תומאס היל גרין
תומאס היל גרין (באנגלית: Thomas Hill Green; 7 באפריל 1836 - 26 במרץ 1882) היה פילוסוף אנגלי, רדיקל פוליטי, רפורמטור ב-Temperance movement, תנועה חברתית נגד צריכת משקאות אלכוהוליים, וחבר בתנועת האידיאליזם הבריטי. בדומה לכל החברים האחרים בתנועת האידיאליזם הבריטי, הושפע גרין מהפילוסופיה של ההיסטוריה של גאורג וילהלם פרידריך הגל. גרין היה אחד מהוגי הדעות מאחורי הפילוסופיה של הליברליזם החברתי.
 | |
| לידה |
7 באפריל 1836 מערב יורקשייר, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
26 במרץ 1882 (בגיל 45) אוקספורד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות סנט ספולקר |
| מקום לימודים | בייליול קולג' |
| מוסדות | בייליול קולג' |
| זרם | אידיאליזם בריטי, ליברליזם חברתי, הגליאניזם |
| תחומי עניין | אקטיביזם, פוליטיקה, מחשבה מדינית, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה של הדת, פילוסופיה של החינוך, רציונליזם |
| עיסוק |
פילוסוף, סופר |
| הושפע מ | עמנואל קאנט, גאורג וילהלם פרידריך הגל, בנג'מין ג'ואט, פרדריק דניסון מוריס |
| השפיע על | שמואל אלכסנדר, ג'ון קוק וילסון, ג'ון דיואי, לאונרד הובהאוס, סי. בי. מקפירסון, פרנסיס הרברט ברדלי, ג'ון הנרי מיורהד, ריצ'רד לואיס נטלשיפ, הייסטינגס ראשדאל, דייוויד ג'ורג' ריצ'י |
| מדינה | אנגליה |
| בן או בת זוג |
שרלוט גרין |
  | |
חייו
עריכהגרין נולד ב-7 באפריל 1836 בבירקין, ב-West Riding of Yorkshire, אחת משלוש המועצות המקומיות של יורקשייר אנגליה, שם היה אביו חלק מהכמורה. מצד אביו היה גרין שאר בשר של אוליבר קרומוול. חינוכו התקיים בשלמותו בבית, עד אשר, בהיותו בן 14, נרשם לבית ספר ראגבי(אנ'), ונשאר שם חמש שנים.
ב-1855 החל את לימודיו לתואר ראשון בבייליול קולג' והפך לחבר סגל ב-1860. הוא החל בקריירה של הוראה - בעיקר בתחומי הפילוסופיה - באוניברסיטה, בתחילה כ-college tutor (פונקציונר אשר אחראי על טיפוח וטיפול בקהילת הקולג' ובניית מערכות יחסים חיוביות ברחבי הקהילה), ולאחר מכן, מ-1878 עד מותו, כפרופסור לפילוסופיה ומחזיק הקתדרה לפילוסופיה של המוסר על שם תומאס וייט.
ההרצאות שנשא כפרופסור עיצבו את תמצית שתי עבודות העיקריות, ה-Prolegomena to Ethics וה-Lectures on the Principles of Political Obligation, אשר מכילות את מלוא משנתו החינוכית הקונסטרוקטיבית החיובית. עבודות אלו פורסמו רק לאחר מותו של גרין, אך השקפותיו של גרין פורסמו קודם לכן בעקיפין באמצעות Introduction להוצאה הסטנדרטית של עבודתו של דייוויד יום על ידי גרין ו-T. H. Grose, עמית בקווינ'ס קולג'.
ב-1871 נשא גרין לאישה את שרלוט ביירון גרין, אשר נודעה כתומכת ומקדמת חינוכן של נשים. ב-1879 ישב גרין בוועדה אשר הוקמה על מנת ליצור קולג' לנשים באוניברסיטת אוקספורד, "אשר בו לא תתבצע הבחנה בין סטודנטיות על בסיס השתייכותן לעדות דתיות שונות". תוצאת עבודתם של גרין ואשתו הייתה כינון סאמרוויל הול (מאוחר יותר סאמרוויל קולג').
גרין היה מעורב בפוליטיקה מקומית במשך שנים רבות, באמצעות האוניברסיטה, אגודות נגד צריכת משקאות אלכוהוליים והאיגוד הליברלי המקומי של אוקספורד. במהלך העברת ה-Reform Act 1867 (חקיקה בריטית שהעניקה לראשונה זכות הצבעה לגברים ממעמד הפועלים העירוני באנגליה ובוויילס) נטל גרין חלק במסע לקידום הענקת זכות הבחירה לכל הגברים החיים ברבעים העירוניים, אפילו אם לא החזיקו רכוש ממשי. במובן זה, עמדתו של גרין הייתה יותר רדיקלית משל רוב הליברלים המתקדמים בני התקופה, כולל מזאת של ויליאם גלאדסטון.
ב-1881, על רקע פעילות המפלגה הליברלית, נתן גרין את מה שהפכה להיות אחת ההצהרות המפורסמות של הפילוסופיה הפוליטית הליברלית שלו, ה- "Lecture on Liberal Legislation and Freedom of Contract". באותה התקופה הרצה גרין גם על נושאי דת, אפיסטמולוגיה, אתיקה, ופילוסופיה פוליטית.
רוב עבודתו המשמעותית של גרין פורסמה לאחר מותו, כולל דרשותיו להדיוטות בנושא Faith and The Witness of God, המסה On the Different Senses of 'Freedom' as Applied to Will and the Moral Progress of Man, Prolegomena to Ethics, Lectures on the Principles of Political Obligation ו-"Lecture on Liberal Legislation and Freedom of Contract".
גרין מת ב-15 במרץ 1882, בהיותו בן 45, מאלח דם. נוסף על ידידיו מהחיים האקדמיים, נטלו חלק בהלווייתו כ-2,000 מתושבי העיירה בה התגורר.
גרין נטל חלק בייסודו של City of Oxford High School for Boys.
רעיונותיו
עריכההאמפיריציזם של דייוויד יום והאבולוציה הביולוגית, כולל זו שנפרשֹה על ידי הרברט ספנסר, היו המאפיינים העיקריים בהגות האנגלית במהלך הרבע השלישי של המאה ה-19. גרין ייצג בעיקר את התגובה לדוקטרינות אלו. גרין טען שכאשר דוקטרינות אלו הגיעו אל המסקנה הלוגית שלהן, הן לא רק "הפכו את כל הפילוסופיה לחסרת תועלת", אלא אף היו קטלניות לחיים המעשיים. באמצעות צמצום התודעה האנושית לסדרה של תחושות אטומיות שאינן קשורות זו לזו, טען גרין, תורות קשורות אלו הרסו את אפשרות קיומו של ידע כלשהו. לגרין היה חשוב במיוחד להפריך את התורות הללו, בשל העובדה שהן ביססו את תפיסת הדעת בה החזיק מדע הפסיכולוגיה המתהווה. גרין ניסה להפיג את היומרות של פסיכולוגים שטענו שתחום עיסוקם הצעיר יספק תחליף מדעי למטאפיזיקה ולתורת ההכרה המסורתיות.
גרין גם התנגד לכך שאלו אשר דגלו באמפיריציזם, הציגו את האדם כ"ישות שהיא פשוט תוצאה של כוחות טבעיים", ובכך הפכו התנהגות, או כל תיאוריה אודות התנהגות, לחסרת משמעות, כי החיים, בכל מובן אנושי וברור מרמזים על עצמי אישי אשר: 1. יודע מה לעשות; ו-2. בעל הכוח לעשות זאת. כך הונע גרין, לא באופן תאורטי, אלא כחובה מעשית, להעלות מחדש את כל שאלת האנושות ביחס לטבע. כאשר גילינו מיהו האדם בפני עצמו, ומה יחסו לסביבה שלו, אז נוכל לגלות את הפונקציה שלו - מה הוא מתאים לעשות. לאור הידע הזה, נהיה מסוגלים לנסח את הקוד המוסרי אשר, בתורו, ישמש כקריטריון בפועל למוסדות חברתיים ואזרחיים. אלו יוצרים, באופן טבעי ובהכרח, את הביטוי האובייקטיבי של רעיונות מוסריים, ובכלל אזרחי או חברתי כלשהו, האידיאל המוסרי חייב ללבוש סוף סוף צורה קונקרטית.
פילוסופיה של פעולת המדינה
עריכהגרין האמין שעל המדינה לעודד ולהגן על הסביבות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות, שבהן לבני האדם, כפרטים, יהיה הסיכוי הטוב ביותר להתנהג בהתאם למצפונם. עם זאת, על המדינה להיות זהירה כשהיא מחליטה אילו חירויות לצמצם ובאילו דרכים לצמצם אותן. התלהבות יתר או התערבות מגושמת מצד המדינה, עלולה בקלות להביא לסגירת אפשרויותיהם של האזרחים להתנהל בהתאם לצו מצפונם, ובאופן זה לחנוק את ההתפתחות המוסרית של הפרט. על המדינה להתערב אך ורק כאשר ישנה נטייה ברורה, מוכחת וחזקה לשעבד את הפרט. אפילו כאשר זוהה סיכון כזה, נטה גרין להעדיף פעולה באמצעות הקהילה שצפויה להיות מושפעת בעצמה מהפגיעה בחירות, על פני פעולה של מדינת הלאום - מועצות מקומיות ורשויות עירוניות נטו להפיק פעולות שהתאפיינו ביתר דמיון ובהתאמה טובה יותר למציאות היום-יומית של בעיה חברתית. לכן העדיף גרין את "החלופה המקומית" כאשר תושבים בני המקום החליטו ביחס להנפקת רישיונות למכירת משקאות משכרים באזור מגוריהם, על פני המצב בו הייתה המועצה המקומית מקבלת את ההחלטה בנושא.
גרין הדגיש את הצורך בהתאמת פתרונות ספציפיים לבעיות ספציפיות. הוא הדגיש כי אין פתרונות נצחיים, אין חלוקה נצחית של אחריות בין יחידות ממשלתיות לאומיות ומקומיות. חלוקת האחריות צריכה להיות מונחית על ידי החובה לאפשר לכמה שיותר אנשים לממש את צו מצפונם, בנסיבות מותנות במיוחד, בשל העובדה שרק בדרך זאת ניתן לטפח מימוש עצמי פרטני בטווח הארוך. החלטה אודות חלוקת האחריות היא יותר עניין של מדיניות מעשית, מאשר של מחשבה מדינית או מוסרית. הניסיון עשוי ללמד אותנו שהרמות המקומיות והעירוניות אינן מסוגלות לשלוט בהשפעות המזיקות של, לדוגמה, תעשיית המבשלות. כאשר זהו אכן המצב, על מדינת הלאום לקחת אחריות על תחום מדיניות ציבורית זה.
גרין טען שהכוח האולטימטיבי להחליט על ההקצאה של משימות כאלו, צריך להיות בידי מדינת הלאום (בבריטניה, לדוגמה, המדינה מגולמת באמצעות הפרלמנט, שבידיו צריכות לשכון הסמכויות הללו). מדינת הלאום עצמה לגיטימית בעיני גרין במידה שהיא תומכת בקיומה של מערכת זכויות וחובות שהיא בעלת סיכויים גבוהים לטפח מימוש עצמי של הפרט. עם זאת, המבנה המתאים ביותר של מערכת דוגמת זו, נקבע לא באמצעות חישובים פוליטיים טהורים וגם לא באמצעות ספקולציות פילוסופיות. נכון יותר לומר שהוא נובע מהמבנה הרעיוני והנורמטיבי העומד בבסיס החברה הספציפית.
השפעת רעיונותיו של גרין
עריכהההרצאות שהעניק גרין היו, במישרין ובעקיפין, ההשפעה הפילוסופית החזקה ביותר באנגליה במהלך הרבע האחרון של המאה ה-19. ההתלהבות שלו לאזרחות משותפת, והדוגמה האישית שהעניק בצד הפרקטי של הפוליטיקה המקומית, העניקו השראה לחלק גדול מהמאמצים שנעשו בשנים שלאחר מותו, להבאת האוניברסיטאות לכדי קיום קשר קרוב יותר עם העם, ולשבור את הפרדת המעמדות הנוקשה. רעיונותיו התפשטו לאוניברסיטת סנט אנדרוז באמצעות ההשפעה של דייוויד ג'ורג' ריצ'י, סטודנט לשעבר של גרין, אשר סייע, בסופו של דבר, בייסוד החברה האריסטוטלית (Aristotelian Society). ג'ון דיואי כתב מספר מסות על הגותו של גרין, בכללן Self-Realization as the Moral Ideal (1893).
גרין צוטט ישירות על ידי פוליטיקאים רבים מזרם הליברליזם החברתי, בכלל זה הרברט סמואל והרברט הנרי אסקווית', כמי שהשפיע על חשיבתם. אין זה צירוף מקרים שפוליטיקאים אלו למדו בבייליול קולג'. הפוליטיקאי והכותב רוי האטרסלי קרא ליישם את עבודתו של גרין לצורך פתרון בעיותיה של בריטניה במאה ה-21[1].
בביליוגרפיה חלקית
עריכה- Works of T.H. Green, 3 vols., Richard Lewis Nettleship (ed.), London: Longmans, Green, and Co., 1885–1888. Nettleship’s edition contains Green’s main philosophical publications (except the Prolegomena to Ethics), miscellaneous lectures, and Nettleship’s memoir of Green.
- Collected Works of T.H. Green, 5 vols., Peter P. Nicholson (ed.), Bristol: Thoemmes Press, 1997. Cited as Works. The first three volumes of Nicholson’s edition reprint Nettleship’s edition, the fourth volume contains the 1883 edition of the Prolegomena to Ethics, and the fifth volume contains additional unpublished essays, lectures, and selected correspondence.
- 1874–75, The Philosophical Works of David Hume, 4 vols., T.H. Green and T.H. Grose (eds), London: Longmans, Green, and Co. Green wrote the introductions to Hume’s Treatise in the first and second volumes. Green’s introductions to the Treatise are reprinted in Works I, 1–371, and its main themes are incorporated into Book I of Green’s Prolegomena to Ethics.
- 1881, “Liberal Legislation and Freedom of Contract”. Originally published in 1881 and in Works III, 365–386. Cited as “Liberal Legislation.”
- 1882, “Can There Be a Natural Science of Man?” Mind, original series, 7(25): 1–29, 7(26): 161–185, 7(27): 321–348. This three-part article appeared in the year of Green’s death and was incorporated into Book I of the Prolegomena. [doi:10.1093/mind/os-VII.25.1, doi:10.1093/mind/os-VII.26.161, doi:10.1093/mind/os-VII.27.321]
- 1883, Prolegomena to Ethics, A.C. Bradley (ed.), Oxford: Clarendon Press. Cited as Prolegomena or PE. The Prolegomena was published posthumously in 1883. A.C. Bradley edited Green’s unfinished manuscript and supplied a useful analytical table of contents. The Prolegomena was out of print for many years. It is reprinted in Works IV. A recent edition is T.H. Green, Prolegomena to Ethics, edited by D. Brink, Oxford: Clarendon Press, 2003, which follows Bradley’s 1883 edition and contains a substantial introduction.
- Lectures on the Philosophy of Kant. Published posthumously in Works II, 1–155, and cited as Lectures on Kant. There are two lectures, one on Kant’s Critique of Pure Reason and one on Kant’s Metaphysics of Ethics.]
- “On the Different Senses of ‘Freedom’ as Applied to Will and the Moral Progress of Man”. Published posthumously in Works II, 308–333, and cited as “Freedom.”
- Lectures on the Principles of Political Obligation. Published posthumously in Works II, 335–553, and cited as LPPO by section number.
קישורים חיצוניים
עריכה
- תומאס היל גרין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי תומאס היל גרין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)