תלמי מנשה
תלמי מנשה הוא מושב אשר נוסד בשנת 1953, ה'תשי"ג על ידי תנועת הציונים הכלליים. לאחר שנה צורף רשמית לבאר יעקב, אך המשיך מעשית להתקיים כמושב חקלאי. שטחו של המושב הוא כ-1,800 דונם והוא מורכב מ-62 משקים חקלאיים ו-5 משקי עזר. המושב גובל עם באר יעקב ממערב, מחנה צריפין מצפון, כביש 44 ממזרח ורמלה מדרום.
 | |
| שלט הכניסה לתלמי מנשה | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר |
באר יעקב  |
| תאריך ייסוד |
1953 |
| על שם |
מנשה מאירוביץ |
| שטח |
1,800 דונם |
| קואורדינטות | 31°56′42″N 34°50′56″E / 31.94502778°N 34.84894444°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   תלמי מנשה  מצפון וממערב: __ ראשון לציון ממזרח: __ מועצה אזורית שדות דן מדרום: __ מועצה אזורית גזר ממערב: __ נס ציונה | |
  | |
שם המושב עריכה
המושב נקרא על שמו של מנשה מאירוביץ'- אגרונום, סופר, מאנשי ביל"ו, איש העלייה הראשונה אשר כונה "אחרון הביל"ויים", שכן האריך ימים והיה לבילויי היחידי שזכה לחזות בהקמתה של מדינת ישראל[1].
היסטוריה עריכה
המושב הוקם על חורבות הכפר הערבי "אבו פאדל" שננטש במהלך מלחמת העצמאות, ותחילה תוכנן לקרותו "תלמי ביל"ו"[2]. טקס העלייה על הקרקע התקיים ב-7 במאי 1953 אך המקום עדיין לא יושב בשלב זה[3]. רק לקראת סוף אותה שנה הוקמו שני יישובים על שם תנועת ביל"ו, האחד ליד באר יעקב, שנקרא לבסוף תלמי מנשה, על שם איש ביל"ו מנשה מאירוביץ'[4], והשני בצפון הנגב, שהוא קיבל לבסוף את השם תלמי ביל"ו[5]. קומץ המשפחות המייסדות הגיעו למושב במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר" שבה היו חברים נציגי תנועות ההתיישבות. רוב בני המשפחות המייסדות היו ילדי הארץ או ניצולי שואה. עד הקמת מושב הקבע גרו המתיישבים בפחונים, עיבדו את הפרדסים הנטושים של הערבים, וחילקו את רווחי העבודה ביניהם. המושב תוכנן והוקם על ידי הסוכנות היהודית והתאחדות האיכרים ועל כן כונה בתחילה מושבה[6]. ולכל נחלה הוקצב סכום כסף במטרה להקים בה משק חקלאי, בנוסף כל מתיישב שילם דמי השתתפות עצמית בסך 3,000 לירות על מנת לשלם על בניית ביתו. באפריל 1954 נחנכו בתי הקבע[7].
כשנה לאחר הקמת היישוב, הוחלט לספחו באופן אדמיניסטרטיבי למועצה המקומית באר יעקב[8], ובאופן רשמי היישוב חדל להיות יישוב עצמאי, והוא אינו מופיע ברשימות היישובים. באופן מעשי המשיך היישוב להתקיים כמושב חקלאי, עם ועד וראש ועד, ואף שויך לתנועה התיישבותית. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו לאחר מכן, הצביעו תושבי תלמי מנשה למועצה המקומית באר יעקב, והם אף הקימו מפלגה בשם "תם (למען תלמי מנשה)"[9]. בהמשך כונתה תלמי מנשה "השכונה החקלאית של באר יעקב"[10].
באוקטובר 1955 נחנך כביש הגישה ליישוב[11]. בשנת 1959 הודיעו תושבי המקום על מעבר לתנועת המושבים בגלל שהתאחדות האיכרים לא סייעה להם בעת מצוקתם הכלכלית[12].
למתיישבים ניתנה אפשרות לבחור להתפרנס בין שני ענפים חקלאיים: עופות ובקר, או מגידולים חקלאיים. הגידולים הנפוצים בשנותיו הראשונות של המושב היו פירות הדר ומשמשים.
החקלאים הקימו את "אגודת החקלאי תלמי מנשה", אגודה חקלאית שיתופית, על מנת שתייצג אותם מול גופים מסחריים ומנהליים.
בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים הוקמו הרחבות מגורים על השטחים החקלאיים לטובת צאצאי בעלי הנחלות. ב-2006 נחתמה עסקה בה העביר המושב חלק מאדמותיו לטובת הקמת שכונת חתני פרס ישראל בבאר יעקב[13].
בשטח תלמי מנשה נמצא הבניין הנטוש של מפקדת חסן סלאמה במלחמת העצמאות.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ הודעה בדבר שמות יישובים, ילקוט הפרסומים 326, 31 בדצמבר 1953, עמ' 360
- ^ תלמי ביל"ו עלה על אדמתו ליד באר יעקב, דבר, 8 במאי 1953
נחנך כפר תלמי ביל"ו, הצופה, 8 במאי 1953 - ^ א"י בנעט, הבקר, מושבות חדשות להתאחדות האיכרים
- ^ הבקר 28/12/53, קטטה בין מתיישבי "תלמי מנשה"
- ^ הצפה 6/10/53, שמות חדשים לישובי כפר
- ^ משה אלוני, מעוז החקלאות הפרטית, חרות, 25 במרץ 1955
- ^ 55 הבתים הראשונים בכפר תלמי מנשה, על המשמר, 5 באפריל 1954
- ^ קול העם 10/9/54, החלה שנת הלימודים החדשה
- ^ דבר 28/7/55, תוצאות סופיות לעיריות
- ^ דני צדקוני, דבר 5/3/78, באר יעקב רוצה להישאר ירוקה
- ^ נסתיימה סלילת הכביש בתלמי מנשה, חרות, 25 באוקטובר 1955
- ^ מתישבי תלמי מנשה, דבר, 2 באוקטובר 1959
יו"ר תלמי מנשה מכחיש את הבוקר, דבר, 6 באוקטובר 1959 - ^ קבלו את באר יעקב: המושבה שהופכת לעיר של מגדלים, באתר גלובס, 11 במרץ 2013