שמורת הר חורשן
שְׁמוּרַת הַר חוֹרְשָׁן היא שמורת טבע ברמות מנשה כק"מ מזרחית-דרומית למושבה בת שלמה. במרכזה של השמורה מצוי הר חורשן, גבעה בגובה של 178 מטר מעל פני הים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שמורת טבע |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 1.57±0.01 קילומטר רבוע |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום |
רמות מנשה  |
| קואורדינטות | 32°34′45″N 34°59′40″E / 32.579166666667°N 34.994361111111°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   שמורת הר חורשן | |
  | |
.JPG)
.JPG)
.JPG)
הכניסה לגבעות השמורה ולהר היא מכביש 67. ההר מצטיין בצמחייה שבו, החורש הטבעי ודרכי המעבר המצויים בו. קרבתו לנתיבי התחבורה והעבירות הנוחה בתוכו עשתה אותו לאתר פופולרי. לנוחיות המסיירים בשמורה נקבע לדרכים הפנימיות "מיספור" כפי שמקובל לגבי כבישים.
ליד השמורה מצויות שתי שמורות נוספות, בעלות ייחודיות שאין לשמורת הר חורשן: שמורת אלונה ובה מערכת נקבות ופירים שהוליכו מים לקיסריה, ושמורת נחל דליה ויובליו ובה אחד עשר מעיינות, חלקם בזרימה כל השנה.
בשמורה עובר, כמו שבילי טיול רבים, גם שביל רמות מנשה.
תולדות החורשה עריכה
הערבים נהגו לקרוא להר וסביבתו "היטרי", שם שמקורו סלג'וקי, ופירושו "המפחיד" או "איום ונורא".[1] תושבי הסביבה פחדו להיכנס לתחומי היער, ובייחוד בלילה. הם חששו מפני שודדים ויותר מכך פחדו מחיות טרף. החשש מפני זאבים, צבועים, חזירי בר ואף מנמרים היה מנת חלקם של רבים מהתושבים.
השטח הוכרז בתור שמורה בשנות המנדט הבריטי. לאחר חקיקת חוק הגנים הלאומיים, הוחל בקידום הליכים להכרזה על השמורה על פי החוק החדש. תוכנית השמורה הופקדה ב-30 ביוני 1966 וקיבלה תוקף ב-9 ביוני 1967[2]. השמורה הוכרזה רשמית בשנים 1970 ו-1975. השטח הכלול בה 1,559 דונם.
צמחית היער עריכה
המסלע של היער - סלעי גיר קירטוני והקרקע, רובה רנדזינה לבנה, הניכרת היטב בעמקים ומתאימה לגידול גפנים אינו מעודד גידול צמחייה מגוונת. עם זאת צמחים אחדים הצליחו להתאקלם בו, בין השאר אלון התבור הבונה נוף של "יער פתוח", שנוח לנוע בו ברגל ובכלי תחבורה וזאת בניגוד ברור ובולט לחורשים הצפופים והדחוסים של האלון המצוי. לכל עץ מרחב מחיה וכך הרווח שנותר בין העצים מאפשר לשיחים לפרוח בשלל צבעים.
לשמורה מפנה דרומי ובו עצי אלון התבור ומפנה צפוני ובו האלון המצוי. היער כולו חורג משטח השמורה והוא משתרע על פני 19 קמ"ר.[3]
בין עצי החורש הים תיכוני גדלים בני שיח כמו מרווה משולשת, אזוב מצוי ולוטם שעיר. במקומות פתוחים מצויה בתה של סירה קוצנית.
עתיקות עריכה
השמורה אינה עשירה בעתיקות. עם זאת, יש בה בארות, שרידי מבנים, דרך קדומה ואמת מים[4]
מדרום לשמורה, מחוצה לתחום הרשמי, מצויים על גבעה שרידי חווה חקלאית מהתקופה הביזנטית בשם "חרבת טאטא". מהגבעה נשקף נוף של יערות אלונה.
שמורת נחל דליה ויובליו עריכה
שמורת נחל דליה אף היא קרובה לשמורת הר חורשן. בשמורה אחד עשר מעיינות, חלקם נובעים כל השנה. סביבת המעיינות היא ירוקה ובה צמחים ובעלי חיים הגדלים בבתי גידול לחים. חברת הצמחים ערבה מחודדת והרדוף הנחלים נפוצה בשמורה. ריכוזי פריחה עשירים מצויים בגבעות הסמוכות לנחלים.
בשמורה עובר מסלול טיול בגדת נחל שלף (סימון כחול-שחור 4345), מכביש 672 לרמות מנשה. וכן דרך רכב 4355 מרמות מנשה לבת-שלמה, חוצה את הנחלים דליה ושלף וממשיכה לאורך נחל דליה. הדרכים והשבילים באזור זה בוציים בחורף.
לקריאה נוספת עריכה
- עמנואל הראובני, קום התהלך בארץ - מדריך שמורות-טבע בישראל, זמורה ביתן - הוצאה לאור, 1993
קישורים חיצוניים עריכה
- שמורת הר חורשן - מאתר הטיולים "טבע ונופים בישראל"
- ספי בן-יוסף, הר חורשן: על ראש הגבעה עומדת חורבה, באתר ynet, 5 במאי 2005
- עוזי פז, מחמוד זחאלקה, היה היה יער: על אזור רמת מנשה אתר מט"ח - טבע הדברים - פברואר-מרץ 1997, גיליון 20
- יואב קוה, בסוף החורף משתוללת כאן פריחה, באתר הארץ, 16 במרץ 2008
- שמורת יער אלונה - טבע ונופים בישראל
- על שמורת נחל דליה ויובליו - טבע ונופים בישראל
הערות שוליים עריכה
- ^ לפי גרסה אחרת מקור השם הוא בכינוי לחזירת בר בטרם המלטה: "הטרייה", שמסתתרת אז בין הסבכים.
- ^ אברהם רותם, צמחיה וחיות נדירות נשמדות בשל סחבת, מעריב, 25 בפברואר 1970
- ^ מקור: עמנואל הראובני
- ^ מקור: אריה יצחקי, מדריך ישראל, עמקי הצפון- הכרמל - והשומרון