באר יעקב
בְּאֵר יַעֲקֹב היא עיר בשפלה הדרומית בישראל בקרבת הערים נס ציונה, רמלה וראשון לציון, ובנוסף, סמוכה לבסיס הצבאי צריפין. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949. בשנת 2021 הוכרזה כעיר. ראש העירייה המכהן כיום הוא ניסים גוזלן.
 סמליל ממותג של העיר - בשימוש בעשור השלישי של המאה ה-21 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 כיכר בבאר יעקב
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שם בערבית | סרפנד אל ח'רב או ואדי למון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |  ישראל
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מחוז | המרכז | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מעמד מוניציפלי | עירייה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ראש העירייה | ניסים גוזלן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה ממוצע[1] | 66 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאריך ייסוד | 1907 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סוג יישוב | יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יולי 2023 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - אוכלוסייה | 32,272 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג אוכלוסייה ארצי | 69 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 5.4% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - צפיפות אוכלוסייה | 3,404 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג צפיפות ארצי | 64 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תחום שיפוט[2] | 9,480 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 145 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(למפת גוש דן רגילה)   באר יעקב  מצפון וממערב: __ ראשון לציון ממזרח: __ מועצה אזורית שדות דן מדרום: __ מועצה אזורית גזר ממערב: __ נס ציונה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[3] |
7 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 59 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.3824 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| - דירוג ארצי | 175 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| פרופיל באר יעקב נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| http://www.b-y.org.il// אתר העירייה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
היסטוריה עריכה
לפני קום המדינה עריכה
היוזמה להקמת המושבה באה מחברת "גאולה" של מאיר דיזנגוף שקנתה ב-1906 2,000 דונם קרקע ממושבת הגרמנים הלותרניים חוות שפון (שמבנה האבן שלה נשתמר בקיבוץ נצר סרני השכן). בכינוס שנערך בספריית שערי ציון שביפו לפני העלייה לקרקע הוחלט לחלק את השטחים המיועדים למושבה לשניים: חלקות אדמה של 50 או 100 דונם, שיימכרו לקבוצה של עולים (מרוסיה, פולין, רומניה, בולגריה, ארגנטינה ומאיראן) שהתגוררו בארץ כמה שנים שבמהלכן קיבלו ניסיון בחקלאות במושבות השונות, ואילו המחצית השנייה מסך הקרקעות יימסרו לעולים מדאגסטן שהגיעו לארץ באותה שנה ועוד לפני עלייתם התקיימו מחקלאות. בראשם עמד הרב יעקב יצחקי. המושבה הוקמה על ידי שתי קבוצות אלה בשנת 1907 באזור שנקרא בערבית "ואדי למון"[4]. הרב יעקב יצחקי רכש כ-200 חלקות עבור היהודים הקווקזים[5]. בתחילה נקראה המושבה "באר שלום" (תרגום מהערבית "ביר סאלם") אולם כבר עם הקמת המושבה נקראה "באר יעקב"[6]. בנובמבר 1907 נקבעו תקנות המושבה והוגרלו החלקות[7].
בתחילה לא היה למושבה מקור מים והמתיישבים הראשונים נאלצו לסחוב כדי מים מראשון לציון (מרחק הליכה של כשעה וחצי) ומנס ציונה. מאוחר יותר אורגנה עגלה להבאת המים. כיוון שאספקת המים לא סיפקה את צורכי התושבים, הוחלט לשאוב מים מבאר צלבנית ששכנה בקרבת מקום. בעומק של 45 מטרים נמצאו לבסוף מים ולכבוד זאת הוחלט לקרוא למושבה "באר יעקב".
בשנת 1909 היו בבאר יעקב 25 משפחות של אשכנזים וקווקזים, שהזיווג ביניהן לא עלה יפה והיו סכסוכים רבים בין שבע המשפחות הקווקזיות, שהחזיקו בכמחצית האדמות ביישוב, לאשכנזים[8].
בשנת 1910 הוקם בית ספר יסודי ראשון במקום, בעקבות החלטה של ועדה בהשתתפות חיים חיסין וחיים נחמן ביאליק. בשנת 1927 למדו בבית הספר כ-40 תלמידים. היו אז בבאר יעקב כ-50 משפחות שראשיהן עבדו בגידול שקדים, ירקות וחלב, שלא הכניסו מספיק, והיה ניסיון לטעת פרדסים. לצורך כך קנתה הקרן הקיימת עוד 250 דונם והמושבה הזמינה עוד מתיישבים להצטרף למקום[9].
לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, נוסד בסמוך לשטחי המושבה מחנה "צריפין" ששמו נלקח משמו הערבי של כפר ערבי נטוש בשם "סרפנד אל ח'רב" (צריפין החרבה). בזמן בניית המחנה חנו שני גדודים בריטיים בקרבת המושבה, ונתנו לשכונה שתבוא על מקומם אחר כך את שמה הלא רשמי, "תוניס קאמפ" (Tunis camp) (מחנה תוניס), שכן הגדודים הגיעו לארץ ישראל מתוניס.
במלחמת העצמאות, בשל קרבתו לרמלה סבל היישוב מהתקפות של ערבים, שבראשן עמד חסן סלאמה. היישוב היה בסיס מבצעים חשוב ל"מבצע דני" ולאחר סיום המלחמה והכרזת העצמאות היה היישוב הבית הראשון בארץ ישראל לעולים חדשים רבים בעיקר מצפון אפריקה, רבים מהם מלוב ומתוניס, דבר שגרם לטעות הנפוצה כי המעברה נקראה "תוניס קאמפ" (Tunis camp) בשל מוצא העולים.
לאחר קום המדינה עריכה
מיד לאחר קום המדינה הוקמה בסמוך לבאר יעקב מעברת העולים הגדולה מעברת באר יעקב (אשר נקראה אחר כך בשם "מעברת חוטר") והיא צורפה לבאר יעקב בשנת 1965[10]. כן צורפו לישוב: כפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, בית החולים שמואל הרופא ובית החולים אסף הרופא אשר הוקמו במחנות בריטיים שפונו ובנוסף סופח לשטחה של המועצה המקומית מושב תלמי מנשה אשר הוקם ב-1953 מזרחה לבאר יעקב. המושב הוא אומנם חלק משטח השיפוט המוניציפלי של באר יעקב אך הוא מקיים אורח חיים עצמאי: מתקיימת בו אגודה חקלאית שיתופית המאגדת את יושבי המקום, ובנוסף מתקיימים בו חיי קהילה לבני המושב, עד שנות האלפיים שמר היישוב על אופי כפרי למחצה.
מעברת באר יעקב הוקמה בשנת 1949, כמחנה זמני לעולים חדשים. היא הוקמה על שטח של מחנה צבא בריטי שעל חלקו הוקם גם בית החולים שמואל הרופא. במקום הוקמו תחילה רק אוהלים, היא שימשה מחנה מעבר, ורוב תושבי המעברה הועברו לאחר זמן קצר לדיור קבע. בסך הכל במשך השנים עברו בה כ-20,000 איש. בשנת 1952 היו במעברה כ-600 משפחות, בעיקר עולים מתוניס וטורקיה, והם ערכו מספר הפגנות בדרישה שיוקמו להם צריפי עץ, עם חיבור לחשמל ומים[11][12]. בשנת 1961 עוד גרו במעברה כ-2,000 תושבים והוחלט לשנות את שמה ל"מעברת חוטר" (על פי הפסוק בספר ישעיה "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משרשיו יפרה")[13]. בשנת 1962 הוכרז על תוכנית לפינוי המעברה[14]. בשנת 1970 במעברה גרו עדיין כ-200 תושבים, 28 משפחות שחלקם עם עשרה ילדים ויותר. תושבים אלו סירבו להצעות שונות לדיור חלופי ונשארו במקום[15]. בשנת 1977 קיבלה החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה את האחריות לחיסול המעברה, היא הצליחה להגיע להסכם פינוי עם שש משפחות אך במקום נותרו עוד 34 משפחות[16]. בשנות ה-80 הייתה "מעברת חוטר" המעברה האחרונה שנותרה במדינת ישראל, ותושביה סירבו להתפנות, אף על פי שחיו בתנאים קשיים ביותר. החברה לפיתוח אזור לוד-רמלה שכרה את שירותיו של איש העסקים דוד אפל שיפעל כקבלן פינוי ובתמורה קיבל את הקרקע להקמת שכונת וילות. אפל גם קיבל תקציב ממשרד השיכון לפיצוי התושבים[17]. בין השנים 1983 ל-1985 הגיע להסכם עם התושבים האחרונים שנותרו במעברה, הרס אותה והחל לבנות שכונה חדשה[18]. במאי 1989 נעצר אפל בחשד לגנבה ומרמה בפרויקט פינוי "מעברת חוטר", על פי החשד הועברו כ-1.75 מיליון דולר מכספי משרד השיכון לחברה בבעלותו של אפל, מבלי שניתן דיווח למה שימשו הכספים. הפרשה נחשפה לאחר ביקורת של מבקר המדינה על ניהול הפרויקט[19][20][21].
המאה ה-21 עריכה
בשנים הראשונות של המאה ה-21 היישוב עבר מהפכה יישובית, חזותית ותחבורתית, במיוחד מאז פתיחת כביש 431 המקשר בין עורקי התנועה העיקריים של המדינה: כביש 1, כביש 6, כביש 4 וכביש 20, פתיחת הכביש הפכה את באר יעקב מיישוב הנמצא בעורפו של מחנה צריפין ליישוב הממוקם במרכז המדינה, בנוסף בבאר יעקב עתודות גדולות של קרקע לבנייה הדרושות לפתרון מצוקת הדיור במרכז המדינה, בעקבות זאת החלו להבנות בבאר יעקב מספר פרויקטי בינוי גדולים המכילים אלפי דירות.
בתחילת 2020 אושרה תוכנית המתאר לעיר, על פי התוכנית צפויים להיבנות כ־27,000 יחידות דיור, 2 פארקים בגודל של כ-180 דונם במתחם היבנה על שטח שיפונה מבסיס צריפין, כמו כן מתוכנת תוכנית לשימור אתרים בעלי רקע היסטורי בעיר, ואף אצטדיון כדורגל עירוני. בנוסף, קיימות תוכניות ראשוניות לשילוב מתחמי מסחר בצמוד לתחנות הקו החום של הרכבת הקלה שישולבו במערכת התחבורה העירונית[22][23].
באוגוסט 2021, הכריזה שרת הפנים איילת שקד כי באר יעקב תהפוך ממועצה מקומית לעיר[24]. ב-20 באוקטובר 2021 הפכה לעיר לאחר טקס חתימה רשמי[25].
אוכלוסייה עריכה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יולי 2023 (אומדן), מתגוררים בבאר יעקב 32,272 תושבים (מקום 69 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 5.4%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-2021) היה 75.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 10,733 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[26]
כלכלה עריכה
בתחום שיפוט העיר נמצאים בתי החולים יצחק שמיר, שמואל הרופא ובית חולים פסיכיאטרי באר יעקב. כן נמצא בעיר מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל.
חינוך עריכה
בעיר פועלים בתי ספר יסודיים אחדים, תיכון דתי באר יעקב, בית הספר תלמים בשכונת חתני פרס ישראל וכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי, שהוקם בשנת 1949 על ידי תנועת בית"ר, ומנוהל כיום בידי רשת מכללות עתיד.
ישיבות עריכה
למרות ניתוקה היחסי מהערים החרדיות, נחשבת באר יעקב "בירת" הישיבות החרדיות באזור. ביישוב פועלות חמש ישיבות:
- ישיבת באר יעקב - הוקמה על ידי הרב משה שמואל שפירא, ובראשה עומד היום בנו, הרב דוד יצחק שפירא. התפרסמה גם בזכות מי שהיה המנהל הרוחני של הישיבה, הרב שלמה וולבה. המנהל הרוחני הוא הרב משה דוד ליפקוביץ בנו של הרב מיכל יהודה ליפקוביץ.
- ישיבת שארית יוסף - הוקמה על ידי הרב ניסים טולידאנו וכיום עומד בראשה בנו הרב יוחנן טולידאנו.
- ישיבת גרודנא באר יעקב - בראשותם של הרב צבי דרבקין והרב יצחק הקר.
- ישיבת "נוה ארץ" - בראשותו של הרב אליהו רפול והרב אריה לוי.
- ישיבת "דברי חיים"
קבוצות ספורט עריכה
- מכבי באר יעקב (כדורסל) בליגה הלאומית
- מכבי באר יעקב (כדורגל) בליגה א' דרום[27]
- באר יעקב (פטנק) ליגה ארצית, וליגה לאומית
ערים תאומות עריכה
באד אולדסלו, גרמניה (מ־2011)
ראשי היישוב עריכה
מקור[28]
- אברהם ליכטנשטיין - 1953-1949; 1965-1958; 1973-1969
- שלום רייניץ - 1958-1953
- דבי חי - 1967-1965
- נחום איצקוביץ - 1989-1973
- יואב רפאל - 2003-1989
- ניסים גוזלן - מאוקטובר 2003
שכונות ומושבים בתחומי העיר עריכה
מושב נווה דורון עריכה
מושב נווה דורון הוא מושב חקלאי הממוקם בחלק המזרחי של באר יעקב, מעבר למסילת הרכבת. המושב שייך לשטח המוניציפלי של העיר ונקרא על שמו של סגן דורון שושני[29] שנפל ב-8 ביוני 1982 במלחמת שלום הגליל. בשטח המושב פועלים שני בתי ספר יסודיים.
שכונת צמרות המושבה עריכה
שכונת צמרות המושבה היא שכונה שהוקמה בשנת 2016 בבאר יעקב. במיקום השכונה היו פרדסים רבים וגבעות חמרה, אך בשטח זה החלו לבנות בנייני מגורים שהביאו להכפלת אוכלוסיית העיר. כיום בשכונה יש עדיין חלקים ושאריות מפרדסי המקום למשל, ליד כפר הנוער יוענה ז’בוטינסקי אשר נמצא צמוד לשכונת צמרות המושבה, משתרעים מרחבי פרדסים שלמים וגידולים אחרים.
טבע וסביבה עריכה
באר יעקב שוכנת בנוף של גבעות כורכר וחמרה חוליות המנוקז על ידי ואדי למון שנתן למושבה את שמה הראשון, ממזרח לבאר יעקב מתחיל עמק לוד, המקדים את מישורי ההצפה של נחל איילון ויובליו וממערב נמצא רכס גבעות הכורכר של נס-ציונה. בין גבעות החמרה באזורים לא מנוקזים קיימים כתמים של אדמת סחף כבדה.
מכיוון שהאזור היה נתון במשך אלפי שנים למשטר של עיבוד חקלאי הצמחייה המקורית הושמדה ואין לדעת מה הייתה חברת השיא המקורית.
צומח עריכה
גבעות הכורכר עריכה
לפי מדריך ישראל חברת השיא של גבעות הכורכר היא גריגה של קידה שעירה ולוטם, באזור באר יעקב מתלווים אליהם גם רותם המדבר וסירה קוצנית המלווים בגאופיטים כגון כלנית מצויה, על פי סקר החברה להגנת הטבע קיימת על גבעות הכורכר חברה בתה עשבונית של דרדר הקורים, קורטם דק ועכנאי שרוע.
מרבית הגבעות נהרסו עקב הבנייה המאסיבית אך מערבית לכפר הנוער יוהנה ז'בוטינסקי שרדו בשטח מצומצם שרידים מחברות אלו ושרידים גדולים יותר שרדו בגבעת האירוסים בנס ציונה.
הכורכר באזור באר יעקב הוא כורכר רך (בשונה מהכורכר הקשה של נס-ציונה) וחברת הצמחים הנפוצה בו כיום היא בתה של שברק מצוי ושמשון סגלגל. שרידים של גריגת רותם המדבר וקידה שעירה מצויים במספר מקומות. בגבעות הכורכר ניתן למצוא גאופיטים כגון הכלנית המצויה, סתוונית היורה, חצב מצוי, צבעוני השרון, בן-חצב סתווני, לוף מנומר והמין האנדמי - שום תל אביב.
קרקעות החמרה עריכה
החברה האופיינית כיום לקרקעות החמרה היא חברת חילף החולות ודרדר הקורים היוצרת בתה עשבונית שמרובים בה הצמחים החד שנתיים שחלקם אנדמיים כגון דרדר הקורים, תורמוס ארצישראלי ומקור חסידה תל אביבי. בן-שיח אנדמי באזורים אלה הוא גלונית פלשתית, הגדלה בצל שיחים ועצים. גאופיטים אופייניים לשטחים אלה הם לופית מצויה, סחלב קדוש וצבעוני השרון. באזורים מסוימים התפתח נוף דמוי סוואנה המורכב מעצי שיזף המלווים בזקנן שעיר.
מרבית שטח קרקעות החמרה מעובד או היה מעובד ונשתלו בו פרדסים, בפרדסים שננטשו צומחים שרביטן, אספרג (החורש, ארוך-עלים ומנוצה), לנטנה ואזדרכת.
בגבול ראשון לציון מצויים שרידי דיונות מיוצבות, בהן גדל הפרח האנדמי חומעה עטויה, (היוצר מרבדי פריחה אדמדמים) ופרח אנדמי נוסף - פשתנית יפו.
בגבול רמלה ישנם כיסי אדמה כבדה, בהם גדלים צמחי עמקים. ביניהם כלך מצוי, נץ-החלב הצרפתי וסיפן התבואה.
שטחי ביצה עריכה
שטח הביצה העיקרי באזור היא ביצת רחובות שמדרום למושב ישרש, בריכות חורף נוספות מצויות בגבול רמלה. במקומות אלו צומחים כף הצפרדע האזמלנית, בצעוני מצוי וורבנה שרועה. מספר בריכות חורף נהרסו עקב הרחבת היישוב.
שיטה מלבינה עריכה
דרומית לבאר יעקב מצויה גבעה (שמורת ישרש) שבה צומחת חורשה שרידית של שיטה מלבינה, הבונה באפריקה את נוף הסוואנה. הגבעה עשירה במינים אחרים של צומח נדיר, כגון זוטה מעורקת, בן-סירה מיובל וסחלב פרפרני.
שימור עריכה
מרבית שטחה של באר יעקב צפוי להיבנות. יוצא מכלל זה הוא השטח שממערב לכפר הנוער יוענה, המתחבר למסדרון שמשני צדדי כביש 431 שעתיד להישאר שטח פתוח, בכפר הנוער יוענה מוקם מרכז שימור, רבייה והפצה של הצמחייה המקומית.
לקריאה נוספת עריכה
- אריה קרישק, באר של תקווה - סיפורה של באר-יעקב, הוצאת רשפים, 1997
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של עיריית באר יעקב
- פרופיל באר יעקב נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
- שלמה פרג, באר יעקב גדלה ומתרחבת, על המשמר, 10 באוקטובר 1960
- יובל בן עמי, בתנועה: עכבר המגדל ועכבר השיכון, באתר כלכליסט, 15 ביוני 2017
- המועצה המקומית באר יעקב - היבטים בהתנהלות המועצה, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי 2017, משרד מבקר המדינה
באר יעקב (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף יולי 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2021
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ אינג'ניר גולדמן, באר יעקב, הפועל הצעיר, 9 בדצמבר 1907
- ^ חמישים שנה לבאר יעקב, הַבֹּקֶר, 22 בדצמבר 1957
- ^ אברהם לודויפול, מושבה יהודית חדשה בא"י, הזמן, 9 בינואר 1908
- ^ ראשון לציון, השקפה, 29 בנובמבר 1907
- ^ אליהו מונציק, ישובנו החדש בבאר יעקב, הפועל הצעיר, 29 ביולי 1909; המשך; המשך
- ^ באר יעקב, הארץ, 9 באוגוסט 1927
- ^ מעברת חוטר צורפה לבאר יעקב, הַבֹּקֶר, 17 באוגוסט 1965
- ^ תושב מעברת באר־יעקב תובעים צריפים, חשמל ומים, קול העם, 29 באפריל 1952
- ^ הפגנת תושבי מעברת באר יעקב, הארץ, 9 ביוני 1952
תושבי מעברת באר־יעקב פרצו להם דרך לת"א והפגינו ליד הסוכנות; תבעו החלפת אהלים בצריפונים, קול העם, 9 ביוני 1952 - ^ באר יעקב המעברה הנשכחת, דבר, 26 באוקטובר 1961
- ^ במחלקת המושבות - מעברת באר יעקב מתחסלת, דבר, 7 בדצמבר 1962
- ^ יאיר שטרן, "לעולים החדשים נותנים הכל - אחרי 20 שנה במעברה מגיע גם לנו משהו", מעריב, 23 בדצמבר 1970
- ^ אהרון פריאל, האנשים גרים כאילו בכוכב אחר, בעידן אחר, על חשבון אחרים, מעריב, 8 בדצמבר 1978
- ^ איה אורן, משפחה ממעברת חוטר תובעת 3 מיליון ש"ח מדוד אפל, מעריב, 10 ביוני 1990
- ^ גדעון מרון, השופט: פרשת אפל מסובכת וקשה מאוד, מעריב, 25 במאי 1989
- ^ גדעון מרון, נעצר הקבלן דוד אפל, מעריב, 24 במאי 1989
- ^ איה אורן, הקבלן דוד אפל ישוחרר בערבות, מעריב, 27 ביולי 1989
- ^ מזל מועלם, מבקר המדינה: 500,000 דולר רווח ללא תמורה, מעריב, 25 במאי 1989
- ^ דותן לוי, הוועדה המחוזית אישרה את תוכנית המתאר של באר יעקב: תוסיף ליישוב 85 אלף תושבים, באתר כלכליסט, 23 בפברואר 2020
- ^ הילה ציאון, אושרה תוכנית מתאר לבאר יעקב: תוספת של יותר מ-8,000 דירות, באתר וואלה!, 22 באפריל 2018
- ^ עיר חדשה בישראל: באר יעקב משדרגת סטטוס, באתר כיפה, 8 באוגוסט 2021
- ^ אכרזת העיריות (באר יעקב), התשפ"ב-2021, קובץ התקנות 9703, 27 באוקטובר 2021
- ^ פרופיל באר יעקב באתר הלמ"ס
- ^ בעבר פעלה גם קבוצת הפועל באר יעקב
- ^ ראשי מועצה קודמים, אתר העירייה
- ^ קורות החיים של דורון שושני, באתר "יזכור" של משרד הביטחון