חסילונים
חֲסִילנים (שם מדעי: Caridea) (ידועים גם כשרימפסים, מאנגלית: "Shrimp") היא אינפרא-סדרה של מעשירי רגל מתת-המערכה סרטנאים. החסילונים הם שחיינים קטני-ממדים בעלי תפוצה רחבה במים מתוקים ומי ים.
 חסילונים
| |
|---|---|
.jpeg)
המין Acanthephyra armata
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | סרטנים עילאיים |
| סדרה: | מעשירי רגל |
| תת־סדרה: | Pleocyemata |
| אינפרא־סדרה: | חסילונים |
| שם מדעי | |
 Carideaדיינה, 1852 | |
| |
_on_Bohadschia_argus_(Sea_cucumber).jpg)
טקסונומיה ומיוןעריכה
החסילונים מובדלים באופן שטחי מהפראונים (בני תת-הסדרה Dendrobranchiata; באנגלית מכונים "Prawns") במבנה הזימים שלהם. לא תמיד מבדילים בין החסילונים מהתת-סדרה Caridea לפראונים ולעיתים חסילונים גדולי ממדים מכונים (בעיקר בדרום-מזרח אסיה) מכונים בטעות פראונים[1].
השם חסילונים נחשב גם עבור סרטנאים שאינם קשורים לקבוצה כמו חסילוני גמל שלמה או קרילאים (המכונים "חסילוני קריל").
מיון החסילוניםעריכה
- על-משפחה Alpheoidea - בה 4 משפחות, ביניהם הנקשניים
- על-משפחה Atyoidea
- משפחה Atyidae
- על-משפחה Bresilioidea - בה 5 משפחות
- על-משפחה Campylonotoidea - בה 2 משפחות
- על-משפחה Crangonoidea - בה 2 משפחות
- על-משפחה Galatheacaridoidea
- משפחה Galatheacarididae, בה סוג ומין יחיד Galatheacaris abyssalis
- על-משפחה Nematocarcinoidea - בה 4 משפחות
- על-משפחה Oplophoroidea
- משפחה Oplophoridae
- על-משפחה Palaemonoidea - בה 8 משפחות
- על-משפחה Pandaloidea - בה 2 משפחות
- על-משפחה Pasiphaeoidea
- משפחה Pasiphaeidae
- על-משפחה Physetocaridoidea
- משפחה Physetocarididae, בה סוג ומין יחיד Physetocaris microphthalma
- על-משפחה Processoidea
- משפחה Processidae
- על-משפחה Psalidopodoidea
- משפחה Psalidopodidae
- על-משפחה Stylodactyloidea
- משפחה Stylodactylidae
מחזור החייםעריכה
רוב החסילונים מתפתחים ומתרבים רק בבית גידול ימי, אך ישנם מינים המסוגלים להתרבות ולהתפתח גם במים מתוקים (כדוגמת "רד שרי שרימפ" הנפוץ באקווריומים). הנקבות מטילות בין 50,000 למיליון ביצים הבוקעות לאחר 24 שעות בצורת פגית הנקראת "נאופליוס" (Nauplius). הפגיות ניזונות משאריות של חלמון מהביצים מהן בקעו, ולאחר מכן עוברות גלגול צורה (מטמורפוזה) לפגית בעלת יכולת שחייה המכונה זואי (Zoea). הפגיות ניזונות מאצות, ולאחר מספר ימים עוברות גלגול נוסף במהלכו הן הופכות למיסידקה (Mysidacea), הניזונות מאצות ומפלנקטון ומזכירות בצורתן החיצונית חסילון קטן. לאחר 3 עד 4 ימים נוספים מתרחש גלגול הצורה האחרון, ממנו מתפתח חסילון צעיר בעל כל המאפיינים הנמצאים בבוגר. תהליך ההתפתחות כולו אורך כ־12 ימים מזמן הבקיעה. אצל חלק מזני המים המתוקים הבקיעה מתרחשת לאחר כשבועיים והחסילון בוקע מיד בצורתו הבוגרת. בטבע נודדים החסילונים הצעירים אל שפכי נהרות, שם הם נהנים ממים עשירים במזון ודלי מלח. באזורים אלו הם משלימים את התפתחותם, ואז חוזרים כבוגרים אל המים הפתוחים. חסילונים בוגרים חיים בעיקר על קרקעית הים. הם מגיעים לאורך של 1.2 ס"מ עד 30 ס"מ וחיים בין שנה ל-6.5 שנים.
חסילונים כמזוןעריכה
בתרבויות רבות החסילונים הם חלק מהתפריט ומשמשים להכנת מתכונים ותבשילים שונים. חסילונים, כמו סרטנאים אחרים, אסורים באכילה לפי כללי הכשרות בהלכה היהודית ולכן תפוצת מאכלים אלו במשקי בית בישראל נמוכה יחסית.
כשאר פירות הים, עשירים החסילונים בסידן בחלבון ובשומן ודלים בפחמימות. חסילונים מיובשים משמשים לתיבול ובמרקים במטבח האסייתי, בצפון אמריקה נפוצים בעיקר חסילונים מטוגנים. גם באירופה החסילון הוא רכיב פופולרי במאכלים רבים ביניהם הפאייה הספרדית.
שימושים נוספיםעריכה
תחבושות המיוצרות מכיטין המופק מהשריון של החסילונים משווקות על ידי חברת HemCon Medical[2]. תחבושות אלו הראו יעילות גבוהה יותר בעצירת דימומים מאשר תחבושות גאזה רגילות, בזכות תכונות הכיטין כמקריש דם. שימשו את הצבא האמריקני במלחמה בעיראק. גם בצה"ל נכנסו התחבושות לשימוש.
חסילונים באקווריוםעריכה
מינים שונים של חסילונים מגודלים על ידי האדם באקווריומים. חלקם משמשים לנוי בלבד, אך חלקם משמשים לניקיון האקווריום והסרת אצות. חסילוני המים המתוקים הנפוצים באקווריומים הם חסילון "מארש" היפני וחסילון "הזכוכית", במים מלוחים נפוצים החסילון המנקה Lysmata amboinensis וחסילון "האש". בקרב מגדלי החסילונים בישראל סוג החסילון הנפוץ ביותר הוא בעיקר חסילון "קריסטל אדום".
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Charmaine Solomon (1998). Encyclopedia of Asian Food . New Holland Publishers (Australia) Pty Ltd. 16.9.2006.
- ^ HemCon Medical Technologies Inc