ביולי 1989
  26. ^ מזל מועלם, מבקר המדינה: 500,000 דולר רווח ללא תמורה, מעריב, 25 במאי 1989
  27. ^ דותן לוי, הוועדה המחוזית אישרה את תוכנית המתאר של באר יעקב: תוסיף ליישוב 85 אלף תושבים, באתר כלכליסט, 23 בפברואר 2020
  28. ^ הילה ציאון‏, אושרה תוכנית מתאר לבאר יעקב: תוספת של יותר מ-8,000 דירות, באתר וואלה‏, 22 באפריל 2018
  29. ^ עיר חדשה בישראל: באר יעקב משדרגת סטטוס, באתר כיפה, 8 באוגוסט 2021
  30. ^ אכרזת העיריות (באר יעקב), התשפ"ב-2021, קובץ התקנות 9703, 27 באוקטובר 2021
  31. ^ אדריכל ליאורה דרייפוס, משרד אורי פדן אדריכלים, בית הראשונים באר יעקב, באתר עיריית באר יעקב, ‏דצמבר 2019
  32. ^ אדריכל ליאורה דריפוס, אלישבע לוי, משרד אורי פדן אדריכלים, בית העם באר יעקב, באתר עיריית באר יעקב, ‏יולי 2021
  33. ^ פרופיל באר יעקב באתר הלמ"ס
  34. ^ בעבר פעלה גם קבוצת הפועל באר יעקב
  35. ^ סמל היישוב, באתר עיריית באר יעקב
  36. ^ ראשי מועצה קודמים, אתר העירייה
  37. ^ קורות החיים של דורון שושני, באתר "יזכור" של משרד הביטחון